תורת חסד קסח

באיסור הבא ע"י עצמו לא אמרינן. וגם לר' יוחנן מ"מ י"ל דאיכא תנא דס"ל הכי כמ"ש התוס' בשבועות שם ע"ב ד"ה שלא). וכ"נ מד' התוס' בחולין (דף פ"ט ע"ב ד"ה איסור) שכתבו דאין לאוקמי סתם מתני' כמ"ד דלית ליה כולל ע"ש. וא"כ צ"ל הכא כפי' הריטב"א הנ"ל דסתמא דמתני' דמכות אתיא כמ"ד דל"ל כולל באיסור הבא מעצמו וכנ"ל. ולפ"ז לק"מ הכא היאך חל יו"ט על שביעית דזהו הוי איסור כולל באיסור הבא מאליו ושפיר חל לתנא דמתני'. ומעתה שוב הדק"ל אמאי לא תני במתני' דמכות חורש ביוה"כ בשביעית וליתני תשעה לאוין. מיהו מד' התוס' דשבועות שם שכתב וז"ל דילמא סבר ר' יוחנן דאיכא שום תנא דאית ליה איסור כולל כו' ולא באיסור הבא מעצמו אבל מדרבא משמע ליה דאין חילוק עכ"ל. הרי דלרבא ליכא שום תנא שיחלק בין איסור הבא מאליו לבא מעצמו לענין כולל ולר"י דילמא איכא שום תנא כו'. מבואר מזה שהתוס' פירשו בגמרא דמכות דהאי תנא ל"ל כולל היינו כפשוטו דל"ל כלל איסור כולל אף באיסור הבא מאליו. ועפ"ז י"ל שם בגמרא דמכות דא"ל ר"ל לר"י אי לאו דקלסך גברא רבה ה"א מתני' מני ר"ע היא דאמר המקיים בכלאים לוקה. ויש לבאר דאמאי לא בעי ר' יוחנן לאוקמי מתני' כר"ע. ובאיזו סברא פליגי ר"י ור"ל בפי' מתני'. אלא משום דשמעינן ליה לר"ע דס"ל איסור כולל בחולין (דק"א ע"ב) למאי דמפיך רבין שם בברייתא בפלוגתא דר"ע וריה"ג התם. וא"כ א"א לאוקמי מתני' דמכות כר"ע דא"כ תיקשי קושיית הגמרא וליחשוב נמי כגון שאמר שבועה שלא אחרוש כו'. ור' יוחנן לטעמיה דס"ל בשבועות שם דאין לחלק באיסור כולל בין איסור הבא מאליו לאיסור הבא מעצמו. וע"כ דמתני' דמכות אתיא כמ"ד דל"ל כולל כלל. והיינו דלא כר"ע ור"ל דמוקי מתני' דמכות כר"ע לטעמיה אזיל. דר"ל ס"ל בשבועות דאף למ"ד דס"ל איסור כולל מ"מ באיסור הבא מעצמו לא אמרינן כולל. וא"ש מתני' הכא כר"ע. רק דבשבועה דהוי איסור הבא מעצמו לא אמרינן כולל: ה אך עדיין קשה. דנהי דבמתני' דמכות לא מצי למיתני יותר מח' לאוין בחורש ביוהכ"פ של שביעית משום דאיסור יוהכ"פ אינו חל על איסור שביעית כנ"ל. ואי ליתני יוהכ"פ ולא ליתני שביעית א"כ אכתי ה"ל רק ח' לאוין וכנ"ל. מ"מ קשה דעדיפא ה"ל למיתני יוהכ"פ ולא ליתני שביעית. לפי מה דמסיק בגמרא דפסחים בסוגיא דהואיל (דמ"ז ע"ב) דפריך הגמרא שם ממתני' דמכות לרבה דאית ליה הואיל דא"כ אחרישה ביו"ט לא ליחייב הואיל וחזי לכיסוי דם צפור ומשני בטינא. ופריך טינא בר זריעה הוא ומסיק במתונתא. והתוס' בפסחים שם פי' דקושיית הגמרא דחזי לכיסוי דם צפור אף דעשה דכיסוי אינו דוחה יו"ט מ"מ מקשה הגמרא דהוי משאצ"ל כשמזדמן לו כיסוי דם צפור כו'. אמנם התוס' בחולין (דקמ"א ע"א ד"ה ל"צ) פי' דקושיית הגמרא בפסחים שם דעשה דכיסוי לידחי לל"ת דיו"ט, (ואף שהעשה דיו"ט אינו נדחה מ"מ הלאו כמאן דליתיה ואינו לוקה). ולפ"ז קשה לפי האמת במתני' דמכות דתנן שביעית ויו"ט ולא מיתוקמא רק בחורש בטינא או במתונתא. ולמה איכפל תנא לאשמועינן בכה"ג במציאות רחוק. וטפי ה"ל למיתני במתני' חורש ביוהכ"פ, ולא בשביעית) שחייב ג"כ בח' לאוין בכל ענין. ול"צ לאוקמי במתונתא. דאי תני יוהכ"פ אין להקשות דלידחי עשה דכיסוי לל"ת דיוהכ"פ דהא אין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת. כדאיתא ביבמות (ד"ג סע"ב ובד"ח ע"א). ואף לפמ"ש מהרש"ל ביבמות דפליגי בזה אמוראי מ"מ לרבא דס"ל כן בהדיא התם דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת, א"כ תיקשי ליה במתני' דמכות הכא דליתני יוהכ"פ דחייב בכל ענין כנ"ל. ולכאורה יש ליישב קושיא זו עפ"י מה שראיתי שהובא בס' א' קושיא בשם הגאון מ' יהונתן בעל או"ת וכו"פ בגמרא דמכות שם דפריך הגמרא ולילקי נמי משום זורע ביו"ט. והק' הגאון הנ"ל דהא הוי כאן מקלקל כיון דאוסרו בהנאה כדין כלאי הכרם וכל המקלקלין פטורין, (והיינו לגירסת רש"י ותוס' שם דגרסי במתני' כלאי הכרם. משא"כ לשיטת הרמב"ן שם דגרס כלאים סתם ול"ג כלאים בכרם י"ל דמיירי בכלאי זרעים דאינם אסורים בהנאה). ותירץ שם דכיון דמוקי הגמרא במכות דמתני' ר"ע היא ור"ע ס"ל דהזורע כרמו כלאים בשביעית לא נאסר דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, (דבשביעית אין השדה חשובה שלו) כדאיתא במשנה פ"ז דכלאים מ"ה. וא"כ אינו נאסר בהנאה ולא הוי מקלקל. עכ"ד הגאון הנ"ל ולפ"ז ניחא קושייתנו הנ"ל דלא הוה מצי למיתני במתני' חורש ביוהכ"פ. דבשביעית לא חל איסור יוהכ"פ על איסור שביעית כנ"ל. ואי לא הוי בשביעית א"כ ה"ל מקלקל מחמת שנאסר בהנאה. (דמסתמא מיירי בחורש בשדה שלו. כדאיתא בתוס' פסחים דמ"ז ע"ב ד"ה כתישה). וא"כ אינו חייב משום זורע ביוהכ"פ כלל. וא"כ אין כאן רק חיוב ז' לאוין (אף לר' יוחנן דמכות). וע"כ איצטריך למיתני שביעית ויו"ט. דמשום דהוי שביעית ואינו אוסר בהנאה מש"ה חשיב זורע ביו"ט ולא הוי מקלקל וכנ"ל. אך עיקר ד' בעל או"ת הנ"ל אינם מחוורים כלל. חדא. דמ"ש לתרץ משום דהגמרא מוקי מתני' דמכות כר"ע. ז"א. דהא מאי דפריך הגמרא ולילקי נמי משום זורע לא מקשה רק לר' יוחנן דס"ל התם דמחפה חייב משום זורע (משא"כ לר"ל דמחפה אינו חייב משום זורע לק"מ). והא לר' יוחנן לא אתיא מתני' דמכות כר"ע כלל. ור"ל לא אמר לאוקמי מתני' כר"ע רק לדחות דברי ר' יוחנן דמחפה חייב משום זורע. רק דמ"מ היה י"ל דמתני' דמכות אתיא כר' יוסי, ור"ש במתני' דכלאים שם דסברי התם כר"ע דאין אדם מקדש דשא"ש. וכ"פ הרמב"ם (בפ"ה מה' כלאים הנ"ל) ולא משום דאתיא מתני' דמכות כר"ע. (ובפרט דבלא"ה מתני' דמכות אתיא כר' יוסי או כר"ש. כיון דמוקמינן שם מתני' כמ"ד דל"ל כולל. דבכל דוכתא ר"ש הוא דל"ל כולל. או ר' יוסי היא דג"כ ל"ל כולל רק מוסיף. כמ"ש רש"י בשבועות (דכ"ד ע"ב). והתוס' בחולין (דק"א ע"א). והיינו כרבא ביבמות (דל"ב ע"ב) משא"כ לר"ח וב"ק. וע"ש בתוס' דל"ג רע"ב). אמנם עיקר קושיית בעל או"ת הנ"ל נראה דלק"מ בפשיטות. דבכה"ג לא הוי מקלקל כלל אף שנאסר בהנאה כדין כה"כ. דהא אמרינן בפסחים (דע"ג ע"א) אהא דתניא השוחט בשבת בחוץ לע"ז חייב ג' חטאות ופריך מה תיקן ומשני דתיקן להוציא מידי אמ"ה. ופירש"י להוציא מאמ"ה לב"נ שאם אכלו אינו נהרג. הרי דאע"ג דאסור בהנאה ואסור להישראל ליתנו לב"נ (וע' תוס' פסחים דכ"ב רע"ב) ומ"מ כיון שאם הב"נ נטלה מעצמו אינו נהרג עליו מש"ה חשיב בזה מתקן. א"כ ה"ה הכא אף דכה"כ אסורים בהנאה לישראל מ"מ כיון דחזי לעכו"ם אם יקח את הזרעים מעצמו ה"ז חשיב מתקן בעצם. ואינו חשוב מקלקל מחמת איסור הנאה שבו. ובמ"א ביארתי בזה לדחות דברי הח"ש שהקשה כן בברייתא דביצה (די"ב ע"א) במבשל ג"ה בחלב ביו"ט ואכלו דלוקה ג"כ משום מבשל ביו"ט. והקשה הח"ש דהא ע"י הבישול נאסר הגיד בהנאה וה"ל מקלקל (דמדמחייב משום בב"ח ע"כ ס"ל יש בגידין בנ"ט וממילא ג"ה מותר בהנאה). וביארתי שם דליתא לקושייתו ג"כ מחמת סברתנו הנ"ל דמבשל ג"ה בחלב חשיב מתקן גמור דתיקן לב"נ דחזיא ליה לב"נ לאוכלו ע"י בישול זה וחשיב מתקן בכה"ג וכנ"ל. (וגם לפי