תורת חסד קצא

הגמרא דלראב"ע נמי בשבת ניתנה תורה. וי"ל). וכ"מ במכילתא פ' בשלח ע"ש. (וע' תוס' סנהדרין ד"ו ע"א ד"ה דכ"ע דאף דאמר לישנא דכ"ע סברי כו' מ"מ קאי רק על פלוגתא דהתם אבל איכא תנאי אחריני דלא ס"ל כן. וה"נ י"ל בהא דאמר דכ"ע בשבת ניתנה תורה קאי רק על ר' יוסי ורבנן דהתם). וי"ל דדרשא דר"ע במכילתא שהיו חוזרין י"ב מיל ג"כ קאי כמ"ד דלא היה בשבת ולק"מ. ובלא"ה כבר כתב הרשב"א שאין מתיישבין בדברי אגדה, (ומכש"כ הכא שהוא דבר יוצא מהטבע דלפ"ז הלכו ישראל ביום אחד ר"מ מיל וזהו רק בין דבור לדבור. ויש להם כוונה נסתרת ברוחניות וסודות התורה כידוע לי"ח). שוב בא לידי ס' תשובות מהר"ם בר ברוך ח"ג שנדפסו מחדש. וראיתי שם בסי' ש"צ שהקשה ג"כ קושיית המפרשים הנ"ל דהיאך חזרו ישראל לאחוריהן י"ב מיל על כל דיבור כיון שבשבת ניתנה התורה. והשיב ג"כ כנ"ל דאפילו למ"ד תחומין דאורייתא מ"מ מוקפין היו ענני כבוד והיו אותן העננים נידונים כמחיצה. וזהו ג"כ כדברי הר"י שבפענח רזא הנ"ל. והנלע"ד כתבתי ואין להאריך יותר: סימן לו א בש"ע סי' תרמ"ט ס"ה. כל אלו שאמרנו שהם פסולים מפני מומין שביארנו כו' ביו"ט הראשון בלבד אבל בשאר הימים ד"ה כשר. והוא דעת הרמב"ם דאפילו בפסולין דמחמת שאינם הדר ג"כ אין פסולין רק ביו"ט הראשון בלבד (וע' בט"ז סוף ס"ק י"ט). והנה הלח"מ הקשה על הרמב"ם מהא דאמרינן בסוכה (דל"ו ע"ב) דאמר רב באתרוג שנקבוהו עכברים דאין זה הדר. ופריך הגמרא והא ר"ח מטביל ביה ונפיק ביה ולר"ח קשיא מתני' בשלמא מתני' לר"ח לא קשיא כאן ביו"ט ראשון כאן ביו"ט שני אלא לרב קשיא. ולדברי הרמב"ם א"כ מאי קשיא לרב דאמר אין זה הדר כיון שפסול מחמת הדר פסול רק ביו"ט ראשון. והך דר"ח הא מיירי ביו"ט שני. ותירץ בדוחק. יעו"ש. ולכאורה י"ל דלק"מ. דהא בריש פירקין בתחלת הסוגיא בהדיא אמר הגמרא דגזול ויבש פסולין ג"כ ביו"ט שני מדפסיק ותני ל"ש יו"ט ראשון כו' רק דהרמב"ם ס"ל כפי מ"ש הכ"מ בדעתו דלמסקנת הגמרא דאריב"נ אמר שמואל ל"ש אלא ביו"ט ראשון כו' הה"נ ליבש ושאר פסולים דמשום הדר שג"כ כשרים בשאר הימים א"כ י"ל הכא ג"כ בהא דמקשה הגמרא אדרב מרבי חנינא דהמקשה לפי סברתו היה מוכרח לומר דע"כ רב ס"ל דפסול הדר הוי כל ז' (וכסברת הגמרא בריש פירקין הנ"ל). דאי הא דאמר רב אין זה הדר הוא רק לפוסלו ביו"ט א'. הא בלא"ה פסול מטעם חסר דתנן במתני' ניקב וחסר כ"ש פסול. (ונקבוהו עכברים הוי נקב שיש בו חסרון כמבואר בפוסקים). ומאי אשמעינן רב בזה לפוסלו מטעם הדר. וע"כ דס"ל דמשום הדר פוסל כל ז'. וא"כ שפיר מקשי עליה מדר"ח. ולפי שינויא דגמרא דשאני עכברים דמאיסי שפיר י"ל דבשאר פסולים מחמת שאינם הדר כשרים בשאר הימים. אלא דזה ניחא לדברי הרמב"ם (פ"ח מה' לולב ה"ז) שפסק דניקב וחסר כ"ש פסול. והא דבעינן נקב מפולש או בכאיסר היינו בנקב שאין בו חסרון. אבל לדברי הראב"ד שם דס"ל דבנקב שיש בו חסרון אם אינו מפולש ואין בו כאיסר כשר. והראב"ד גופיה ס"ל בזה כהרמב"ם דפסולין שמשום הדר כשרים בשאר הימים, (ממ"ש הראב"ד בספ"ח שם אין הכל מודים בגזול ויבש שאין פסולו משום הדר כו'. מבואר דבפסולין דמחמת הדר מודה להרמב"ם דכשר בשאר הימים). א"כ להראב"ד תיקשי קושיית הלח"מ הנ"ל מאי מקשה הגמרא לרב מרבי חנינא כיון דלרב שפוסלו מחמת הדר ג"כ אינו פסול רק ביו"ט ראשון ור"ח מיירי ביו"ט שני. ול"ל דקושיית הגמרא משום דמוכרח ממימרא דרב דס"ל דפסול הדר כל ז' דאל"כ ל"ל טעמא דהדר ת"ל משום חסר. ז"א. דאי משום חסר היה כשר באינו מפולש ואין בו כאיסר. וקמ"ל רב דפסול משום שאינו הדר. ומ"מ פסול הדר ג"כ אינו רק ביו"ט ראשון. ומאי מקשה הגמרא. אך י"ל דהראב"ד לשיטתו א"ש דברי הגמרא הכא באופן אחר. דהנה הריטב"א בריש פירקין הביא דברי הראב"ד דס"ל שדין זה אי בעינן הדר כל ז' תליא בפלוגתא אי מקרא נדרש לפניו ולאחריו או לפניו ולא לאחריו. דלמ"ד מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו א"כ בקרא דולקחתם לכם ביום הראשון קאי הך ביום הראשון רק אלפניו דהיינו הא דבעינן לכם משלכם הוא רק ביום א'. אבל הדר דכתיב בתריה קאי על כל שבעת הימים דכתיב בקרא אח"כ. משא"כ למ"ד מקרא נדרש לפניו ולאחריו א"כ ביום הראשון קאי ג"כ אלאחריו דהיינו הדר נמי בעינן רק ביו"ט הראשון בלבד. עכ"ד. ולפי דבריו יש ליישב מה שהקשו הראשונים בהא דתניא בסוכה (דל"א סע"א) יבישין פסולין רי"א אף יבישין אר"י מעשה בבני כרכים שהיו מורישין את לולביהן לבני בניהם. והקשו לדברי הרמב"ם דס"ל דבשאר הימים לולב היבש כשר לד"ה א"כ מה ראיה מייתי ר"י שהיבש כשר ביום ראשון ממה שהיו מורישין לולביהן לבניהן שמא בשביל שאר הימים שיצאו בהן י"ח. אלא ודאי דלרבנן דר"י היבש פסול כל ז'. ומה שתירץ ע"ז הרמב"ן כבר הקשה עליו הר"ן. יעו"ש. אמנם י"ל דברי הרמב"ם ע"פ סברת הראב"ד הנ"ל דהך מילתא תליא בפלוגתא הנ"ל דלמ"ד דס"ל מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו ממילא בעינן הדר כל ז' כנ"ל. א"כ י"ל דר' יהודה לטעמיה דס"ל מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו מהא דאיתא בברייתא בפ"ק דר"ה (ד"ט ע"ב) יובל היא אע"פ שלא שמטו אע"פ שלא תקעו יכול אע"פ שלא שלחו ת"ל היא דברי ר' יהודה כו'. ואמרינן שם בגמרא אמר רחב"א אר"י זו דברי ר' יהודה ור' יוסי אבל חכ"א שלשתן מעכבות בו וקסבר מקרא נדרש לפניו ולפני פניו ולאחריו. וכ"פ הרמב"ם שם כחכמים דשלשתן מעכבות בו. (וכ"פ הרמב"ם בפ"ב מהל' עבדים כחכמים דבקידושין דט"ו סע"ב ע"ש). והשתא י"ל דר' יהודה לטעמיה דס"ל בר"ה התם מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו. (וכ"כ התוס' בסוטה דל"ג רע"ב אליבא דר' יהודה). וממילא לדידיה הכא הנך פסולין דמחמת הדר פסולין כל ז' כנ"ל. ומש"ה ר"י לטעמיה שפיר מייתי ראיה דלולב היבש כשר אף ביום א' מהא דבני כרכין שהיו מורישין לולביהן לבניהן כנ"ל. (דאי לולב היבש ג"כ פסול משום דבעינן הדר א"כ היה פסול כל ז' כנ"ל). וחכמים שהשיבו לו ע"ז אין שעת הדחק ראיה. לפי דבריו השיבוהו. דאף לשיטתו אין ראיה משם שהיה שעה"ד. ומעתה י"ל נמי בהא דמקשה הגמרא אהא דרב דאמר אין זה הדר מהך דר' חנינא דמטביל ביה ונפיק ביה. היינו ג"כ דמקשה לרב לשיטתו דס"ל בחולין (דקי"ח סע"ב) יש יד לטומאה ואין יד להכשר ומפרש התם דס"ל מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו. ומאן דס"ל דאין מקרא נדרש לפני פניו כש"כ דאינו נדרש לאחריו כדמשמע בגמרא דר"ה שם. ע"ש. וא"כ לרב לטעמיה יש לפסול כל ז' משום הדר ושפיר מקשי עליה מדר' חנינא כנ"ל. מיהו לפמ"ש התוס' בב"מ (דצ"ה סע"א) לענין פשיעה בבעלים דמ"ד מקרא נדרש כו' או לא לאו בכל דוכתא אמרינן כן (וגם דלאידך שינויא דהגמרא בחולין שם דרב ור"י בסברא פליגי אין ראיה כלל אי רב ס"ל מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו כו'(. לפ"ז אין הכרח להנ"ל והדק"ל. (אם לא נימא דהראב"ד לא ס"ל כהתוס' בזה). ומלבד זה הא הראב"ד גופיה (הובא בר"ן שם) מיירי