תורת חסד קעג

אכילה שבו. וא"כ ע"ז גופה אנו דנים, דאם נימא דאין אחע"א לא יחול איסור בב"ח על איסור נבלה וממילא לא יהיה נאסר בהנאה כלל. משא"כ באיסור הנאה דקדשים שהוא מדין מעילה והוא איסור בפ"ע מלבד איסור אכילה מש"ה חשיב איסור מוסיף משום איסור הנאה שבו. ולפ"ז אין הכרח כלל לסברת הלח"מ דאין להביא באיסור מוסיף חומר יותר מהנוסף וכנ"ל. (ואולי י"ל שהלח"מ והמל"מ הבינו בדברי הרמב"ם בנקודה הנפלאה שהעיקר תלוי בזה אי איסור אכילה והנאה מחד קרא נפקי. וכדמשמע מלשון הרמב"ם שם שכתבו וז"ל שבב"ח נאסר בהנאה מפני שאסרו הכתוב לאכילה כמו שהקדמנו שכל האסור באכילה אסור בהנאה עד שיפרוט לך הכתוב ואין שם כתוב שאוסר אכילתו וכתוב איסור הנאתו כו'. עכ"ל. והיינו רק לילפותא דרב אשי בחולין דקי"ד ע"ב דיליף איסור בב"ח מקרא דל"ת כל תועבה ע"ש. (דהרמב"ם בפי' המשנה שם נקט בב"ח רק לדוגמא דלא מיירי שם מבב"ח כלל וי"ל דנקט אליבא דרב אשי). משא"כ למאי דילפינן מג"פ לא תבשל א"כ יש קרא לאיסור הנאה בפ"ע. וע"כ הוצרכו הלח"מ והמל"מ לומר סברא אחרת בהא דבב"ח לא חשיב מוסיף מחמת איסור הנאה וכנ"ל. ולפ"ז היה יש ליישב ג"כ קושיית התוס' בחולין (דק"א ד"ה איסור כולל) אם נימא דאיסור הנאה הוי מוסיף דאמאי לא משני הגמרא אליבא דריה"ג דלית ליה כולל ואית ליה איסור מוסיף. ולפי הנ"ל י"ל דלא מיתרצא בהכי הא דקתני התם בג"ה של שור הנסקל דחייב שתים. והא אליבא דריה"ג בב"ק (דמ"ב ע"א) בסוגיא דבעל השור נקי דריה"ג דריש שם קרא דבעל השור נקי לדמי ולדות. וא"כ לדידיה איסור הנאה דשור הנסקל נפ"ל מקרא דלא יאכל, וכיון דבשור הנסקל נפ"ל אכילה והנאה מחד קרא ממילא איסור הנאה דשור הנסקל לא הוי איסור מוסיף ולא דמי לאיסור הנאה דקדשים לפי הנקודה הנפלאה הנ"ל. וא"כ אמאי מחייב ריה"ג שתים בשור הנסקל. וע' בכו"פ (סי' פ"ז ס"ו) מ"ש בכוונת הרמב"ם בנקודה הנפלאה הנ"ל בע"א. ולפי פירושו ל"ל כדברינו בקושיית התוס' כנ"ל). מ"מ מבואר דיש מקום לומר באיסור כולל דא"א לחייב חטאת על שאר מלאכות דשבת משום כולל דמחמר כיון דבמחמר גופיה ליכא חיוב חטאת וכנ"ל: . עוד י"ל בדרך אחר. מהא דאיתא בכריתות (די"ד ע"ב) דתנן הבא על בת בתו חייב עליה משום בת בתו וכלתו ואשת אחיו ואשת אחי אביו ונדה ר' יוסי אומר אם עבר זקן ונשאה חייב עליה משום אשת אב. ובגמרא שם פריך ומי אית ליה לר' יוסי אחע"א כו' ומשני מודה ר"י באיסור מוסיף ופריך מאי איסור מוסיף איכא הכא ומשני דאיכא ברא לסבא מיגו דאיתוסף איסורא לגבי בריה איתוסף איסורא לגבי דידיה. ובפשוטו הוא תמוה דהא על הך ברא גם כן לא חייל איסור אשת אביו שהרי כבר היתה אסורה עליו משום אשת אחי אביו. ופירש שם בבה"ז דמיירי דהך ברא היה קטן וכשנעשה אח"כ גדול חל עליו איסור אשת אביו ואשת אחי אביו בב"א ומודה ביה ר' יוסי (וכה"ג אמרינן ביבמות דל"ג ע"א), וכ"כ שם בפירוש המשניות להרמב"ם ג"כ דהך ברא דאיתיליד לסבא הוא קטן ולכשיגדל חלו עליו האיסורים בב"א ע"ש. אמנם עדיין קשה דמאי דוחקיה דהגמרא לאוקמי בכה"ג טפי ה"ל לשנויי בפשיטות כגון שהיה להסבא אח מן האם ומיגו דאיתוסף על האח איסור אשת אחיו מאמו חל נמי האיסור על בנו משום אשת אביו. ועמדו בקושיא זו בבה"ז ובתוי"ט והרמב"ם (בפי"ד מהלכות שגגות ה"ב) השמיט זה דאית ליה ברא לסבא רק כתב דאם עבר יצחק וייבמה מתוך שנאסרה על שאר אחיה נוסף בה איסור ליעקב משום אשת אביו. ולמה שינה מדברי הגמרא דמוקי דאית ליה ברא לסבא. (אלא שבתוי"ט כתב בשם הנא"י שהוא רק פירוש בגמרא מרבנן סבוראי, ושהוא מוקשה. מ"מ אנן בדידן נראה ליישב היטב לפי גירסתנו בגמרא וכן גירסת הרמב"ם בפי' המשנה שלפנינו). אך נראה דהנה התוס' בכריתות שם מפרשים במתניתין דר' יוסי בא להוסיף ע"ד הת"ק לומר שחייב על כל אלו וגם משום אשת אביו, (וע"ש בתוד"ה ואחות). אבל בת"י שם פירשו דר' יוסי אינו מודה בהני חיובים שהזכיר הת"ק רק בכלתו דבסקילה והלכך לר' יוסי אינו חייב אלא ג' משום בת בתו ומשום כלתו ומשום אשת אביו. וזהו קצת דוחק. דאי מפרשינן דר' יוסי לאיפלוגי אתא את"ק ולומר דלא משכחת כאן רק שיתוסף איסור אשת אב. א"כ משמע דפליג אכולהו חיובים שהוסיף הת"ק ואף על חיוב כלתו. (דאל"כ הל"ל באיזו פליג ובאיזו מודה). ולכאורה היה י"ל שיטה אחרת בדברי הרמב"ם כאן. והוא לפמ"ש התוספות ביבמות (דל"ב רע"ב) אליבא דר"ח דר' יוסי מחייב תרתי באיסור כולל צ"ל דבא"א ונעשית חמותו לא חשיב איסור כולל לר יוסי משום דהוי כולל משני שמות ומ"מ לענין איסור מוסיף חשיב אפילו משני שמות כדמוכח בהך דבכריתות שם דהבא על בת בתו חייב משום כלתו כו'. והתוספות לפירושם דר' יוסי מודה בכל החיובים שהזכיר הת"ק א"כ גם לר' יוסי מוכח כן דמהני איסור מוסיף משני שמות. אבל לפ"ד הרמב"ם יש לפרש בע"א. דר' יוסי פליג את"ק בכולהו ואף משום כלתו נמי ס"ל דליכא חיובא דר' יוסי לטעמיה דכמו דס"ל דלא מהני איסור כולל משני שמות ה"נ לא מהני איסור מוסיף משני שמות לדידיה. והא דכלתו הוי מוסיף על בת בתו היינו משום דניתוסף בה איסור לשאר בניו משום אשת אחיהם מש"ה ניתוסף עליו ג"כ איסור כלתו וה"ל מוסיף משני שמות. רק דלפ"ז תיקשי לסברת הגמרא ביבמות שם דר' יוסי לית ליה כולל. (וכן מוכח מדברי רבא שם שאמר מעלה אני עליו כו', וכן אמר רבא אר"י שם ואיהו מיירי נמי בסוגיא דכריתות הנ"ל ע"ש). וע"כ דמוכח לה מהא דר' יוסי ס"ל דאיסור חמותו לא חיילא על איסור א"א ולא סבר הגמרא לחלק באיסור כולל אליבא דר' יוסי אם הוא משם אחד או משני שמות. וא"כ כש"כ דאין לחלק בזה לענין איסור מוסיף. וא"כ מ"ט יחלוק ר' יוסי על הת"ק בכריתות שלא יחול איסור כלתו על בת בתו כנ"ל. )ועיין ברמב"ן ביבמות דל"ג ע"א דפשיטא ליה דאין לחלק כלל בין אם הוא משני שמות כו' ע"ש). אלא י"ל דר' יוסי במתניתין דכריתות פליג את"ק וס"ל דאין איסור כלתו חל על בת בתו משום מוסיף, דר' יוסי סבר דאין מביאין חומר באיסור מוסיף יותר מבאיסור הנוסף דלא יהא המוסיף חמור מן הנוסף (כסברת הלח"מ הנ"ל, וכדנקט הש"א בדבריו מתחלה דלא יהא טפל חמור מהעיקר). וכיון דאיסור מוסיף דכלתו הוא שניתוסף איסור על בניו משום אשת אח שהיא בכרת א"א להביא עי"ז חומר במוסיף שיהיה לה דין כלתו שהיא בסקילה. ואין לומר שיתוסף בה איסור כרת לבד משום כלתו שיתחייב בשוגג עוד חטאת אחד, ז"א. דאין איסור חל לחצאין. דכיון דא"א להביא חומר שיתחייב עליה סקילה כדין כלתו ממילא לא חל כלל חיוב כלתו אף לכרת וחטאת. וכמו בב"ח על נבלה דלא הוי מוסיף כיון דא"א להביא מלקות באכילה מחמת המוסיף, דהנאה דלית ביה מלקות ממילא לא חל איסור בב"ח כלל אף לענין איסור בלא מלקות. (ומה"ט המבשל נבלה בחלב מותר בהנאה). וה"נ כיון דא"א להביא על ידי המוסיף חומר כלתו שהיא בסקילה ממילא לא חייל כלל אף לחייב כרת וחטאת. רק דאנן קיי"ל כת"ק דר' יוסי דחייב משום כלתו וכולהו אינך דקיי"ל איסור מוסיף אף להביא חומר במוסיף יותר מבנוסף. וכמו גבי נותר דמיגו דאיתוסף