תורת חסד רג

סימן לט הנה באשר יעדתי בסימן הקודם (אות ט') להעתיק מ"ש מזה באריכות בחידושי לאה"ע בעז"ה. הנני מעתיק מ"ש בחי' לאה"ע סימן ד' סעיף י'. ומקור הדברים: א בגמרא דסוטה דף ט' ע"א. וביבמות דע"ח ע"א אר"י מנימין גר המצרי היה לי חבר מתלמידי ר"ע כו' אני נשאתי מצרית ראשונה אשיא לבני מצרית שנייה כדי שיהא בן בני מותר לבא בקהל. והנה רש"י ותוס' הביאו התוספתא דמסכת קידושין דאהך מילתא א"ל ר"ע מנימין טעית הלכה שכבר עלה סנחריב ובלבל את כל האומות כו' אלא עמוני כו'. וכ"פ הרמב"ם והובא בטוש"ע. אך דברי הבה"ג הובא בתוס' יבמות (דע"ו ע"ב ד"ה מנימין). דס"ל דבגר מצרי ליכא הך היתרא דמצרים שבו למקומן דנתן להם הכתוב קצבה. וכדאיתא בתוספתא דמסכת ידים בתר עובדא דיהודה גר עמוני שהותר לבא בקהל (כדאיתא במשנה פ"ד דידים מ"ד. ומייתי לה הגמ' בברכות דכ"ח ע"א). והודה ר"ג לר"י. א"ל ר"ג גר מצרי כיוצא בזה א"ל למצרים נתן להם קצבה כו'. וכתבו התוס' דלפ"ז הא דא"ל ר"ע למנימין טעית כו' לא אסיק אדעתיה הך דנתן להם קצבה. והוא תמוה. (מדברי הרמב"ם דהתוספתא דקידושין הנ"ל פליגא על זה. וצריך ביאור דהא מייתי ראיה מקרא דנתן קצבה למצרים). ועוד ראיתי שיש בזה סתירה גדולה מהירושלמי (פרק ח' דיבמות הלכה ב'. ופרק ד' דקידושין הלכה ג'). דאיתא התם הך מילתא דמנימין שאמר אשיא לבני גיורת מצרית כו' וא"ל ר"ע לא בני אלא אף אתה השיאו לבת גיורת מצרית כדי שיהיו שלשה דורות מכאן ושלשה דורות מכאן. והך דירושלמי אתיא כהתוספתא דמס' ידים וכדברי הבה"ג הנ"ל. ודוחק לומר דאח"כ חזר בו ר"ע. וגם אין לומר דר"ע אמר ליה למנימין תרתי דאי לאו ההיתר מבלבול סנחריב לא היה לו היתר עד שישיא לבנו מצרית שנייה. ויהיו ג' דורות מכאן ומכאן. ואחר ההיתר הנ"ל אפי' הוא בעצמו שרי לישא ישראלית. דמסתמא דהירושלמי ל"נ כן אלא דלקושטא דמילתא א"ל ר"ע שישיא לבנו מצרית שנייה כו'. וצריך לבאר הני שמעתתי וליישב סתירות הנ"ל ונראה דלכאורה קשה בעיקר ההיתר דסנחריב בלבל כל האומות וכדמסיק הגמרא בברכות שם דכל דפריש מרובא פריש. דזהו ניחא לדידן דאזלינן בתר רובא. אבל לר"ע דחייש למיעוטא כדאיתא בבכורות (דף כ' ע"ב) דר"ע ס"ל דחלב אינו פוטר מן הבכורה אע"ג דרוב בהמות אין חולבות אא"כ יולדות מ"מ חייש למיעוטא. ובספ"ק דמכות (ד"ז ע"א) נמי מוכח דר"ע חייש למיעוטא גבי רוצח דשמא במקום סייף נקב הוה. (מיהו לפיר"ת בתוס' שם דר"ע לא חייש שמא במקום סייף נקב היה רק שהיה שואל כן להעדים אולי יכחישו זא"ז. ניחא הכא. אבל התוספות שם ל"נ להם כר"ת. וא"כ קשיא). וא"כ קשה בהך תוספתא דקידושין דר"ע גופיה שרי גר מצרי משום דסנחריב בלבל כל האומות ונתערבו זה בזה. והא אדרבה קשיא דא"כ לר"ע יאסרו עכשיו כל הגרים לבא בקהל משום מיעוטא דעמוני ומואבי ומצרי ואדומי לדידיה דחייש למיעוטא. ומצינו שבאמת הקשו כן בירושלמי ברפ"ב דמס' דמאי (בהא דאמר התם דר"א ס"ל ג"כ דרוב א"י נתונה ביד ישראל רק דחייש למיעוטא). והכי איתא התם ר' יוסי בעי אלא מעתה גר שבא להתגייר אין מקבלין אותו אני אומר מעמון ומואב הוא ונעשה אותו הגר הוכיח לכל הגרים כו'. ומש"ה מסיק שם דר"א לא חייש למיעוטא כו' ולכאורה יש לתמוה ע"ד הירושלמי למה לא הקשה כן להני תנאי דחיישי למיעוטא ר"ע ור"מ ודעימייהו אלא מעתה גר שבא להתגייר כו' אני אומר מעמון ומואב הוא כו'. ומאי איכא למימר אליבייהו. וביותר הקושיא עצומה לר"ע ור"מ דחיישי למיעוטא שהם עצמם היו בני גרים ר"ע ור"מ (כדאיתא בגיטין דנ"ו ע"א, וע' בהקדמת הרמב"ם). וא"כ לשיטתם היאך הותרו לישא ישראלית. ומיהו אי לאו דברי הירושלמי הנ"ל. היה י"ל בטעמייהו דר"ע ור"מ דלא חיישי הכא למיעוטא. משום דאף מאן דחייש למיעוטא מ"מ מודה הוא ברובא דאיתיה קמן כגון ט' חנויות וסנהדרין. )וכמ"ש התוספות ביבמות (דס"ז ע"ב ד"ה אין חוששין). דברובא דאיתיה קמן כ"ע מודו דל"ח למיעוטא. )וע"ש דקי"ט ע"א). ותירצו בזה הא דר' יוסי בספ"ק דכתובות גבי תינוקת שנאנסה כו'. וע"ש בחי' הרמב"ן ובחי' הרשב"א שמדבריהם מוכח דמאן דחייש למיעוטא היינו אף ברובא דאיתיה קמן (וצ"ל דרוב דסנהדרין שאני כמ"ש התוס' ב"ק דכ"ז רע"ב). ולכאורה קשה ממתניתין פ"ב דמכשירין משנה י' וממתני' רפ"ח דשקלים דמוכח בהדיא דמודה ר"מ ברובא דאיתיה קמן דל"ח למיעוטא וכדברי התוס' ביבמות הנ"ל). והנה הר"ן ברפ"ג דע"ז כתב שם לענין הא דרוב מקומות אין נעבדין כו' שזה ג"כ חשיב כרובא דאיתיה קמן דמודה ביה ר"מ דל"ח למיעוטא. דטעמא דמילתא כיון שידוע לפנינו הרוב חשיב לבטל את המיעוט ולעשותו כמי שאינו כו'. ולפ"ז י"ל דאף רובא דעלמא כיון שהוא רוב ידוע במציאות הוי כרובא דאיתיה קמן. דרובא דאיתיה קמן א"צ שיהיה הרוב בפנינו רק שיהא הרוב ידוע לפנינו ומבורר במציאות. משא"כ רוב בהמות כשירות הם או רוב נשים מתעברות ויולדות דהוי רוב במקרה המתחדש תמיד וא"א שיתברר לפנינו בתמידות המציאות הלז והרוב הוא ע"פ אומד הדעת זהו חשיב רובא דליתיה קמן. ולפ"ז היה י"ל לענין גרים דרובא דעלמא נגד עמוני ומואבי ומצרי כו' הוי כרובא דאיתיה קמן דכ"ע מודו. (ובזה ניחא דברי התוס' במסכת ב"ב (דכ"ג ע"ב ד"ה רוב) שהקשו שם וא"ת מאי קמ"ל מתניתין היא ט' חנויות כו' ובנמצא הלך אחר הרוב משמע אפילו נמצא קרוב כו'. עכ"ל. והמהרש"א שם (בדכ"ד ע"א בתוד"ה ש"מ) הקשה דמאי קשיא להו להתוספות הא ממתני' לא שמעינן אלא ברובא דאיתיה קמן ואשמעינן ר"ח דאפילו רובא דליתיה קמן עדיף מקרוב וכדמשמע בשמעתין. עכ"ד. ולדברינו ניחא דשפיר הקשו התוספות. דהתם בגמרא מתיב ר"ז מקרא דוהיה העיר הקרובה כו' וכתבו שם התוס' (בד"ה מתיב) דאמתני' דט' חנויות ה"ל לאקשויי אלא דאיכא לשנויי בדליכא ותו ליכא לאקשויי דניזיל בתר רובא דעלמא כו'. ע"ש. וא"כ שפיר הוצרכו התוס' לעיל לתירוצם דממתני' דט' חנויות שמעינן בקורבא דמוכח כו'. אבל אי נימא כדברי המהרש"א דממתניתין לא שמעינן אלא ברובא דאיתיה קמן כו' כנ"ל. א"כ קשה מאי מתיב ר"ז אדר"ח וה"ל לאקשויי כן אמתני' דט' חנויות מהך קרא למה לא ניזיל בתר רובא דעלמא. דרובא דעלמא נגד העיר הקרובה אל החלל חשיב רובא דאיתיה קמן וכנ"ל. מיהו בלא"ה י"ל כן התם מהא דמתיב אח"כ ממתניתין דניפול כו' ואע"ג דאיכא אחריתא דנפישא כו'. שזהו ודאי רובא דאיתיה קמן וה"ל לאקשויי אמתני' דט' חנויות, ולק"מ קושיית המהרש"א). ויש להאריך בסברא זו בביאור כמה סוגיות ואכמ"ל. ואמנם מהירושלמי דדמאי הנ"ל דפריך לר"א אלא מעתה גר שבא להתגייר כו' אני אומר מעמון ומואב בא. זהו סותר לסברתנו הנ"ל. דהא דשקיל וטרי אליבא דר"א אי רוב א"י נתונה ביד ישראל או רוב א"י ביד עכו"ם זהו ודאי לא מיקרי רובא דאיתיה קמן. )דזהו ג"כ דבר התלוי במקרה ובהשתנות. ור"א לא על זמנו בלבד אמר דין זה. וגם היאך שייך פלוגתא להסתפק אי ידוע