תורת חסד קעב

שלו. אליבייהו ליתא כלל לראיית הש"א הנ"ל. דאי לא כתב קרא שבת היא לא הוה ידעינן כלל שיתחייב כאן משום שבת אף דשבת הוי כולל על יוהכ"פ שכולל מלאכת מחמר, מ"מ למאן דלית ליה בהמה לגבי דידיה לא חשיב שבת כולל כלל וה"א דהוא אינו חייב משום שבת. וכמ"ש הש"א גופיה (בסי' ע"ג) לענין שביתת בהמתו ועבדיו דאינו נוהג ביוהכ"פ. ומ"מ שפיר איצטריך קרא דשבת היא משום דלמאן דלית ליה בהמה ועבדים לדידיה לא הוי שבת כולל על יוהכ"פ מש"ה כ"ר שבת היא לחייבו משום שבת, (וכמ"ש הרמב"ם (בפ"ד מה' שגגות ה"ג) דלא הוי איסור מוסיף אא"כ יהיו האנשים האחרים מצויין בעולם שיתוסף עליהם האיסור אבל אין אומרים אילו היו לו בנים או אחים כו'. וה"נ לא אמרינן שיהיה איסור כולל אילו היה לו עבד ובהמה כו'. וע"ש בש"א דמבואר דאין לחלק בין ההיא דהתם להך דהכא). ומלבד זה הנה י"ל לפ"ד הטור (באו"ח סי' תר"ח, וע"ש בט"ז ופר"ח. ובב"י בסי' רס"א) דס"ל דתוספת יוהכ"פ מדאורייתא בין באיסור אכילה ובין באיסור מלאכה משא"כ תוספת שבת הוי מדרבנן, וכבר הקשו עליו רבים דא"כ בשבת ויוהכ"פ הוי איסור יוהכ"פ קודם לאיסור שבת ולא הוי איסור ב"א. (מיהו י"ל בזה דבאיסור דאורייתא בעלמא לא אמרינן אין אחע"א. וע' תוס' שבועות (דכ"ג ע"ב ד"ה דמוקי) ובר"ן שם. ובר"ן פ"ק דנדרים ד"ח ע"א ד"ה הא קמ"ל ובש"ע יו"ד סי' רל"ט ס"ו). ועכ"פ לדברי הטור י"ל הכא דשפיר איצטריך קרא דשבת היא לאורויי דחייב משום שבת ג"כ, דאי לא הוה כתב אלא יוהכ"פ הוא בלחוד ה"א דאינו חייב רק משום יוהכ"פ דקרא אחשביה לאיסור קדום שקדם באיסורו וחיוב שבת שבא אח"כ אינו חל עליו: ט ועוד יש לדחות ראיית הש"א באופן אחר. דהא הש"א גופיה רצה לדחות ראייתו דלעולם נימא דאין איסור מחמר נוהג ביוהכ"פ ומ"מ לא חשיב שבת איסור כולל לגבי יוהכ"פ מחמת שכולל לאו דמחמר, ומשום איסור כולל זה יתחייב חטאת על שבת בפ"ע לומר מיגו דחייל על מחמר חייל נמי על שאר מלאכות. כיון דאיסור מחמר גופיה אין חייבין עליו חטאת. ואין כח לאיסור מחמר לכלול עמו לשאר מלאכות שבת לחייב עליהם חטאת כיון דבאיסור מחמר גופיה ליכא חיוב חטאת ולא יהא טפל חמור מן העיקר והיאך יכלול חיוב חטאת לשאר מלאכות ע"י מחמר דהוי רק בלאו. ומש"ה לא הוי שבת איסור כולל על יוהכ"פ ואיצטריך קרא דשבת היא לחייב על שבת בפ"ע. אלא שהש"א חזר ודחה זה ממתני' דכריתות (די"ד ע"א) דאמרינן שם דנותר הוי איסור מוסיף משום מיגו דאיתוסף איסור לגבי גבוה איתוסף בו איסור לגבי הדיוט. והא הך איסורא דאיתוסף לגבי גבוה אין בו חיוב חטאת אם עבר והקריבו לגבוה ומ"מ עי"ז גריר לאיסור נותר לחייב חטאת על אכילתו משום נותר וא"כ ה"ה לאיסור מחמר דגריר ע"י כולל לשאר מלאכות ליחייב עליהן חטאת משום שבת. אע"ג דבמחמר גופיה ליכא חיוב חטאת ואין סברא לחלק בזה בין איסור כולל לאיסור מוסיף. עכ"ד הש"א. ויש להשיב ע"ז שתי תשובות בדבר. חדא, לפמ"ש הלח"מ (פ"ט מהמ"א ה"ו) במ"ש הרמב"ם דבב"ח אינו חל על איסור נבלה דאין כאן לא כולל ולא מוסיף אף שהרמב"ם גופיה ס"ל דמחמת איסור הנאה חשיב מוסיף מ"מ כיון דאין לוקין על הנאה לא אמרינן מיגו דאיתוסף בו איסור הנאה נוסף עליו איסור אכילה דבב"ח דהוי לאו גמור ולוקין עליו, דאין לנו להביא באיסור מוסיף אלא דומיא דאיסור הנוסף ולא שיהיה חמור ממנו. עכ"ד הלח"מ (וכעין זה כתב המל"מ בפ"ה מה' יסוה"ת). ודבריו צריכים ביאור, דהא מוכח דמביאין חומר באיסור מוסיף אף יותר מן הנוסף כמו בהך דכריתות הנ"ל דמחמת שניתוסף איסור לגבוה דלית ביה חיוב חטאת עי"ז איתוסף איסורא דנותר לגבי הדיוט לחייבו חטאת. (מיהו מדברי המל"מ משמע דדוקא באיסור דלית ביה מלקות לא חשיב להביא עי"ז חיוב מלקות במוסיף כיון דבנוסף ליכא מלקות. משא"כ אם באיסור הנוסף יש מלקות חשיב אף להביא יותר חומר במוסיף מבנוסף כגון לחייבו חטאת. ולפ"ז הוה ניחא בפשיטות קושית הש"א הנ"ל, דשפיר י"ל דלאו דמחמר ליתא ביוהכ"פ רק משום דאיסור מחמר בשבת דלית ביה מלקות א"א להביא ע"י בכולל חיוב חטאת לשאר מלאכות. אבל באמת אין זה סברא לתלות רק בחיוב מלקות באיסור הנוסף ואין בזה טעם הגון. ומד' הלח"מ משמע דעיקר הסברא דא"א להמוסיף להיות חמור מן הנוסף כלל. רק דהתם דנים רק על חיוב מלקות. וה"ה היכא דצריכין לדון על חיוב חטאת). ונראה לומר לפמ"ש הריטב"א בחולין (דקי"ג ע"ב) דתרי גווני איסור מוסיף איכא, חד דהוי איסור מוסיף גמור דאיתוסף ביה איסור גברי והאי עדיף מאיסור כולל, וחד איסור מוסיף דלא איתוסף ביה איסור גברי ולא איסור חתיכות אלא דחמיר טפי דמוסיף איסור הנאה וכיוצא בו והאי איסור מוסיף לא עדיף מאיסור כולל ע"ש. (ולפ"ד הריטב"א אלו מיושבים ב' קושיות התוס' בחולין (דק"א ע"א ד"ה איסור כולל) שהקשו בגמרא שם דה"ל לאתויי מדר' יוסי דאית ליה בהדיא איסור מוסיף. וגם דאמאי לא משני הגמרא אדריה"ג דלית ליה כולל אפי' באיסור חמור ואיסור מוסיף אית ליה. ולפ"ד הריטב"א הנ"ל לק"מ) ולפ"ז י"ל דהרמב"ם דס"ל דמחמת איסור הנאה חשיב איסור מוסיף ג"כ מ"מ יש חילוק בין ב' סוגי איסור מוסיף אלה דבסוג הא' דאיסור מוסיף דמוסיף איסור אגברא דאמרינן דמתוך שחל עליו שם איסור חדש אצל הך גברא שנוסף באיסור זה ממילא חל האיסור אצל כל אדם ג"כ בכל אופני החיוב שיש באיסור ההוא. ובזה אמרינן מה"ט איסור מוסיף אף שיהיה חמור מן הנוסף ג"כ כיון דניעור עי"ז שם האיסור מחדש. משא"כ בסוג השני דאיסור מוסיף שלא ניתוסף עליו שום גברא רק דחשיב מוסיף מחמת החומר שבו כמו איסור הנאה וכה"ג אין להוסיף מחמת זה יותר חומר במוסיף מבחומר שמצינו בו בהנוסף ולא מביאין במוסיף רק דומיא דידיה. ומעתה א"ש ד' הלח"מ והמל"מ הנ"ל דמיירי באיסור מוסיף דבב"ח דהוי מוסיף רק מחמת איסור הנאה שבו ואין להביא יותר חומר במוסיף מבנוסף כנ"ל. משא"כ בהך דכריתות גבי נותר דמה דאיתוסף ביה איסור לגבי גבוה חשיב מוסיף ממש כמו מוסיף אגברי, (אף שהאיסור על האדם שלא יקריבנו לגבוה), וכדמוכח שם וברש"י בשבועות שם. ומש"ה שפיר מוסיף חיוב חטאת להדיוט ולק"מ. ולפ"ד הריטב"א הנ"ל שכ' דאיסור מוסיף מסוג השני הוי רק כמו כולל, לפ"ז י"ל לענין איסור כולל ג"כ דאין כח באיסור מחמר לחייב חטאת בכולל על שאר מלאכות כיון דבמחמר גופיה ליכא חיוב חטאת וכנ"ל. (דמ"ד דלית ליה כולל ס"ל דלא אמרינן מחתיכה לחתיכה מתוך שחל כו' כמ"ש רש"י בשבועות שם ד"ה כי אמרינן. א"כ י"ל דאף למ"ד דס"ל כולל ואמרינן מתוך אף מחתיכה לחתיכה מ"מ לא יתחדש שם האיסור בעצם יותר מבחתיכה הנוספת ולא כמו במוסיף וכנ"ל). רק דכ"ז הוא לדברי הלח"מ והמל"מ הנ"ל. אבל יש לתמוה עליהם שהמציאו מסברתם בטעמו של הרמב"ם שאינו מחשיב לבב"ח על נבלה וחלב איסור מוסיף מחמת איסור הנאה שבו. והרי הרמב"ם גופיה בפי' המשנה בפ"ג דכריתות מ"ד ביאר שם טעמו בנקודה נפלאה שכתב שם דבב"ח לא הוי מוסיף על חלב ונבלה משום איסור הנאה כיון דאיסור הנאה דבב"ח מקושר באיסור