תורת חיים חלק ב שז

והורשתם דריש מיהו גופא דוהעברתם לגופיה איצטריך לכך כתב דמדכתיב את וחלתו את ריבוייא הוא לומר שיש לך העברה אחרת. ורב נחמן נמי דריש כה"ג מדכתיב ונתתם ולא כתיב והורשתם לשון ירושה כסיפא דקרא אלא בא לומר דיש לך נתינה אחרת שהיא כזו דגבי אחר שייך לשון נתינה ולא לשון ירושה ולפי' ר"ח מאת קדריש וכדפירש' וכיון דאיצטריך למיכתב מעיקרא ונתתם לדרשא כתב בכולהו ונתתם דומיא דרישא דקרא וקאמר ש"ס ורבי זירא מ"ט לא אמר מונתתם ומשני אורחא דקרא הוא דס"ל דנתינה לאו שינוי לשון הוא דאורחא דקרא הוא למיכתב ירושה בלשון נתינה כמו ונתתי אותה לכם מורשה וכיוצא בו אבל לשון העברה לא שייך כלל בירושה לכך דריש לה מוהעברתם ורב נחמן מ"ט כו' ההוא מיבעי ליה לכדרבי כולי והשתא ניחא דליכא למימר דלמא ונתתם נמי לכדרבי הוא דאתי דא"נ הוה כתיב והורשתם אכתי הוה דרשינן הא דרבי מדשני קרא למיכתב בכולן לשון ירושה וכאן לשון העברה

אנן אדרב יצחק בר אבדימי מתנינן לה פי' רשב"ם ז"ל אדרב יצחק סמכינן סימני תבואות אם יצליחו ולא אסימני עצרת ותימה מידי סמכינן קאמר מתנינן קאמר ועוד תימה לפירשב"ם שפירש בסמוך דברייתא דמזרחי' לעולם יפה לבני בבל מיתניא אם כן רבי אבא ורב אשי כיון דמבבל הוו הוה להו למימר אנן אברייתא סמכינן לה וממה שכתבו התוספות משמע דהא דרב יצחק בר אבדימי בבני בבל איירי אם כן תימא מאי קאמר אנן אדרב יצחק בר אבדימי סמכינן תיקשי עשן המערכה בימי רבי אבא ורב אשי מי הוה והלא זמן מרובה אחר החורבן הוו ונראה לפרש לפי שאמר דאיכא מחלוקת בצוואת אחיתופל דאיכא למ"ד י"ט של עצרת ברו' איתמר דאחר יום טוב של עצרת נמשך כל השנה כולה שאם צח הוא יהיה כן רוב השנה ולא ירדו באותה שנה רק גשמים מועטים ואם יום המעונן הוא יהיה גשמים מרובים ולדידיה דברור איתמר צריך לומר דאית ליה דגשמים מרובים קשין הן ולמר זוטרא דאמר בלול איתמר צריך לומר דאית ליה דאדרבא גשמים מועטין קשין הן ונהרדעי משמיה דר' יעקב דאמרי לא ברור ברור ממש וכו' משמע דאתי לשנויי דלא פליגי אהדדי דמר אמר חדא ומר אמר חדא דמ"ד ברור לא ברור ממש אלא דברור נמי בעינן ומ"ד בלול לא בלול ממש אלא דבלול נמי בעינן ועל זה, קא"ל רבי אבא לרבי אשי אנן אדרב יצחק בר אבדימי מתנינן לה פי' הא דאמרינן דאיכא מ"ד דגשמים מועטין קשין ואיכא מ"ד דגשמים מרובים קשין ואיכא מאן דמתרץ להו דלא קשיין אהדדי אנן כי הך מלתא אדרב יצחק מתנינן לה דאמר מוצאי יום טוב האחרון של חג כו' דמשמע דאית ליה דגשמים מרובין יותר מדאי קשין מדקתני כלפי מערב הכל עצבים כמ"ש התוספות ורמינן עליה מברייתא דקתני מזרחית לעולם יפה דמשמע איפכא דגשמים מועטין קשין הן ומשנינן להו דלא פליגי אלא הא לן והא להו. וכיון שבחג נידונין על המים לכך מסתבר ליה טפי דמתני אהא דרב יצחק ולא אסימני עצרת

אמר רבא אמר רב נחמן מתנת ש"מ מדרבנן כו' כך היא גירסת הרא"ש ז"ל וכן משמע ממה שכתבו התוספות לעיל דלאו מן התורה דוקא קאמר וכו'

אי אמרת בשלמא דאורייתא משום הכי אינו יכול למחול דאף על גב דיורש נמי דאורייתא הוא לא אתי דאורייתא ומבטל דאורייתא אלא אי אמרת דרבנן הוא ליתי יורש דאורייתא וליבטל דרבנן כ"כ הראב"ן ז"ל ולפי זה צריך לומר דמכירת שטרות דרבנן הוא ולהכי יורש מצי מחיל דאתי דאורייתא ומבטל לדרבנן וקשה דהא כי נמי הוי מתנת ש"מ דאורייתא תיקשי אמאי אינו יכול למחול אטו מכירה דעלמא מי לא הויא דאורייתא ואפילו הכי אמרינן דמכירת שטרות כיון דאותיות נינהו לא הוי דאורייתא אם כן במתנת שכיב מרע נמי נימא הכי דאף על גב דילפינן לה מקרא נימא דקרא בשאר מילי דגופן ממון איירי אבל שטרות כיון דאותיות נינהו כי קא יהיב להו במתנת ש"מ לא הוי דאורייתא ולפירש רבינו תם ז"ל שכתבו התוספות בפרק הספינה אתי שפיר דלעולם מכירת שטרות דאורייתא הוא ואפילו הכי היורש מצי מחיל כיון דעיקר השעבוד נשתייר גבי המוכר והכי פריך אי אמרת בשלמא דאורייתא משום הכי אין יכול למחול שאין כאן יורש אחר דמקבל מתנה הוא היורש דמתנת ש"מ דרשינן לה לעיל מקרא דירושה מוהעברתם יש לך העברה אחרת שהי' כזו אלא אי אמרת דרבנן היא וכו'

דף קמח איבעיא להו בית לאחד ודיוטא לאחד מהו תימא דמאי קמיבעיא ליה וכי לא סגי לדיוטא בלא זיזין וא"כ מהיכא תיתי למימר דשייר לבעל דיוטא מקום בחצר להוצאת זיזין בשלמא לעיל גבי דקל ופירות ניחא כיון דלא סגי למיקני פירות אלא א"כ שייר בדקל מקום פירי לכך קמיבעיא ליה אי שייר אי לאו אבל הכא מהיכא תיתי דשייר ועוד מדקאמר בפ' המוכר את הבית אמילתא דריש לקיש למאי הלכתא רב זביד אמר שאם רצה להוציא בה זיזין מוציא אלמא דלא אמרינן דשייר מקום בחצר אלא משום יתור לשון כיון דאמר ליה על מנת שדיוטא שלי הא לאו הכי לא שייר מקום אע"ג דבלאו הכי נמי הדיוטא גופא שלו היא דהמוכר את הבית לא מכר את הדיוטא והכא מאי יתור לשון איכא דכיון דבעי למיתב לאידך הדיוטא איצטריך למימר ודיוטא לאחר וי' דקמיבעיא ליה כשאמר בית לאחד על מנת שהדיוטא לאחר דאיכא נמי יתורא דמאי איצטריך להתנות עם הראשון שיתן הדיוטא לאחר אי לאו משום הוצאת זיזין שיוציא לחצרו וכן משמע בנ"י אבל קשה דמאי קמיבעיא ליה פשיטא דבכה"ג שייר מקום דאי לאו הכי ייתורא למה לי וכן קשה בסמוך דמאי קבעי חוץ מדיוטא מהו פשיטא דשייר מקום זיזין דאם לא כן ייתורא למה לי ועוד דמאי איצטריך ריש לקיש ללמוד דייתור לשון לטפויי קאתי מברייתא דבן לוי דקאמר עלה זאת אומרת כו' והלא משנה שלימה היא בפרק המוכר את הבית דקתני מודה ר' עקיבא בזמן שאמר ליה חוץ מאלו שאין צריך ליקח דרך והיינו משום דנקט לישנא יתירא כדפירש רשב"ם ז"ל שם וי"ל כמו שכתב הרא"ש ז"ל בפרק המוכר את הבית דכמו שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כך אין אדם מקנה לחבירו אויר חצירו להוצאת זיזין דאויר אינו נתפש בקנין אלא א"כ מקנה לו חצרו להוצאת זיזין ולהכי דייק לה ריש לקיש מברייתא דכי היכי דגבי מעשה אמרינן דשייר מקומו כשאמר ליה על מנת משום דבעין יפה משייר אע"ג שלא הזכיר לו המקום ה"נ במשייר דיוטא שכוונתו להוצאת זיזין אמרינן דשייר בחצר גופא להוצאת זיזין ולא האויר דבעין יפה משייר והשתא בעי שפיר בית לאחד על מנת שדיוטא לאחר מהו דאע"ג דודאי משום הוצאת זיזין התנה עמו מ"מ קמיבעיא ליה מי אמרינן דבאחר לא שייר בעין יפה ולא שייר לאחד אלא האויר ולא גוף החצר ושייר האויר לא מהני ולגבי נפשיה נמי קמיבעיא ליה כשאמר חוץ מדיוטא דאיכא למימר דדוקא בעל מנת שמזכיר בהדיא לשון תנאי הוא דאמרינן דשייר גוף החצר אבל כשאמר חוץ מדיוטא לא שייר אלא אויר החצר דאע"ג דכל ייתור לשון אתי למסויי מילתא מכל מקום כיון דלא אמר על מנת איכא למימר דלא אסיק אדעתיה לשייר גוף החצר

אם במחלק מתקנו כולן פירש רשב"ם ז"ל כדין מתנת שכיב מרע שאין צריכה קנין אם מת וקשה דאי במתנת שכיב מרע שאין בה קנין איירי אם כן בנמלך ועמד אמאי אינו חוזר אלא באחרון והא מתנת ש"מ במקצת לא קני אלא אם כן קנו מיניה כדפירש רשב"ם ז"ל במתניתין לכך נראה דבמתנת שכיב מרע שיש בה קנין איירי

על מנת שדיוטא עליונה שלי כו' בפרק המוכר את הבית כתב התו' פי' הקונטרס להוצאת זיזין לחצר וקשה לר"ת הא לא איירי הכא במכירת החצר אלא במכירת הבית והמוכר בית לא מכר חצר ומפרש רבינו תם להוציא בה זיזין אם הוא בונה בנין בחצר ורוצה להניח על גבי דיוטא את הזיזין מניח אע"פ שמכביד על הכותל ע"כ והא דבעי הכא בית לאחד ודיוטא לאחד מהו אף על גב דחצר של מוכר הוא ולא של בעל דיוטא מ"מ קמיבעיא ליה מי שייר כח בכותלי הבית לבעל דיוטא להניח עליה זיזין אם קנה אחר כך גם את החצר אבל לפי' הקונטרס לא שייך למימר הכי דכיון דאינו מוכר לו עתה אלא הבית מה לו להתנות עמו על החצר הא חצר שלו הוא ואם ימכרו לו כך גם את החצר אז יתנה עמו

הלכתא חזרה במקצת הוי חזרה בכולה לכאורה קשה מאי והלכתא דקאמ"כ והא ליכא מאן דפליג בהכי ועוד מאי סלקא דעתך דבעי לאוקמי בשעמד ולעולם לא הוי חזרה דא"כ תיקשי חד מינייהו לא ליקנו כדא"ל רב יהודה לרב אשי. ועוד ניהוי כמחלק דנקט רב יהודה למה לי ויש לומר דמסקנת סתמא דש"ס מעיקרא הוה דאיירי בשעמד ולעולם לא הוי חזרה וטעמא דשני קנה משום דלגבי שני לאו מתנת שכיב מרע בכולה הוא כיון דלאו כולה קא יהיב לשני אלא מקצתן ולא דמי למחלק דחוזר בכולן דשאני התם דכיון דבחד זימנא מחלק כל נכסיו ולאו נמלך הוא אע"ג דאמר מנה לפלוני ומנה לפלוני ומנה לפלוני כיון דבבת אחת קאמר להו ולא שייר מידי ודאי מחמת מיתה הוא דיהיב לכולן ולכך חוזר בכולן אבל הכא כשאמר מקצתן לשני נמלך הוא ומתנה אחריתי הוא הלכך מתנת שכיב מרע במקצת הוי דאע"ג דמעיקרא כשנתן לראשון לא הוה שייר מידי מ"מ השתא כשנותן לשני איכא למימר דלאו מחמת מיתה יהיב ליה כיון דהשתא לא יהיב לשני את הכל כך ס"ל לסתמא דש"ס ואתי רב יהודה לפלוגי משום דלא מסתבר ליה לחלק הכא בין נמלך לבין מחלק דסוף סוף הא לא שייר לדידיה מידי ולהכי נקט ניהוי כמחלק וחד מנייהו לא ליקני וכיון דאיכא פלוגתא לכך איצטריך למיפסק הלכתא

דף קמט שכיב מרע שהודה מהו פירש ר"י ז"ל מי שהודה שיש לפלוני מנה בידו אע"פ שאנו מוחזקין שאין לו מי אמרינן כולי מדנקט מנה משמע דשכיב מרע שהודה במקצת קמיבעי' ליה וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות זכייה ותימה דמאי קמיבעיא ליה פשיטא דאינו חוזר דודאי לא גרע הודאה גמורה דשכיב מרע כשאומר הוו עלי עדים מקנין דכי היכי דקנין מהני במתנת ש"מ במקצת דלא מצי הדר ביה כשעמד ה"נ כשמודה הודאה גמורה דהודאה גמורה עדיפא מקנין דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי בש"מ כמו בבריא ואי משום דשכיב מרע איכא למימר דמחמת מיתה הודה אם כן בקנין דש"מ נמי נימא הכי לכך נראה דשכיב מרע שהודה על כל נכסיו קמיבעיא ליה דכולי שמעתא בהכי איירי וקמיבעיא מי אמרינן דהודאה עדיפא מקנין דאף על גב דמתנת ש"מ בכולה וקנו מיניה עמד חוזר הודאה שאני כיון דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי והרי הודה שהיו שלו או דלמא כיון דבכולה היא והנכסים היו בחזקת הש"מ עד היום הזה לא אמרינן הודאת בעל דין וכולי וכ"כ הרא"ש ז"ל והא דפשיט מאיסור גיורא משום דמסתמא מפנת ש"מ בכולה הוה דכיון דקרוב למיתה הוה פשיטא דלא הוה שייר לנפשיה כדי פרנסתו וכבר הוה יהיב לרב מרי כולי נכסיה דכיון דרב מרי לאו בר ירושה הוא הוה ליה לאיסור למיחש שאם ימות יהיו נכסיו הפקר כדין נכסי הגר ויזכה בהן כל הקודם אלא מסתמא כבר נתן לו את הכל

וכל היכא דתני קרקע קרקע דוקא הוא פירש אף על גב דלשון קרקע דוקא הוא מכל מקום לאו כולהו דוקא נינהו וכן בסמוך קאמר נמי וכל היכא דתני כל שהוא כולי דלאו כולהו דוקא נינהו ולהכי נקט וכל היכא ולא קאמר והיכא דתני כו' ופשוט הוא

דף קנ וכמה כל שהוא אמר רב מנה ופרס כתבו התוספות וא"ת מאי פריך והלא ודאי היא וחולק על רב דלעיל ויש לומר דה"ק מי פליגא על רב בכל הני ודבריהם תמוהים דמה לי הכא מה לי התם דהא תרווייהו חד טעמא אית להו דמידי הוא טעמא דפליג אדרב דהכא משום דלשון כל שהוא משמע ליה דוקא אם כן מהאי טעמא פשיטא דפליג נמי אכל שהוא דהתם. ועוד דאיתא התם בפר' ראשית הגז וכמה כל שהוא אמר רב מנה ופרס ושמואל אמר ששים רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שש עולא אמר רבי אלעזר כל שהן שנינו והשתא ומה הכא דליכא מאן דפליג אדרב אפילו הכי פליג רב יוסף עלה וסבירא