תורת חסד קפו

לקנות בלא הכשר כלל). ואף אם נימא שאין לסמוך כ"כ על אותם הכשרים מהרבנים דשם. מ"מ עכ"פ יודעין גם הנכרים שיש לנו קפידא בדבר. וגם זה בודאי ידוע ג"כ בכתבי העתים שישראל מקפידים שלא יהיו האתרוגים מורכבים. והיאך נימא ע"ז בדרך הוכחה שרואים שישראל אין מקפידים ח"ו על מורכבים. ואף שבאמת יש פלוגתא בזה באתרוגים המורכבים אם הם כשרים למצוה. מ"מ בזמננו אין שום אחד מישראל שינהוג היתר לכתחלה באתרוגים שיהיה ידוע שהמה בודאי מורכבים שכבר רבו האוסרים על המתירים בזה. והנכרים אין להם לידע מהפלוגתא בעיקר הדין רק המה יודעין מנהגם של ישראל הקונים אותם מהם ולא יותר. ויודעים שישראל מקפידין ע"ז. ושייך לומר לא מרע אומנותיה כו' כנ"ל. וע"ד מה שכתב עוד דודאי אין הנכרים יודעין כלל שאפשר להכיר המורכב ע"י סימנים ומש"ה לא שייך מירתת בזה. כבר הבאתי ע"ז מתשובת פ"י שם שביאר בדברי רש"י במנחות (דמ"ג ע"א ד"ה פסולה) דמן ההדיוט פסולה דשמא צבעה שלא לשמה. דמשמע דלקלא אילן לא חיישינן. וביאר הפ"י בכוונתו דכיון דיש לה בדיקה לקלא אילן ממילא מירתת הנכרי. ע"ש בדבריו. והרי התם בודאי י"ל דאולי הנכרי לא ידע זאת דאפשר לברר ע"י בדיקה זו דהתם דצריך לשרות מאורתא ועד צפרא בגביא גילא ומיא דשיבולתא ומ"ר בני מ' יום. דבדיקה זו קשה יותר מבירור סימני האתרוג. וע"כ לומר דמסתמא אומן באומנותיה ידע אם יש לו איזו בדיקה ומש"ה מירתת. ומכש"כ די"ל כן גבי אתרוג. (ואף שבאמת אין הכרח כ"כ לדברי הפ"י בכוונת רש"י הנ"ל. די"ל דכוונת רש"י דפסולה משמע דלא מהני ליה שום בדיקותא והיינו שמא צבעו שלא לשמה וזאת אין יכולים לברר. מ"מ הסברא הנ"ל אמת דודאי אומן באומנותיה ידע וכנ"ל. וכ"מ ג"כ בב"י באו"ח סי' כ'). ועיקר בדיקת סימני אתרוגים כבר הוא מפורסם וידוע לכל שכבר הרעישו העולם בזה מכמה שנים. ומיהו כבר העליתי בעצמי בסוף דברי לעיל דבנ"ד אין לסמוך ע"ז כ"כ מטעם שביארתי שם. ולדינא נלע"ד כמ"ש לעיל אות ט'. וא"ל יותר: סימן לה א יש לבאר בפלוגתא דר"א ור"ע בסוכה (די"א ע"ב) כי בסוכות הושבתי את בנ"י ענני כבוד היו דברי ר"א רע"א סוכות ממש עשו להם. ובטוש"ע ריש ה' סוכה הובא בפשיטות דקרא כי בסוכות הושבתי הם ענני כבוד שהקיפם בהם, והיינו כר"א ולא כר"ע. וכמ"ש בט"ז שם. (אמנם בת"כ פ' אמור איתא הגירסא להפך רא"א סוכות ממש היו רע"א ענני כבוד היו. וכה"ג איתא במכילתא פ' בא סוכות ממש היו דברי ר"א רע"א אין סוכות אלא ענני כבוד ע"ש). ויש לבאר זה. דמלבד דנ"מ לדינא מפלוגתייהו לענין כוונה. דלר"ע דאמר סוכות ממש הוי עיקר מצות סוכה שלנו לזכור יצ"מ כמ"ש הט"ז שם. משא"כ לר"א דהוי הזכירה על היקף ענני כבוד ע"ש בדבריו. (ומקרא דלמען ידעו ילפינן שצריך שיכוין בזה וכמ"ש הב"ח). וי"ל עוד דיש נ"מ לדינא לענין הכשר הסוכה מהך פלוגתא דר"א ור"ע בפירושא דהך קרא. דמבואר בסוכה שם דר"ל יליף הא דאין מסככין אלא בדבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ משום דבעינן דומיא דענני כבוד מה אד דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ אף סוכה כו'. ופריך הגמ' הניחא למ"ד ענני כבוד היו אלא למ"ד סוכות ממש עשו להם מאי איכא למימר. ומסיק דאר"י מקרא דבאספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר כו'. ר"א אומר מגרנך ולא גורן עצמו ומיקבך ולא יקב עצמו. ולקמן בגמ' (די"ב ע"ב) אמר רבב"ח אמר ר' יוחנן סיככה באניצי פשתן פסולה. ופירש"י שכן ראויה ליטמא בנגעים. אבל התוס' שם (סד"ה באניצי) בתירוץ בתרא פירשו דאף דתניא בשבת דכ"ז ע"ב דסומכוס אומר סיככה בטווי פסולה מפני שמיטמא בנגעים מ"מ לרבנן דפליגי עליה דסומכוס וס"ל דסיככה בטווי כשירה אע"ג דמיטמא בנגעים היינו דאינהו ס"ל דלא שייך למילף מפסולת גורן ויקב לפסול לסכך בדבר המיטמא בנגעים מאחר דאינו מיטמא בשאר טומאות. ויש להסביר בזה דסברתם היא כיון דעיקר הלמוד מפסולת גורן ויקב הוא מדכתיב מגרנך ולא גורן עצמו וגלי קרא דאין מסככין באוכלין אלא בפסולת שלהן וממילא לא ממעטינן מהכא רק מה דמטמא בהני טומאות דשייכי באוכלין עצמן דאותן מיעטה התורה. משא"כ דבר המיטמא בנגעים אין למעט מכאן כיון דזהו לא שייך כלל בגורן ויקב עצמן ולא איתמעט מהכא. (שוב ראיתי בפ"י שכתב כעין זה). ומעתה נראה לומר דלמ"ד דיליף מענני כבוד מה אד דבר שאינו מקבל טומאה כו' לדידיה ודאי יש למילף מהתם לענין זה ג"כ שאין מסככין בדבר המיטמא בנגעים, כיון דבעינן דומיא דאד דהוי דבר שאינו מקבל שום טומאה כלל, ומהיכא תיתי לומר דאשאר טומאות קפיד קרא ולא אטומאת נגעים דהא אין לנו בזה שום גילוי מקרא על איזו טומאה קפיד יותר. ופשוט די"ל דמה"ט דבעינן דומיא דאד מש"ה אין מסככין ג"כ בדבר המיטמא בנגעים. ולפ"ז יצא לנו מזה שיש נ"מ לדינא מפלוגתא דר"א ור"ע הנ"ל. דלמ"ד ענני כבוד היו לדידיה קיימא ילפותא דר"ל דאין מסככין בדבר המקבל טומאה דבעינן שתהא הסוכה דומיא דאד שאינו מקבל טומאה כלל ולדידיה גם דבר המיטמא בנגעים פסול לסכך בו. משא"כ למ"ד סוכות ממש עשו להם. דלדידיה ע"כ ילפינן דאין מסככין בדבר המקבל טומאה מפסולת גורן ויקב דכתיב מגרנך כו'. ולדידיה מסככין בדבר המיטמא בנגעים וכדברי התוס' הנ"ל. אלא שלכאורה יש לסתור זה ע"פ דברי הירושלמי שהביאו שם התוס' (בדי"ב ע"א ד"ה בפסולת). דר' יוחנן לא יליף מענני כבוד משום דר' יוחנן כדעתו דס"ל עננים מלמעלה היו ולדידיה לא הוי כלל עננים גידולו מן הארץ. א"כ לפ"ז לר' יוחנן א"א למילף כלל הכשר הסוכה מענני כבוד אף למ"ד דמפרש בקרא דבסוכות דענני כבוד היו רק לכ"ע ילפינן מפסולת גורן ויקב. וא"כ אף לענין ההיתר לסכך בדבר המיטמא בנגעים י"ל דלכ"ע שרי אליבא דר' יוחנן וכמבואר. והיכא דפליגי ר"י ור"ל הלכה כר' יוחנן לבר מתלת כדאיתא ביבמות (דל"ו ע"א). אך לפמ"ש במ"א והארכתי להוכיח דהך כללא דהלכה כר' יוחנן לגבי ר"ל לא איתמר רק על פלוגתייהו בגמרא דידן אבל היכא דפליגי ר"י ור"ל בירושלמי ליתא להך כללא. (וכ"כ בנו"ב מ"ק חאה"ע סי' נ"ט. רק שלא הביא ראיה ע"ז. ושם הבאתי כמה הוכחות לזה). א"כ ה"נ דפליגי ר"י ור"ל בירושלמי אי עננים מלמטה או עננים מלמעלה אין ראיה דהלכה כר"י לגבי ר"ל בזה, (ובלא"ה נמי י"ל דלא שייך כאן הך כללא דהלכה כר"י לגבי ר"ל. דהך כללא לא איתמר רק היכא דעיקר פלוגתייהו לענין דינא ולא היכא דפליגי בדרשות בעלמא. (ועיין בפירוש המשניות להרמב"ם בסנהדרין ס"פ חלק ע"ש). אע"ג דמשכחת דממילא יצמח עי"ז איזו נ"מ לדינא ע"ז ל"ש הך כללא. ואף דבמ"ש התוס' בשבת (דף ע' ע"ב) דהא דהלכה כר"י לגבי ר"ל הוא רק בדברים הנוהגים בזה"ז. כבר ביארתי במ"א דמדברי התוס' גופייהו בכ"ד יש סתירות ע"ז. מ"מ היכא דעיקר פלוגתייהו לאו לענין הילכתא כלל רק בדרשא דקראי,