תורת חסד קכט

עכו"ם שהיו מעלין להן בכל יום טלאים לתמידין ואין לסמוך על ביקור שלהם. וגם מהך עובדא מוכח דבכל יום היו מקריבין אותן התמידין שהעלו להן בו ביום ולא היה להם מלשכת הטלאים כלל, עד לבסוף שהאיר הקב"ה עיניהם ומצאו ב' טלאים מבוקרין בלשכת הטלאים. ושפיר מוכח מזה דבדיעבד כשר התמיד אף בלא ביקור ד' ימים מקודם. שוב מצאתי בס' ט"א במגילה (בדכ"א ע"ב, ועוד שם בדכ"ט ע"ב) שכ' שם שבחידושיו לסוכה העלה דביקור ד' ימים אינו מעכב בדיעבד. אך לא ביאר שם שום ראיה מהיכן הוכיח כן בחידושיו. ולענ"ד מוכח כן מהני ראיות שביארנו: ב ומעתה נבאר דברי התוס' בסוכה הנ"ל שפירשו במילתיה דר' יוסי דהשוחט תמיד שאינו מבוקר בשבת חייב חטאת דהיינו אפי' בנמצא תם. ומוכח דס"ל דהביקור מעכב בדיעבד. ונראה שהתוס' הוכרחו לפרש כן בדר' יוסי. מלבד דכן משמע מדנקיט ר' יוסי בהך לישנא השוחט תמיד שאינו מבוקר בשבת כו' ולא קאמר נמצא בע"מ בשבת חייב חטאת כדנקיט כן בהך לישנא במתני' דפסחים הנ"ל. ומזה משמע דר' יוסי מיירי אפי' בנמצא תם. ועוד מוכח כן מדר' יוסי דקאמר חייב חטאת וצריך תמיד אחר. ואי מיירי בנמצא בע"מ למה ליה להשמיענו דצריך תמיד אחר. וכי לא ידענו מקרא מפורש דבע"מ לא ירצה לקרבן. וע"כ דר' יוסי מיירי בנמצא תם וזהו שחידש לנו ר' יוסי דהביקור מעכב בדיעבד. ועיקרא דהך ברייתא איתא בתוספתא בפ"ה דפסחים א"ר יוסי שמעתי שהשוחט תמיד שאינו מבוקר בשבת חייב חטאת ויחזור ויביא תמיד אחר להכשירו שנא' תמימים יהיו לכם ונסכיהם כשהן מבוקרין הן תמידין כשאינן מבוקרין אינן תמידין. ונראה לפרש דמה שהוצרך ר' יוסי הכא לדרוש כן מקרא אחרינא דתמימים יהיו לכם להורות דבלא ביקור פסול בדיעבד, ולא סגי ליה בקרא דתשמרו דמיניה יליף בגמ' דתמיד טעון ביקור ד' ימים כנ"ל. דזה א"ש לפמ"ש לעיל דמקרא דתשמרו מוכח רק שצריך ביקור לכתחלה. אבל לא לעכב בדיעבד. כיון שלא שנה עליו הכתוב לעכב ומקרא דתמימים יהיו יליף ר' יוסי לפסול בדיעבד בלא ביקור. וכדמסיק ר' יוסי דכשאינן מבוקרין אין תמידין. ולפ"ז נראה ברור דאף לר' יוסי דדריש מקרא דתמימים לפסול בדיעבד בלא ביקור היינו כשלא היה מבוקר כלל קודם שחיטתו, אבל אם היה מבוקר כהלכתו קודם שחיטתו רק שלא ביקרו ד' ימים מקודם לכ"ע כשר בדיעבד, דליכא למילף מקרא דתמימים רק שיהיו בדוקים ומבוררים קודם שחיטה שהם תמימים. אבל מה שצריך ד' ימים לביקור שזה ילפינן מפסח אין זה רק מצוה לכתחלה כנ"ל. (ואף שלכאורה מלשון התוס' דסוכה שם שכתבו ואפילו נמצא תם משום דטעון ביקור ד' ימים כו'. משמע דכל שלא נתבקר ד' ימים מקודם הוא פסול. מ"מ כבר ביארנו שא"א לומר כן. ור' יוסי מיירי שלא נתבקר כהלכתו כלל כדאמר בהדיא (וכהלכתו קאי על אופן הביקור ולא על זמן ד' ימים). וי"ל דמ"ש התוספות משום שטעון ביקור ד' ימים כ"כ רק לקושטא דמילתא דטעון ביקור ד' ימים. אבל מ"מ בדיעבד לא נפסל הקרבן רק אם לא ביקרו כלל קודם שחיטתו כנ"ל). ואף אם נרצה לפרש כפי המובן הפשטי לפום ריהטא בתוס' דסוכה שכוונתם דביקור ד' ימים ג"כ מעכב בדיעבד. (ודלא כמשמעות התוספתא דיליף מקרא דתמימים כנ"ל). עכ"פ ההכרח לומר דרק לר' יוסי כ"כ דס"ל שהביקור מעכב. אבל ממתני' דפסחים דתנן שחטו ונמצא בע"מ חייב מזה מוכח דלא כר' יוסי וכנ"ל. ולא תיקשי מכל הני דוכתי שהוכחתי לעיל דביקור ד' ימים אינו מעכב בדיעבד. (ובלא"ה הא דבן בג בג דריש בפסחים בג"ש תמיד מפסח שיהא טעון ביקור ד' ימים משמע דלאו כ"ע ס"ל כן. מדאמר הגמ' במנחות (דמ"ט ע"ב) ובערכין (די"ג רע"ב) הא מני בן בג בג היא כו'). וקצת יש להוכיח כן מדברי התוס' גופייהו בערכין (די"ח ע"ב ד"ה שנתו) שהקשו שם דלמה לי קרא דשנתו כו' ואם הוא נולד יום ר"ה מחוסר זמן הוא כו' ע"ש. והך מילתא דמחוסר זמן פסול לקרבן אפי' קים ליה שכלו לו חדשיו זה אינו מפורש כ"כ בגמ' (רק מגמ' דפ"ק דר"ה ד"ז ע"א להדיא מוכח כן, וכמבואר במל"מ פ"ג מה' איסורי מזבח ה"ח ע"ש). ואמאי לא הקשו התוס' שם בערכין ג"כ דאם נולד בר"ה הרי לא היה ביקור ד' ימים אלא משמע דביקור ד' ימים אינו רק מצוה לכתחלה ולא לעכב בדיעבד. ויש לדחות קצת. ואין להאריך יותר בזה. וראיתי בת"כ פ' ויקרא ע"פ תמים יקריבנו תמים יקדישנו ר' יוסי אומר תמים יקריבנו יבקרנו ויקריבנו. א"ר יוסי שמעתי בשוחט בשבת תמיד שאינו מבוקר חייב חטאת ויביא תמיד אחר. הרי דר' יוסי יליף דביקור מעכב מקרא דתמים יקריבנו ודריש מיניה יבקרנו ויקריבנו ות"ק לא דריש כן רק תמים יקריבנו היינו תמים יקדישנו. וממילא לדידיה ליכא ילפותא שהביקור מעכב. (ואופן מחלוקתם היינו כמ"ש הק"א בפי' לת"כ דקשה בקרא דתמים יקריבנו דהרי משעת הקדשו צריך להיות תמים. ולזה דריש הת"ק דיקריבנו היינו יקדישנו ויתורא דקרא דהכא אתי לומר דהמקדיש בע"מ עובר ג"כ בעשה מלבד הלאו דנפ"ל מלא תקריבו דכתיב בפ' אמור לקמן ודרשינן שם ג"כ תקריבו תקדישו כו'. ור' יוסי מפרש בקרא דתמים יקריבנו דאף דמשעת ההקדש הוא תמים מ"מ צריך לבקרו ולראותו קודם ההקרבה שמא נפל בו מום וס"ל דביקור זה מעכב). ולפ"ז יש מכאן ראיה ג"כ לדברינו דלעיל דר' יוסי הוא דס"ל דביקור מעכב ורבנן פליגי עליה. ולר' יוסי נמי י"ל דביקור של קודם שחיטה הוא שמעכב אבל לא ביקור הד' ימים כנ"ל. (אך עדיין קשה מהא דבתוספתא דפסחים יליף רבי יוסי שהביקור מעכב מקרא דתמימים יהיו לכם ונסכיהם ובת"כ יליף לה ר' יוסי מהא דתמים יקריבנו. וגם עוד צ"ל דהא דביקור של קודם שחיטה מעכב מצינו בגמ' רק בתמיד ופסח ולא בשאר קרבנות. והני קראי דתמימים יהיו ותמים יקריבנו לא מיירי כלל בתמיד ופסח. וא"כ מהני קראי יש למילף זה לכל הקרבנות. ויש להאריך בזה ואכמ"ל): ג וכ"ז לקושטא דמילתא שביארתי הנלע"ד לדינא שמה שצריך ד ימים לביקור אינו מעכב בדיעבד וממילא ג"כ לק"מ קושיית מעלתו בגמ' דפסחים הנ"ל אבל בלא"ה נמי אין התחלה לקושייתו. אף אם היינו אומרים דביקור ד' ימים מעכב בדיעבד. דבגמ' דפסחים בבעיא דהביא שה מאפר ושחטו תמיד ביו"ט מהו, י"ל דשפיר מיירי שהיה מבוקר ד' ימים מקודם. ואפ"ה אסור משום מוקצה מדרבנן. כגון שברח ממקומו ונמצא ביו"ט בשדה באפר והובא לשוחטו לתמיד ושפיר קמיבעיא ליה אי כשר לקרבן מחמת איסור מוקצה דרבנן. וגם דלפמ"ש רש"י בפסחים (דצ"ו ע"א סד"ה דכוותיה) דיכול לבקר מבעשור ב' וג' טלאים ובשעת שחיטה יקח אחד מהם וא"כ ה"נ י"ל דמיירי בכה"ג שביקר בסתם כמה טלאים באפר ולא בירר לו איזה מהם יקח ביו"ט ואח"כ הביא טלה אחד מהם ביו"ט ושחטו לתמיד. ובכה"ג עדיין אסור משום מוקצה. דקיי"ל כב"ה בפ"ק דביצה (ד"י ע"א) דעומד ואומר זה וזה אני נוטל. אבל מ"מ באומר מכאן אני נוטל למחר לא מהני ואסור כדאיתא התם בגמ' וכ"פ בש"ע או"ח סי' תצ"ז ס"י. ומכש"כ דניחא טפי לפמ"ש התוס' במנחות (ד"נ ע"א ד"ה מ"מ) שהמבקרין היו מבקרין אותן