תורת חסד קצו

חוזר כו' אומר על טמא טהור כו'. ישב יב"ח ולא חזר נמצא מחליף חכמים כו'. י"ח חדש ולא חזר נמצא משכח ראשי פרקים). ועכ"פ לא מצינו שיהיה גבול השכחה בהחלט בזמן יב"ח עד שנאמר בכאן שנתפרש בכתוב השיעור יב"ח כנ"ל. וזה אינו. ומחוורתא כמ"ש לעיל שהכתוב מסר זה לחכמים והמה שיערו שצריך להזכיר בכל שנה כנ"ל. וכבר הבאתי לעיל דברי החינוך בזה: ד והנה לענין שאילתנו אם נשים חייבות בקריאת פ' זכור דהוי מדאורייתא. לכאורה נמי בהא תליא דאם נימא כהסוברים דיש חיוב מה"ת לקרות פ' זכור בכל שנה. ממילא י"ל דנשים חייבות בה. דהא דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג היינו רק במ"ע שנוהגת בזמנים מיוחדים. כגון מצות שנוהגות ביום ולא בלילה. או מצות שנוהגות רק ביום מיוחד בשנה ולא ביום אחר. אבל מצוה שהיא חיובית פ"א בשנה בכל זמן שירצה ואין לה זמן מיוחד כלל מה"ת אינו בגדר מ"ע שהז"ג והנשים חייבות בה. וכמה מצות יש לנו שהנשים חייבות בכה"ג. (וכן לפי הטעם שכתב האבודרהם דהא דמ"ע שהז"ג נשים פטורות הוא משום שמשועבדת לבעלה לעשות צרכיו. וא"א לה לקיים מ"ע בזמן מיוחד מה"ט. משא"כ בכה"ג לא שייך זה). אך אם נימא דאף שעיקר חיוב פ' זכור הוא מה"ת אבל מ"מ מדאורייתא אין חיוב לקרותה בכל שנה רק מדרבנן או דרך אסמכתא, שפיר י"ל דחיובא דרבנן שבכל שנה תיקנו רק על האנשים אבל לא על הנשים. דאף מצוה דרבנן שהז"ג ג"כ נשים פטורות. כמו שהוכיחו התוס' בברכות (דף כ' רע"ב) וכ"כ במגילה דכ"ד סע"א. ואין לומר דבהך מצוה גופה דהנשים חייבות בה מדאורייתא. שוב יהיו חייבות גם כן בזה בכל תקנות חכמים כמו שתיקנו באופני החיוב הזה מדבריהם. דז"א. שהרי לדברי הרמב"ם עיקר התפלה היא מ"ע דאורייתא דכתיב ולעבדו בכל לבבכם. רק דמדאורייתא סגי בפ"א ביום. ובאיזה נוסח שירצה. ומה שתיקנו להתפלל ג"פ ביום ובנוסח תפלה שלנו זהו מדרבנן. ותנן במתניתין דברכות דנשים חייבות בתפלה. ומ"מ מבואר במג"א (סי' ק"ו סק"ב) דלדברי הרמב"ם נשים די להן בחיוב דאוריי'. ולכן אין מתפללות הנשים בתמידות ויוצאות במה שאומרות בבקר איזו בקשה. וה"נ י"ל לענין קריאת פ' זכור דהנשים די להן בחיוב דאורייתא אבל פטורות מלקרותה בכל שנה שזהו רק מתקנת חכמים כנ"ל. רק שבזה עדיין אינו מיושב מנהג הנשים שלנו שמעולם אינן שומעות קריאת פ' זכור כלל. והיאך יי"ח מדאורייתא עכ"פ: ה עוד יש להעיר בעיקר הדבר מה דמשמע ה ואמנם מתה"ד והמג"א דקריאת פ' זכור מה"ת הוא לקרותה בס"ת בציבור דוקא אין הדבר מוכרח כ"כ. ואף שמבואר מדברי התוס' ברכות (די"ג ע"א ד"ה בלה"ק) וכן במגילה (די"ז רע"ב) דקריאת פ' זכור הוא מה"ת, מ"מ אינו מבואר בדבריהם שהחיוב דוקא לקרות בס"ת ובציבור. וראיתי בפירוש הרמב"ן על התורה ס"פ תצא שמתחלה כ"כ בדרך תמיה אם נאמר שנקרא פ' עמלק בציבור כו'. ובסוף דבריו מסיק שהנכון שהחיוב מדאורייתא שלא נשכח מה שעשה עמלק ונספר זה לבנינו ולכך צותה התורה כו' באופן שכפי המבואר מדבריו אין החיוב לקרות פ' עמלק בס"ת ובציבור דוקא ע"ש. וכן משמעות דברי הרמב"ם והסמ"ג ושאר מוני המצות שהזכירו מ"ע זו לזכור מעשה עמלק ולא הזכירו כלל שצריך לקרות זה בס"ת ובציבור וכנראה שאין זה מעיקר המצוה מדאורייתא. ובספר החינוך ג"כ כתב שמעיקר המצוה רק לזכור הענין. אלא שכתב שמנהג ישראל לקרות בס"ת פ"א בשנה ויוצאין בכך מצוה זו באופן דמעיקר החיוב מדאורייתא א"צ לקרות פ' זו בס"ת דוקא ויוצאין בזכירה בפה בעלמא. ומתקנת חכמים היא לקרות פ' זו בס"ת בציבור פ"א בשנה. ובזה קובעין א"ע לצאת י"ח מצוה זו, ולפ"ז פשוט הוא שלא תיקנו כן חכמים רק לאנשים אבל לא לנשים דלאו בני קרייה בס"ת נינהו. רק הנשים יכולות לצאת י"ח בזכירה בפה ובסיפור בעלמא וגם הן אינן מחוייבות זאת בכל שנה וכנ"ל. ומה גם שלפ"ד החינוך הנשים פטורות לגמרי ממ"ע זו דזכירת עמלק וא"צ לזכור כלל וכנ"ל. וע"כ לכל הפחות הנשים יוצאות י"ח בזכירה וסיפור שלא בס"ת. (וע' במג"א סימן רפ"ב סק"ו לענין קה"ת בשבת דאף אם נשים חייבות מ"מ נהגו לצאת חוצה). ואין מהראוי להחמיר בזה ולהצריכן לשמוע קריאת התורה של פ' זכור בציבור. כי היא חומרא דאתי לידי קולא. שאין זה דרך ישר כלל שיבואו הנשים על האנשים לבהכ"נ דאנשים לשמוע קריאת פ' זכור בשבת זו. וכן אין לטלטל הס"ת לתוך הע"נ ולהשמיען שם קריאת התורה בשבת זו. מאחר שמעיקר הדין אין הנשים חייבות לשמוע קריאת פ' זכור בס"ת כלל. ומנהגן של ישראל תורה היא. ומעולם לא ראינו ולא שמענו מי שהצריך את הנשים לשמוע הקריאה בס"ת בציבור פ' זכור, ואף שמעלתו שמועה שמע על גדול אחד שהיה מצריך ומהדר שישמעו הנשים פ' זכור בשעה שקוראים בס"ת. מי יודע אם נאמנה שמועתו ואף אם יתבררו כי כנים הדברים. דעת יחידאה היא. ואין לבטל עי"ז מנהגי ישראל. ועצתי אמונה שמעלתו ישבות מריב בזה. והנח להם לישראל מנהגם תמיד כדת וכהלכה אשרי העם שלו ככה. ומה' ישא ברכה . סימן לח ע"ד קצת עיירות שקורין את המגילה בי"ד באדר וגם למחרתו בט"ו מחמת שאומרים מפי השמועה שיש איזה ספק אם לא היו מוקפות חומה מיב"נ. אם חייבין לעשות כן מדינא או לא: א הנה ידוע מחלוקת הרמב"ם והגאונים. שדברי הרמב"ם דעיירות המסופקות אם מוק"ח מיב"נ קורין בי"ד ובט"ו רק דאין מברכין כ"א בי"ד. וכ"פ בטוש"ע. ודברי הגאונים דעיירות המסופקות א"צ לקרות רק בי"ד והובאו דבריהם בר"ן פ"ק דמגילה. וטעמם בזה. חדא דהולכין אחר רוב עיירות ורובם אינן מוקפות חומה מיב"נ. ועוד דאפי' היה ספק השקול ה"ל ספק של דבריהם ולקולא אלא דאין לבטל מצות מקרא מגילה לגמרי לפיכך קורא בראשון ופטור בשני. והא דאמרינן בגמרא אטבריא והוצל שהיו קורין בהן בי"ד ובט"ו במדת חסידות היו נוהגין כן משום ספיקא דטבריא דתליא במגניא ומכסיא ובהוצל מפני שהיו נחלקין בה בקבלתן ז"א מוקפת וז"א אינה מוקפת והיו קורין בלא ברכה. עכ"ד. וכ"כ ג"כ הרמב"ן בליקוטיו למגילה והסכים לדעתם והובא ג"כ בחי' הרשב"א. ע"ש. ומתחלה נבאר מה דקשה לכאורה ע"ד הגאונים מהגמרא דמגילה (דף ה' ע"ב) וכן הקשה בט"א שם. דפריך הגמרא התם ורבי היכי נטע נטיעה בפורים כו' אלא רבי בר ארביסר הוה וכי נטע בחמיסר נטע כו' אלא רבי בר חמיסר הוה וכי נטע בי"ד הוה ומי פשיטא ליה דטבריא מוק"ח מיב"נ והא חזקיה קרי בטבריא בי"ד ובט"ו מספקא ליה כו' לחזקיה מספקא ליה לרבי פשיטא ליה. והשתא למה ליה להגמרא למימר דרבי פשיטא ליה ודלא כחזקיה. הא י"ל דרבי נמי מספקא ליה אי טבריא חשיבא מוק"ח או לא. וכי נטע בט"ו הוה. דרבי הוה קרי את המגילה בטבריא רק בי"ד כיון דמספיקא א"צ לקרות רק בי"ד לשיטת הגאונים הנ"ל. והא דחזקיה קרי בטבריא אף בט"ו היינו רק במדת חסידות. (ודוחק לומר דקושיית הגמרא על רבי דה"ל להחמיר ג"כ במדת חסידות. ותו