תורת חיים חלק ב שב

דאשמעינן דהיכא דאמר לשון מתנה באמצע בעינן שיכלול אותן ממילא שמעינן דכשאמר לשון מתנה בתחילה או בסוף בעינן נמי שיכלול אותן כדפי' ולשון מתנה באמצע דנקט לרבותא אף על גב דאיכא לשון ירושה בתחילה ובסוף אפ"ה מהני היכא דערבינהו בלשון מתנה שבאמצע אח"כ מצאתי שכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות נחלות והרב המגיד ז"ל שם תמה נמי על פי' רשב"ם ז"ל דהיאך אפשר לומר דשנתתים לא קאי אכולהו כיון דלהם קאמר

כאן תוך כדי דיבור וכו' פי' רשב"ם ז"ל ומיהו רב דימי ורבי אלעזר איתותבו דאם איתא דקנו בשתי שדות ושני בני אדם תוך כדי דיבור לאשמעינן דקנה וכ"ש שדה אחת וכו' אפי' לאחר כדי דיבור וקשה דמאי כ"ש הוא דלמא אי הוה נקיט הכי ה"א דבשני בני אדם ושדה אחת או איפכא נמי לא קנה לר' אלעזר אלא תוך כדי דיבור והא דנקט שתי שדות ושני בני אדם לאשמעינן דאפי' בכה"ג קנה מיהא כשהוא תוך כדי דיבור. לכך נראה דריש לקיש כיון דלאו לפרושי מתני' קיימא אלא מלתא באפיה נפשיה קאמר איכא שפיר לאוקמי מילתיה בלאחר כדי דיבור אבל רב דימי ור' אלעזר כיון דלפרושי מתני' קאתו אי איתא דתוך כדי דיבור מודו דקנה לא הוה להו למימר ודוקא באדם אחד וכו' דהא מתניתין סתמא קתני ואי לאוקמי אפילו בשתי שדות ושני בני אדם ובתוך כדי דיבור אלא ודאי סבירא ליה דבשני בני אדם ושתי שדות לא קנה אפילו תוך כדי דיבור

דף קל הא בן בין הבנים ובת בין הבנות דבריו קיימין אימא סיפא כו' תימא לפי הך דיוקא טפי הוה ליה לאקשויי מרישא דקתני ריבה לאחד ומיעט לאחד כו' אם אמר משום ירושה לא אמר כלום והיינו בן בין הבנים ועוד דקאמר בסמוך וכי תימא רבי יוחנן בן ברוקא אפי' אחד במקום בת וכו' ופי' רשב"ם ז"ל דהשתא בעי למימר דזו ואין צריך לומר זו קתני אי נמי לאשמעינן דאפילו באחר במקום בת אתי רבי יוחנן לאפלוגי עליה דת"ק וזה דוחק דפשט הסוגיא משמע דהשתא לא הדר מדיוקא קמא ולא אתי אלא לשנויי מאי דפריך ריב"ב היינו ת"ק ולפירושו הוה ליה למימר וכי תימא הא קמ"ל דרבי יוחנן אפילו אחר כו' כיון דשתא הדר ביה מדיוקא גם דוחק לומר דזו ואצ"ל זו קתני. על כן נראה דהא דתנן והשוה להן את הבכור לאו או השוה להן את הבכור קאמר אלא ה"ק ריבה לא' ומיעט לאחד וגם השוה להן את הבכור והכי קתני שאם אמר משום ירושה לא אמר כלום דחלק בכורה ליכא מאן דפליג אינו יכול ליתן לאחר בלשון ירושה כדאמר בסמוך מדכתיב לא יוכל לבכר וכיון ריבה לאחד ומיעט לאחד וגם השוה להן את הבכור כשם שבטלה צוואתו אצל דבכור כך בטלה נמי אצל הפשוטים. וכן כתב ה' המגיד בפ"ו מהל' נחלות שכן דעת הרמב"ם ז"ל ולפי זה רישא דלעיל דברי הכל היא ושפיר דייק הכא הא ד' בין הבנים ובת בין הבנות דבריו קיימין מיהו לפי המסקנא דקאמר כולה ר' יוחנן בן ברוקא היא נראה טפי דאו השוה להן את הבכור קאמר דלא שייך למימר דחכמים דפליגי אדר' יוחנן לא נזכרו במתני' כלל

שיכול והלא דין הוא לא גרסינן והלא דין הוא כלל אלא שיכול ומה פשוט וכו' כמ"ש התוספות והטעם כתבו התוספות בפ"ק דחולין גבי הא דתניא תורים גדולים ולא קטנים שיכול והלא דין הוא כו' וכתבו שם בשום דוכתי לא גרסינן תרוייהו דשיכול משמע דאי לאו האי קרא לא ה"א הכי אבל והלא דין הוא משמע דבלאו האי קרא היה לי לומר כן ומהרש"ל כתב דכוונת התו' דל"ג והלא דין הוא אלא ודין הוא משום דאפילו בלא יום הנחילו את בניו ה"א שיכול לבכר משום דהורע כחו ודבריו דחוקים דהורע כחו מאן דכר שמיה. ועוד דמשמעות הלשון דל"ג והלא דין הוא כלל כמ"ש בפ"ק דחולין. ועוד מדקאמר לפי שנאמר והיה ביום הנחילו את בניו שיכול משמע דשיכול אלפי שנ' קאי דכיון שנאמר כן לכך יכול ומה פשוט וכו' עוד כתב מהרש"ל ז"ל דמשום הכי בסיפא דברייתא גבי ויאמר לא יוכל לבכר כו' גרסינן שפיר והלא דין הוא ודבריו תמוהים דלפי פירושו כ"ש הוא דל"ג בסיפא והלא דין הוא דהתם פשיטא דאפילו קרא דלא יוכל לבכר מסתבר למימר שאין יכול לשנות חלק פשיטות משום דהוה מתנה על מה שכתוב בתורה כמו שכתבו התוספות

דף קלא מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא איצטריך למימר הכי אע"ג דר' נתן גופיה קאמר לה בהדי שניתם משנתכם כר' יוחנן בן ברוקא מ"מ מדר' נתן ליכא למידק דשמא ר' נתן הוה מספקא ליה אי אמר אפילו בבריא ובאם תימצי לומר קאמר את"ל אמר נמי בבריא אכתי לא יתכן מה ששניתם משנתכם כיחידאה וכיון דר' גופיה הודה לו דדוחק הוא לאוקמי כיחידאה ולהכי השיב דיסבון תנן א"כ כי הדר ר' ואמר דירתון תנן משמע לכאורה דס"ל לר' דאע"ג דירתון תנן איכא לאוקמי כדברי הכל דאי לאו הכי הדרא קושיא לדוכתא אמאי סתם המשנה כיחידאה לכך קאמר מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא כלומר ע"כ רבי יוחנן ברוקא הוא דלא הוה סליק אדעתיה דאפשר לאוקמי אפילו כרבנן וכדאמר רב פפא ואביי בסמוך קאמר ליה רב פפא בין למ"ד יסבון וכו' פי' דהא מדר' נתן ליכא למידק מידי כדפי' אלא מהא דר' דמסיק ירתון תנן דייק לכך קאמר דאע"ג דמסיק ירתון תנן אכתי ליכא למידק דהא איכא לאוקמי שפיר אפי' כרבנן ומשום תנאי ב"ד הוא ולעולם בבריא לא אמר ומסיק אביי דע"כ אפי' רבנן היא כיון דהוה לזה במתנה ולזה בירושה ובכה"ג מודו רבנן ואם כן ליכא למיפשט מידי אי אמר בבריא או לא. אבל תימה לומר דרבי נתן לא הוה ידע למידק דמתניתין על כרחך אפילו כרבנן היא כדאמר אביי

רב עוירא משמיה דרבא אמר בכולהו קנה קשה אי קאי אהנך דקמיבעיא להו מאי בכולהו דקאמר הא לא קני לדידיה אלא בבת אצל הבנים ולרבינא נמי קשה דקאמר בכולהו לא קני אלא באשתו ארוסה ואשתו גרושה והא בהנך לא הוה קא מספקא להו כלל והרא"ש ז"ל כתב דרב אלפס ז"ל לא גריס בבעיא בת אצל הבנים ובמלתא דרב עוירא גריס בכולהו קני לבר מאשה אצל הבנים ואשה אצל בני הבעל ולפי גירסא זו ניחא דאיכא למימר דהא דקאמר רבינא בכולהו לא קני לאו אהנך דקמיבעיא להו קאמר אלא אמימרא דשמואל דהכותב כל נכסיו לאשתו קאי וקמ"ל דבכולהו חלוקי דינין דהכותב נכסיו לאשתו לא קנה לבר מאשתו ארוסה ואשתו גרושה ורב עוירא קאמר דבכולהו חלוקי דינין דהכותב נכסיו לאשתו קני לבר מאשה אצל הבנים ואשה אצל בני הבעל וליכ' בינייהו אלא אשה אצל האחים דלרבינא לא קני ולרב עוירא קני ולספרים דגרסי' בנו ואשתו בנו אפוטרופוס ואשתו במתנה כמ"ש הרא"ש ז"ל דא"צ למחוק גירסא זו וכ"כ הראב"ן ז"ל והטעם דכיון דלגבי האי בן לא עשאה אפוטרופוס דהא לא בעי דלישתמע לה לגבי אחריני נמי לא בעי דלישמעו לה ולא עשאה אפוטרופוס אלא הבן עשה אפוטרופוס ואשתו משום מתנה להך גירסא ניחא טפי דהשתא איכא בינייהו נמי בנו ואשתו דלרבינא לא קנתה ולרב עוירא קנתה. ומה שכתב הרא"ש על רב אלפס ז"ל דגריס לבד מאשה אצל הבנים דאין גירסה זו נכונה דלא הוצרך ליפסוק באשה אצל הבנים דזו היא עיקר מימרא דשמואל לפי מה שפירשה דרבא פירושא קא מפרש לה מילתא דשמואל אתי שפיר ולפי מה שפי' גירסת רב אלפס ניחא בסמוך דמשני לעולם בשכיב מרע ורב עוירא מוקי לה בכולהו רבינא מוקי לה באשתו ארוסה כו' דלפירשב"ם ז"ל יש לתמוה דאמאי קאמר דרב עוירא מוקי לה בכולהו דהא רב עוירא נמי לא מוקי לה אלא באשתו ארוסה ואשתו גרושה כמו רבינא כיון דליכא בינייהו אלא בת אצל הבנים ובבת אצל הבנים ליכא לאוקמי דהא אשתו קתני ומה שפירשב"ם ז"ל דנקט התם לישנא דהכא דוחק גדול הוא אבל למה שפירשתי אתי שפיר דרב עוירא מוקי לה בכולהו בין באשה ארוסה בין באשה גרושה בין באשה אצל האחים לבד מאשה אצל הבנים ואשה אצל בני הבעל דלא ורבינא לא מוקי לה אלא באשתו ארוסה ובאשתו גרושה

דף קלב תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה פירש רשב"ם ז"ל ומיהו מחילה בטעות ליתא דההיא מתנה גמורה היתה באותה שעה דהא אי בעי בעל מצי מסלק ליה בזוזי דבריו תמוהים דלמאי דס"ד דטעמא משום דלא אזלינן בתר אומדנא פי' בהדיא אבל אומדנא בעלמא לאו מילתא היא דאמרינן שאפי' היתה יודעת שיצא עליו ב"ח ויטרוף את הכל אפ"ה היתה מוחלת את כתובתה א"כ לאו מחילה בטעות הוא ותדע דאי לאו הכי תיקשי לת"ק דר"ש בן מנסיא דאמר מתנתו מתנה אמאי והא מתנה בטעות הוא אלא צ"ל כיון דלא אזיל בתר אומדנא אא"כ פי' בהדיא אבל אומדנא בעלמא לאו מילתא היא דאמרינן שאפילו היה יודע שבנו חי היה כותב לאחרי' לכך לא הוה מתנ' בטעות ולמאי דמסיק דה"נ אזלי' בתר אומדנא דניחא לה דתיפוק עלה קלא דכתבינהו לה לכולהו ניכסי ובההיא הנאה מחל' לשיעבוד כתובתה כל שכן דלא הוה מחילה בטעות

מכלל דת"ק סבר כתיבה וקבלה בעי דאי בכתיבה גרידא סגי אם כן מאי אע"פ דקאמר רבי יוסי דמשמע שבא להקל על דברי ת"ק דהא קבלה עדיפא מכתיבה וא"כ ר' יוסי מחמיר טפי אלא ודאי ת"ק תרוייהו בעי כן כתבו התוספות וקשה דקאמר וכי תימא כולה רבי יוסי ולפירושם אכתי תיקשי מאי אע"פ דקאמר דמשמע שבא להקל על דבריו הראשונים והא קבלה עדיפא מכתיבה. ועוד קשה דרשב"ם ז"ל פי' דרב נחמן כשמואל אלא דשמואל אליבא דרבנן ורב נחמן אליבא דרבי יוסי קאמר דמהניא כתיבה לחודא בלא קבלה א"כ אמאי נקט רבי יוסי קבלה אע"פ שלא כתב לה הוה ליה למימר כתב לה אע"פ שלא קבלה דהוה חידוש יותר וכן הקשו התוספות לכך נראה כגירסת הספרים דגרסי רבי יוסי אומר כתב לה אע"פ שלא קבלה אבדה כתובתה והשתא דייק שפיר מכלל דת"ק כתובה וקבלה בעי דכיון דרבי יוסי אתי לאיפלוגי ולמימר דכתיבה מהניא אפי' בלא קבלה אלמא דת"ק סבר דכתיבה לחודא לא מהניא אא"כ קבלה עליה נמי וכי תימא כולה ר' יוסי היא ולפרש דבריו הראשונים קאתי לאשמעינן דהא דכתיבה מהניא היינו אפי' בלא קבלה דלא תימא קבלה נמי בעי' כדרבי יהודה והתניא אמר רבי יהודה אימתי וכו' ורשב"ם ז"ל כתב כתב לה אע"פ שלא קבלה לא גרסינן משום דהא דקאמר וכי תימא כולה רבי יוסי היא ניחא טפי אי גרסי' קבלה אעפ"י שלא כתב לה

דף קלג שאין לשון מתנה אלא לשון ירושה ולעיל גרסינן שאין זה לשון מתנה ויש הפרש בין גירסא זו לזו דאי גרסינן שאין זה לשון מתנה משמע דקאי אהא דקאמר נכסי לך משום דנכסי לך מצינו לפרושי בין בירושה בין במתנה ולהכי אם הוא ראוי ליורשו מסתמא אינו אלא לשון ירושה אבל אם אמר בהדיא לשון מתנה כגון שאמר נכסי נתונים לך אע"ג דראוי ליורשו לא הוה לשון ירושה כיון דמפרש ואמר לשון מתנה אבל אי גרסינן שאין לשון מתנה אפי' אם אמר נכסי נתונים לך אם ראוי הוא ליורשו הוה לשון ירושה דהכי משמע שאין לשון מתנה דכיון דראוי ליורשו אין לשון מתנה שייך לגביה אלא לשון ירושה הוא וכבר יש מחלוקת בזה בין הגאונים לענין הדין אי מהניא כשהזכיר בפירוש לשון מתנה ביורש ורבינו זרחיה זכרונו לברכה כתב דשאין לשון מתנה הוה כמו שאינו לשון מתנה וקאי דוקא אנכסי לך ומביא ראיה לזה

עיליתא דדינרי היינו כלי ששואבין בו יין כמ"ש התוספות וכ"כ הערוך מיהו מה שכתבו דמדקאמר הוא הכניס אחת ובנו הכניס שש ש"מ דלאו גוזמא קאמר נראה דלאו ראיה היא דמדנקט מספר תליסרי עיליתא משמע דגוזמא נקט כלומר בכמה עליות דדינרי דהכי אורחא דש"ס במקומות רבות היכא דבעי למינקט מספר גדול נקט מספר תליס' כמו תליס' גמלי ספיקי טריפת' דחולין וההוא בר קשא דטרקיה חויא הוו תליסר חמרי חיורת' בפומבדיתא דשבת תקפיה ועייליה בתליסר בי מדרשא פסקו ליה כה"ג דחגיגה אשכחיה לרשב"י דהוה יתיב על תלת עשר תכתכי פיזא דכתובות וכי שכיב ר' אבהו אצזיו ליה תליסר נהרתא אפרסמונא ועוד הרבה ופשיטא דתליסר דנקט בכולהו לאו דוקא הוא דאין סברא לומר בכולהו דאיתרמי להו מלתא דהוו הכי והא דאמרו ליה שבע איכא שית ליכא לאו דוקא נקט הכי אלא כלומר רוב השומא איכא