תורת חיים חלק ב ש

ערך השבט אא"א לקרקפלי דגברי איפלוג הרי כולן שוין ומאי בין רב למעט ולפי פירש זה ניחא הא דפריך לעיל למאן דאמר לבאי הארץ מאי קא צווחי בני יוסף דלפירש רשב"ם ז"ל לא פריך שפי' כיון דמסיק דלשבטים איפלוג לי"ב חלקים שוין שפיר צווחי בני יוסף לכ"ע ורשב"ם והתו' כתבו לעיל דאכתי לא אסיק אדעתא הכי

דף קכב והיה מכוין ברוח הקדש ואומר זבולון עולה וכו' נראה כי זה רמז הכתוב ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי שהוא יתברך מסייע ותומך את הגורל שיעלה כמו שהיה מכוין ברוח הקדש

והקב"ה מחלק להן בעצמו ונפקא מיניה כשם שהוא יתברך חי וקיים לעולם כך תהיה אותה החלוקה קיימת לעולם אבל חלוקה ראשונה כיון שהיתה ע"י בני אדם כשם שבני אדם בטלי' ומתים כך חלוקתן נתבטלה והוגלו ישראל מן הארץ וכה"ג איתא במדרש רבה ישקני מנשיקות פיהו בשעה ששמעו ישראל אנכי ה' אלהיך נתקע תלמוד תורה בלבם והיו למדין ולא היו משתכחין באו אצל משה ואמרו דבר אתה עמנו ונשמעה חזרו להיות למדין ושכחום אמרו מה משה בשר ודם עובר אף תלמודו עובר מיד חזרו ובאו אל משה ואמרו הלואי יגלה עלינו פעם שנייה הלואי יתקע תלמוד תורה בלבנו כמות שהיה אמר להם לעתיד לבא הוא שנאמר ונתתי תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה

הא נמי תנינא בנות צלפחד נטלו ג' חלקים מסיפא דבנות צלפחד ניחא ליה לאקשויי דמשמע בהדיא דבת נמי נוטלת בראוי אבל רישא דקתני וכל יוצאי יריכו של בן קודמין לבת איכא למידחי ולמימר דכל יוצאי יריכו כשהן זכרים קודמין לבת קאמר אבל כשהן נקבות לא והא דנקט כל יוצאי יריכו ולא קאמר בן הבן קודם לבת לאשמעינן דאפילו בן בן הבן כל יוצאי יריכו עד עולם כולן קודמין לבת כשהן זכרים אבל כשהן נקבות לא ומעיקרא נמי פריך מסיפא וקאמר אלימא דירתי כי הדדי הא דתנן בן קודם לבת ולא פריך מרישא דקתני והבנים את האב דמשמע דבן קודם לבת כדאמר לעיל והבנים את האב מנלן דכתיב ובן אין לו הא יש לו בן בן קודם אלא משום דבסיפא קתני בהדיא בן קודם לבת אבל רישא איכא למידחי

הא נמי תנינא בנות צלפחד נטלו ג' חלקים בנחלה וכו' וכיון דלא קתני ד' חלקים דהא חד אחא דאבא הוה להו צ"ל דבהנך ג' חלקים תלת מילי אשמעינן דליוצא מצרים נתחלקה הארץ ובת הבן היא כבן לירש עם האחין וא"י מוחזק הוא כדפי' רשב"ם ז"ל במתני' אלמא דבת נמי נוטלת בראוי מיהו רב נחמן בר יצחק ס"ל דאע"ג דשמעינן לה מייתורא מ"מ כיון דלא תנא לה בהדיא אלא בהדי אידך תרתי חזר התנא ותנא למה הכא בהדיא וכיון דלאו קושיא אלימתא היא קאמר ש"ס ועוד מאי אלא וקאמר רב פפא דה"ק אחד הבן ואחד הבת נוטלין חלק בבכורה פי' אע"ג שמת אביהן בחיי אבי אביהן כדפירש רשב"ם ז"ל ופריך הא נמי תנינא ושהיה בכור נוטל שני חלקים ואע"ג דהא לאו יתורא הוא דהא איצטריך ליה לאשמעינן דא"י מוחזקת היא מ"מ שמעינן לה ממילא דהיו נוטלין חלק בכורה. אף על גב דמת צלפחד בחיי חפר דכיון דחלקו עם אחיו בנכסי חפר דקתני ע"כ אתי לאשמעינן שהי' נוטלת חלקו אף על גב דמת מקמי חפר ממילא שמעינן דחלק בכורה נמי הי' נוטלת אע"ג דמת מקמי חפר. מיהו רב פפא ס"ל כיון דלא נחית תנא כלל לעיל לאשמעינן הך מלתא דאפילו יתורא בעלמא לא קתני משום הכי אע"ג דממילא שמעינן ליה מ"מ נחית הכא וקתני ליה וכיון דלאו קושיא אלימתא היא קאמר ש"ס ועוד מאי אלא. ואשינויא דרב אשי איצטריך ש"ס למימר ועוד מאי אלא משום דלאו קושיא אלימתא היא כדפי' רשב"ם ז"ל דהרבה סתם ואח"כ מחלוקת יש בש"ס שבתחילה ראה וכו'

דף קכג ואומר ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך והיינו הבכורה דאשר לקחתי מיד האמורי היא הבכורה שלקח יעקב מעשו ולאו דאותה הבכורה נתן ליוסף דמה ענין בכורה זו לבכורה זו אלא פירושא בעלמא קמפרש ליה דחלק אחד שנתתי לך הוא הדבר שלקחתי מיד עשו כלומר הבכורה מיהו מדלא קאמר בהדיא והיא הבכורה משמע קצת דהא בהא תליא ויש לפרש דבכורת יוסף נמשך מבכורת עשו לפי שע"י שקנה יעקב את הבכורה מעשו זכו ישראל שהרג הקב"ה בכורי מצרים דכתיב כה אמר ה' בני בכורי ישראל וגומר ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך ואיתא במדרש בני בכורי ישראל כאן חתם הקב"ה על מכירת הבכורה שלח יעקב מעשו משמע דהא בהא תליא לפי שישראל בנו בכורו יתברך הוא ע"י הבכורה שקנה יעקב מעשו לכך התרה בו שאם לא ישלח בנו בכורו יהרוג את בנו בכורו מדה במדה ועל ידי מכת בכורות קדש הקדוש ברוך הוא את כל בכורי ישראל לעבוד עבודה ולהקריב קרבנות שנאמר כי לי כל בכור בבני ישראל באדם ובבהמה ביום הכותי כל בכור וגו' ולפי שחטאו בעגל נבחרו שבט לוי תחתיהם לעבוד עבודתו יתברך שנאמר קח את הלוים תחת כל בכור וע"י שהבדיל הקב"ה את שבט לוי לעבוד עבודת אהל מועד ולהקריב קרבנות לכך זכו לאכול משלחן גבוה תרומות ומעשרות ולא נטלו חלק בארץ שנאמר לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל אשי ה' ונחלתו יאכלון ולא היו נמנין בכלל שאר שבטים לא בנחלה ולא בחנוכת הנשיאים ובדגלים כי שבט לוי חנו באמצע המחנה סביב המשכן נמצא כי על ידי שלקח יעקב את הבכורה מעשו נמשך הדבר שהפריש הקדוש ברוך הוא אחד מן השבטים שלא יהיה בכלל שנים עשר שבטי ישראל צריכין להיות במספר שנים עשר דוקא כנגד שנים עשר מזלות ברקיע ולכך הוצרך אחד מן השבטים ליחלק והיינו דקאמר ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי כי על ידי שלקחתי את הבכורה מעשו זכיתי להיות אחד משבטי ליחלק ועתה אותה המתנה אני נותן לך

אלא מעתה תאומה היתה עם בנימן דכתיב את בנימן אחיו בן אמו ולא גרסינן ואת בנימן אחיו בן אמו דאת בנימין אחיו בן אמו כתיב תימה דאמאי מייתי מהאי קרא ולא מייתי מכמה מקראות הכתובים קודם לכן גבי בנימן כגון ואת בנימן אחי יוסף לא שלח ואת בנימן תקחו ושלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימן וירא יוסף אתם את בנימן וגבי יוסף נמי כתיב וישראל אהב את יוסף ויהי ה' את יוסף ועוד הרבה ובספר עין יעקב לא גריס אחיו בן אמו אלא ואת בנימן בלבד ונראה דהיינו הנך קראי דלעיל ואת בנימן אחי יוסף לא שלח ואת בנימן תקחו ולא דריש את אלא ואת דמדכתיב ואת דינא בוי"ו דריש דתאומה היתה עם דינה ופריך אלא מעתה תאומה היתה עם בנימן דכתיב ואת בנימן בוי"ו והתם לא שייך למידרש הכי כיון דקרא לא איירי שם בלידת בנימן ופשיטא דלא אתי קרא לאשמעינן דלא שלח את בנימן ולא את תיומתו עמו דלא שייך כלל למימר הכי והתוספות כתבו ובעלמא אמרינן דתיומת היתה עם כל השבטים ולפי מה שפירשתי ניחא דאיהו נמי מצי סבר הכי אלא דמקרא דואת בנימן לא מצינו למילף תיומת ואם כן מואת דינה נמי מנ"ל למידרש תיומת

דף קכד מה מתנה עד דמטיא לידיה פירש רשב"ם ז"ל עד דמטיא לידיה דנותן אינו יכול ליתנה לאחרים דאין אדם מקנה דשלב"ל וקצת אין הלשון משמע כן מדקאמר אף חלק בכורה עד דמטיא לידיה ואי לידיה דאבוה קאמר כי מטיא חלק בכורה לחודא בידיה דאבוה מאי הוי וצריך לדחוק ולומר דה"ק אף חלק בכורה לא שקיל עד דמטיא כולהו נכסי לידיה דאבוה לכך נראה דהכי פירש מה מתנה אין המקבל זוכה בה עד דמטיא לידיה דמקבל אף חלק בכורה אין הבכור זוכה בו עד דמטיא לידיה דבכור ורבי מקיש חלק בכורה לחלק פשוט מה חלק פשוט זוכה בו הפשוט אף על גב דלא מטא לידיה דפשוט שיכול למכור חלקו ואם שבחו הנכסים השבח שלו אף חלק בכורה אף ע"ג דלא מטא לידיה דבכור וכן משמע ממה שכתבו התוספות לקמן גבי הא דקאמר מר סבר לא עשה כלום בפלגא שכתבו פירש הקונטרס בחלק פשיטותא ואין נראה דחלק פשיטותו פשיטא דמכר כדקאמר לעיל מה חלק פשוט אף על גב דלא אתי לידיה משמע כדפירש דלידיה דפשוט קאמר דאי לידיה דאבוה קאמר אם כן מאי ראייה מייתי הא פשיטא דהבנים יורשים כל זכות שבעולם שיש לאביהם אע"ג דלא אתי לידיה דאטו בר קשא דמתא לירות אבל למכור איכא למימר דאין היורש יכול למכור קודם חלוקה דעדיין אינו שלו ודבר שאינו מסויים הוא כיון שלא הוברר חלקו ומה שיכול הבכור למכור חלק בכורתו קודם חלוקה לרב פפי היינו מגזירת הכתוב דלתת לו כדפי' רשב"ם ז"ל לקמן דלתת משמע דמיד משעה שמת האב נתונה לו במתנה ושלו הוא אף על גב דלא חלקו עדיין ואם תאמר והא ק"ל כרבנן דאין בכור נוטל פי שנים בשבח כדאמר רב פפא לקמן הלכת' אין הבכור נוטל פי שנים במלוה וכל שכן בשבח וכן דטעמייהו דרבנן משום דאין לו זכות בחלק בכורה עד דמטיא לידיה דבכור אם כן ע"כ סבירא להו דאין לו לבכור קודם חלוקה ולקמן פסיק סתמא דש"ס והלכת' יש לו לבכור קודם חלוק' וי"ל דודאי בעיקר הממון יש לו לבכור קודם חלוקה כיון שהיה בעין מיד כשמת האב והוי בכלל כל אשר ימצא לו ולכן יכול הבכור למכור חלק בכורתו אבל בשבח ששבתו הנכסים לאחר מיתה דלאו בכלל כל אשר ימצא לו נינהו אע"ג דאיכא לאוקמי קרא דבכל אשר ימצא לו דאתי לאפוקי שבח ששבחו יתומים לאחר מיתת אביהן מ"מ אהני' קרא דלתת לו דמתנה קריי' רחמנא לאשמעי' דבשבח אע"ג דאתי ממיל' אין הבכור נוטל בו פי שנים דומיא דמתנה דבעינן דאתי לידי' דמקבל הכי נמי בשבח בעינן דאתי לידי' דבכור וכ"כ הרא"ש ז"ל והתו' לקמן וכן משמע מדברי הרי"ף ז"ל

שלחו מתם בכור נוטל פי שנים במלוה כו' כתב רשב"ם ז"ל י"מ דהא דשלחו מתם במלו של עובדי כוכבים איירי כדקתני אבל לא ברבי' כו' והבל הוא דאדרבא מלוה של ישראל הו' מוחזק טפי ממלוה של עובדי כוכבים מיהו בפ' הגוזל בתרא משמע דמישראל קשה טפי להוציא ממן העובדי כוכבים דקאמר התם לא שנו אלא לסטים עובדי כוכבים אבל לסטים ישראל לא מייאש סבר למחר נקיטנא ליה בדינ' מתקיף לה רב יוסף אדרב' איפכא מסתברא עובדי כוכבים דדייני בגיתי לא מייאש ישראל דאמרי מימר מייאש אלא אי איתמר כו' וא"ת לסברתם דמלוה של עובדי כוכבים מוחזק טפי ממלוה של ישראל א"כ מאי פריך אדרב יהודה אמר שמואל ואלא הא דתני' ירשו ש"ח בכור נוטל כולי מני לוקמ' כרבי וברייתא שאני דבמלוה של עובדי כוכבים איירי כדקתני בין ברבי' ומלוה של עובדי כוכבים הוי מוחזק טפי וי"ל דמ"מ אין סברא לומר דרבי' של עכו"ם הוי מוחזק טפי מקרן של ישראל כיון דהרבי' לא היה שלו מעולם

דף קכה לטעמייהו דבני מערבא קאמרי' ולן לא סבירא לן וא"ת מנא להו למימר הכי דלבני מערבא יש חילוק בין גבו קרקע לבין גבו מעות. ועוד מאי לטעמייהו דקאמר וי"ל מדקמיפלגי בני מערבא ואמרי דבכור נוטל פי שנים במלוה ולא בריבית ע"כ טעמייהו משום דמלוה הוי מוחזק טפי מרבי' לכך קאמר רבה גבו קרקע יש לו גבו מעות אין לו דסבירא ליה דדוקא בגבו קרקע שייך האי טעמא לפלוגי בין מלוה לרבי' דברבי' לא שקיל כיון דלא הוה של אביו מעולם אבל במלוה שקיל כיון דשעבוד' דאורייתא נמצא דהאי קרקע אישתעבד לאבוהון בחייו כמי שהיה לו אמשכון דמי והוה ליה כמוחזק אבל גבו מעות אין לו דכיון דהני זוזי לא הוו של אביו מעול' לא שייך לפלוגי בין מלוה לרבי' ורב נחמן אמר גבו מעות יש לו גבו קרקע אין לו דס"ל דדוקא בגבו מעות שייך האי טעמא לפלוגי בין מלוה לרבי' דברבי' לא שקיל כיון דלא הוו של אביו מעול' אבל במלוה שקיל כיון דזוזי יהיב וזוזי שקיל כמוחזק דמי וכן פירש"י ז"ל בפ' שור שנגח ד' וה' דטעמא דרב נחמן בגבו מעות דיש לו משום דמעות הלוה אביהם ומעות נטלו לכך כמוחזק דמי והא דפריך התם ולוקמא רב נחמן כגון שגבו קרקע היינו אף בגבו קרקע והא דלא פריך ולוקמא בין לרבה בין לרב נחמן בין גבו מעות ובין גבו קרקע י"ל לפי שהיה צריך להאריך כמ"ש התוספות בסמוך. אבל גבו קרקע ס"ל דאין לו דכיון דהאי