תורת חסד קסט

סברת הח"ש שם ג"כ לק"מ הכא בכלאים כמבואר למעיין) ולפ"ז נסתרו דברי בעל או"ת הנ"ל. וא"כ הדק"ל מה שהקשינו לעיל. דלמה תני במתני' דמכות שביעית ויו"ט דלא מיתוקם רק בחורש בטינא ובמתונתא. ולמה לא תני יוהכ"פ לחוד דחייב משום ח' לאוין בכל ענין וכנ"ל ונראה ליישב. דהנה הקשו האחרונים בגמרא דפסחים שם דמקשה לרבה ממתני' דמכות דאחרישה לא ליחייב הואיל וחזי לכיסוי דם צפור. דילמא באמת אינו חייב משום חורש רק משום זורע, כיון דמסיק במכות שם דהמחפה חייב משום זורע ג"כ רק דאין לחייבו שנים משום חורש ביו"ט ומשום זורע ביו"ט כיון דאין חילוק מלאכות ליו"ט וא"כ באמת דילמא חייב רק משום זורע ביו"ט, (ול"ל דלענין חיוב זורע נמי נימא הואיל וחזי לכיסוי כו'. דהא מבואר בתוס' פסחים שם (ד"ה אחרישה) דמיירי שהיה הדם במקום החרישה בענין שא"א לקיים בע"א מצות כיסוי וא"כ לענין החיוב מה שמחפה בזרעים הא אפשר לכסות בלא חיפוי זרעים. דל"ל שכל הדם במקום הזרעים דהא במצות כיסוי צ"ל עפר תיחוח מלמטה ומלמעלה כו') וכבר אמרתי בילדותי ביישוב קושיא זו. ואח"כ מצאתי שכ"כ בשעה"מ. דהגמרא בפסחים מקשה לרבה לטעמיה דמוכח דס"ל דהחופה אינו לוקה משום זורע, וכר"ל במכות ולא כר' יוחנן, מהא דבריש מ"ק (ד"ב ע"ב) מפרש רבה בברייתא דהמנכש והמחפה בכלאים לוקה דכולה ר"ע היא כו' ע"ש. דמוכח דלרבנן אין מחפה לוקה משום זורע ובזה ניחא ג"כ מה שנתחבט בנו"ב (מ"ק חא"ח סי' ל"א) ע"ד הרמב"ם שפסק כרב יוסף נגד רבה במ"ק שם. משום דלר' יוחנן במכות דאמר דנמנו וגמרו דהחופה בכלאים לוקה. א"כ ל"ל בברייתא דהמנכש והמחפה לוקה דכולה ר"ע היא. דהא מחפה חייב גם לרבנן דר"ע משום זורע וממילא מוכח דהמנכש בכלאים ג"כ חייב משום זורע וכהוכחת רב יוסף במ"ק שם, ורבה ע"כ כר"ל ס"ל ומפרש בברייתא דהמנכש והמחפה לוקה דכולה ר"ע היא. והרמב"ם פסק כר' יוחנן. וממילא מוכח דהלכה כרב יוסף במ"ק ולפ"ז מתורץ ג"כ קושייתנו דלעיל במתני' דמכות דה"ל למיתני יוהכ"פ דחייב בח' לאוין בכל ענין משא"כ השתא דתני שביעית ויו"ט צ"ל דמיירי במתונתא. דלק"מ דהא לר' יוחנן במכות דהחופה בכלאים חייב משום זורע א"צ כלל לאוקמי מתני' במתונתא. דאף בשאר עפר ג"כ חייב משום זורע ביו"ט דליכא למיפטר בזורע מטעם הואיל כנ"ל ולר"ל דס"ל דמחפה אינו חייב משום זורע לדידיה בלא"ה לק"מ. דלא מצי למיתני במתני' דמכות יוהכ"פ כיון דאין כאן חיוב משום זורע א"כ ביוהכ"פ אינו חייב רק משום ז' לאוין (כיון דאי תני יוהכ"פ לא מצי למיתני שביעית דבשביעית אין איסור יוהכ"פ חל על איסור שביעית כיון דהאי תנא ל"ל כולל כנ"ל). ולא מצי מתני' לאשמועינן שיהא חייב משום ח' לאוין רק בשביעית ויו"ט דהיינו יו"ט של ר"ה דאיסור שביעית ואיסור יו"ט באין כאחת וחייב בח' לאוין וכנ"ל. רק דלכאורה יש להקשות לפמ"ש דרבה סבר כר"ל דמחפה אינו חייב משום זורע. ומפרש במתני' דמכות דאתיא כר"ע דמקיים בכלאים לוקה, א"כ לדידיה תיקשי קושיית הגמרא וליתני כגון שאמר שבועה שלא אחרוש כו'. דל"ל דהאי תנא ל"ל כולל. מאחר דמוקי מתני' כר"ע ור"ע אית ליה כולל בחולין (דק"א ע"ב) הנ"ל. (מיהו בתוס' בחולין שם ד"ה ר"ע מבואר דלמסקנא י"ל דלא מפכינן כלל הא דר"ע ע"ש). ובשלמא ר"ל שפיר מוקי מתני' כר"ע דר"ל לטעמיה דס"ל בשבועות שם דבאיסור שבועה שהוא איסור הבא מעצמו לא אמרינן כולל אף למ"ד דס"ל כולל כנ"ל. אבל לרבה ל"ל כן. לפי מה דמשמע בתוס' בשבועות (דכ"ד ע"ב סד"ה שלא) דמאן דאית ליה בשני איסורין הבאין מחמת עצמן שחלין זע"ז בכולל כש"כ שחל איסור הבא מעצמו על איסור הבא מאליו ע"ש. ורבה ס"ל בנדרים (די"ז ע"ב) ובשבועות (דכ"ח ע"ב וע"ש בתוס' ד"ה שבועה) דאיסורין הבאין מעצמן חלין זע"ז בכולל ע"ש מיהו לק"מ. מלבד דבלא"ה י"ל דמתני' דמכות סברה כר"ע בחדא דמקיים בכלאים לוקה. ופליגא עליה בחדא בהא דס"ל כולל. ואפילו תימא דכולה ר"ע היא. מ"מ י"ל כמ"ש התוס' בשבועות (דכ"ד ע"ב) דלא מקשי הגמרא לר' יוחנן ממתני' דכריתות משום דיש לאוקמי דאתיא כהך תנא דמחלק באיסור כולל בין איסור הבא מאליו לאיסור הבא מעצמו. (דר"י נמי מודה דיש שום תנא שסובר כן. ע"ש(. ה"נ י"ל כן לרבה במתני' דמכות. ועוי"ל ואין להאריך. ועוד יש מקום אתי לומר באופן אחר דא"א לאשכוחי ח' לאוין ביוהכ"פ רק בשביעית ויו"ט. אלא שאכמ"ל יותר בביאור סוגיא זו. ובמ"א יבואר אי"ה: ו ועתה נבא לבאר מה שיש להוכיח מכאן דלאו דמחמר אינו נוהג ביוהכ"פ. דאל"כ אכתי תיקשי במתני' דמכות דליתני יש חורש תלם א' וחייב עליו משום ט' לאוין. והיינו ביוהכ"פ דאיכא עוד לאו דמחמר אחר בהמתו בחרישתה. ואף דאמרינן בשבת (דקנ"ד סע"א) דמחמר אחר בהמתו בשבת אינו לוקה דה"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין עליו, ואפי' למ"ד לוקין לכתוב רחמנא ל"ת כל מלאכה ובהמתך אתה למה לי הוא ניהו דמיחייב על בהמתו לא מיחייב. מ"מ ביוהכ"פ יש לו ללקות על מחמר אם איתא דמוזהר ביוהכ"פ בלאו דמחמר דהא הלאו ביוהכ"פ לא ניתן לאזהרת מיתת ב"ד. ומקרא דאתה דממעט שלא ליחייב על בהמתו ג"כ ליתא ביוהכ"פ. אלא די"ל דמ"מ כיון דנתמעט ממלקות לענין שבת כש"כ לענין יוהכ"פ שלא יהא יוהכ"פ חמור משבת. מ"מ הא אנן קיי"ל כמ"ד לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו. ולדידיה ליכא למידרש כלל קרא דאתה למעט שלא ילקה על מחמר דהא קרא דאתה בשבת קאי ובשבת בלא"ה אין לוקין על מחמר משום דה"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד. וכיון דלדידיה ליכא למידרש מקרא דאתה למעט מחמר, (וע"כ דאתה דריש לדרשא אחרינא). א"כ ביוהכ"פ יש ללקות על מחמר. דבשבת הלאו ניתן לאזהרת מיתת ב"ד. משא"כ ביוהכ"פ דלוקה על כל המלאכות ולמה לא ילקה על מחמר. מיהו לר"ל במכות דמוקי מתני' דהתם כר"ע י"ל דס"ל כאוקימתא דרבינא במכות (די"ג ע"ב, וע"ש בתוד"ה ברשעה). דלדידיה סבר ר"ע דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין עליו. (ולא כרבא שם דס"ל אליבא דר"ע דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו). ולדידיה י"ל דדריש מקרא דאתה למעט מחמר ממלקות בשבת, וממילא ביוהכ"פ נמי פטור כנ"ל. אבל לר' יוחנן הא לא אתיא כלל מתני' דמכות כר"ע והדק"ל ותו דלר"ל נמי קשיא דאי מתני' דמכות סברה דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין עליו. א"כ תיקשי קושיית רש"י בפסחים הנ"ל אמאי לא תני במתני' דמכות שבת ויו"ט והתרו בו למלקות. (ובכה"ג חייב משום תשעה לאוין דחייב משום שבת ומשום יו"ט). וע"כ משום דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו. (ור"ל דמוקי מתני' כר"ע צ"ל דס"ל כרבא אליבא דר"ע דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו). והשתא הדק"ל למה לא ילקה על מחמר ביוהכ"פ. (רק דבזה י"ל ולחלק דבדבר שאין בו בגופו אזהרת מיתת ב"ד רק שנאמר בלאו א' עם איסור שיש בו מיתת ב"ד בזה לוקין עליו. וע"ש בתוס' בשבת שם. ומ"מ ל"נ לומר כן ואין להאריך). אלא מוכח דלאו דמחמר אינו נוהג כלל ביוהכ"פ. דביוהכ"פ אינו מוזהר רק על מלאכת עצמו. ולא גמרינן איסור מחמר ביוהכ"פ משבת