תורת חסד קסז

התוס' בפשיטות בשבת (דף ל"ד ע"א ד"ה ל"ק) דר"מ ס"ל תחומין מדאורייתא ע"ש): ומעתה נחזור לדברינו דאין להוכיח ממתני' דמגילה דיש איסור מחמר ביום הכפורים מדאורייתא. די"ל דמחמר ביוה"כ אסור רק מדרבנן. ומ"מ שפיר תני אין בין שבת ליוה"כ כו'. מאחר שהוכחנו דמתני' דאין בין יו"ט לשבת כו' וכן אין בין שבת ליום הכפורים לא חשיב מה שבזה אסור מה"ת ובזה מדרבנן כיון דמ"מ בשניהם אסור לכתחלה וכנ"ל. ובזה ניחא ג"כ מה שקשה לכאורה לפמ"ש בט"א במתני' דמגילה דאין בין שבת ליוה"כ כו'. דמוכח מכאן דלענין חילוק מלאכות זה וזה שוין דמתני' ר"י היא דיליף חילוק מלאכות מאחת מהנה (בשבת ד"ע ע"א) דכתיב גבי חטאת סתם ובין שבת ובין יוה"כ במשמע, אבל לר"נ דיליף שם חילוק מלאכות לשבת מהא דהבערה לחלק יצאה. ליכא למילף מהתם חילוק מלאכות רק לשבת ולא ליוה"כ. וכמו דמה"ט אין חילוק מלאכות ליו"ט, וכמ"ש הריב"ן בפי' למכות (דף כ"א סע"ב) וכדבריו כ' ג"כ הפ"י בשבת שם. ולפ"ז יש להקשות לד' הריב"א בתוס' פסחים (ד"ה רע"ב) דס"ל דלמ"ד הבערה ללאו יצאה אין הבערה אסורה ביו"ט כיון דלאו שם מלאכה עליו ומש"ה מוכיח שם הגמ' בפסחים מדר"ע דהבערה לחלק יצאה ע"ש. והשתא תיקשי לפ"ד הריב"א א"כ מתני' דמגילה דאין בין יו"ט לשבת אלא או"נ בלבד מוכח דמתני' אתיא כמ"ד הבערה לחלק יצאה דאי ללאו יצאה א"כ האיכא הבערה דבשבת אסורה וביו"ט שריא. וכיון דמתני' אתיא כמ"ד הבערה לחלק יצאה א"כ לדידיה אין חילוק מלאכות ליוה"כ כנ"ל. וא"כ היכי תני אח"כ במתני' אין בין שבת ליוה"כ כו'. ודוחק לומר דרישא דמתני' אתיא כמ"ד הבערה לחלק יצאה וסיפא כמ"ד הבערה ללאו יצאה. (ולפי מה שנסתפק בש"א לד' הריב"א הנ"ל די"ל דלדידיה הבערה ביוה"כ נמי שריא ובמ"א הארכתי בזה די"ל כן א"כ תיקשי בממ"נ במתני' דאין בין שבת ליוה"כ כו'. דהא בהכרח איכא בין שבת ליוה"כ או הבערה או חילוק מלאכות ודו"ק): אמנם לפי הנ"ל ניחא דלעולם אתיא מתני' דמגילה כמ"ד הבערה ללאו יצאה. ומ"מ תני שפיר אין בין יו"ט לשבת אלא או"נ בלבד, דלפ"ד הריב"א נמי י"ל דמדאורייתא אין איסור בהבערה ביו"ט אבל מ"מ מדרבנן אסור. ובמתני' לא חשיב החילוק שביניהם במה שבשבת אסור מה"ת וביו"ט מדרבנן כיון שמ"מ לכתחלה אסור בשניהם וכנ"ל. (ובזה ניחא לד' הריב"א דלא תיקשי מהא דאמרינן בפסחים (דף ז' ע"א) אמר ראב"י הכא בתלמיד היושב לפני רבו עסקינן כו' דיקא נמי דקתני היה יושב בבהמ"ד ש"מ, ופירש"י דאפי' אם היה פנוי מה בידו לעשות כו'. והקשו המפרשים לפ"ד הריב"א א"כ דילמא הך ברייתא ס"ל כמ"ד הבערה ללאו יצאה ולדידיה שרי הבערה ביו"ט. ולהנ"ל ניחא דמ"מ אסור מדרבנן כנ"ל). רק דלכאורה עדיין קשה ע"ד התוס' בביצה (דף כ"ג ע"א ד"ה ע"ג) דמשמע מדבריהם שם דלמ"ד הבערה ללאו יצאה שרי ביו"ט הבערה שלא לצורך אף מדרבנן ע"ש. וא"כ הדק"ל במתני' דמגילה דא"ב שבת ליו"ט כו' דהאיכא בינייהו הבערה וכנ"ל. ובדוחק י"ל לפמ"ש התוס' שם בסוף דבריהם דהא דלהך מ"ד שרי הבערה שלא לצורך ביו"ט היינו לפי שישנו לפעמים לצורך או"נ. ומש"ה לא תני ליה במתני' דמגילה כיון דזה תליא בהיתר או"נ ביו"ט דקתני ליה (וע"ש בש"מ). מיהו ל"נ לומר כן. רק לפ"ד התוס' דביצה הנ"ל נראה לומר דמתני' דמגילה אתיא כמ"ד הבערה לחלק יצאה, ולפי זה לכאורה יהיה מוכרח לדבריהם דאף להך מ"ד יש חילוק מלאכות ביוה"כ דגמרינן משבת וכמו בכמה מילי דגמרינן יוה"כ משבת. ועוד נבאר בזה לקמן אי"ה באופן אחר. ועכ"פ נתבאר דממתני' דמגילה י"ל דמחמר ביום הכפורים אסור מדרבנן וכנ"ל: ד והנה לכאורה יש להביא ראיה דביוה"כ ליכא לאו דמחמר מה"ת מגמ' דמכות (דף כ"א ע"ב). ומתחלה נבאר קצת בסוגיא דהתם ואח"כ נדון מזה לדין מחמר ביוה"כ. דתנן התם יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין כו' ושביעית ויו"ט. ובגמ' שם א"ל עולא לר"נ ולילקי נמי משום זורע ביו"ט כו'. אמר רבא יש חילוק מלאכות בשבת ואין חילוק מלאכות ביו"ט, ופירש"י בפסחים (דף מ"ז ע"ב) דהא דלא תני חורש בשבת משום דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הוא ואין לוקין עליו. והקשה בשעה"מ (ריש הל' שמיטה ויובל) אם נימא דיש חילוק מלאכות ביוה"כ א"כ אמאי לא תני במתני' יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום תשעה לאוין וליתני יום הכפורים דחייב בו משום חורש ומשום זורע. והוכיח מזה דאין חילוק מלאכות ביוה"כ. (אף דלכאורה י"ל ע"ד השעה"מ דלעולם י"ל דיש חילוק מלאכות ביוה"כ לענין חיובי חטאת בשוגג כמו בשבת. אבל במתני' במכות דתני חיובי דלאוין והיינו לענין מלקות במזיד י"ל דלענין זה אין חילוק מלאכות. ונראה שהיה פשוט להשעה"מ דאין לחלק בין שוגג למזיד לענין חילוק מלאכות מסברא. רק דבשבת במזיד ל"ש חילוק מלאכות דאטו בתרי קטלי קטלת ליה כו'). אך אם נימא דאין חילוק מלאכות ביוה"כ א"כ תיקשי מתני' דמגילה דאין בין שבת ליוה"כ כו'. ואם איתא האיכא בינייהו חילוק מלאכות דליכא ביוה"כ וכנ"ל. אלא דהשעה"מ ס"ל ג"כ כשיטת הט"א והפ"י הנ"ל דהך מילתא אי יש חילוק מלאכות ביוה"כ תליא בפלוגתא דתנאי ר"י ור"נ מהיכא דנפ"ל חילוק מלאכות לשבת (וכנ"ל באות הקדום) ומתני' דמגילה ר"י היא וכנ"ל. ולפ"ז י"ל דמתני' דמכות הנ"ל אתיא כמ"ד הבערה לחלק יצאה, דלדידיה אין חילוק מלאכות ביום הכפורים. (ומכש"כ דניחא טפי לר"ל במכות שם דמוקי מתני' דהתם כר"ע ולר"ע ס"ל הבערה לחלק יצאה בפסחים ד"ה רע"ב). אמנם לפמ"ש לעיל להוכיח לד' התוס' בביצה (דף כ"ג ע"א) דלדבריהם מוכח ממתני' דמגילה דיש חילוק מלאכות ליוה"כ אף למ"ד הבערה לחלק יצאה. א"כ הדק"ל. אלא דבלא"ה לק"מ לפ"ד השעה"מ והש"א דהקשו שם במתני' דמכות דתנן שביעית ויו"ט היאך חל איסור יו"ט על איסור שביעית דהא הגמ' פריך התם וליתני כגון שאמר שבועה שלא אחרוש כו' ומשני דהאי תנא איסור כולל לית ליה וכיון דלית ליה איסור כולל אין איסור יו"ט חל על שביעית. ותירץ שם דמתני' מיירי ביו"ט של ר"ה דאיסור יו"ט ואיסור שביעית באין כאחת ע"ש. וא"כ ממילא לק"מ קושייא הנ"ל דליתני במתני' חורש ביוה"כ דהא לא מצי חייל איסור יוה"כ על איסור שביעית. (ואף לענין חיוב חרישה ואליבא דמ"ד במ"ק (דף ג' ע"א) דהחורש בשביעית אינו לוקה, מ"מ לדידיה נמי יש איסור עשה בחרישה בשביעית מושבתה הארץ. ועל איסור עשה נמי אמרינן אין אחע"א כמ"ש התוס' בשבועות דכ"ג ע"ב). ואי דליתני במתני' יוה"כ ולא ליתני שביעית כלל ויהא חייב ביוה"כ משום חורש ומשום זורע, מ"מ אכתי הוי רק שמונה לאוין מאחר דליכא איסור שביעית. והשתא נמי תני שמונה לאוין ולק"מ. ומצאתי שהעיר בזה קצת בשעה"מ. אך בעיקר דבריהם שהקשו היאך חל איסור יו"ט על שביעית כיון דהאי תנא לית ליה איסור כולל הנה לפמ"ש הריטב"א בחידושיו במכות שם די"ל דהא דאמרינן דהאי תנא איסור כולל לית ליה היינו רק באיסור שבועה דהוי איסור הבא מעצמו (וכדסבר ר"ל בשבועות (דף כ"ד ע"א) כי אמרינן איסור כולל באיסור הבא מאליו