תורת חסד קפ

דהא הס"ס הוא רק בהני כודנייתא שהספק רק אם אמותיהן שוות וליכא כאן קולי דסתרי אהדדי. וגם לענין הרבעה יש להתירם מה"ט). אלא י"ל כך. דהא דאמרינן בספיקא דרבנן לקולא וכן בס"ס דמ"מ אי איכא לברורי מבררינן היינו אם אחר הבירור יתברר האיסור מד"ת. אבל אם מד"ת אין זה בירור כלל ולעולם ישאר בספיקו. רק דמדרבנן חשבו זה לבירור אז א"צ לברר כלל בס' דרבנן או בס"ס. דהך מילתא דאי איכא לברורי מבררינן זהו גופיה מדרבנן. ולא החמירו כן רק אם הבירור הוא בירור גמור מד"ת. משא"כ אם הבירור גופיה מהני רק מדבריהם לא החמירו בזה שיצטרך לברר על הס"ס או הספיקא דרבנן שאחר הבירור יהיה אסור רק מדרבנן ולהוסיף חומרא על חומרא מדבריהם. וא"כ הוכחת הגמרא מדר"א דסימנין דאורייתא היינו מדהוצרך לבדוק בסימנין ומזה מוכח שבירור הסי' בזה הוא מה"ת דאי הסימנים מדרבנן ומדאורייתא אין כאן בירור כלל ע"י סי' א"כ א"צ לבדוק כלל בסימנין. ובלא"ה שרי מטעם ס"ס או ספיקא דרבנן כנ"ל. ובזה מיושבים קושיות הרא"ש וכל הקושיות שכ' ע"ד הרמב"ם בזה וא"ש הכל. ואין להקשות דלפ"ז למה פסקו הרמב"ם והטוש"ע דצריך לבדוק בסימני פרידות כיון דקיי"ל סי' דרבנן וא"כ א"צ לברר כלל מאחר דמדאורייתא אין זה בירור כלל. ומזה נאמר להוכיח דהרמב"ם והטוש"ע ס"ל הכא כפי' הרמב"ן הנ"ל דסי' דהכא דאורייתא ולא תליא כלל אי סי' דאורייתא בעלמא כנ"ל. דז"א. דלעולם י"ל דהפוסקים ס"ל כפירש"י הכא. רק כיון דהא אי סימנין דאורייתא או דרבנן הוי בעיא דלא איפשיטא בגמרא. וא"כ אין להקל כאן מספק דשמא סימנים דאורייתא וצריך לברר בסי' שהוא בירור גמור מדאורייתא. ואף דזה גופיה דבדאיכא לברורי מבררינן הוא רק מדרבנן ואם הבירור מהני רק מדרבנן אז א"צ לברר כלל. וא"כ אכתי ה"ל ספיקא דרבנן אי צריך לברר זה בסימנים. מ"מ סוף סוף הך ספיקא דרבנן גופיה אין לפוטרו מלברר בדאיכא לברורי וכמבואר ועכ"פ במה שהוכחנו לעיל לפירש"י דהא דבסי' ביצים דלאו דאורייתא לא הוי אפי' כסי' בינונים היינו רק התם שצ"ל הסימן כולל כל העופות טמאים כו'. משא"כ בפרידות שהסימנים רק לברר ולהבדיל בין ב' מינים אם אמו סוס או חמור בזה אע"ג דהוי סימנין לאו דאורייתא מ"מ לא לא גריעי מסי' בינונים וכנ"ל. (וכבר כתבתי לעיל שמדברי הרא"ש בתשובה הנ"ל מוכח דמפרש הכא כפירש"י ולא כהרמב"ן הנ"ל). הנה סברא זו נכונה לכ"ע. דהרמב"ן נמי לא פליג על סברא זו. רק דמפרש הכא דהני סימנים דאורייתא אפי' אי סימנין דרבנן בסימנין בינונים דעלמא אבל זה ודאי דלא גרע כאן מסי' בינונים דעלמא אף אם לא היו הסימנים האלו בקבלה. וה"נ גבי סימני אתרוג דלא גריעי מסימנים בינונים וכנ"ל: ו וע"ד החשש הג' דשמא סימני אתרוג שכ' מהרי"פ אינם אמורים רק באותן מדינות לבד מאחר שיש חילוקים במין אחד מפני שינוי המקומות כמ"ש הרמב"ם רפ"ג דכלאים. י"ל שד"ז אינו מוכרח. דנהי שיש שינויים במין אחד במקומות חלוקים. מ"מ בפעולת ההרכבה שסימני המורכב סיבתם מחמת השתוותם להמין שהרכיב בו דהיינו הלימון או מראנץ. וע"כ בסימנים אלו נבדלו האתרוגים המורכבים מהבלתי מורכבים כי טבע התולדה תכריחם לקבל מהות ואיכות המין שהרכיב בסימנים אלו הפרטיים ואחרי שראינו כי מין הלימון או המראנץ שומר תבניתו בכל המקומות ואין אחד בהם שיחליף צורתו שיולד בו בשינוי המקומות כל הסי' הללו שבאתרוג מניין לנו לחוש שנשתנו סימנים באתרוג המורכב מהם ע"י שינוי המקומות ושההרכבה תחלף ותבדל בסימנים אלו ממין שהורכב ממנו עצמו במקומו שם. רק דמסברא יותר נלע"ד שיש לחוש בלא"ה שבהמשך הזמן נתחכמו בחכמת הנטיעה וההרכבה לעשות הרכבה באומנות שיגדל ההרכבה בתמונה מוגבלת בכל הפרטים באופן שתתהפך כחומר חותם וישתנו גם סימניו. וגדולה מזו ראינו בענין תערובת חלב טמא בטהור דאמרו בגמרא בהדיא בע"ז (דל"ה ע"ב) אי משום איערובי ניקום דאמר מר חלב טהור עומד טמא אינו עומד כו'. והובא בספר פרי תואר ביו"ד ס"ס קט"ו שבזמנים הללו נתחכמו לעשות הרבה באומנות ומערבין חלב טהור בטמא ועומד וס"ל דעכשיו נשתנה הדין. ע"ש. וכן אפשר שגם בחכמת הנטיעה נתחכמו באופני ההרכבות באופן שלא יוכרו ע"י סימנים הנ"ל שהיו בימי מהרי"פ והרמ"א. רק שלא ראיתי לשום אחד מהאחרונים שיזכיר חששא זו כאן (ובלא"ה בכמה דברים נשתנו הטבעים כמ"ש בתוס' ספ"ק דמ"ק (די"א ע"א) ובחולין (דמ"ז ע"א) ובע"ז (דכ"ד ע"ב). וע' בתשו' הר"ש בן הרשב"ץ סי' תקי"ג שחשב שם כמה דברים שנשתנו עכשיו מבימי הגמרא ע"ש. והובא קצת בב"י אה"ע סי' קנ"ו). אמנם אין להכריח שהכרת סימני אתרוג הנ"ל יהיה תלוי בשינוי המקומות. ממ"ש מהרי"פ שם בתשו' הרמ"א שהאתרוגים הבאים ממחוז פולין אנחנו מסופקים בהם כו' וסימנים אלו מובהקים אצלנו עכ"ל. דמוכח דבמחוז פולין אין סימנים אלו מוכיחים שם. די"ל כפי הנראה מפשט דבריו שבמדינותיהם היו ניכרין היטב בכל הסימנים. שבהמורכבים היו כל הג' סימנים לריעותא והבלתי מורכבים היו כל הסימנים לטיבותא. ולא יפול ספק עליהם. ובהאתרוגים דמחוז פולין היו נמצאים שהסימנים סותרים זא"ז. (וכמו שנמצא בזמננו בכל האתרוגים כמעט שאין אחד שימצאו בו כל הסימנים לטיבותא או כולם לגריעותא). ובכה"ג יש להסתפק ולדון בדבר. אבל אה"נ שגם במחוז פולין אם ימצאו שם כל הסימנים לטיבותא יש להכשירם ולסמוך על הסימנים. מלבד זה י"ל עוד שהיו ריעותות אחרות באותן אתרוגים בטעמן וריחן או שהיו מראיהם משונה מאתרוג למין אחר, (וכמבואר בתשו' הב"ח סי' קל"ה שאתרוגים המורכבים שלהם היו משונים במראה ובטעם ובריח ע"ש). ואז י"ל שגם כל הסימנים הנ"ל לא יועילו ולא יצילו. (וכעין זה כתב בתשו' רמ"א סי' קי"ז, ע"ש). משא"כ באתרוגי קארפו בזמננו וכדומה שלא ראינו ולא מחזקינן בהו שום ריעותא י"ל דשפיר סומכין על הסימנים הנ"ל. ובפרט הסימן הפנימי העיקרי שהוא מה שבאתרוג התוך קצר והקליפה רחבה. ולפ"ד הכפ"ת בסוכה (דל"ה ע"א) בהא דדרשינן עץ שטעם עצו ופריו שוה זהו אתרוג וכתב שם דאף שגם בלימון ודומיו ג"כ טעם עצו ופריו שוה מ"מ בהם התוך מרובה על הקליפה והוא עיקר הפרי ונמצא שרק טעם עצו וקליפתו שוה ולא לפריו שהוא התוך משא"כ באתרוג שעיקר פריו הוא קליפתו והתוך מועט וזה חשיב טעם עצו ופריו שוה. ומסיק שזהו הסימן האמור בתשו' מוהר"ם אלשיך לענין מורכב כו' ע"ש. ובתשו' ח"ס (סי' ר"ז) קלסיה וכתב שדא"ח המה ושזה הסימן הוי סימן מובהק מדאורייתא. ובודאי בסימן זה שהוא מדאורייתא אין סברא לומר שיהא תלוי בשינוי המקומות ושלא יהיה כולל בכל המקומות. (וגם מ"ש לעיל לחוש דבשינוי הזמן והטבע אולי נשתנו הסימנים. אם זה הוא מדאורייתא ל"ל בזה שנשתנו הטבעים או לפי הזמן וכמבואר מדברי הרשב"ש שם. וכדמוכח בירושלמי דנדה שהובא בתוס' בכורות (דכ"א רע"ב). וכמ"ש בס' תב"ש בסוף ספרו יעו"ש). ומה שחשש בתשו' ח"ס שם עפ"ד תשובת מהר"ם אלשיך דיחור של אתרוג המורכב באילן לימון וגדל עליו אתרוגים מ"מ כיון שילדה בטלה בזקנה אינו פרי של עץ הנקרא הדר דמשמע אפי' יהיה הקליפה רחבה באופן