תורת חסד קסו

ע"א) דמתיב רב יוסף ממתני' דפסחים דאמר ר' אליעזר אלו שהן משום שבות א"ד שידחו את השבת. ומשמע שם דהבאתו מחוץ לתחום נמי הוי רק שבות לר"א. מ"מ אין זה סתירה להנ"ל די"ל דזהו רק לרבנן דר"א (ע"ש ברש"י) דר"א התם לדבריהם דרבנן קאמר. וכמ"ש התוס' בפסחים (דס"ח ע"ב ד"ה ומה שחיטה), דמה שדן ר"א בק"ו שידחו שבת היינו רק לדבריהם דרבנן דלר"א גופיה א"צ להאי ק"ו דאף מכשירי פסח דהוי מלאכה גמורה דחו שבת לדידיה ע"ש. וא"כ י"ל דלענין זה ג"כ לדבריהם דרבנן קאמר דאינהו ס"ל תחומין דרבנן. אבל לר"א גופיה בלא"ה מכשירי פסח דוחין שבת אע"ג דלדידיה תחומין מדאורייתא ואף דהתם במתני' א"ל ר"י לר"א יו"ט יוכיח שהתירו בו משום מלאכה ואסור בו משום שבות וא"ל ר"א מה זה יהושע מה ראיה רשות למצוה. ואמר שם בגמרא (דס"ח ע"ב) ר' יהושע לטעמיה כו', ומבואר דר"א בתשובתו לא מיירי לדבריו דר"י בזה מ"מ כל דבריו של ר"א המה לדברי רבנן החולקים עליו שם וכנ"ל. ובזה מיושב שם קושיא אלימתא במה שהקשה בבעל המאור שם דמ"ט לא השיב לו ר"י לר"א מיו"ט של סוכות דר"א גופיה ס"ל בסוכה (דכ"ז ע"א) י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה וא"כ הוי מצוה והתירו בו משום מלאכה ואסור בו משום שבות. ותירץ בבעה"מ משום דאמרינן בסוכה שם דחזר בו ר"א. ולפ"ז קשה טובא לפמ"ש התוס' בסוכה שם (סד"ה חזר) דר"א חזר בו רק ממה שהיה מצריך סוכה ולעולם י"ד סעודות בעי. א"כ הדק"ל מ"ט לא השיב ליה ר"י לר"א בפסחים שם מיו"ט של סוכות וכנ"ל. ולדברינו דר"א רק לדבריהם דרבנן קאמר התם, ניחא. אך מלבד זה אף אם נימא דר"א שם לטעמיה דנפשיה קאמר ולא לדברי רבנן מ"מ בלא"ה הא אף למ"ד תחומין מדאורייתא אכתי בהבאתו מחוץ לתחום י"ל באופן דהוי מדרבנן. דאל יצא איש ממקומו היינו רק לאדם עצמו אבל הוצאת כליו ובהמתו מחוץ לתחום אסור רק מדרבנן לפ"ד הרלב"ח בתשו' (סי' כ"ח). והובא במג"א (ר"ס ת"ד). וא"כ בהבאת הפסח מחוץ לתחומו של הפסח עצמו לכ"ע הוי איסור דרבנן אם לא ילך האדם בעצמו חוץ לתחום שלו. ולרבנן דר"א ודאי בכה"ג נמי אינו דוחה שבת. אלא דלכאורה יש סתירה לדברינו מהא דבעי הגמרא מתחלה בכריתות שם למימר הך דרפרם אמתני' דהתם רמ"א אם היתה שבת והוציאה בפיו חייב דהיינו משום דאין עו"ה ליוהכ"פ (וכ"כ רש"י בשבת וביבמות ובשבועות כנ"ל). והא אמרינן בעירובין (דל"ה ע"ב) דר"מ סבר תחומין דאורייתא. וא"כ מוכח דאף למ"ד תחומין דאורייתא מ"מ אין עו"ה ליוהכ"פ מיהו זה לק"מ משום דלרבה ורב יוסף בעירובין שם דאמרי הכא בשתי כיתי עדים עסקינן לפ"ז שפיר סבר ר"מ דתחומין דרבנן. וכמ"ש שם בתוס' (ד"ה א"ר ירמיה), וה"נ י"ל לרפרם הכא ולק"מ. ואין להקשות לדברינו דא"כ לפ"ד הרי"ף והרמב"ם שפסקו כדברי הירושלמי דתחומין די"ב מיל לכ"ע מדאורייתא (דאל יצא איש ממקומו היינו י"ב מיל כנגד מחנה ישראל). א"כ ע"כ איסור הוצאה נפ"ל מויכלא העם מהביא ולא מאל יצא כנ"ל. ולפ"ז ממילא מוכח דיש עו"ה ליוהכ"פ ודלא כרפרם ולמה לא דחו מה"ט דברי רפרם. די"ל כמ"ש הנו"ב (מ"ק חאה"ע סי' ב', ובמ"ת חא"ח סי' מ"ה ע"ש) דלהירושלמי דתחומין די"ב מיל מדאורייתא לא ילפינן זה כלל מקרא דאל יצא. וא"כ לק"מ: ב אך כ"ז לפ"ד הרמב"ן והר"ן בריש שבת הנ"ל דס"ל דלמאן דדריש אל יצא לתחומין לא דרשינן מיניה כלל אל יוציא לאיסור הוצאה. אבל לפ"ד התוס' בשבת ובעירובין דס"ל דלכ"ע יש תרי קראי על הוצאה. וכ"כ שם בחי' הרשב"א וכ"כ בסה"ת א"כ נסתר כל הנ"ל. ועוד נראה דאף אם נימא כדברי הרמב"ן הנ"ל. וכמו שביארנו דתליא בפלוגתא דתנאי דלמ"ד תחומין דאורייתא יש עו"ה ליוהכ"פ. ולמ"ד תחומין דרבנן אין עו"ה ליוהכ"פ כנ"ל. מ"מ עדיין הקושיא במקומה במתני' דמגילה דאין בין שבת ליוהכ"פ כו'. דקשיא בממה נפשך. דאי למ"ד תחומין דאורייתא דלדידיה יש עו"ה ליוהכ"פ א"כ ליתני במתני' דאיכא בין שבת ליוהכ"פ איסור תחומין דנפ"ל מאל יצא איש ממקומו ביום השביעי. ולפי דברינו הנ"ל לא ילפינן מהך קרא רק לשבת ולא ליוהכ"פ כנ"ל. ואי למ"ד תחומין דרבנן דלדידיה אין עו"ה ליוהכ"פ א"כ ליתני במתני' דאיכא בין שבת ליוהכ"פ איסור הוצאה כנ"ל. ומלבד זה יש סתירה לדברינו מדברי התוס' בפסחים (דצ"ג ע"ב ד"ה רי"א) ובחגיגה די"ז ע"ב (ד"ה דכתיב) דמבואר מדבריהם שם דלר"ע דאמר תחומין מדאורייתא אף ביו"ט הוי איסור תחומין מדאורייתא. הרי דאע"ג דאיסור תחומין נפ"ל מאל יצא מ"מ ילפינן מיניה ליו"ט וכש"כ ליוהכ"פ. וא"כ ה"ה למ"ד דנפ"ל איסור הוצאה מאל יצא כו'. (אלא דלפמ"ש במ"א בדברי הרי"ף והרמב"ם שפסקו דתחומין די"ב מיל מדאוריית' מ"מ היינו רק בשבת ולא ביו"ט מטעם הנ"ל. א"כ הוי מזה סייעתא לדברינו הכא). וגם בראיה שכתבנו לעיל לדברינו מגמרא דכריתות (די"ט ע"ב) ע"ז מצאתי סתירה מדברי הרמב"ם בפי' המשנה ברפ"ו דפסחים שכתב שם דר"א ס"ל תחומין דרבנן. וא"כ אדרבה משם סתירה לדברינו מהך דכריתות דר"א ס"ל דיש עו"ה ליוהכ"פ אע"ג דס"ל דתחומין דרבנן. (רק די"ל דהרמב"ם ס"ל כהתוס' ריש שבת הנ"ל. ולפ"ד הרמב"ן והר"ן שפיר י"ל דאיסור הוצאה ביוהכ"פ תליא בפלוגתא אי תחומין דאורייתא וכנ"ל): ג אלא נראה עיקר הדברים ביישוב הקושיות לרפרם ממתני' דמגילה הנ"ל. דצ"ל כמ"ש הריטב"א ביומא שם בתירוץ השני דרפרם דאמר דאין איסור הוצאה ביוה"כ היינו מדאורייתא אבל מדרבנן אסור. ומש"ה לא קשיא עליו ממתני' דמגילה הנ"ל. ואין כאן פלוגתא כלל. וזהו כמ"ש לעיל בתחלת דברינו דמתני' דמגילה דאין בין יו"ט לשבת וכן אין בין שבת ליוה"כ לא חשיב החילוקים שביניהם במה שבשבת אסור מה"ת וביו"ט או ביוה"כ אסור רק מדרבנן דמזה לא מיירי מתני'. כיון דמ"מ יש איסור לכתחלה בזה ובזה. (ואין לו למיחשב רק מה דביום הכפורים או ביו"ט שרי לכתחלה). ולפ"ז י"ל בד' הרי"ף פ"ק דביצה שפסק דיוה"כ צריך ע"ח ושיתופי מבואות והביא ראיה מברייתא דעירובין דא"ל ב"ה לב"ש אי אתם מודים שמערבין לגדול ביוה"כ כו' וש"מ דמערבין ביום הכפורים ע"ת וחצירות כו'. והאחרונים הבינו בד' הרי"ף דס"ל דליתא לרפרם. ולפי הנ"ל י"ל דלא נדחו כלל דברי רפרם רק דמוכח דמדרבנן יש איסור הוצאה ביוה"כ וצריך ע"ח ובזה רפרם נמי מודה. (וראיתי בש"א שהעלה ג"כ דלרפרם יש איסור הוצאה מדרבנן ביוה"כ וצריך ע"ח ג"כ. והוכיח כן מברייתא דשבת (דקי"ד ע"ב) דביום הכפורים שחל להיות בע"ש לא היו תוקעין ואם הנכנס חמור מן היוצא לענין הוצאה א"כ ליתקע כו'. ולדברינו י"ל דגם הרי"ף נמי מוכיח דעכ"פ מדרבנן אסור וצריך ע"ח). אלא שמד' הרי"ף בספ"ג דיבמות דמפרש שם במתני' דכריתות רמ"א אם היתה שבת והוציאה בפיו חייב דחייב שתים משום שבת ומשום יוה"כ, ומזה מוכרח שדעת הרי"ף דיש איסור הוצאה ביוה"כ מדאורייתא ודלא כרפרם אם לא דנימא כמ"ש לעיל דאיסור הוצאה ביוה"כ תליא בפלוגתא אי תחומין מדאורייתא וכנ"ל. והרי"ף כ"כ לר"מ דס"ל תחומין מדאורייתא לפי סתמא דגמ' בעירובין. (וכן נקטו