תורת חסד קצב

לענין הקושיא מהך דר' יהודה דמייתי ראיה מבני כרכין שהיו מורישין לולביהן כו'. וממ"ש שם הראב"ד מוכח דלא נחית לשנויי כדברינו הנ"ל. וראיתי בס' ת"ד להראב"ד (סי' רכ"ז) שכ' דפסול הדר אי כשר בשאר ימים יש לתלות בפלוגתא אי מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו כו'. ושם (בסי' רל"ג) הוכיח דהיבש פסול בשאר הימים מהא דמייתי ר"י ראיה דלולב היבש כשר מבני כרכין שהיו מורישין לולביהן כו'. (וצ"ל דלא בעי לשנויי כמש"ל דר"י לטעמיה דס"ל בר"ה מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו כנ"ל ולדידיה פסולי הדר הוי כל ז' כנ"ל. דדחיקא ליה מילתא לפרושי הכי דר"י הביא ראיה לחכמים שלולב היבש כשר וראיה זו אינה רק לדידיה משא"כ לחכמים דהמה ס"ל מקרא נדרש לאחריו ג"כ לדידהו לא הוי זה ראיה כלל. ובעיקר הדין משמע לכאורה בסי' רל"ג שם דהראב"ד חזר בו ממה שהיה מכשיר בשאר הימים פסולין דמחמת הדר. ואף ביבש מכשיר שם למ"ד מקרא נדרש לפניו ולאחריו כמ"ש להדיא בסי' רכ"ז שם. ואפשר שחזר בו ביבש שפוסל בשאר ימים ג"כ דבירושלמי אמר טעמא דיבש פסול ע"ש לא המתים כו' משא"כ בשאר פסולי הדר. וכמ"ש הראב"ד בהשגות הנ"ל. ואכתי י"ל להראב"ד תירוץ הנ"ל על הא דמקשה הגמרא לרב מר"ח דמטביל ביה ונפיק ביה משום דלרב לשיטתו פסול כל ז' משום הדר וכנ"ל. אלא דקצת יש לפקפק בזה כמש"ל: ב אך בעיקר ד"ז היה נראה לכאורה דאף לפ"ד הרמב"ם והש"ע דפסולין מחמת הדר כשירין בשאר הימים מ"מ זהו רק בדיעבד דיצא בהם או היכא דליכא שום אתרוג אחר לצאת בו. אבל לכתחלה צריך שיהיה הדר משום זה אלי ואנוהו אף בשאר הימים. וראיתי שכ"כ בהדיא בת"ד להראב"ד שם. (דהתוס' רפ"ג דסוכה כתב דואנוהו בעינן רק לכתחלה ולא מיפסל בהכי. וכמו דלולב מצוה לאוגדו משום ואנוהו ומ"מ לא אגדו כשר. ואף לרש"י שם דמה"ט פסול בדיעבד. היינו דמצינו בזה חילוקים. דיש דברים שפוסלין אף בדיעבד מטעם ואנוהו. וכמו בהך דגיטין (דף כ' ע"א) ע"ש. וע' בשבת (דקל"ג ע"ב). ומ"מ יש לחלק בזה כאן דבשאר הימים הוי רק מצוה לכתחלה משום ואנוהו). ולפ"ז י"ל בפשוט קושיית הלח"מ על הרמב"ם הנ"ל. דמאי מקשה הגמרא אדרב מדר"ח כנ"ל. די"ל דהא המקשן לא ידע לחלק משום שאני עכברים דמאיסי. דהא זה באמת משני ליה. רק דסבר דלרב כל שחסר הוי אינו הדר ג"כ. וא"כ שפיר פריך מדר' חנינא דמטביל ביה ונפיק ביה לכתחלה. וע"כ דס"ל דהוי שפיר הדר. דאל"כ עכ"פ לכתחלה אין לצאת בו בשאר הימים וכנ"ל. ומשני שאני עכברים דמאיסי. אבל שאר חסר חשיב שפיר הדר ולק"מ. אלא שמלשון הראב"ד בת"ד שם משמע דהה"נ לענין חסר בשאר ימים דג"כ לכתחלה צ"ל אתרוג שלם משום ואנוהו. ולפ"ז אין לפרש בגמרא דהקושיא לרב מדר"ח הוא ממה דר"ח נפיק ביה לכתחלה דא"כ לא משני מידי ואכתי קשיא לר"ח היכי נפיק לכתחלה בחסר. (ואי הך דר"ח מיירי באופן דחשיב כמו דיעבד א"כ מעיקרא לק"מ לרב מדר"ח. וכמבואר). ולכאורה משמע כן גם מדברי התוס' בסוכה (דמ"ו ע"ב ד"ה אתרוג) שהקשו לר"ח היכי מטביל ביה הא אסור משום דאיתקצי למצוה. ותירץ דר"ח הפריש כולו ליום ראשון ומקצתו לשאר ימים מ"ד אשבעה אתרוגים לז' ימים כו' אתרוג דמפסקי לילות מימים כל חד באפי נפשיה כו'. והיה ר"ח מתנה כולו ליום ראשון כו' עכ"ל התוס' ולכאורה למה היה צריך להתנות ע"ז הא כיון דבאתרוג מפסקי לילות מימים וביום שני מתחיל מצוה אחרת. א"כ לא איתקצאי באתרוג לאותו יום יותר מכשיעור (וכמ"ש הב"י בסוף סימן תרע"ז גבי נר חנוכה שיש בה שמן יותר מכשיעור שלא הוקצה למצוה אלא כדי שיעור הצריך בלבד). אלא משמע כהראב"ד דלכתחלה גם בשאר ימים מצוה בשלם ומש"ה מסתמא י"ל דאיתקצי כל האתרוג למצוה כדינו לכתחלה לצאת בשלם אם לא שהתנה בהדיא שאינו בודל מהמותר ביום שני. אך אין זה ראיה כ"כ. דלעולם י"ל דיש לברך לכתחלה בשאר ימים באתרוג חסר רק דמ"מ הוי זה הידור מצוה בשלם. וכמו באתרוג גדול יותר דחשיב הידור ומש"ה איתקצאי למצותו כו'. אמנם דיש להוכיח דלענין אתרוג חסר יש לצאת בו לכתחלה בשאר ימים. מדברי התוס' בע"ז (ריש דנ"ט) שהביאו הירושלמי דפ"ג דדמאי דאמר רשב"ג שלח לי ר' יוסי ברבי אתרוג ואמר לי זה בא מקיסרין ולמדנו ממנו שלשה דברים שהוא ודאי שהוא טמא שלא בא בידו אחר כו'. ופירשו התוס' (בתירוץ בתרא) שזה היה בחג הסוכות לאתרוג דמצוה שמרביצין עליו מים כדי שיהיה הדר. ושוב הקשו התוס' וז"ל. וא"ת א"כ מאי האי דקאמר בתר הכי ויעשר ממנו עליו והיאך היה יכול לעשר ממנו כיון שהיה סוכות וי"ל דבחוש"מ מיירי כדאמרינן ר"ח מטביל ביה ונפיק ביה עכ"ל התוס'. והשתא אכתי קשה מה פריך הירושלמי ויעשר ממנו עליו (היינו שיחתוך ממנו חתיכה למעשר קודם ששלח לו) ומשני הירושלמי משום דאין דרך בנ"א לשלוח לחבריהם דברים חסרים. ותיפוק ליה דבלא"ה היה צריך לשלוח לו אתרוג שלם דכן מצותו לכתחלה אף בשאר הימים אלא מוכח דלכתחלה יש לצאת בחסר בשאר הימים. וכמו שהביאו בזה מהך דר"ח דמטביל ביה ונפיק ביה. ואין לומר משום דהירושלמי פריך שם אח"כ ולא מתניתין היא ר"י מתיר בודאי ובלבד שיודיעו (ומנליה למידק שלא בא לידו אחר דילמא אף שהיה בידו אחר מ"מ היה שרי לשלוח לו טבל ודאי כיון שהודיעו). ומשני אתא מימר לך אע"ג דפליג על רבנן לא עבד עובדא כוותיה (ולא היה עושה נגד דברי חכמים אלא שלא היה בידו לתקנו). ומש"ה פריך הירושלמי ויעשר ממנו עליו היינו דאע"פ שיהיה האתרוג חסר דאין לצאת בו לכתחלה בשאר ימים מ"מ כאן חשיב כדיעבד כיון שהיה רוצה לתקנו שלא לעבור ע"ד חכמים החולקים עליו. דאין זה סברא דמשום שאין דרך בנ"א לשלוח לחבריהם דברים חסרים שפיר ניחא ליה מה ששלח לו אינו מתוקן מאחר דלדעתו שרי זה ולא חש לדברי חכמים האוסרים. ומשום מצות אתרוג שצריך להיות שלם לכתחלה לא היה שולח לו שלם שלא לעבור ע"ד החכמים כנ"ל. ובודאי לא יגרע מצותו של אתרוג לכתחלה מדרכן של בנ"א. (וגם הא קושיא זו מקשה הירושלמי מקודם ויעשר ממנו עליו ואח"כ פריך ולא מתניתין היא כו' כנ"ל). אלא מוכח דיוצאין באתרוג חסר לכתחלה בשאר הימים (לפי הך תירוץ דהתוספות בע"ז שם). רק על הראב"ד דס"ל דאין יוצאין לכתחלה באתרוג חסר אין להקשות מהירושלמי דהכא. דהוא יפרש הירושלמי דמה ששלח אתרוג לרשב"ג היה בשאר ימות השנה ולא היה כלל לצורך החג. וכדברי התוס' בע"ז שם בתירוץ קמא ולא כתירוץ בתרא דמפרשי ליה בסוכות לאתרוג של מצוה ועכ"פ לדברי הראב"ד הנ"ל אכתי צריך יישוב מקושיית הלח"מ דמאי פריך לרב מדר' חנינא כנ"ל: ג אך י"ל באופן אחר. דבריש פירקין דאמר שמואל ל"ש אלא ביו"ט ראשון אבל ביו"ט שני מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול. כתבו התוס' דדוקא משום דהוי דרבנן מש"ה לא חייש למצוה הבאה בעבירה. ולפי דבריהם מודה שמואל בלולב שבמקדש דהוי מדאורייתא כל ז' ממילא לולב הגזול פסול במקדש כל ז'. אבל מדברי הרמב"ם