תורת חסד קפט

ירושלים הנ"ל דס"ל דמה"ט חייבות מדאורייתא. וכן ממילא ידענא דנשים פטורות מסוכה דהוי מ"ע שהז"ג. והכא ל"ש לומר שיהיו חייבות משום שאף הן היו באותו הנס דהרי לה"ר יוסף איש ירושלים הנ"ל ע"כ ס"ל דבסוכה ל"ש לומר משום שהן היו באותו הנס וכ"ד הדברי יוסף הנ"ל. אי משום דבעי שיהא עיקר הנס נעשה על ידן וכדברי הרשב"ם הנ"ל. ואי משום שאינו נס של הצלת נפשות כנ"ל. (דאל"כ הדק"ל ע"ד ה"ר יוסף איש ירושלים מגמרא דסוכה הנ"ל וכקושיית הט"א והפר"ח הנ"ל). ול"ל דמ"מ הוה ילפינן בג"ש דט"ו ט"ו חג הסוכות מחג המצות דנשים חייבות בסוכה ג"כ. או להפך דהוה ילפינן בג"ש חג המצות מחג הסוכות דפטורות ממצה ג"כ. דהרי אי לא הוה כתיב שום קרא לא במצה ולא בסוכה ורק הוה ידעינן מסברא בתרווייהו דבמצה חייבות מסברא שאף הן היו באותו הנס משא"כ בסוכה פטורות דכאן ל"ש הך סברא שאף הן היו באותו הנס וכנ"ל. א"כ ממילא בכה"ג ליכא למילף חד מחבריה בג"ש כיון דלא ידעינן בכל חד רק מסברא. וי"ל בכה"ג דכל חד תיקו בדוכתיה וכסברת הפ"י הנ"ל, (והג"ש דט"ו ט"ו איצטריך למילי אחריני ועכ"פ בכה"ג אין לומר אין ג"ש למחצה לסתור הסברא כנ"ל). ומיהו אף אם נימא דלא כד' הדברי יוסף הנ"ל רק כמ"ש לעיל שלדברי ה"ר יוסף איש ירושלים דס"ל דבלאו קרא יש לחייב נשים במצה מדאורייתא משום שהן היו באותו הנס. ה"נ לדידיה בסוכה יש לחייבם מה"ט למ"ד דבסוכות הושבתי ענני כבוד היו ואף הן היו באותו הנס. (והא דפריך בסוכה שם ל"ל קרא להוציא את הנשים היינו כמ"ש לעיל משום דסתם ת"כ אתיא כר"ע והא ר"ע ס"ל סוכות ממש ולדידיה ל"ל שהן היו באותו הנס כנ"ל). ולפ"ז שפיר ניחא בגמרא דפסחים (דמ"ג ע"ב) שהביאו התוס' במגילה שם דדרשינן מהיקשא לחייב נשים במצה. דהתם קאי אליבא דר"א דאמר שם תערובת חמץ בלאו ע"ש. ור"א לטעמיה דס"ל דבסוכות הושבתי ענני כבוד היו. וא"כ בסוכה נמי יש לחייב נשים מסברא שאף הן היו באותו הנס ואיצטריך קרא לפטור נשים מסוכה. ומאחר דכתיב בהדיא בסוכה לפטור את הנשים א"כ הוה ילפינן בג"ש ג"כ לחג המצות לפוטרם ממצה. ואיצטריך קרא התם לחייבם במצה. אך מ"מ קשה לר"ע דס"ל סוכות ממש דלדידיה גבי סוכה ליתא הסברא שהן היו באותו הנס. א"כ לדידיה הדק"ל דלא לכתוב קרא לא במצה לחייבם ולא בסוכה לפוטרם. ואנא ידענא מסברא בתרווייהו וכנ"ל. אך י"ל ולפרש בתוס' דמגלה שם במה שהקשו דל"ל היקשא דכל שישנו בב"ת חמץ כו'. דאין קושייתם דהך היקשא הוא מיותר ולא לכתוב כלל הך היקשא דז"א. דבלא"ה איצטריך הך היקשא לשאר מילי (דמהך היקשא דרשינן בפסחים (דל"ה ע"א) דברים הבאים לידי חימוץ אדם יי"ח בפסח ואין יי"ח מצה רק בה' המינים וכן דרשינן עוד מהך היקשא שם (דכ"א ע"ב). וע"ש בדל"ה סע"ב. וכ"כ המהרי"ט בחי' לקידושין (דל"ד ע"ב) גבי הא דקאמר התם בשלמא אי כתב הקהל ולא כתב מצה כו'. דהך היקשא איצטריך לשאר מילי ע"ש). אלא דעיקר קושייתם מהא דמוכח בפסחים שם דבלאו הך היקשא מסברא היו נשים פטורות ממצה ג"כ. ואמר התם דמיבעי לי כל לרבות את הנשים לאיסור חמץ דסד"א כל שישנו בקום אכול מצה כו' והני נשי דליתנהו בקום אכול מצה דהוי מ"ע, שהז"ג אימא בב"ת חמץ נמי ליתנהו קמ"ל. והשתא הא אדרבה מסברא חייבות במצה מטעם שהן היו באותו הנס. וא"כ למה לי קרא כל לרבות הנשים. (וע"ש בקידושין בתוד"ה סד"א כו' שהקשו ג"כ למאי איצטריך במצה דכל שישנו בב"ת כו'. וביאר שם הפ"י ג"כ דעיקר קושייתם דלמה איצטריך כל לרבות הנשים. ע"ש באריכות), וע"ז שפיר תירץ ה"ר יוסף איש ירושלים דס"ד למיפטרינהו מג"ש ט"ו ט"ו מחג הסוכות. ולפ"ז הך היקשא דכל שישנו בב"ת חמץ כו' הא בלא"ה איצטריך לשאר מילי דדרשינן מיניה בפסחים וכנ"ל בשם המהרי"ט. אלא דאכתי קשה לר"ע למה איצטריך קרא לפטור נשים מסוכה משום דסד"א ניליף ט"ו ט"ו מחג המצות כו'. ובזה י"ל בפשיטות דהוה סד"א דכיון דכבר כתיב ההיקשא דכל שישנו בב"ת חמץ הנ"ל. ואין היקש למחצה, (ור"ע גופיה ס"ל אין היקש למחצה בכריתות דכ"ב ע"ב), הוי כמאן דכתיב בהו בהדיא דחייבות במצה. והוה ילפינן מזה בג"ש לחייבם בסוכה ג"כ. ולפ"ז שוב י"ל כד' הדברי יוסף הנ"ל. דבסוכה לכ"ע ל"ש לומר הך סברא משום שהן היו באותו הנס וכנ"ל רק דכיון דכבר כתיב במצה היקשא דכל שישנו כו' ואין היקש למחצה ה"ל ככתוב בהדיא דנשים חייבות במצה. וצריך קרא לפוטרם מסוכה דלא נילף ממצה וכנ"ל. ואחר דכתב קרא בהדיא בסוכה ה"א מחמת הג"ש למצה לדרוש הך היקשא לקולא דליתנהו בב"ת חמץ ג"כ ואיצטריך כל לרבות הנשים. ועוד יש לבאר בזה בע"א ואין להאריך. ובלא"ה הך כללא שכ' הפ"י הנ"ל בדבר שאינו מפורש בכתוב רק מסברא לא שייך למילף בזה בג"ש חד מחבריה. אין זה מוסכם. ומדברי התוס' בכ"ד מוכח דלא ס"ל כן וכמ"ש הפ"י בעצמו. וי"ל שה"ר יוסף איש ירושלים נמי לא ס"ל זה ולק"מ. וע"כ נראה יותר כגירסת הת"כ דרע"א ענני כבוד היו וכמו שהוכחנו לעיל: ועוד יש להביא קצת סמך לגירסת הת"כ הנ"ל דרע"א ענני כבוד היו. לפי מה שחקר הגאון בעל נו"ב (בספרו דורש לציון דרוש י"ג) לענין מה שמחנה ישראל היה הענן מקיפם מכל צד אם היה נידון כמחיצה גמורה. ומה שמחנה ישראל היתה חשובה רה"ר י"ל משום דמחיצה בידי שמים אתו רבים ומבטלי מחיצה. ומסיק שם דתליא בפלוגתא דלמ"ד דבסוכות הושבתי היינו ענני כבוד ואליביה ילפינן דבעינן סכך מדבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ מקרא דואד יעלה מן הארץ מה אד כו'. וכיון דילפינן הכשר הסוכה שיהא דומה לעננים מכלל דעננים עצמן ג"כ כשירין לסכך וכל הכשר לסכך פשיטא שכשר לדפנות הסוכה וש"מ דענן חשיב שפיר מחיצה. משא"כ למ"ד סוכות ממש עשו להם ליכא ילפותא דענן חשיב מחיצה וי"ל מסברא דלא חשיב כמחיצה. עכ"ד הנו"ב שם. ובזה היה י"ל במה שהקשו המפרשים בשם בעלי התוס' שהובא דבריהם בס' פענח רזא. בהא דאמרינן בגמרא בשבת (דפ"ח ע"ב) דאמר ריב"ל כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה חזרו ישראל לאחוריהן י"ב מיל כו' והיו מה"ש מדדין אותן כו' וכן איתא במכילתא ובילקוט פ' יתרו ע"פ ואשא אתכם על כנפי נשרים כו' וגם אח"כ ע"פ ויעמדו מרחוק. והרי אמרו בשבת (דפ"ו ע"ב) דכ"ע בשבת ניתנה התורה. וא"כ היאך יצאו חוץ לתחום בשבת. ותיקשי מכאן להפוסקים דתחומין די"ב מיל דאורייתא. (אלא דלפירש"י בשבת שם שהיו הקרובים לדבור חוזרין מפחד הקול עד קצה המחנה עכ"ל. וא"כ לק"מ דלעולם לא יצאו חוץ למחנה כלל. אבל במכילתא שם ע"פ ויעמדו מרחוק כו' לא משמע כן ע"ש). ואף להפוסקים הסוברים דתחומין די"ב מיל ג"כ דרבנן. (או דנימא די"ב מיל דקאמר הכא ל"ד רק פחות מעט). מ"מ קשה מהא דאיתא במכילתא שם ע"פ ואשא אתכם כו'. דר"ע אמר כן דישראל חזרו לאחוריהן י"ב מילין על כל דבור. והא ר"ע ס"ל בכ"ד דתחומין דאורייתא (וקצת י"ל דתליא בפלוגתא דראב"י ורבא בשבת (דפ"ז רע"ב) אם במרה שנצטוו על השבת אי איפקוד אתחומין ג"כ. ואף שכתבו שם התוס' דל"ד תחומין אלא כלומר