תורת חיים חלק ב שט

מוציאין מידו בלא ראיה דהיינו אם הוא בריא לכך איצטריך למתני נמי דהן אין מוציאין מידו דהא ודאי דרבי יעקב לא סמיך נפשיה אדברי דרבי נתן

לא שנו אלא עברו עליו ימות הגשמי' לפי' ר"י ז"ל שכתבו התוספ' קצת תימה דהא מתני' דקתני בקעה בימות החמה רשות הרבים לטומאה וכולי לאו בספיקא איירי אלא כשנכנס בודאי בימות החמה ויש שם ספק טומאה טהור וכשנכנס בודאי בימות הגשמים ויש שם ספק טומאה טמא וכיון דלפיר"י ר"י בספק איירי דלא ידע אם בימות החמה נכנס אם בימות הגשמים אם כן לא מצי קאי אגופא דמתני דאיירי בודאי נכנס ודוחק לומר דרבא אמלתא דרבי אלעזר קאי דאמר ולטומאה כמחלוקת דסבירא ליה לרבי נתן שאם אינו יודע מתי נכנס אזלינן בתר השתא ועל זה קאמר רבא לא שנו שאם אינו יודע מתי נכנס ועתה בא לישראל בימות החמה דאזלינן בתר השתא אלא שלא עברו וכולי דלא שנו משמע דקאי אגופא דמתניתין ולפר"ח ורשב"ם ז"ל ניחא

דף קנד ובאו בני משפחת' וערערו כולי ובאו ושאלו את רבי עקיבא כולי למאי דס"ד דנכסי בחזקת בני משפחה קיימי ניחא דנקט ובאו ובאו תרי זימני דאידך אלקוחות קאי ולמאי דמסיק דנכסי בחזקת לקוחות קיימי נקט ובאו ובאו תרי זימני משום דמעיקרא לא באו לבודקו אלא לערער על פה לומר קטן היה ורצו שיקיימו הלקוחות את השטר למאן דאמר ראיה בקיום השטר ולמאן דאמר ראיה בעדים רצו שיבאו עדים שגדול היה ובתר דפסקו הדיינים דערעור שלהם לאו ערעור הוא דחזקה אין העדים חותמין על השטר אלא א"כ נעשה גדול ואין צריכין לא לקיים השטר ולא להביא עדים כדמסיק אוחזרו ובאו לפני רבי עקיבא ושאלו מהו לבודקו דנהי דגדול בשני' הוה דלמא לית ליה שערו' דתרתי בעינן

אנן זוזי יהבינן לינוול ולינוול פיר' רשב"ם ז"ל אין אנו חוששים בבושתו שהפסדנו מרובה משמע לכאורה דלקוחות הוו מפסדי זוזי דיהבי ליה ואי אפשר לומר כן דהא ע"כ כבר הגיע לשנותיו הוה דהיינו בן י"ח או בן כ' וכמ"ש התו' ובני משפחה נמי הוו מודו להו בהכי או שהלקוחות הביאו עדים על כך דאי לאו הכי למה להו ללקוחות לבודקו דהא אי נמי משכחו ליה שערות אכתי איכא למימר שלא הגיע לכלל שנותיו ואנן תרי בעינן שנים ושערות כדאמר לקמן וכיון דגדול בשנים מיהא הוי אם כן לא מפסדי לקוחות זוזייהו דיהבי ליה דאע"ג דאין במכירתו כלום מ"מ בעי לשלומי ולאהדורי הני זוזי דשקיל מנייהו דהא גדול הוה וזוזי הלואה נינהו גביה וא"כ לא מצי בני משפחה למשקל נכסיה עד דפרעיה ללקוחות זוזייהו לכך נראה דודאי לא הוו מפסדו לקוחות מידי ומכל מקום כיון דיהבו זוזי מצו שפיר למימר לינוול ולינוול דאנן נכסי בעינן ולא זוזי ואדעתא דהכי יהבינן ליה זוזי מה שאין כן היורשים כיון דלא יהבו ליה מידי

והלא משמך אמרו יפה ערערו בני משפחה פירש דערעור שלהם ערעור הוה והדיינים פסקו לקיים השטר ולאפוקי מהאי דמסיק ר' זירא דבין לריש לקיש בין לרבי יוחנן ערעור דבני משפחה לאו ערעור הוה משום חזקה אין העדים חותמין כולי

דף קנה אלא לדידך דאמרת ראיה בעדים היכי משכחת לה כולי וא"ת ודלמ' בחזקת לקוחות הוו קיימי והחזיקו בהן קודם ערעור והוו להו לקוחות מוחזקין ולא שייך גבייהו למימר המע"ה דה"נ אמרינן לעיל נכסים בחזקת לקוחות קיימי וכו' ופירשב"ם ז"ל שם דהחזיקו בהן הלקוחות קודם ערעור ואתו יורשין וקא מערערו ואמרו קטן היה ושלא כדין תפסתם וי"ל דלריש לקיש דאמר ראיה בעדים ולא מפיך מתני' א"כ רבנן כר' יעקב סבירא להו דאמר לעיל הוא מוציא מידיהן בלא ראיה והיינו שאפי' החזיקו בנכסים הוא מוציא מידיהן כדפירש"י ז"ל בקידושין משום דאוקי נכסי בחזקת מרא קמא א"כ ה"נ אע"ג דהחזיקו בהן לקוחות קודם ערעור מ"מ נכסי בחזקת מרא קמא קיימי דהיינו בני משפחה וכיון דלרבנן המע"ה היכי משכחת לה דנחתי לקוחות לנכסי' ונראה דהיינו דנקט לישנא דנחתי לקוחות לנכסים כיון דמעיקרא נכסי בחזקת בני המשפחה קיימי שייך גבי לקוחות לישנא דנחתי

בשלמא לדידי כולי היינו דמשכחת לה דנחתי לקוחות לנכסים וכולי פירש דכיון דאפיכנא נמי מתניתין ולרבנן א"צ לקיימו נמצא דערעור דבני משפחה לאו עירעור הוה דא"צ לקיימו ולהכי נחתי לקוחות לנכסים אלא לדידך דאמרת ראיה בעדים ולא מיתאפכא מתניתין נמצא דיפה ערערו בני משפחה דלקוחות צריכין להביא ראיה בעדים וכיון דלא אשכחו עדים אמאי נחת לנכסים א"ל מודינא לך וכולי פי' לדידי נמי ערעור דבני משפחה לאו ערעור הוה דחזקה אין העדים חותמין וכולי ולהכי נקט לישנא דמודינא לך ולא קאמר שאני התם דחזקה אין העדים חוששין כו' מיהו אכתי לא ניחא לישנא דמודינא לך דלא שייך הך לישנא אלא היכא דמודי ליה מידי בגוף הדין דפליג עליה אבל הכא לא קא מודי ליה מידי במאי דפליגי והכי איבעי ליה למימר לדידי נמי ערעור דבני משפחה לאו ערעור הוא וכו' וי"ל דלרבי יוחנן דאמר ראיה בקיום השטר דלר"מ בקיום השטר סגי ולרבנן אפי' אינו מקיימו כיון דמודה שכתבו על כרחך טעמייהו משום דלכ"ע אזלינן בתר השתא כמ"ש רשב"ם ז"ל לעיל וא"כ בהך עובדא דבני משפחה דלא שייך למיזל ביה בתר השתא צ"ל לר' יוחנן דטעמא דנחתי לקוחות לנכסי משום דס"ל דחזקה שאין העדים חותמין על השטר אלא אם כן נעשה גדול מהניא כי ההיא חזקה דבתר השתא אזלינן כמ"ש התו' לעיל והא דפריך אלא לדידך דאמרת ראיה בעדים היכא משכח' לה וכו' היינו משום דר' יוחנן הוה סבר דכיון דאית ליה לריש לקיש ראיה בעדים ולא חייש לחזקה דבתר השתא אזלינן ה"נ לא חייש לחזקה דאין העדים חותמין על השטר אא"כ נעשה גדול דכי היכי דפליג עליה בהך חזקה ה"נ פליג עליה בהך חזקה ולהכי קא"ל ר"ל מודינא לך בערעור דבני משפחה דלאו ערעור הוא דחזקה אין העדים חותמים וכו' דדוקא בחזקה דבתר השתא אזלינן פליגנא עלך אבל בחזקה דאין העדים חותמין בשטר וכו' מודינא לך

מתיב ר' זירא מעשה באחד שמכר בנכסי אביו כו' כתבו התו' פי' בזמן שהיה לו למכור וכו' דמסתמא קודם לכן לא מכר ואין להקשות אמאי ניחא למ"ד בן י"ח שנה לימרי לקוחות כי נמי לית ליה שערות הא ק"ל בפרק בא סימן דכל שהגיע לכלל שנים חזקה שהביא סימנים וא"כ מסתמא למעלה מכ' שנה הוה כשמכר וסריס הוא דאף על גב דחזקה שהביא סימנים מ"מ זימנין איכא נמי שהגיע לשנים ולא הביא עדיין סימנים וכיון דנכסים בחזקת מרא קמא קיימי דהיינו בחזקת בני משפח' לכך כי לית ליה שערות צריכין הלקוחות להביא ראיה דלאו בן י"ח הוא אלא למעלה מכ' וסריס הוא ולהכי אמרו לו מהו לבודקו. עוד כתבו התוס' וריב"ם פירש בשלמא למ"ד בן י"ח וכו' ולי נראה דבלאו הכי פריך שפיר דהא דק"ל אין העדים חותמין על השטר אא"כ נעשה גדול היינו דמסתמא העדים שואלין ודורשין תחילה ואם הגיע לכלל שנים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אבל הא פשיטא שאין העדים בודקין אותו אם יש לו שערות אם לאו דסומכין עצמן אחזקה דכיון שהגיע לכלל שנים חזקה שהביא סימנים והיינו דפריך בשלמא למאן דאמר בן י"ח שנה היינו דקאתו א"ל מהו לבודקו דאיירי שאחר שהיה זה גדול שהגיע לכלל שנותיו לא היה לו סימני גדלות כמ"ש התוספות לעיל ולהכי בעו למיבדקיה דאי לא הוו משכחי ליה שערות ודאי קטן הוא עדיין ואף על גב דחזקה שלא חתמו אלא אם כן נעשה גדול בן י"ח שנה מכל מקום עדים בתר שערות לא בדקי דסמכי אחזקה שהביא שערות וכיון דאחר שהיה זה גדול לא היו לו סימני גדלות לכך איכא לספוקי דלמא עדיין קטן הוא אלא אי אמרת בן עשרים כי בדקו ליה מאי הוי

דף קנז וכיון דבדקינן לקידושין לגירושין למה תימה מאי קושיא וכי חובה היא לבדוק לקידושין אבל לגירושין צריך לבדוק אם הוא גדול לגרש ועוד בלא בדיקה קידושין תיקשי למאי הלכתא בדקינן לגירושין מה נפשך היא מגורשת שאם היה קטן בשעת קידושין אפי' גירושין לא בעי וכו' כמ"ש התוספות וי"ל דאין ה"נ הכי פריך כיון דבדקינן לקידושין לגירושין למה לי למיבדקיה הא מה נפשך היא מגורשת שאם היה קטן בשעת קידושין אפי' גירושין לא בעי כו' אבל אי לאו הא דאמר שמואל דבודקין לקידושין הוה ניחא דבדקינן לגירושין דאיכא למימר דלענין קידושין אית ליה לשמואל דבשנים לחודא סגי ולא בעי נמי שערות וכיון דלענין גירושין שערות נמי בעינן לכך בדקינן לגירושין דהא ליכא למיסמך אשעת קידושין אבל השתא דבדקינן לקידושין היכא דפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר דאית ליה דלקידושין שערות נמי בעינן אם כן בדיקה בגירושין למה לי מה נפשך היא מגורשת. וכן משמע קצת מדברי נ"י. מיהו אכתי תימה דמהיכא תיתי לחלק בין קידושין לגירושין וכיון דבגירושין שערות נמי בעינן פשיט' דבקידושין נמי בעינן שערות. וכן משמע ממה שאפשר בסמוך דאפילו אי לא הוה נקט שמואל אלא חדא מהנך דקחשיב הוה ידעינן בכולהו דתרתי בעינן דמ"ש

קמ"ל דמקשינן אשה לאיש ואם תאמר בדיקה לאשה למה לי מה נפשך אי גדולה היתה בשעה שנתקדשה לאחיו שמת השתא נמי גדולה היא ואי קטנה היתה אפילו חליצה לא בעיא וי"ל כגון שהיתה קטנה ונתקדשה על ידי אביה דהוו קידושין גמורים ולכך בעיא השתא בדיקה לחליצה. ולעיל דפריך לגירושין למה לי אע"ג דבאשה משכחת לה דבעיא בדיקה כגון שהיתה קטנה ונתקדשה על ידי אביה מכל מקום באיש לא משכחת לה דבעיא בדיקא ומשמע ליה דאיירי בין באיש בין באשה כמ"ש התוספות

לחליצה לאפוקי מדרבי יוסי וכו' למיאונין לאפוקי מדרבי יהודה וכו' כל הנך לאפוקי דנקט ש"ס נראה דאתי לשנויי דלא תיקשי מאי קמ"ל שמואל דהא כולהו מקידושין שמעינן להו דכיון דאשמעינן גבי קידושין דלא הוי גדול בשנים לחוד אא"ב יש לו נמי שערות ממילא שמעי' דכל היכא דבעינן שיהא גדול כגון לחליצה ולמיאונים וכו' לא סגי בשנים אלא שערות נמי בעינן לכך קאמר לחליצה אתי לאשמעי' לאפוקי מדר' יוסי וכו' וכן משמע מפי' רשב"ם ז"ל והשתא מה שכתבו התו' גבי הא דקאמר לאפוקי מדר' יוסי וא"ת אימ' דלענין איש מיירי וכו' וכן מ"ש התוס' גבי הא דקאמר לאפוקי מדרבי יהודה וא"ת מנא ליה לאפוקי מדרבי יהודה וכו' לפי מה שפירשתי לא קשיא מידי והא דלא פריך נמי בגירושין מאי קמ"ל דהא גירושין נמי מקידושין שמעינן לה י"ל דלא תימה כיון שקנאה והיה רק בן תשע יתן נמי גט בלא בדיקה קמשמע לן

ואמרה תנו כבינתי לבתי פירש רשב"ם ז"ל אם מתנת שכיב מרע בלא שייר הוה איכא למימר דמודה רבי אלעזר במצוה מחמת מיתה דלא בעינן קנין כשמת ולא משמע כן מדנקט רבי אליעזר בדבריו אחד בריא ואחד מסוכן ולא קאמר אחד בריא ואחד שכיב מרע משמע דהא קמ"ל דאף ע"ג דמסוכן הוא וכל מסוכן מצוה מחמת מיתה הוא כמ"ש בהדיא הרא"ש ז"ל בפירקין אפ"ה ס"ל דאין דבריו קיימין אלא בקנין וכ"כ הרב רבינו משה בן מיימון ז"ל בפ"ח מהלכ' זכייה המפרש בים והיוצא בשיירא והיוצא בקולר והמסוכן והוא שקפץ החולי והכביד עליו חליו כל א' מארבעתן כמצוה מחמת מיתה הוא

ואמרה תנו כבינתי לבתי פירש רשב"ם ז"ל אם מתנת ש"מ בלא שייר הוה וכו' וכתב מהרש"ל על זה ותימה בעיני איך יתכן דבלא שיור איירי הא כבינתי לחוד קאמר ועוד הא פריך ש"ס מינה דמתנה במקצת לא בעי קנין אלמא קים ליה דבשיור איירי ודבריו תמוהים דלא דק לעיל בסוגיא דהא בהדיא מוקי לה לעיל הך עובדא במתנת ש"מ בכולא דקאמר רב הונא בריה דרב יהושע אמר מצוה מחמת מיתה בעלמא בעיא קנין וכי תניא הני מתנייתא במחלק כל נכסיו הרי בהדיא דבלא שיור איירי ומה שהקשה והא כבינתי לחודא קאמרה לאו קשיא היא דלבתה לא נתנה רק כבינתה ושאר נכסיה נתנה אז לאחרים וכבינתה דנקט ש"ס לפי שהיה שוה הרבה שנים עשר מנה והיו בני רוכל מערערים עליה ועל שאר נכסים לא היו מערערים

וקיימו חכמים את דבריו לעיל גבי הא דקאמר איתיביה רב משרשיא לרבא מעשה באמן של בני רוכל וכו' פי' רשב"ם ז"ל דדייק דבלא קנין הוה מדקתני וקיימו חכמים את דבריה משמע דברים בלא קנין וקצת קשה דהא הך עובדא דמרוני בקנין הוה וקתני וקיימו חכמים את דבריו ויותר נראה