תורת חסד קפז

אף דלא ימלט שיבא מזה אינו נ"מ לדינא שפיר י"ל דעל זה לא קאי הך כללא ואכמ"ל). וגם הא בגמ' דידן בסוכה שם משמע להדיא דרק למ"ד סוכות ממש עשו להם איצטריך ר' יוחנן למילף דאין מסככין בדבר המקבל טומאה מפסולת גורן ויקב. אבל למ"ד ענני כבוד היו שפיר איכא למילף מהא דבעינן דומיא דאד שעולה מן הארץ וכנ"ל. וכן איתא להדיא בתוס' בסוכה (דל"ו סע"ב) דנקטי בפשיטות דלמ"ד ענני כבוד היו יליף דאין מסככין בדבר המקבל טומאה משום דבעינן דומיא דאד כו' ע"ש. ולפ"ז שפיר י"ל דנ"מ לדינא מפלוגתא דר"א ור"ע הנ"ל לענין אם מסככין בדבר המיטמא בנגעים וכנ"ל. (וקצת י"ל לפי גירסת גמרא דידן דרא"א ענני כבוד היו. ולדידיה ל"ל ילפותא דר"ל דמוכיח מקרא דואד יעלה מן הארץ דעננים גידולי קרקע נינהו. דהא בפ"ק דתענית (ד"ט ע"ב) תניא רא"א כל העולם כולו ממימי אוקיינוס הוא שותה שנאמר ואד יעלה מן הארץ. ופירש"י דהיינו שהענן שותה ממימי הארץ ועולה. וא"כ לדידיה לא מוכח כלל מהך קרא דענן גופיה הוי גידולו מן הארץ רק דמפרש בקרא ששותה ממימי הארץ. אלא דבמ"ר יליף ר"ל דעננים מלמטה מקרא אחרינא מעלה נשיאים כו'. מ"מ י"ל דאי הוה סבר ר"א הכי היאך מוכיח שם ר"א מקרא דואד יעלה מן הארץ דממימי אוקיינוס הוא שותה ולא ממים העליונים כר' יהושע דס"ל דעננים מתגברים ועולים כו'. כיון דאיכא לפרושי קרא דואד יעלה אהא דגידולו של ענן גופיה מן הארץ כר"ל, ומשמע דר"א לא ס"ל כן, ויש לדחות זה ואין להאריך: ב ואין לומר דהא דנקטו הפוסקים בפשיטות בפירושא דקרא דבסוכות הושבתי דענני כבוד היו כר"א ולא כר"ע לפי גמרא דידן, משום דבגמרא ריש סוכה (דף ב' רע"ב) אמרינן כולהו כרבה. לא אמרי ההוא ידיעה לדורות הוא, ופירש"י לאו בידיעה דישיבת סוכה קאמר אלא בידיעת דורות הבאין היקף סוכות ענני כבוד הנעשה לאבות עכ"ל. ומשמע מפירש"י שזהו כמאן דמפרש בקרא דבסוכות היינו ענני כבוד. דאי כמ"ד סוכות ממש עשו להם א"כ מה תועלת מזה בידיעה זו לדורות הבאין. וא"כ מוכח דהני אמוראי ס"ל כר"א דענני כבוד היו. אבל ז"א דלא משמע לומר כן בפירוש דברי הגמרא שם דנקט כן רק לר"א ולא לר"ע הנ"ל. (רק דרש"י פירש כן דהידיעה לדורות הוא מהיקף ענני כבוד משום דרש"י ג"כ לפי האמת נקט בפירוש דקרא כר"א. וכמ"ש רש"י בפירוש התורה כר"א בזה. וכתב שם הרא"ם והובא בט"ז שם דמסתבר ליה פירוש דקרא טפי הכי ע"ש), אלא דהא דאמר הגמ' ההוא ידיעה לדורות הוא היינו לכל מר כדאית ליה, וכמ"ש הרמב"ן בפירוש התורה וז"ל, וע"ד האומר סוכות ממש עשו להם כו' והזכרון שידעו ויזכרו שהיו במדבר ולא באו בבית ועיר מושב לא מצאו מ' שנה וה' היה עמהם לא חסרו דבר עכ"ל. והרוקח בה' סוכה כ' בע"א בפירושא דקרא דכשצרו ישראל על ארץ האמורי ועל כרכים שבא"י אז ישבו ישראל בסוכות. (וכמ"ש במלחמת בני עמון וישראל ויהודה יושבים בסוכות), וזהו למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי כו', שלא יחשבו שאנחנו יושבים בארץ מאבותינו אי"ו אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו על הערים ונתנם ה' בידם, עכ"ד הרוקח. ועכ"פ הא דאמרינן ההוא ידיעה לדורות הוא זהו אליבא דכ"ע לכל מר כדאית ליה ואין מזה הכרע במחלוקת התנאים: ג אך יש להוכיח דעיקר הגירסא כמ"ש בת"כ. דרע"א ענני כבוד היו ורא"א סוכות ממש עשו להם. דלפי גירסת גמרא דידן דרע"א סוכות ממש עשו להם. לכאורה תיקשי בהא דפריך הגמרא לר"ל דיליף מואד יעלה מן הארץ מה אד דבר שא"מ טומאה כו' הניחא למ"ד ענני כבוד היו כו' הניחא לר"א אלא לר"ע מאי איכא למימר ומשני כי אתא רב דימי אר"י חג הסוכות תעשה לך מקיש סוכה לחגיגה מה חגיגה דבר שאינו מקבל טומאה כו'. ופריך אי מה חגיגה בע"ח אף סוכה בע"ח. ומסיק ילפותא אחרינא מקרא דבאספך כו'. ומבואר בתוס' לקמן (דל"ו ע"ב ד"ה ר"א) אליבא דר"י דס"ל דאין סוכה נוהגת אלא בארבעה מינים שבלולב ויליף לה בק"ו מלולב כו' דר"י לית ליה הא דדרשינן באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר. ומ"מ מודה ר"י דאין מסככין בדבר המקבל טומאה אפילו מארבעה מינים משום דבעינן דומיא דאד ולמ"ד סוכות ממש עשו להם ילפינן מדאיתקש סוכה לחגיגה, דלא שייך לאקשויי אי מה חגיגה בע"ח כו' מאחר דלא מכשיר ר"י אלא מארבעה מינים. עכ"ד התוס' שם. והשתא תיקשי מאי פריך הגמרא כאן אי מה חגיגה בע"ח כו'. כיון דהא דאיצטריך הכא למילף מהיקשא דסוכה לחגיגה היינו רק אליבא דר"ע דאמר סוכות ממש עשו להם וכנ"ל. ויש להוכיח דר"ע גופיה ס"ל כר"י בזה דאין סוכה נוהגת אלא בארבעה מינים שבלולב. וא"כ אליביה לא שייך כלל להקשות אי מה חגיגה בע"ח כו' וכמ"ש התוס' הנ"ל. והיינו דר"י יליף דסוכה אינה נוהגת אלא בארבעה מינים שבלולב מק"ו מלולב כו'. והשיבו לו חכמים לר"י כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין לא מצא מארבעה מינים יהיה יושב ובטל והתורה אמרה בסוכות תשבו כו'. וה"נ פליגי ר"י וחכמים בפסחים (דכ"ז ע"ב) דר"י ס"ל דאין ביעור חמץ אלא שריפה מק"ו מנותר והשיבו לו חכמים כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין כו'. והרי ר"ע ס"ל התם כר"י דאב"ח אלא שריפה כדמוכיח הגמרא שם (ד"ה רע"ב). ואם כן מוכח דר"ע ס"ל ג"כ כר"י דיש למילף מק"ו שתחלתו להחמיר וסופו להקל. וממילא לדידיה ה"נ יש למילף כאן מק"ו דאין סוכה נוהגת אלא בארבעה מינים שבלולב וכר"י וא"כ מאי פריך הגמרא בשמעתין אי מה חגיגה בע"ח אף סוכה בע"ח כו'. כיון דלר"ע קיימינן הכא דאמר סוכות ממש כו'. ואליבא דר"ע ל"ש כלל להקשות אי מה חגיגה בע"ח כו' כיון דלא מכשיר אלא מארבעה מינים. וכמ"ש התוס' אליבא דר"י וכנ"ל. ואף דיש להשיב ע"ז ממה שכתבו התוס' בסוכה לקמן וכן בפסחים (דכ"ז ע"ב) דקיי"ל בפסחים כר"י דאב"ח א"ש ובסוכה אין הלכה כר"י. ותירצו התוס' דהא דקיי"ל כר"י דאב"ח א"ש הוא מכח דין אחר שדן שם במה מצינו כו'. דאף דשתק ר"י התם הלא רק לטעמיה דס"ל דא"ת וחטאת העוף הבא על הספק בקבורה, משא"כ לדידן דס"ל דאינהו נמי בשריפה ואין כאן יוכיח. א"כ לר"ע נמי י"ל דלעולם ס"ל דליכא למילף בק"ו שתחלתו להחמיר וסופו להקל. והא דאב"ח א"ש יליף לה ר"ע במה מצינו כנ"ל. מ"מ אכתי אינו מיושב כ"כ, דמנ"ל להגמרא בסוכה להקשות אליבא דר"ע ודילמא ר"ע דס"ל בהדיא כר"י דאב"ח א"ש ס"ל לגמרי כוותיה בהא דיליף כן בק"ו ולא חייש לפירכא דסופו להקל. וממילא ס"ל נמי כוותיה דאין סוכה נוהגת אלא בארבעה מינים שבלולב. ולא תיקשי מידי. ובפרט להפוסקים דפסקו דלא כר"י רק כחכמים דאמרי מפרר וזורה לרוח כו'. אם כן מהכ"ת לדידהו לעשות מחלוקת בין ר"ע ור"י דתרווייהו ס"ל דאב"ח א"ש ולומר דזה יליף בק"ו וזה במה מצינו (ושמא י"ל דשפיר יש להוכיח דר"ע דס"ל אב"ח א"ש יליף לה במה מצינו ולא בק"ו. דבתשו' ש"א (סי' ע"ז) הקשה לשיטת רש"י דמפרש בהא דאר"י אימת אני אומר שלא בשעת ביעורו אבל בשעת ביעורו השבתתו בכל דבר. דהיינו דאחר זמן איסורו השבתתו בכל דבר. א"כ קשה