תורת חיים חלק ב שיא

כתב בהגהת ש"ע טור ח"מ סוף סימן של"ג ותימה דהכא משמע דמה שהאדם עושה בכעסו מהניא וצ"ע

מקושר שכתב עדיו מתוכו כשר שיכול לעשותו פשוט פירש רשב"ם זכרונו לברכה יקרע התפירות ויפסח השטר וכן כתב בערוך בערך גט וקשה דא"כ מינכרא מילתא דהוא מקושר בנקבי התפירות ובפרק שני דקידושין פירש רש"י זכרונו לברכה דכל כפל וכפל קרוי קשר וכתב עוד שיכול לעשותו פשוט שלא לתפור הקשרים ומה שכתבו התוספות דאם יש במקושר חלק היאך יכול לעשותו פשוט הלא יכירו כו' בפ"ב דקידושין פירש רשב"ם זכרונו לברכה דאין לחוש דהרבה סופרים שאינם אומנים לסדר כתיבתן ומניחין אויר בין השיטות

היכן עדים חותמין דליכא למימר דחותמין מאחוריו כל היכא דאיתא דכיון דאמרת דמקושר לאו גזירת הכתוב הוא אלא תקנתא דרבנן דליעכב בעשייתו משום כהני דקפדי א"כ ודאי כולהו דיניה נמי משום האי טעמא הוא דעד שיבקש תלתא סהדי מיתבא דעתיה וכן הא דבעינן שיחתמו מאחוריו צ"ל דבהכי הוה עיכובא לכך בעי היכן עדים חותמין דאי אמרת כל היכא דאיתא אם כן ליכא עיכוב' דמה לי חותם מגואי מה לי חותם מבראי ומפרש רב הונא בין קשר לקשר שעל ידי כן צריך לעכב ולצמצם שיחתום עצמו מכוון בין הקשרים דוקא וכן למאי דסלקא דעתך מגואי צריך לצמצם לחתום בין שיטה לשיטה דדחיק ליה עלמא ורב ירמיה בר אבא אמר אחורי הכתב וכנגד הכתב מבחוץ שצריך להתחיל מכוון כנגד סוף הכתב כדפירשב"ם ז"ל שתהיה התחלת החתימה שוה לסוף הכתב ולשון כנגד כמו ואלכה לנגדך בשוה לך שאם יתחיל לחתום למעלה משיטה אחרונה קצת איכא למיחש שמא יגוז שיטה אחרונה אי איכא ריעותא ואם יתחיל למטה ממנה קצת איכא למיחש שמא יוסיף דבר מגואי כדאמרינן לקמן וכיון דצריך לצמצם הוה עיכובא. ונראה דלהכי לא עביד ש"ס פיסקא מקושר עדיו מאחוריו היכן עדים חותמין משום דקאי אהא דקאמר דטעמא דמקושר משום כהני דקפדי הוא

לרב הונא דאמר בין קשר לקשר קס"ד מגואי ואף על גב דתנן מקושר עדיו מאחוריו איכא למימר דשפיר קרי אחוריו לפי שתופס השטר הוא כתוב בגלוי כעין שטר שלנו והקשרים בולטין מאחורי השטר

ואמר רבי אין זמן בזה במתניתין פירשב"ם ז"ל דמקושר היינו שהיה כותב שיטה וכופלה על החלק וחוזר ועושה כן הרבה פעמים כדי מקום תורף השטר והתופס של שטר היה כעין פשוט ותימא כיון דתורף השטר דהיינו שם מוכר ולוקח ושדה וזמן הכל מובלע בין הקשרים אמאי תמה רבי על הזמן לחוד ואמר אין זמן בזה ולא תמה נמי אמוכר ולוקח ושדה דהל"ל נמי אין מוכר ולוקח ושדה בזה ונהי דחוזרין ומזכירין בתופס שם לוקח ומוכר ושדה מ"מ הוה ליה לתמוה ולמימר וכי אין תורף בזה. ועוד תימה לומר דרבי לא הוה ידע מתני' דשטר פשוט ושטר מקושר היאך היו עושין והתו' כתבו דודאי הוה ידע מתני' ומה שהיה תמה לפי שהיה סבור שלא היו כותבין בין הקשרים שום דבר מעיקר השטר וזמן עיקר השטר הוא ודבריהם תמוהים דהא שם לוקח ומוכר ושדה עיקר השטר נינהו טפי מן הזמן ואמאי לא הוה תמה עלייהו והערוך בערך גט כתב מקושר הוא עשוי בקישורין ותפירות וכך היו רגילין לעשות בראש הקלף היו כותבין שיטה אחת זכרון עדות שהיתה בפנינו ואח"כ היו מניחין חלק כשיעור שיטה אחת והיו מקפלין שיטה הכתובה על שאינה כתובה ותופרין אותה ואח"כ כותבין בשיטה שלישית בירח פלוני בכך וכך בו ומניחין שיטה רביעית חלק וחוזרין ומקלפין שיטה הכתובה על החלק ותופרין אותן ביחד ושוב כותבין בשיטה חמישית בשנה כך וכך לבריאת עולם ומניחין שיטה ששית חלק ומקפלין ותופרין הכתוב על החלוק ובין אלו הקשרים משלימין כל הזמן ושאר כל השטר כותבין פשוט כשאר כל השטרות וזהו פשוט שבמקושר עכ"ל ולפי זה ניחא דכיון דכל השטר כולו פשוט הוה ולא היו מקשרין רק הזמן שבו לכך תמה רבי ואמר אין זמן בזה דאע"ג דהוה ידע ר' מתני' דפשוט ומקושר מ"ט לא הוה ידע דבמקושר מקשרין את הזמן שבו דהוה סבר שאין מקשרין שום דבר מה שכתוב בשטר ואפי' אות אחד אלא מניחין למעלה מן השטר חלק הרבה כדי לעשות בו הקשרים ועושין את הקשרים בחלק כדי לעכב בעשייתן ואדהכי מיתבא דעתייהו אבל מה שכתב בשטר אין מקשרין כלל אלא מניחין הכל פשוט כשאר כל השטרות דלא הוה מסתבר ליה כלל לקשר שום דבר מכתיבת השטר ולהכי תמה ואמר אין זמן בזה דהוה סבר דקשרים שבו בחלק הן עשויין ולא נכתב בתוכן כלום והיינו דפריך ואם איתא אין זמן בזה ואין עדים בזה מבעי ליה דכיון דהוה סבר שאין מקשרין שום דבר מה שכתוב בשטר אם כן אם איתא דבין קשר לקשר חתמי עדים מגוואי הוה ליה למיבעי נמי אמאי אין עדים בזה

דף קסא דכתב ראובן בן בחד דרא ויעקב עד עלוויה כתבו התוספות בשם ריב"ם דצריך שיכתוב בן תחת בן של ראובן או יכתוב בן גדול שיחזיק כנגד כל שם ראובן שעליו שאם יכתוב בן כנגד תחילת ראובן אכתי מצי גייז לשיטה אחרונה עד ראו של ראובן ועם בן שתחתיו וישאר בן יעקב עד ואין נראה כיון דסתמא משני דכתב ראובן בן בחד דרא משמע אפילו כתב בן תחת ראש ראובן וכן משמע קצת לישנא דבחד דרא דבן כתוב בשוה לראובן מתחילתו לכך נראה לפרש דאפילו כתב בן תחת ראש ראובן שפיר דמי דלא חיישינן שמא גייז אלא בין תיבה לתיבה דבין תיבה לתיבה איכא הפרש ואי גייז לא מינכרא מילתא אבל אי גייז ראו מראובן מינכרא מילתא כיון דאותיות התיבה עומדות סמוכות זו לזו ואין ביניהן הפרש אלא כחוט השערה כי גייז ראו מראובן אז יהיה בן מראובן עומד על שפת הנייר כחוט השערה ומינכר הזייף ואם תאמר כיון דלא מצי גייז באמצע התיבה אמתי משני בסמוך דלא כתיב ביה עד לישני דראובן כתב למעלה ובן יעקב למטה ומעט מיעקב תחת ראובן אלא על כרחך צריך לומר דחיישינן דלמא גייז לשיטה אחרונה עם ראו של ראובן ועם בן שתחתיו ומתכשר בבן שלמעלה ויעקב שלמטה כמו שכתבו התוספות ויש לומר דראובן דנקט ש"ס לדוגמא בעלמא נקטיה דה"ה נמי לכל שמות בני ישראל שבעולם דכולן כשרים לחתום במקושר דלא פליג רבנן ולהכי לא מצי לשנויי דמעט מיעקב תחת ראובן דא"כ תינח אם שם העד ראובן או שמעון וכיוצא בהן שפיר אבל היכא דשם העד גד או דן או נח וכיוצא בהן שאין באותיות של שם העד יותר משיעור בן דאז לא הוה מידי מיעקב תחת שם העד מאי איכא למימר דלמא גייז שם העד ובן שתחתיו ומתכש' ביעקב עד לכך צריך לשנויי דלא כתיב ביה עד אבל אי לאו הך סברא דלא מצי גייז באמצע התיבה אין לתרץ דראובן לדוגמא בעלמא נקט ור"ל שאר שמות ולא ראובן דבשאר שמות ליכא חששא אפילו אם כתב בן תחת ראש השם דאכתי תקשי דאם שם העד ראובן מאי איכא למימר דהא לא פלוג רבנן ועוד דדוחק לומר דנקט ראובן ור"ל שמעון וכיוצא בו ולא ראובן

דכתב ראובן בן בחד דרא כו' הוה מצי לשנויי דכתב ראובן בן זה אצל זה ויעקב עד למטה מהן דאז לא מצי גייז ולמאי שכתבו התוספות לקמן דבן יעקב לא מתכשר בלא עד הוה מצי לשנויי דכתב ראובן בן יעקב כסדרן ועד למטה תחת ראש ראובן דאי גייז לראובן גייז לעד בהדיה ותו לא מתכשר בבן יעקב כיון דלא כתיב עד

דף קסב לפי שאין למדין וכו' כתבו התוספות כיון דעתה הורגלנו לכתוב שריר וקים יהא פסול אם לא נכתב כן וכו' ולמדין אנו היטב משיטה אחרונה וכו' וכ"כ בשלחן ערוך סימן מ"ד מיהו במדינה זו נהגו הסופרים לכתוב בכתובות ושטרות הכל שריר וקים באותיות רחבות עד ששלש התיבות הללו מחזיקות כל שיטה תחתונה כדרך שכותבין כדת משה וישראל בגיטין ונראה דטעמייהו משום דאין למדין משיטה אחרונה ולכך אין כותבין בשיטה אחרונה אלא הכל שריר וקים ותו לא ולא נהגו בחזרת השטר בשיטה אחרונה מפני הטורח כדפירש ר"י ז"ל ולפי זה שטר שאין בו שריר וקיים כשר אלא שאין למדין משיטה אחרונה ואם כתוב דבר בשיטה אחרונה אין למדין ממנו אף על גב שכתוב נמי באותו שיטה שריר וקים דשמא הרחיקו עדים שיטה ולא הוה כתוב בו שריר וקים ואיהו הוא דזייף וכתב שיטה אחרונה

דף קסג אמרי סהדי אטיוטא הוא דחתימי טיוטא היינו נקודות או שורות והחלק שביניהן ניכר כמו שהוכיח ר"ת ז"ל וכ"כ הערוך בערך דיו והרמב"ם ז"ל פרק כ"ז ממלוה ותימה כיון דהחלק שביניהן ניכר ונראה שלא מחק כלום אם כן למה ליה למיחתם סהדי אטיוטא הא ליכא למיחשד ליה לבעל השטר במידי והרא"ש זכרונו לברכה כתב בשם רבינו יונה דמילוי בקרובים לא מהניא אלא אם כן מילהו הלוה אבל מילהו המלוה לא מתכשר בהכי דהלוה שטר פסול מסר ליה וכי משוי ליה מלוה שטר כשר שלא במצות הלוה לא נשתעבד הלוה באותו שטר ולפ"ז יש ליישב דלהכי איצטרך למיחתם סהדי אטיוטא שלא יאמר לוה שטר פסול מסר ליה דמעיקרא לא הוה הך טיוטא והעדים הרחיקו מן הכתב שני שיטין חלק נמצא דלוה שטר פסול מסר ליה ומלוה הוא דאיטייט ליה ובש"ע סימן מ"ה מייתי דעת הר"ר יונה ודעת החולקים ולפ"ז יש קצת ראיה לדעת הר"ר יונה זכרונו לברכה מיהו קשה דמאי פריך בין עדים לאשרתא נמי אמרי בי דינא אטיוטא חחימו והא מלוה אזיל לקיומי שטרא ולא לוה כדאיתא בסוף פרק קמא דמציעא ואם כן ל"ש האי חששא ויש לומר דבי דינא בעי לקיומא שטרא ולא מלוה וכיון דהרחיקו נמצא דאשרתא פסולה מסרו ליה וכי הדר מלוה ומסייע ליה לא מהניא

בין עדים לאשרתא נמי אמרי בי דינא אטיוטא הוא דחתימי אף על גב דכותבין בהדיא במותב תלתא כחדא הוינא ואתא פלוני ופלוני ואסהידו קדמנא אחתימת ידייהו ומדאתברר לנא וכו' אשרנוהי וקימנוהי כמו שכתוב הטור בסימן מ"ו מכל מקום אין הדיינין עצמן צריכין למיכתב הכי אלא הסופר והן חותמין ואיכא שפיר למימר דבתר הכי או מקמי הכי הוה טיוטא והני דייני אטיוטא הוא דחתימי ולא על הקיום

דף קסד וליחוש דלמא שדי דיותא אמקום עדים מעיקרא וכו' אף על גב דאינו דומה נמחק פעם אחת לימחק שני פעמים מכל מקום העדים לא ירגישו בזה כיון דבשעה שחותמין ליכא מאן דמערער לכך אין מדקדקין שאין הלוה יודע כלום עד שעת התביעה אבל הדיינין מדקדקים בזה כיון דבשעת התביעה הלוה צועק ומערער שאינו חייב כלום או שאינו חייב כל כך

הין אחת דיגון שתים וכו' בספ"ק דנזיר פירש רש"י זכרונו לברכה דאשמעינן דבכל לשון יכול אדם לקבל עליו נזירות וקשה דמה לי לשון עברי ומה לי לשון לעז כמו שכתבו התוספות ועוד דאמאי קא חשיב ואזיל כי רוכל דקתני הין אחת דיגון שתים טריגון שלשה טטריגון ארבע פנטיגון חמש בחדא או בתרתי הוה סגי דהכי נמי הוה מצי למיחשב ולמיזל טפי מחמש ובריש פ"ק דנזיר גבי הא דקתני נזיק נזיח פזיח כתבו התוספות נחלקו אמוראי בפ"ק דנדרים רבי יוחנן אמר לשון עובדי כוכבים הן פירוש שלשה לשונות הללו משבעים לשונות הן וא"ת מאי איריא הנך שלשה לשונות בכל שבעים לשונות נמי ויש לומר דאין הכי נמי דגם בשאר לשונות אם מכירם ומבינם ומתכוין לקבל עליו נזירות הוה נזיר אבל כי אמר נזרו באחד משלשה לשונות הללו חייל עליו נזירות אפילו אין מתכוין משום דדמי טפי ללשון תורה משאר לשונות ע"כ והשתא ה"נ איכא למימר הכי דאשמעינן סומכוס דהנך חמש מלות הין דיגון טריגון וכו' לשון שמשתמש בהן חכמים הוא אף על גב דלשון יווני הוא מכל מקום כיון דחכמים רגילין להזכיר בדבריהם הנך חמש מלות הוו כלשון חכמים וחייל בהו נזירות אפילו אין מתכוין דדמי ללשון חכמים וללשון עברי