תורת חסד רב

כדברי ה"ר יוסף הנ"ל. ובמה שהקשה הב"י ע"ד ה"ר יוסף הנ"ל דלדבריו אפילו נחלקו בקבלתם ז"א מוק"ח וז"א אינה מוק"ח ג"כ לא יקראו בט"ו דכל כה"ג אינו חייב אשם תלוי לפ"ד הרמב"ם שם. לכאורה הב"י סותר בזה דברי עצמו מ"ש בכ"מ בהלכות שגגות שם על מ"ש הרמב"ם האוכל חתיכה וע"א אומר לו זה שאכלת חלב הוא וע"א אומר לא אכלת חלב כו' הואיל ונקבע האיסור כו' ה"ז מביא אשם תלוי. והראב"ד כתב עליו לא ידעתי היאך נקבע האיסור בכאן כו'. וכתב הכ"מ שם וז"ל ויותר נראה לומר דשפיר איקבע איסורא ע"פ ע"א אע"פ שאין שם אלא חתיכה א' עכ"ל. (וע"ש בלח"מ שפירש בדברי הרמב"ם דמיירי בשותק ולא באומר א"י). ויש להאריך בזה. אלא שאכמ"ל וגם במ"ש הב"י עוד ע"ד ה"ר יוסף הנ"ל דמההיא דאשם תלוי ליכא למיגמר דש"ה דכתיב מכל מצות וקרינן מצות בלשון רבים ויש אם למקרא כו'. ג"כ אינו מוכרח. דאף דרבא בכריתות (די"ז ע"ב) אמר טעמא דרב מקרא דכל מצות כו'. מ"מ לר"נ שם (די"ח ע"א) וקיי"ל כוותיה דאמר מ"ט דרב קסבר שתי חתיכות איקבע איסורא כו' אמר הכי מסברא ולא משום קרא. כדמשמע שם בגמרא וכ"מ בתוס' סוכה (ד"ו ע"ב ד"ה ור"ש). וכמ"ש שם בתוי"ט ברפ"ד דכריתות כן בהדיא דר"נ אמר כן מסברא ולא מקרא. וכן הסכים בתשובת נו"ב (מ"ק חאה"ע ס"ס מ"ג). ומיהו אף לפ"ד הב"י דאין לדמות זה להך דחיוב אשם תלוי כלל. מ"מ בלא"ה י"ל ולחלק כחילוקו של ה"ר יוסף הנ"ל. דדוקא כשקצתם אומרים שהיא מוק"ח מיב"נ וקצתם אומרים שאינה מוק"ח מיב"נ בזה החמירו כאן לקרות בי"ד ובט"ו וכמו רב אסי בהוצל דקרי בי"ד ובט"ו מה"ט. ולא אזלינן בזה בתר רוב עיירות שאינן מוק"ח מיב"נ וכמו בעלמא בספיקא דתרי ותרי אף אי תרי ותרי ספיקא דרבנן הוא מ"מ החמירו מדרבנן דלא לאוקמי אחזקה כמ"ש התוס' בכתובות (דכ"ו ע"ב ד"ה אנן) ובשאר דוכתי. (ובח"ש כתב דבתר רובא ג"כ ל"א בספק דתרי ותרי) ה"נ הכא כעין זה י"ל לענין קריאת המגילה החמירו דלא למיזל בתר רובא במקום שמכחישין זא"ז וצ"ל בי"ד ובט"ו משא"כ היכא שאין יודעים כלל אם מוק"ח מיב"נ דהולכין אחר רוב עיירות ולא מצינו שיחמירו חכמים גם בזה לקרות בט"ו. ומנ"ל להחמיר בזה. והיא סברא נכונה: יא עוד יש לבאר קצת. במה שהרמב"ן והר"ן הביאו דברי האומרים דעיירות המוק"ח מיב"נ דקורין בט"ו היינו דוקא בעיירות שבא"י אבל עיירות שבח"ל אפי' מוק"ח מיב"נ קורין בי"ד דמה ענין יהושע בח"ל ועוד דג"ש דפרזי פרזי דגמרינן מקרא דערי הפרזי הך קרא בא"י כתיב. והא דר"א קרי בהוצל בי"ד ובט"ו היינו הוצל דבנימין שהיא בא"י ותרי הוצל נינהו. עכ"ד. ומפירש"י במגילה דף י' רע"ב) בהא דאמרינן שם דכל שתעלה לך בידך מסורת מאבותיך שמוק"ח מיב"נ כל המצות הללו נוהגין בה מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל ופירש רש"י כל המצות הללו הנוהגות בערי חומה שילוח מצורע וקריאת מגילה בט"ו כו'. ומזה משמע דלמ"ד קדושה ראשונה לא קידשה לע"ל אין קורין בה בט"ו אע"פ שמוק"ח מיב"נ וכש"כ בעיירות שבח"ל דאין לקרות בט"ו לכ"ע וכדברי פוסקים הנ"ל. ומצאתי בט"א במגילה (ד"ג ע"ב) שהביא שם דברי רש"י אלו ודייק כן מדבריו דלמ"ד דק"ר לא קידשה לע"ל אין קורין המגילה בט"ו אע"פ שמוק"ח מיב"נ. והקשה ע"ז דא"כ, מאי פריך הגמרא על רבי והא טבריא מוק"ח מיב"נ הואי דמאי קושיא והא רבי גופיה ס"ל דקדושה ראשונה לא קידשה לע"ל כדאיתא בפ"ק דחולין (ד"ז ע"א) גבי הא דהתיר רבי בית שאן. ע"ש. ואף דרבי ס"ל דקדושה שנייה לא בטלה מדהתיר בית שאן לבד מכלל דשאר עיירות שבא"י בקדושתן קיימי לענין כל המצות וכדפירש"י בחולין שם. מ"מ מאי פריך הגמרא במגילה בפשיטות על רבי ומנליה להגמרא דטבריא נתקדשה בקדושה שנייה כו'. עכ"ד הט"א. ועוד האריך להקשות טובא על פירש"י. ע"ש. ולפי הבנתו עוד יש לתמוה על רש"י דלעיל (ד"ב ע"ב) דפריך הגמרא אלא שושן דעבדא כמאן לא כפרזים ולא כמוקפין. ופירש"י דהא בשושן לא ידעינן שהוקפה מיב"נ. מבואר בהדיא דאי ידעינן שהוקפה מיב"נ שפיר קורין בט"ו אע"פ שהיא בח"ל. והמקשן התם אכתי לא ידע הך סברא דשאני שושן הואיל ונעשה בה נס. אלא י"ל בדברי רש"י דס"ל דבח"ל נמי כל עיר שמוק"ח מיב"נ ועדיין היא מוק"ח עכשיו ג"כ קורין בט"ו. רק בעיר שחרבה חומתה דמ"מ מאחר שמקודם היתה מוק"ח בימי יב"נ דינה כמוק"ח לקרות בט"ו, משום דגם לענין בתי ערי חומה דינה כמוק"ח כדדריש ר"א בר' יוסי מקרא דאשר לוא חומה ואע"פ שאין לו עכשיו והיתה לו קודם לכן דקדושה קמייתא לא בטלה. זהו רק בא"י דקידשה לע"ל ואף העיירות המוק"ח נתקדשו שיהיו נדונין כמוקפין אף לאחר חורבנן. משא"כ בח"ל כל עיר שעכשיו אינה מוק"ח אף שמקודם היתה מוקפת חומה מיב"נ מ"מ בתר השתא אזלינן ונדונית כפרזים לקרות בי"ד. כיון דלא שייך לומר קידשה לע"ל כו'. ובזה מיושב דאין כאן סתירה ברש"י וגם מיושבים קושיות הט"א הנ"ל ג"כ יב ואחרי שביארנו כל הדעות בזה. דלדברי הגאונים וכ"ד רמב"ן ורשב"א דבעיירות המסופקות אם מוק"ח מיב"נ מדינא א"צ לקרות רק בי"ד ורק ממדת חסידות קורין בט"ו ג"כ. וראיתי בריטב"א למגילה שכתב בשם הרשב"א שאין כל הדברים אמורים אלא בא"י או במקומות הקרובים לשם שהיה דינו ידוע בשעת תקנת נביאים אם דינם בי"ד או בט"ו. בזה ראוי לנהוג עכשיו מדת חסידות לקרות בשני הימים. אבל בח"ל דהעיירות לא היו ידועות להם בשעת התקנה דינן עכשיו דכל שהוא ספק קורין בי"ד לבד. (ומבואר מדבריו דאפי' מדת חסידות ליכא לקרות בט"ו). ואף לדברי הרמב"ם דס"ל דמדינא יש לקרות מספיקא בי"ד ובט"ו. מ"מ כבר נתבאר לעיל דהעיקר כדברי המאירי וה"ר יוסף דזהו רק כשנחלקו בקבלתן שמקצתן אומרים שיודעים שהיא מוק"ח מיב"נ כו' אבל כל שאין יודעים בה כלל לא מיקרי ספק לענין זה וא"צ לקרות רק בי"ד כו'. וע' בפר"ח שכתב בפשיטות דכל עיר שאינה מוקפת חומה עכשיו אינה בכלל הספק וקורין רק בי"ד. ומלבד כל זה. כבר כתב המג"א בשם הלבוש דבמדינות אלו אין להסתפק לפי שהם בצפון ורחוקים מא"י וידוע שלא היו מיושבים בזמן יהושע כידוע מנפות הארץ שבספר התכונה. כ"כ הלבוש. ובאמת זהו דבר ידוע וברור ואין להאמין להשמועה שאומרים על קצת עיירות במדינתנו שיש ספק אם הם מוק"ח מיב"נ שאין שום שורש דבר נמצא בזה. ומדינא בודאי א"צ לקרות בט"ו. וגם אם יש בזה מדת חסידות אינו ברור לפי הנ"ל. זולת מה שי"ל דאחר שכבר נהגו כן אין לשנות מנהגם. מיהו מי יודע אם הוי מנהג מבורר מקדם. וגם אולי נהגו כן מחמת שסברו שמצד הדין חייבין לקרות בט"ו והוי מנהג בטעות. וגם יש לדמות זה למ"ש הפר"ח באו"ח סימן תצ"ו בדיני מנהגי איסור סוף ס"א דבחומרא דהיא מילתא יתירתא אין איסור לשנות המנהג. (ול"ד למנהג שהוא לסייג ופרישות כו') וא"צ התרה. ועכ"פ ברור דאין כאן חיוב מדינא כ"א במדת חסידות י"ל בזה: