תורת חיים חלק ב שי

דרב משרשיא דייק דבלא קנין הוה דאי בקנין אם כן מאי אקשי ליה רבנן לר' אלעזר מהך עובדא דבני רוכל אלא ודאי הכי הוה קים להו לרבנן דבלא קני הוה וצ"ל דהוו ידעי גופא דעובדא היכי הוה וכן משמע שהרי היו יודעים נמי דהוו מקיימי קוצים בכרם. ולפ"ז מ"ש התוספות ועוד דקאמר א"ל מעשה בבני רוכל כו' לימא להו דשבת הוה לאו דיוקא הוא דכיון דידעי גופא דעובדא י"ל דידמעי דחול הוה

ומת וקיימו חכמים את דבריו וא"ת לרבנן דאמרי מרוני בריא היה אמאי נקט ומת דמשמע הא עמד היה יכול לחזור בו וכיון דבריא היה פשיטא דאינו יכול לחזור בו וי"ל דנקט ומת משום דההיא מתנה מהיום ולאחר מיתה הוה ולכך אי לאו דמת לא היה כלום במתנתו ולפ"ז ניחא הא דאמרו לו שאין להם תקנה עד שיקנם על גב קרקע ולא אקני להו באודית' כדאמר לעיל בעובדא דאיסור גיורא אלא לפי שלא רצה להודות שלא יבאו ויטלו כל אשר לו בחייו. והא דלא אקני להו בקנין סודר מפרש בקידושין דמקבלי מתנה לא הוו התם לשיתנו לו סודר' ואחרים לא רצו לעשות קנין סודר בשבילכם פן יחזיק בו הנותן ולא יחזירנו להם אע"ג דבקנין אגב נמי צריך מקבל מתנה לעשות חזקה או שאר קנין בקרקע ואז נקנו לו המטלטלין אגב קרקע י"ל דאחרים החזיקו בקרקע בשבילם

משם ראיה מרוני בריא היה משמע דרבי אלעזר וחכמים לא הוו ידעי גופא דעובדא והא דלא אמרו לו מרוני מתנת שכיב מרע במקצת הוה דבעי קנין דוהיו לו מטלטלין הרבה כל מטלטלין שלו במשפט וא"כ ובקש ליתנה במתנה משמע דבקש ליתן כל מטלטלין שלו

מאי טעמא קא לייט להו נראה דקא בעיא מה טעם לייט להו דהוה ליה למימר בני רוכל רשעים הוו ולמה קלל אותן קאמר משום דעברי לכך קללם כרבי אלעזר לטעמיה כולי

זעירא חברין תרגמא מצוה על היתומים וכו' פירש מתניתין איירי ביתומים גדולים דבני מיעבד מצוה נינהו וכופין אותן לפרוע כמ"ש התוספות ולכך אלו מת אב ברישא זכה בעל חוב ובעיא דשמואל ביתומים קטנים דלאו בני מיעבד מצוה נינהו ואין צריכין לפרוע לכך קמיבעיא ליה אי כתב ליה דאיקני וקנה והוריש אי קנה אי לא

אם תימצי לומר משתעבד לוה וחזר ולוה וקנה מהו תימה והא אפילו אם תימצי לומר דאיקני וקנה ומכר לו משתעבד נמי הוה מצי למיבעי היכא דאמר איקני ולא מכר והוריש ולוה וחזר ולוה והתוספות כתבו דהוה מצי למיבעי הכי אלא מדסליק מיניה נקט בעיא ודבריהם תמוהים דפשטא דשמעתא לא משמע הכי אלא משמע דאי אם ת"ל דאיקני קנה ומכר לו משתעבד הא לא משתעבד וליכא למיבעי כלל ועוד כיון דבמכר והוריש קא מיבעי ליה הוה ליה למימר לוה וחזר ולוה וקנה ומכר או הוריש מהו ומדקאמר סתמא לוה וחזר ולוה וקנה מהו משמע דבלא מכר והוריש קמיבעיא ליה. ונראה לפרש דהא דבעי שמואל דאיקני וקני מהו לא קמיבעיא ליה אלא היכא דאית ליה לאחר דין ודברים על שדה זו שקנה וזה בא להוציא מיד האחר מחמת שכתב לו דאיקני ואי לאו דכתב ליה דאיקני הרי היא בחזקת אחר והיינו דקאמר רבא לעיל מיניה קאמרת מיניה ואפילו מגלימא דעל כתפיה פירש דודאי היכא דליכא לאחר דין ודברים על שדה זו שקנה לא קמיבעי ליה אי מהני דאיקני אי לא דהא אפילו בלא דאיקני נמי גבי מיניה דאפילו מגלימיה גבי אף על גב דלא כתוב בשטר כי קמיבעי ליה כשיש לאחר דין ודברים על שדה זו כגון שקנאה או יורשה דאי לאו דכתב ליה דאיקני זכה בה הלוקח או היורש וקמיבעיא ליה אם כתב ליה דאיקני מי מהניא הך לישנא להוציא השדה מחזקת לוקח ויורש או לא והשתא ניחא דקאמר אם תימצי לומר דאיקני קני ומכר או הוריש לא משתעבד הא לא משתעבד פירש הא לא מהניא לישנא דאיקני להוציא השדה מחזקת לוקח ויורש ואם כן ליכא למיבעי היכא דלוה ולוה וקנה והשדה עדיין ביד הלוה אי משתעבד לקמא או לבתרא דודאי לא משתעבד לשום אחד מהם להיות כל השדה שלו דכיון דאי לא כתב דאיקני לשום אחד מהן פשיטא דבחזקת שניהן היתה שוה בשוה והיו חולקין אותה אם כן השתא נמי יחלוקו דאין שום אחד מהן יכול להוציא אידך פלגא מחזקת חבירו על ידי שכתב לו דאיקני כיון דהאי לישנא לא מהניא להוציא דבר מחזקתו ולכך היו חולקין אותה דמיניה גובין אפילו מגלימיה דעל כתפיה ובין דאין לאחד זכות בשדה זו יותר מחבירו חולקין אבל את"ל דאיקני קנה ומכר משתעבד דלישנא דאיקני מהניא להוציא דבר מחזקתו קמיבעי ליה שפיר היכא דלוה וחזר ולוה וקנה ועדיין השדה ביד הלוה מהו מאן מנייהו קנה היכא דכתב לתרווייהו דאיקני דכיון דלישנא דאיקני מהניא להוציא דבר מחזקתו קא מיבעי ליה בכי האי גונא דכתב לתרווייהו דאיקני מי קני ומוציא מיד מי אי קמא קני כיון שהוא מוקדם ומוציא פלגא מבתרא או בתרא קני ומוציא פלגא מקמא כיון דהדר ביה מקמא קודם שקנה השדה

דף קנח אמר רבי עקיבא מודה אני בזו שהנכסים בחזקתן מדקאמר מודה אני צריך לומר כדפירש רש"י זכרונו לברכה בפרק המפקיד דהכי קאמר אף על פי שאני מבית שמאי ואומר בשאר הנפילוי' חלוקו בזו אני מודה לב"ה שהנכסים בחזקתן וכן משמע בהדיא בתוספתא דמכלתין בסוף פרק עשירי דקתני התם נפל הבית עליו ועל אמו הואיל אלו ואלו באין מכח ירושה אלו ואלו מודין שיחלוקו אמר ר' עקיבא מודה אני בזה כדברי בית הלל שהנכסי' בחזקתן משמע דרבי עקיבא מתלמידי שמאי הוה ולכך קאמר מודה אני בזה כדברי בית הלל וכן כתב הראב"ן ז"ל וז"ל ור' עקיבא פליג אתנא קמא ואמר מודה אני בזה לבית הלל דהנכסים בחזקתן ובית הלל נמי אמרי בהא נכסים בחזקתן עכ"ל ומה שהקשו התוספות מהא דהלכה כרבי עקיבא מחבירו יש לומר דדוקא היכא דפליגי בית שמאי ובית הלל בכלל קיימא לן דהלכה כבית הלל דיצתה בת קול דהלכה כוותייהו כיון דרבים נינהו כמו שכתבו התוספות בפ"ק דיבמות ומשום דנוחין ועלובין הן כדאיתא בפרק קמא דעירובין אבל יחיד דפליג בהדי יחיד לא. ומה שהקשו דבפרק קמא דיבמות פליג רבי עקיבא בצרת הבת על בית שמאי יש לומר דאף על גב דמבית שמאי הוה מכל מקום לפעמים הוה מסתבר ליה טעמייהו דבית הלל והסכים לדבריהם כי ההיא דצרת הבת דסתם וכי הך דנפל הבית עליו ועל אמו דהכא דאף על גב דב"ש אית להו דיחלוקו כדקתני אלו ואלו מודים דיחלוקו מכל מקום רבי עקיבא הוה מסתבר ליה למימר נכסים בחזקתן כבית הלל דאטו משום דמבית שמאי הוה לא יחלוק עליהם בשום מקום. ואם תאמר כיון דרבי עקיבא מבית שמאי הוה אמאי אית ליה בנפל הבית עליו ועל אשתו דיחלוקו בין בנכסי צאן ברזל בין בנכסי מלוג הוה ליה למימר בנכסי מלוג נכסי' בחזקתן כיון דהוחזקה נחלה באותו שבט כדאמר בנפל הבית עליו ועל אמו ויש לומר בנכסי מלוג כמ"ש התוספות גבי נכסי צאן ברזל דכיון דהכניסתו לו נכסי מלוג שאוכל מהן הפירות גם אינה יכולה למוכרן בלא רשות הבעל הוו כמוחזקין בידו ולכך אית ליה דיחלוקו

הואיל והללו באין לירש והללו באין לירש פי' רשב"ם זכרונו לברכה הואיל והללו באין לירש הכל וכו' ולפירושו הל"ל בהדיא הואיל והללו באין לירש הכל כו' לכך נראה דיהיב טעמא אמאי אית להו לבית הלל הכא דיחלוקו ובנפל הבית עליו ועל אביו אית להו דנכסים בחזקתן דהיינו בחזקת היורשים לכך קאמר דשאני התם דבעל חוב לית ליה חזקה דלא באו לירש אלא יורשי האב לחודייהו אבל הכא דתרווייהו באין לירש נמצא דנכסים בחזקת הללו כמו בחזקת הללו לכך יחלוקו והיינו נמי הא דקתני בתוספתא דלעיל גבי נפל הבית עליו ועל אמו הואיל אלו ואלו באין מכח ירושה אלו ואלו מודין שיחלוקו

ורבי זירא אמר בחזקת יורשי האשה פירש רשב"ם ז"ל משום דהיא הנעלה ליה מבית אביה לאו היינו טעמא דבסמוך קאמר הואיל והוחזקה נחלה באותו שבט אלא הכא בנכסי צאן ברזל איירי וסתם אשה המכנסת צאן ברזל משל בית אביה נינהו לכך הן בחזקת יורשי אביה אבל בסמוך גבי נפל הבית עליו ועל אמו דלאו בנכסי צאן ברזל איירי אלא בנכסים שקנתה האשה מעלמא לכך קבעי וטעמא מאי הן בחזקת יורשי האם שהרי לא הכניסתן משל בית אביה וקאמר הואיל והוחזקה נחלה באותו שבט דהאשה בחזקת שבט אביה היא ולפי זה מ"ש התוספות במתני' גבי ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן קשיא לר"ת מאי שנא דהכא אמר נכסים בחזקתן ומפרש בש"ס בחזקת יורשי אשה ואלו בסיפא תנן נפל הבית עליו ועל אמו אלו ואלו מודים שיחלוקו ואמאי הוה ליה למימר כמו הכא נכסים בחזקתן דהיינו בחזקת יורשי האם לא ידענא מאי קושיא דהא רישא בנכסי צאן ברזל איירי דהיא הנעלת ליה מבית אביה לכך הוו בחזקת יורשי האשה אבל סיפא בנכסים שקנתה האשה מעלמא איירי דיד הבן ויד שאר יורשי האם שוין הן בנכסים הללו דאין בהן שום זכות לאחד יותר מחבירו לכך אית להו דיחלוקו דדוקא רבי עקיבא אית ליה הך סברא דהואיל והוחזקה נחלה באותו שבח לכך סבירא ליה דנכסים בחזקת יורשי האם אבל תנא קמא דרבי עקיבא לית ליה הך סברא ולהכי קאמר אלו ואנו מודין דיחלוקו

הואיל והוחזקה נחלה באותו שבט פירש רשב"ם ז"ל דהן שבט אביה לפי שהיא מתייחסת אחר שבט אביה והרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות נחלות כתב דיורשי האם יורשין ודאין אבל יורשי הבן ספק הן שאם מת הבן תחילה אין לאחיו מאביו בנכסי אמו כלום. והראב"ן ז"ל גריס איפכא רבי אילא אמר בחזקת יורשי הבן רבי זירא אמר בחזקת יורשי האם כי סליק ר' זירא קם בשיטתא דרבי אילא דהיינו בחזקת יורשי הבן ומפ' אביי טעמא לפי שע"י הבן הוחזקה נחלת אמו לשבט אביו של בן ונראה שכתבו התוספות לעיל דחזקה דהאם תמות קודם דאז לא הוה פורענות

דף קנט ולימרו ליה אבוך זבין ואת כתבו התוספות ותימה למה לא יוכל להוציא מיד הלקוחות אפילו למ"ד אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכו' בפרק מי שהיה נשוי תירץ ר"ת ז"ל דהכא איירי שאמר לו השדה שאירש מאבא מכור לך דכיון דאמר ליה שדה זו ובירר המכר קנה אע"ג שהוא דשלב"ל

ההוא דאמר ליה לחבריה נכסי דבר סיסין משום דנכסים בחזקתן דקתני מתני' לאו היינו המוציא מחבירו עליו הראיה שהרי נכסי צאן ברזל שהבעל מוחזק בהן עתה ויורשי האשה באין להוציא מיד יורשי הבעל ואפילו הכי איכא למ"ד בחזקת יורשי האשה אע"ג דנכסים בחזקתן קתני אלא נכסים בחזקתן היינו שמעמידין אותן ביד מי שיש לו בהן שייכות יותר מחבירו דהוה כאלו הוא מוחזק בהן ומוציאין אותן מיד חבירו אע"ג שהן עתה בידו ולכך מייתי הכא הנך עובדי דסבירא ליה לרב נמי דלא אזלינן בתר מי שהוא מוחזק בהן עתה אלא מוקמינן להו ביד מי שהן שייכין לו דהוה כאלו הוא מוחזק בהן עתה דכיון דכולי עלמא הוו קרו ליה לההיא ארעא בי בר סיסין אזלינן בתר השם שהוא פשוט בפי הכל וכאלו לוקח מוחזק הוא וכן באידך עובדא כאלו מוכר מוחזק הוא והכי קיימא לן: גט פשוט פרק עשירי

דף קס אתרא דכהני הוה והוו קפדי טובא ומגרשי נשייהו וכו' מכאן משמע דקנין או מתנה ומחילה שאדם עושה על ידי כעסו מהניא ולא אמרין כיון דאין דעתו שוה עליו אין במעשיו כלום ובמישרים בסוף נתיב כ"ט כתב אם אמר לפועל או לשכיר בפני ב"ד או בפני עדים לך פטור בלא מחילה אחרת ויש אומרים כי אם אמר לו בכעס שאינו פטור עד כאן וכן