תורת חסד קעז

בספר הפלאה שם שכ"כ ליישב פירש"י. וכ"נ מוכרח בפירש"י שהזכיר שני הסימנים ושלכן הזכיר התלמוד דאפקיד שב מרגניתא דציירי בסדינא וכדיוק הר"ן. אך מדברי הר"ן מוכח דפליג וס"ל דצירוף סימנים נמי לא מהני להיות ס"מ. מיהו אף אם נימא כדעת הסוברים דצירוף סימנים לא מהני להיות סימן מובהק מ"מ גבי סימני אתרוג י"ל דא"צ לסברא דצירוף סימנים. ובלא"ה יש לסמוך כאן על סימנים. דכיון שזהו בעיא דלא איפשיטא בגמרא דב"מ אי סימנים דאורייתא או דרבנן. וגם לר"א מספקא ליה אי סימנים דאורייתא בגיטין (דכ"ז ע"ב). ועיין ש"ך חו"מ סימן רס"ז סס"ק ב'. וכבר הסכימו הפוסקים דספק בעיא דלא איפשיטא מצרפין לס"ס וכן מבואר בתשובת מהריב"ל (הובא באה"ע סי י"ז בק"ע אות ל"ה). בספק על הסימן אם הוא ס"מ הוי ס"ס דשמא סימנים דאורייתא ושמא זהו ס"מ כו' ע"ש. ולפ"ז באתרוג יש לסמוך על סימנים מטעם ס"ס. ספק א' דדילמא קיי"ל סימנים דאורייתא וסומכין עליהם בכל האיסורין וה"נ כל האתרוגים הבאים לפנינו בסימנים הללו הן כשרים ואפילו הבאים מגינה שיש בה אילנות מורכבים ושאין מורכבים ג"כ סמכינן על סימנים דהוי דאורייתא). ספק ב'. את"ל סימנים דרבנן מ"מ שמא אתרוג זה הוא ממקום שאין מרכיבין והוא כשר. ול"ד לאהדורי גט אשה בסימנים דהתם אין כאן רק ספק אחד ע"ז הגט אם זהו הגט שנאבד או לא. אבל הכא שהספק הוא על כל האתרוגים ולפי הספק הא' דסימנים דאורייתא כל שיש בו סימנים הללו כשר. ובכה"ג לא הוי ס"ס משם אחד. (ועדיף יותר מס"ס של המהריב"ל שהובא בסמוך). רק דלכאורה להפוסקים הסוברים דבעינן ס"ס מתהפך א"כ כאן הס"ס אינו מתהפך. דאת"ל שהוא מורכב פסול בודאי. (ול"ל שנתחיל הספק הא' אם הוא ממקום שמרכיבין כו' ואז יהיה מתהפך. דז"א. דעיקר הספק הוא אם הוא מורכב. ואין עיקר הספק על מקומו). ואמנם ידוע דברי המהרי"ט ומהרח"ש והפר"ח וסיעתם דס"ל דא"צ כלל שיהא הס"ס מתהפך. (ובכו"פ הכריע דבמקום דליכא חזקת איסור סמכינן על ס"ס אף שאינו מתהפך. ובספר חוו"ד הכריע דכל שאין ריעותא ברורה לפנינו סומכין על ס"ס שאינו מתהפך ואף אם הוא משם אחד כו' ע"ש). ואף לפ"ד הש"ך שהסכים לדעת הרמ"ע לחלק בין אם צריך להתחיל בספק הא' אז לא בעינן שיהא מתהפך כו'. מ"מ בכה"ג דנ"ד. שהספק הא' הוא ספיקא דדינא אולי יש כאן בירור והספק הב' הוא ספק במציאות. יש מקום לומר דא"צ להתהפך. דתחלה יש לדון אם יש כאן בירור ע"פ הדין כו'. (וגם יש מי שכתב דהא דבעינן ס"ס מתהפך הוא רק מדרבנן וכאן בעינן רק לאפוקי מאיסור תורה. דלענין איסור דרבנן סגי לסמוך על סימן לחוד). ואכמ"ל ולדון בסברות אלו. ובלא"ה הא באתרוג המורכב גופיה יש מחלוקת בפוסקים ואין להחליט שפסול בודאי. ואפשר לצרף זה ג"כ לספק. (וע"ש בשבו"י במ"ש דאתרוג ולימון הוי מב"מ וליכא איסור הרכבה). וגם אף אם נימא להסתפק על סימני אתרוג אם הם סימנים בינונים או ס"מ א"כ יש לנו כאן ס"ס המתהפך (וכמהריב"ל הנ"ל). מכל הני טעמי י"ל שסומכין על סימני אתרוג בזה: ד ונידון החשש הב' דאפילו אי סימנים דאורייתא מ"מ הני סימנים לאו דאורייתא. וכמו דאמרינן בסימני ביצים בחולין (דס"ד ע"א) דכיון דלאו הלמ"מ נינהו לא חשיבי אפילו כסימנים בינונים. י"ל בזה דלא דמי כלל להך דהתם. וההכרח לחלק בזה. מהא דאיתא בחולין (דע"ט סע"א) א"ל ר' אבא לשמעיה אי מעיילת לי כודנייתא בריספק עיין להנך דדמיין להדדי ועייל לי, אלמא קסבר אין חוששין לזרע האב וסימנים דאורייתא ופירש"י מדסמיך אסימנין ושרי איסורא עלייהו ש"מ הא דסמכינן אסימנים בחזרת אבדה דאורייתא היא כו'. והתם באלו מציאות מיבעיא לן סימנים דאורייתא או דרבנן עכ"ל. והרמב"ן שם פירש והובא בחי' הר"ן דהגמ' הכא קאמר רק על סימנים אלו שהן עיקר לסמוך עליהן בענין זה וגמרא גמירי לה ודומיא דאמרינן בפא"ט דסימני ביצים לאו דאורייתא. ולכאורה יש לתמוה על פירש"י דס"ל דהך דהכא תליא בהבעיא דב"מ אי סימנים דאורייתא. וקשה בממ"נ. אי ס"ל לרש"י דהנך סימנים דהכא נאמרו הלמ"מ דרברבן אודניה וזוטר גנובתיה בר חמרא כו'. א"כ אף אם נימא דבעלמא סימנים דרבנן מ"מ כאן יש לסמוך על הסימנים שנאמרו הלמ"מ לענין זה. וכמו בסימני עוף טהור. (והא דעוף טהור אינו נאכל אלא במסורת מבואר בפירש"י בפא"ט דס"ב ע"ב ד"ה חזיוה. שזהו רק משום שהסימן שאינו דורס אינו מבורר דשמא ידרוס לאחר זמן וכמו שאמרו שם בתרנגולתא דאגמא ע"ש). וכן בסימני עוברי דגים שסומכין על הסימנים שלהם דהוי מדאורייתא וכמ"ש התוס' (שם דס"ד ע"א). ואי ס"ל לרש"י דסימנים דהכא באודניה וגנובתיה לא נאמרו הלמ"מ. א"כ ה"ל כסימני ביצים דלאו דאורייתא ואין סומכין עליהם אף למ"ד דבעלמא סימנים דאורייתא כנ"ל. ומה מהני הא דסבר ר"א דבעלמא סימנים דאורייתא מ"מ כאן אין לסמוך על סימנים אלו דלא חשיבי אף כסימנים בינונים וכנ"ל. ונראה לחלק דדוקא בסימני ביצים שצריך שיהא הסימן כולל בכל העופות שבעולם. מש"ה כל שלא נאמרו סימנים אלו מהלמ"מ אין לסמוך עליהם כלל דשמא נמצא מין אחד טמא שג"כ מטיל ביצים כעוף טהור בראש אחד כד ואחד חד. וכדאיתא שם דאיכא דעורבא דדמי לדיונה כו'. ומי בא בסוד הבריאה להבחין בנסיון על כל מיני עופות טמאים שבעולם ויגיד זאת שלא נמצא אף אחד מהם בסימנים טהורים כאלו. אם לא שנדע כזאת מהלמ"מ. וכל שלא נאמר כן מהלמ"מ אין לסמוך כלל ע"ז. אבל בסימני כודנייתא דצריך להבחין רק בין בר חמרא ובר סוסיא והנסיון הורה לנו כ"פ הסימנים המבדילים בין שני מינים אלו באודניה וגנובתיה. א"כ למה יגרע זה מסימנים בינונים דעלמא שסומכין עליהם באיסורין אי נימא דסימנים דאורייתא וא"צ שיהא הסימן הלמ"מ. ועיקר הסברא בהבעיא דגמרא אם נימא דסימנים דאורייתא הוא דלא חיישינן דילמא איתרמי ע"פ מקרה עוד חפץ בסימן כזה ומ"ש הרמב"ן בחולין שם די"ל דבחזרת אבדה סימנים לאו דאורייתא משום דילמא מיחזי חזי א"נ כסומא בארובה. לכאורה קשה דא"כ מאי מייתי הגמרא בב"מ שם לפשוט הבעיא ממתניתין דאין מעידין אלא על פ"פ כו'. דהתם ל"ל מטעם סברות אלו של הרמב"ן הנ"ל. (ואף דיש לומר דפשיט הבעיא בדרך כש"כ דאפי' במקום דליכא חששות אלו סימנים דרבנן. מ"מ מוכח דעיקר הסברא בהבעיא אי סימנים דאורייתא או דרבנן היינו אי חיישינן לדילמא מיתרמי כו'. ואכמ"ל וביארתי במ"א). ובזה ניחא גם כן מ"ש האחרונים ביו"ד סימן ט"ו לסמוך בעגלים הנקחים מן הנכרים על סימני קרניים ושיניים. ומצאתי כדבריהם בחידושי המאירי למסכת שבת דקל"ה ע"ב. (ושם מבואר דסימן הטבור ג"כ הוי סימן בזה וזהו דלא כהתב"ש שם). ולכאורה הא הני סימנים דקרניים ושיניים ודאי לאו דאורייתא נינהו והיכי סמכינן עלייהו. ולפי דברינו ניחא דכאן אף דהני סימנים לאו דאורייתא מ"מ לא גרעי מסימנים בינונים להבחין רק בין בני ח' ימים ובין תוך ח' ימים כו' וכנ"ל. והשתא להסוברים דבתוך ח' ג"כ הוי