תורת חסד קפח

בהא דמוכיח רבא מדר"ע דס"ל אב"ח א"ש. הא אכתי תיקשי היאך מוכיח ר"ע דביום הראשון תשביתו הוא מעיו"ט דילמא היינו ביו"ט דאז הוי אחר זמן איסורו והשבתתו בכל דבר. ולזה י"ל דר"י דיליף דאב"ח א"ש מק"ו מנותר מש"ה מודה דאחר זמן איסורו השבתתו בכל דבר מחמת דאל"כ הוי סופו להקל אחר ז"א (וכדאיתא כן להדיא במכילתא). ואף דר"י לא חייש לפירכא דסופו להקל כדמוכח ג"כ מהך דסוכה. מ"מ גבי חמץ הא אהני ק"ו למילף מיניה דקודם ז"א הוא בשריפה. ולעולם י"ל דאחר ז"א לא יהיה סופו להקל ג"כ. משא"כ בסוכה אין לבטל לגמרי הק"ו מחמת דסופו להקל. אבל ר"ע דיליף דאב"ח א"ש במה מצינו מנותר. (ובזה ל"ש למיפרך משום דסופו להקל כמ"ש רש"י שם). מש"ה ס"ל דאף אחר ז"א הוא בשריפה. וא"כ מוכח דר"ע יליף לה מנותר במ"מ ולא בק"ו ומ"מ הוא דוחק לומר שמזה הוא הוכחת הגמרא בסוכה בקושייתו אי מה חגיגה כו') ואם נימא דעיקר הגירסא היא כדאיתא בת"כ דרע"א ענני כבוד היו ורא"א סוכות ממש כו' (וכך צ"ל בגמרא ג"כ) וקושית הגמרא היא דהניחא אליבא דר"ע אלא לר"א מא"ל. א"ש הכא בפשיטות. ד ועוד ראיה לגירסת הת"כ. דלפי גירסתנו בגמרא דרע"א סוכות ממש כו' וקושיית הגמרא לר"ע מא"ל. ואליבא דר"ע משני התם במסקנא כי אתא רבין אר"י א"ק באספך מגרנך ומיקבך כו'. תיקשי דהא ר"ע גופיה דריש הך קרא לדרשא אחרינא בר"ה (די"ד ע"א) לענין מעשר דהתם ברייתא אמר ר"ע באספך מגרנך ומיקבך מה גורן ויקב מיוחדין כו'. יצאו ירקות שגדילין על כל מים ומתעשרין לשנה הבאה. ולדידיה לא קאי כלל הך באספך על עשיית סוכה שיעשה מפסולת גורן ויקב רק דכל אסיף שלך יהיה כגורן ויקב כו'. אך התוס' בר"ה שם כתבו וז"ל מה גורן ויקב כו' אסמכתא בעלמא דמעשר ירק מדרבנן ועיקר קרא לפסולת גורן ויקב לענין סוכה כדאמר לעיל. א"נ משום שביעית דאורייתא איצטריך קרא עכ"ל התוס'. ולתירוץ קמא דהתוס' ניחא הכא דאף לר"ע עיקר דרשא דבאספך הוא לענין סוכה. וההיא דהתם אסמכתא בעלמא. אבל לתירוץ השני דהתוס' דאיצטריך קרא לענין שביעית דאורייתא. וכ"כ התוס' בריש קידושין (ד"ג ע"א ד"ה מה) בשם הר"י דעיקר דרשא דהתם אתיא לשביעית. א"כ תיקשי הכא אליבא דר"ע היכי מצי למילף לענין הכשר הסכך מקרא דבאספך מגרנך ומיקבך. שהרי ר"ע גופיה דריש ליה לדרשא אחרינא כנ"ל. (ולשיטת בעל ספר היראים דס"ל דאע"ג דמעשר ירק מדרבנן מ"מ מע"ש נוהג מדאורייתא אף בירקות. א"כ לפ"ז ודאי הא דאמר ר"ע מקרא דבאספך כו' יצאו ירקות כו' הוי דרשא גמורה לענין מעשר שני דהוי מדאורייתא בירקות). ומזה מוכח כגירסת הת"כ דרע"א ענני כבוד היו ורא"א סוכות ממש כו'. והכא בגמרא צ"ל הגירסא להפך הניחא לר"ע אלא לר"א מא"ל. ואליבא דר"א הוא דדרשינן מבאספך להכשר הסכך. ולק"מ: ה אלא דלכאורה היה יש להביא ראיה לגירסא דבגמרא דרע"א סוכות ממש עשו להם. דהתוס' במגילה (ד"ד ע"א ד"ה שאף) הקשו דלמה לי היקשא גבי אכילת מצה לחייב נשים תיפוק ליה משום שאף הן היו באותו הנס. ותירץ דמשום ה"ט אין חייבות רק מדרבנן אי לאו מהיקשא. וה"ר יוסף איש ירושלים תירץ דס"ד למיפטרינהו מג"ש דט"ו ט"ו מחג הסוכות כו'. והקשה ע"ז בט"א שם מהא דבגמרא דסוכה (דכ"ח רע"ב) פריך דלמה לי קרא דהאזרח (או הילכתא) לפטור נשים מסוכה הא מ"ע שהז"ג הוא. והשתא מאי פריך הא אי לאו קרא ה"א דמיחייבות בסוכה מטעם שאף הן היו באותו הנס דכי בסוכות הושבתי כו'. וכן הקשה הפר"ח בספרו מ"ח. וכן הקשה בתשו' דברי יוסף (סי' נ"ה). ויש לחזק דבריהם דהתוס' גופייהו בפסחים (דק"ח ע"ב ד"ה היו) כתבו וז"ל והא דאמרינן דנשים פטורות מסוכה אע"ג דאף הן היו באותו הנס כי בסוכות הושבתי התם בעשה דאורייתא כו' עכ"ל התוס'. וזהו כדברי התוס' במגילה שם בתירוץ קמא דמה"ט שהן היו באותו הנס חייבות רק מדרבנן. אבל מדאורייתא אין לחייבם מה"ט. אבל לדברי הר"י איש ירושלים הנ"ל דמוכח דס"ל דמה"ט שהן היו באותו הנס חייבות מדאורייתא. אי לאו דס"ד למיפטרינהו ממצה בג"ש כו' א"כ הדק"ל מה פריך הגמרא בסוכה שם הא איצטריך למיפטרינהו מסוכה דלא נימא דחייבות מדאורייתא משום שהן היו באותו הנס וכנ"ל. אלא י"ל דכל זה למ"ד דכי בסוכות הושבתי היינו ענני כבוד ויש לחייב נשים ג"כ מטעם דאף הן היו באותו הנס דענני כבוד. אבל למ"ד דכי בסוכות הושבתי היינו סוכות ממש. ולא הוזכר כלל בכתוב דמצות סוכה היא לזכר הנס דענני כבוד. א"כ אין שום טעם לחייב נשים בסוכה דהוי מ"ע שהז"ג, (מיהו לפי הרמב"ן שכתב לעיל י"ל בזה), והך ברייתא דבסוכה שם האזרח להוציא את הנשים היא שנויה בת"כ. ואמרינן בסנהדרין דפ"ו ע"א סתם סיפרא ר"י כו' וכולהו אליבא דר"ע. והרי ר"ע ס"ל דכי בסוכות הושבתי היינו סוכות ממש ולא ענני כבוד. ומש"ה פריך שפיר הגמרא התם דלמה לי קרא דהא כל מ"ע שהז"ג נשים פטורות. וטעמא שאף הן היו באותו הנס לא שייך אליבא דר"ע. וא"כ מוכח מכאן כגירסת הגמרא דרע"א סוכות ממש עשו להם. דאם נימא כגירסת הת"כ דרע"א ענני כבוד היו א"כ מה מקשה הגמרא בסוכה כנ"ל. (ודוחק לומר דמ"מ הגמרא בסוכה בעי לשנויי הברייתא דת"כ אף לר"א ותיתי ככ"ע). אך ראיתי בתשו' דברי יוסף שם שתירץ על קושייתם הנ"ל. דה"ר יוסף איש ירושלים שבתוס' מגילה שם ס"ל כפי' הרשב"ם דמ"ש שאף הן היו באותו הנס היינו במה שעיקר הנס נעשה על ידן וכמו בפסח שבזכות נשים צדקניות נגאלו וכן בחנוכה ופורים ומשא"כ בסוכה דאע"פ שאף הן היו באותו הנס דענני כבוד מ"מ לא נעשה הנס על ידן כמו בפסח ואינך. או דס"ל לחלק בין נס של הצלת נפשות ובין נס דענני כבוד שהיה רק להגן כו'. עכ"ד שם. ולפ"ז אין מכאן הוכחה לגירסת הגמרא הנ"ל. ואמנם לפ"ז יש להקשות קושיא אחרת. לפמ"ש הפ"י בפסחים (דמ"ג ע"ב וביאר כן כוונת דברי התוס' בריש ערכין ע"ש). דלעולם לא שייך למילף דבר אחד מחבירו בג"ש או בהיקשא אלא היכא שמפורש באחד מהם בפירוש כו' משא"כ היכא שבחד מינייהו לא ידעינן אלא מסברא או מכללא תו לא שייך למילף אידך מיניה בג"ש או בהיקשא כיון דבאידך לא שייכא הך סברא או הך כללא. וממילא י"ל דכל חד תיקו בדוכתיה ומכש"כ היכא דהג"ש איצטריך בלא"ה לא שייך לומר בכה"ג אין ג"ש למחצה לסתור הסברא כו'. ע"ש שהאריך בזה ושהוכיח כן מכמה ראיות. ואם נימא כדבריו בזה. לפ"ז קשה טובא ע"ד ה"ר יוסף איש ירושלים בתוס' מגילה הנ"ל דמפרש דהא דאיצטריך קרא דנשים חייבות במצה היינו רק משום דס"ד למיפטרינהו בג"ש דט"ו ט"ו מחג הסוכות. והרי רבא מפרש (בסוכה שם וכן בקידושין דל"ד רע"ב) דהא דאיצטריך קרא לפטור נשים מסוכה היינו משום דסד"א ניליף ט"ו ט"ו מחג המצות דנשים חייבות בסוכה כמו במצה. וא"כ הני קראי תרווייהו למה לי ומייתרי לגמרי דלא לכתוב קרא גבי מצה דנשים חייבות וכן לא לכתוב גבי סוכה דנשים פטורות. וממילא ידענא דנשים חייבות במצה מדאורייתא שאף הן היו באותו הנס לדברי ה"ר יוסף איש