תורת חסד רי

דאמר הכא אינו מברך ל"ל דלטעמיה משום דחייש למיעוטא דזה אינו. דלענין ברכה שפיר יש לברך מחמת הרוב דהא דקיי"ל דספק ברכות להקל היינו משום חשש מברך ברכה שא"צ דעובר בלא תשא כדאמרינן בברכות (דל"ג סע"א). וכבר כתבו התוס' בר"ה (דל"ג ע"א ד"ה הא ר"י) דאיסור זה דמברך ברכה שא"צ הוא רק מדרבנן (והוכיחו כן מהא דחוזר וקורא אמת ויציב מספק כו'. והארכתי מזה במ"א). וכ"כ הרא"ש בפ"ק דקידושין (סי' מ"ט). וא"כ לענין ספק ברכה לכ"ע לא חיישינן למיעוטא ויש לברך מחמת הרוב. ואף לדברי הרמב"ם דמשמע מדבריו דאיסור מברך ברכה שא"צ הוא מדאורייתא (ממ"ש הרמב"ם בפ"א מהל' ברכות הט"ו ובסוף הל' שבועות ומדבריו בתשובה ונתבאר לעיל בסי' ) מ"מ בודאי לא חמיר יותר ממוציא ש"ש לבטלה דהוי באזהרת עשה כדאיתא בתמורה (ד"ד ע"א). והא גם באיסור עשה לכ"ע לא חיישינן למיעוטא כנ"ל. אך לכאורה יש לדחות ראיה זו. דלעולם י"ל דר' יוסי חייש למיעוטא אף באיסור דרבנן. והא דאיצטריך הגמרא בברכות שם לפרש טעמיה דר' יוסי משום דמיעוטא נמי לגמר את הכלים היינו כדמסיק ע"ז דאישתכח רובא דלאו לריחא עביד וכל רובא דלאו לריחא לא מברך. ומשמע מל' הגמרא דבמחצה על מחצה היה מברך. וכדאמר שם הגמרא מתחלה בברכות במהלך חוץ לכרך וראה אור כו' דבמחצה על מחצה מברך ע"ש. וכש"כ ברוב במקום מיעוט דמברך לר' יוסי. ולכאורה יש להוכיח כן. דאל"כ למה ליה להגמרא למימר כלל דמיעוטא לגמר את הכלים. הא ר' יוסי שם מיירי בעיר שרוב ישראל ומיעוט עכו"ם. וא"כ הל"ל סמוך מיעוטא דכשפים למיעוטא דעכו"ם וה"ל פלגא. (דסמוך מיעוטא למיעוטא וה"ל פלגא, כדאמרינן בקידושין דע"ג ע"א, ובכ"ד). א"ו משום דבמחצה על מחצה היה מברך. ורק משום דאיכא ג' מיעוטי דעכו"ם ודכשפים ולגמר מש"ה ה"ל רובא ואינו מברך. וא"כ נדחית ראייתנו הנ"ל. אבל זה אינו. דהא דאמרינן שם במהלך חוץ לכרך וראה אור דמברך בעיר דמחצה ישראל ומחצה עכו"ם. טעמא דמילתא דמברך במחצה על מחצה אע"ג דספק ברכות להקל. היינו דכיון דבעכו"ם גופיה איכא אור דהיתרא דמברכין עליו. וממילא במחצה ישראל ומחצה עכו"ם אישתכח דרובא דהיתרא הוא. וכ"כ הפר"ח ביו"ד סי' קי"ד. ולענין ריח בשמים בעיר דמחצה ישראל ומחצה עכו"ם ג"כ היה י"ל לפ"ד הפוסקים דבשמים של עכו"ם שלא במסיבה מברכין עליו, וכגירסתנו בגמרא וכ"פ בש"ע ס"ס רי"ז ור"ס רצ"ז. וע"ש בט"ז. וא"כ י"ל במחצה על מחצה ג"כ דה"ל רובא לברך עליו כיון דאיכא ריח בשמים דעכו"ם גופיה שלא במסיבה דמברכין עליו אך ראיתי בס' מעדני יו"ט על הרא"ש שם שכ' דגבי בשמים אין לברך במחצה על מחצה. דבחשש עכו"ם יש להחמיר כו' ע"ש. ובמה שהקשיתי דלמה לא משני הגמרא התם סמוך מיעוטא דכשפים למיעוטא דעכו"ם וה"ל פלגא כו' (ולמה ליה למימר כלל משום דמיעוטא לגמר כלים). י"ל בזה דלא אמרינן סמוך מיעוטא למיעוטא וה"ל פלגא אלא ברובא דליתיה קמן משא"כ ברובא דאיתא קמן דהוי מיעוטא כמאן דליתיה לא אמרינן סמוך מיעוטא כו'. (ואף לענין סמוך מיעוטא לחזקה מחלקים בין רובא דאיתיה קמן כו'. וכ"מ ברש"י בקידושין ד"פ סע"א). ומש"ה בעיר שרובה ישראל ומיעוט עכו"ם מיעוטא כמאן דליתיה במקום רובא דאיתיה קמן ול"ל בזה סמוך מיעוטא למיעוטא. ושפיר הוצרך הגמרא לומר דמיעוט לגמר את הכלים כו' ועוד יש לחלק באופן אחר. דלא אמרינן סמוך מיעוטא למיעוטא וה"ל פלגא אלא כששני המיעוטים הם מענין אחד ומצטרפין שניהם בהך מילתא גופיה להחשיבו כמו פלגא. וכמו דסמכינן הכא מיעוט דלכשפים ומיעוטא דלגמר את הכלים דבתרווייהו חד טעמא דאין מברכין עליו משום דלאו להריח נינהו ומצרפינן להו יחד וה"ל פלגא דלאו להריח משא"כ במיעוט עכו"ם דההיא לריחא עבידא רק דאסור לברך עליו מטעם אחר. בכה"ג לא סמכינן תרי מיעוטי להדדי כיון שאינם מענין אחד. (וכה"ג כ' בש"מ לכתובות (ד"ט ע"א) בסוגיא דפ"פ לענין הא דאמרינן סמוך מיעוטא לפלגא וה"ל רובא דזהו דוקא כשהמיעוט והפלגא הם מטעם אחד. משא"כ היכא דהוו משני טעמים וכל אחד עומד בפ"ע כו' ע"ש). ובסברא זו יתיישבו כמה קושיות שהקשו האחרונים בדין סמוך מיעוטא למיעוטא בכמה דוכתי. ומעתה אחר שנתבאר דמספק אין לברך הכא כמו בעלמא דספק ברכות להקל. א"כ הדק"ל דלמה לא משני הכא דר' יוסי לטעמיה דחייש למיעוטא והכא משום מיעוט דלכשפים לחוד ס"ל דאין מברכין. (וכמו בספק לדידן דאין מברכין). ומוכח כמ"ש לעיל דאף מ"ד דחייש למיעוטא מ"מ באיסור דרבנן לא חייש וכן נמי באיסור עשה וכנ"ל. ולק"מ: ב עוד יש להביא ראיה לדברינו דבאיסור דרבנן כ"ע מודו דלא חיישינן למיעוטא. מהא דאיתא בגמ' דגיטין (דמ"ה ע"ב) בהא דס"ת שכתבו מין ישרף כתבו נכרי יגנז כו' דתניא לוקחין ספרים מן הנכרים בכ"מ כו' ומעשה בנכרי א' בצידן שהיה כותב ספרים והתיר רשב"ג ליקח ממנו כו'. וקשה לפי הך סברא שבתוס' דבכורות (דף כ' ע"ב) דרשב"ג ס"ל דחיישינן למיעוטא (ואפי' בלא חזקה בהדיא). והא בגמרא דחולין די"ג ע"ב פריך הגמרא וניחוש שמא מין הוא ומשני א"ר נחמן ארב"א אין מינין בנכרים. והא קחזינן דאיכא אימא אין רוב נכרים מינין כו'. והשתא היכא שרי רשב"ג ליקח ספרים מן הנכרים וניחוש שמא מין הוא וה"ל ס"ת שכתבו מין דישרף. ואף דרוב נכרים אינם מינין מ"מ הא רשב"ג חייש למיעוטא ומיעוטא איכא כדאמר בחולין שם. א"ו משום דהכא ליכא חשש איסור דאורייתא דהא דאסור לקרות בס"ת פסול, וכן בספר שכתבו מין אינו רק איסור דרבנן ובאיסור דרבנן לכ"ע לא חיישינן למיעוטא. (ואף דמחמת ספק דרבנן אין להתיר הכא לקרות בו ולצאת י"ח בקריאה זו דכמה אחרונים ס"ל דחזקת חיוב הוי כמו חזקת איסור. מ"מ למיעוטא לא חיישינן בדרבנן בכל ענין). אלא דלכאורה יש לדחות. דהא בלא"ה קשה לכולהו תנאי דחיישי למיעוטא א"כ לדידהו שחיטת נכרי תאסר בהנאה ג"כ דניחוש שמא מין הוא וה"ל תקרובת ע"ז. (ולא מצינו מאן דפליג בזה רק ר"א דאמר סתם מחשבת עכו"ם לע"ז. וכדאמרינן בחולין די"ג ע"א. נבלה אין איסור הנאה לא מאן תנא אמר רחב"א אמר ר"י דלא כר"א כו'. ואם איתא ה"ל למימר נמי דלא כר"ע ור"מ וכולהו תנאי דחיישי למיעוטא. ועוד דבהדיא מוכח דר"מ גופיה ס"ל דשחיטת נכרי מותרת בהנאה. דבגמרא דע"ז (דל"ד ע"ב) מפרש טעמיה דר"מ דאוסר בהנאה גבינות של בית אונייקי מפני שרוב עגלים של אותה עיר נשחטין לע"ז כו'. ע"ש. ואם איתא א"כ אמאי לא אסר ר"מ בהנאה כל גבינות נכרים דעלמא משום דניחוש למיעוטא דמינים בכל שחיטות בהמות דעלמא. כנ"ל. א"ו דמודה ר"מ דשחיטת נכרי סתם מותרת בהנאה. וכן מוכח נמי דלר"ע ג"כ שחיטת נכרי מותרת בהנאה. דבמתני' שם (דכ"ט ע"ב) אמר ר"ע דבשר הנכנס מותר כו'. ומסתמא מיירי בשחיטת נכרי וכדמוכח שם בגמרא דל"ב ע"ב וע"ש ברש"י ד"ה סתם). ומיהו לפמ"ש התוס' בב"ק (דע"ב ע"ב ד"ה דאי) די"ל דתקרובת ע"ז אינה אסורה בהנאה רק מדרבנן ניחא הכא. דאף למ"ד דחייש למיעוטא מ"מ שחיטת נכרי מותרת בהנאה ולא חיישינן למיעוטא דמינין לאסור בהנאה משום תקרובת ע"ז כיון דהוי איסור דרבנן ובאיסור