תורת חסד יד

וע"ש מה שתירצו התוס'. ולזה הבה"ג והרמב"ם בחרו להם שיטה אחרת בכאן ומפרשים דברי רבא בגיטין באופן זה. דהגיעו לעונת נדרים היינו שהגיעו לשני גדלות ולא הביאו שערות דבכה"ג נדרן נדר והקדשן הקדש אע"פ שאמרו אין אנו יודעין כו'. (ובהא דמסיים רבא וכנגדן בקטנה חולצת. ע"ז פי' בה"ג והוא דאייתיאת שתי שערות. דאע"ג דלנדר אף בלא שתי שערות דינה כגדולה מ"מ לחליצה בעיא שערות, וקרי לה קטנה דלענין למכור בנכסי אביה דמיירי אח"כ היא קטנה). ואף דרב המנונא בנדה דמותיב לר' יוחנן דאמר ת"ז כלאחר זמן וכן ר' זירא שם אינהו פשיטא להו דבהגיעה לכלל שנים ולא הביאה שערות אין נדרה נדר כשאינה יודעת להפלות. מ"מ רבא בגיטין פליג ע"ז וס"ל דבכה"ג נדרה נדר אף שאינה יודעת להפלות וכנ"ל. והשתא א"ש הא דאמר הגמרא בנדה ולא היא רבא קטעי כו'. דטעה רק בכוונת רב המנונא אבל בפשט המשנה דייק רבא שפיר ורבא לשיטתיה מפרש במתניתין דאחר הזמן הזה דנדרו נדר אפי' אמרו אין אנו יודעין כו' מיירי בלא הביאה שתי שערות ולק"מ. ולהכי סבר רבא בכוונת רב המנונא שדייק רק ממשנה יתירה ובזה דחי ליה רבא. (ולא ידע רבא דרב המנונא פליג עליה בעיקר הדין והוא מדייק מגופה דמתניתין מש"ה אבל באמת לא טעה רבא כלל). והא דמסיק הגמרא בתיובתא על ר"י וריב"ל היינו רק לסברת רב המנונא ור"ז. אבל למסקנת רבא בגיטין הנ"ל אין כאן תיובתא על ר"י וריב"ל דאינהו נמי ס"ל כן דלענין נדרים דינה כגדולה משהגיעה לשנים אף שלא הביאה שערות ולק"מ (וכמ"ש בספרי הכללים דכל היכא דאמר הגמרא רק פ"א תיובתא היינו רק מדברי המקשן שאומר כן ויכול להיות שיש לתרץ ממקום אחר. משא"כ כשאומר הגמרא ב"פ תיובתא אז מחליט הגמרא התיובתא. וכאן בלא"ה אינה תיובתא קיימת לפירש"י לקמן דתנאי פליגי בזה וכנ"ל): ואחרי המבואר בזה. הנה אף לדעת הרמב"ם מוכח סברת התוס' דהא דלא הוי ה"ס במופלא הסמוך לאיש היינו משום דאזלינן בתר רובא שמביאין שערות בזמנן. ואין לדחות דלעולם אין כאן רוב רק דבלא"ה לא הוי ה"ס במופלא הסמוך לאיש משום דאף אם לא יביא שערות בזמנו מ"מ דינו כגדול לענין נדרים משהגיע לכלל שנים לחוד וכנ"ל. שהרי ביארנו דיש בזה מחלוקת אמוראים דרב המנונא ור"ז פשיטא להו דשנים לחוד בלא שערות לא מהני לענין נדרים. ונהי דר' יוחנן איהו גופיה אמר לעיל דתוך זמן כלאחר זמן וא"כ מוכח דסבר כסברת רבא בגיטין דבהגיע לכלל שנים אף בלא שערות הוי כגדול לענין נדרים דאל"כ תיהוי תיובתי' ממתניתין וכנ"ל. מ"מ הא על ר' יוחנן בלא"ה לק"מ הכא מחמת ה"ס דר' יוחנן סבר ה"ס שמה התראה. וקושיית התוס' הוא רק לר"ל דס"ל ה"ס ל"ש התראה והרי ר"ל לא שמענו דעתו בפלוגתא זו אם בשנים בלא שערות הוי כגדול לענין נדרים או לא. ואף את"ל דמכאן יהיה מוכח דר"ל ס"ל כר"י ג"כ בהא, מ"מ הא רב המנונא ור"ז דמותבי לר' יוחנן בהא דת"ז כלאחר זמנו מחמת דפשיטא להו דשנים בלא שערות דינו כקטן לענין נדרים. ע"כ שלא היה להם שום גילוי בדעת ר' יוחנן שיסבור דהוי כגדול לענין נדרים דא"כ לא הוו מותבי ליה כלום ממתניתין וברייתא כנ"ל. והרי הכא דר"י ור"ל דאמרי תרווייהו דלוקין על הקדשו של המופלא הסמוך לאיש ור"ל ע"כ ס"ל דשנים בלא שערות הוי כגדול לענין נדרים דאל"כ לא היו לוקין כאן לדידיה מחמת ה"ס. ומסתמא ר' יוחנן בחד שיטתא בזה ג"כ עם ר"ל. א"ו דהכא בלא"ה לא הוי ה"ס מחמת דאזלינן בתר רובא וכסברת התוס'. ולבר מן כל דין בעיקר דעת הרמב"ם שפסק דבהגיע לכלל שנים אע"פ שלא הביא שערות הוי כגדול לענין נדרים היינו דגם זה מיקרי מופלא הסמוך לאיש כמבואר בדבריו. וא"כ י"ל דהא דקיי"ל דבן י"ב שנה ויום אחד שיודע להפלות נדרו נדר כדין מופלא הסמוך לאיש, היינו רק כשיביא שערות בזמנו דאז חשיב עכשיו מופלא הסמוך לאיש. אבל אם הגיע לכלל שנים ולא הביא שערות שאז יש לו דין מופלא סמוך לאיש מכאן ולהבא. מ"מ למפרע לא הוי מופלא סמוך לאיש משנת י"ב ואילך. דאין זה סמוך לאיש. דאיש ממש לא הוי רק בהגיע לשנים והביא שערות ג"כ. ובשנים בלא שערות חשיב סמוך לאיש. וא"כ בשנה הקודמת לא הוי סמוך לאיש רק סמוך דסמוך. ובכה"ג לא גלי קרא שיהיה נדרו נדר. ומה דחשיב מופלא סמוך לאיש משנת י"ב ואילך זהו דוקא אם הביא אח"כ שערות בזמנו ונמצא שבשנה הקודמת היה סמוך לאיש ממש. ולפ"ז קמה קושיית התוס' במקומה. וע"כ צ"ל דהא דלא הוי ה"ס במופלא סמוך לאיש היינו מחמת הרוב שמביאין שערות בזמנן. אמנם בעיקר דעת התוס' שתירצו בזה מטעם רוב, קושטא דמילתא נקטו דחזקה דרבא היא חזקה דאתיא מכח רובא אבל אף אם נימא דחזקה דרבא יש לה דין חזקה ולא דין רוב מ"מ א"ש ג"כ דלא הוי ה"ס מחמת חזקה ולוקין ע"ז וכמבואר בהדיא בתוס' מכות (דף ט"ו ע"ב ד"ה במאי). ובגיטין (דף ל"ג ע"א) דמחמת חזקה נמי לא חשיב ה"ס. (אם לא נימא דהתוס' ס"ל דחזקת קטנות חזקה מעלייתא היא ואוקי חזקה להדי חזקה. והוצרכו לומר דחזקה דרבא יש לה דין רוב דעדיף מחזקה. וקצת הי' י"ל בזה לענין חזקת קטנות דדוקא אם דנים על העבר כשבא לכלל שנים שכבר הביא שתי שערות אז הוי זה נגד חזקת קטנות. משא"כ במופלא סמוך לאיש שדנים על העתיד שיביא שערות בזמנו זה לא הוי נגד החזקה כדאמרינן בעלמא שמא מת ל"ח שמא ימות חיישינן. וכן בתוס' קידושין (דף מ"ה ע"ב) דשמא קידש לא חיישינן ושמא יקדש חיישינן כו' ע"ש. ועיין בנו"ב מ"ק חיו"ד סי' נ"ו מ"ש בפי' דברי הר"מ מיוני שם דלא אמרינן חזקה על להבא ע"ש. ויש להשיב ע"ז. ואכמ"ל): ח ומיהו אף להפוסקים שהביאו חזקה דרבא בסתימות ולא זכרו דהוי חזקה בתורת רובא. (עם היות שיש לומר שלא יחלקו בזה ע"ד כל גדולי הראשונים הנ"ל דס"ל דהוי רוב גמור וכנ"ל). מ"מ עכ"פ זהו ודאי דהיא חזקה אלימתא מדאורייתא. וכמ"ש בתשובת הריב"ש סימן קפ"ב דחזקה דרבא היא חזקה אמיתית. וכ"כ באריכות בתשובת מהרי"ט ח"א (סימן מ"א ונ"א) והאריך שם לסתור דברי חכם אחד שרצה לומר דאינה חזקה מדאורייתא. (והוא ג"כ לא זכר דברי הראשונים דהך חזקה הוי בתורת רוב). והביא ראיה מגמרא דנדה (דף מ"ח ע"ב) דלאחר הפרק דאיכא חזקה דרבא סמכינן על בדיקת נשים אלמא דחזקה אלימתא היא שהביאה סימנין ובדיקת הנשים גילוי מילתא בעלמא הוא. עכ"ד המהרי"ט. ואף דמשמע הכא דלא הקילו לסמוך על נשים רק בבדיקת האשה שא"א להיות בדיקה זו ע"פ אנשים דאיסור דאורייתא הוא להסתכל שם. היינו דאי לאו ה"ט אף במקום גילוי מילתא בעלמא אין לסמוך ולהאמין לנשים כדמוכח בכתובות (דף כ"ח סע"א ע"ש). ובהג"א בפ"ק דחולין בסימן י"ד כתב בשם הר"א ממיץ בהא דע"א אינו נאמן היכא דאיתחזק איסורא. דמ"מ בעד מהימן וכשר סמכינן עליו ואפילו באשה. כדאמרינן בנדה )מ"ח:( ר"י היה מוסר לאמו כו' ולכאורה קשה דמה ראיה מהך דנדה דסמכינן אחזקה