תורת חיים חלק ב רצו

כל הדמים שאם היא כחושה בדרומה נותן לו משם הרבה ואם היא יפה בדרומה נותן לו משם מעט רישא נמי לדמי ששמין כמה שוה כל השדה ונותן לו מן השדה שיעור מה ששוה חצי הדמים של כל השדה ולעולם אם המוכר רוצה נותן לו מן הכחוש שבו וכן משמע בהדיא אדברי הרמב"ם ז"ל בפרק כ"א מהלכות מכירה ורשב"ם ז"ל כתב דבסיפא מה ששוה חציה שבדרום נותן מוכר ללוקח כנגד אותן הדמים באיזה רוח שירצה ולא משמע כן אלא לוקח נוטל כחוש שבו דקא"ר יוחנן ארישא לחודא קאי אבל בסיפא נוטל בדרום בין יפה בין כחוש: יש נוחלין פרק שמיני

דף קח והאחין מן האם לא נוחלין ולא מנחילין וא"ת למה ליה למיתני הך מילתא והא מרישא שמעינן לה דקתני אחין מן האב דוקא ולא אחין מן האם והתוספות כתבו דאיצטריך דה"א דאחין מן האב לרבות' נקט אע"פ שאין כל כך ודאין כאחין מן האם וזה דוחק דאדרבא בכל מקו' משפחת אב קרויה משפחה ולא משפחת האם מדכתיב למשפחותם לבית אבותם כדאמרי' לקמן ועוד דאם כן ליתני ברישא והאחין סתמא דליכא למימר דהוה אמינא דוקא אחין מן האם ולא אחין מן האב דהא אחין מן האב ע"י משמוש שמעינן להו לכך נראה דאיידי דתני יש נוחלין ומנחילין תני נמי דיש לא נוחלין ולא מנחילין וקמפרש לה דהיינו אחין מן האם א"נ ניחא ליה לתנא למיתני ארבעה בבי אף על גב דלא איצטריך לכולהו כדתנן בפרק הספינה ארבע מדות במוכרין מכר לו חטין יפות ונמצא רעות וכו' וכתבו שם התוספות בגמרא דאי רישא חידוש הוה ניחא הא דנקט סיפא אע"ג דפשיטא כדי למנות ארבע מדות כלומר כל חילוקי דינים כמו הכא והא דפריך לקמן אמנחילין ולא נוחלין תו למה לי לא מצי לשנויי איידי אי נמי ד' בבי נקט משום דמנחילין ולא נוחלין היינו ממש בכלל דיש נוחלין ולא מנחילין ולא בבי אחריתי היא

יכול יהא קודם לבן וא"ת א"כ אחין דכתב רחמנא למה לי תיפוק ליה כיון דנחלה ממשמש עד ראובן יירש האב בקבר להנחיל לבניו הנותרים דהשתא ליכא לשנויי כמ"ש התוס' דאי לא כתב אחין ה"א שהאב קודם לבת כו' כיון דהשתא בעי למימר דהאב קודם אפי' לבן וי"ל דאי לא כתיב הקרוב והוה אמרי' דהאב קודם אפי' לבן אז ה"א דייתורא דאחין אשמעינן דאינהו נמי קדמי לבן אי נמי אפי' לאב מיהו קשה למ"ד כסדרן כתיבי אם כן אחין דכתב רחמנא למה לי דלדידיה ליכא למימר דה"א שהאב קודם לבת דמהיכא תיתי לאקדומיה כיון דקראי כסדרן כתיבי ומקרא דוהעברתם ילפינן שהבת קודמת

כלום יש ייבום אלא במקום שאין בן וכי האי סוגיא איתא נמי בקידושין גבי עבד עברי ובערכין גבי שדה אחוזה וכתבו התוספות אין לפרש דלא עדיף לענין ייבום בן מאח אלא כלומר שוין הן לענין ייבום ואם כן הכי נמי עדיף בן מאח כו' דע"כ לקמן גב' בת לא אפשר לפרש כן דאמרינן וכו' וקשה כיון דבן עדיף מאח לענין ייבום אם כן מאי איצטריך לשנויי בכולהו מרבה אני את הבן שבן קם תחת אביו ליעדה הוה ליה לשנויי בכולהו מעיקרא משום דלענין ייבום בן עדיף מאח כדמסיק ועוד תימה דבסמוך משני כיון דלענין ייבום בן ובת כי הדדי נינהו לענין נחלה נמי בן ובת כי הדדי נינהו מאי איצטריך ש"ס למיתלי את הבת בבן הוה ליה למימר דבת עדיפא וקרובה טפי מן האב ומן האח כיון דאין ייבום במקום בת. לכך נראה דבן ובת לא עדיפי מאח לענין ייבום אלא שוין הן וטעם דבן עדיף מאח כיון דקם תחת אביו ליעדה והא דמשני כיון דלענין ייבום בן ובת כי הדדי נינהו וכו' ה"ק כיון דגלי לן קרא חד זימנא דבת חשובה כבן דכי היכי דבן פוטר מייבום ה"נ בת פוטרת מן הייבום דלענין ייבום אין שום קדימה לבן יותר מבת דתרוייהו פטרי כי הדדי ילפינן מיניה בכולהו דוכתי ואמרינן מסתמא דבת שוה לבן לכל דינין שבתורה אא"כ היכא דגלי קרא בהדיא דבן עדיף מבת כגון בשדה אחוזה, ועבד עברי וכן לענין נחלה בת במקום בן אבל בת שלא במקום בן לענין נחלה נמי כי הדדי נינהו דילפינן לה מייבום

דף קט ואי אתה מעביר נחלה מן האב במקום אחין כתבו התוספות כלומר מדלא כתיב אלא והעברתם אחד וכו' משום דלא שמעינן מוהעברת דאי אתה מעביר נחלה מן האב במקום אחין ולכך כתבו כלומר מדלא כו' וזה נראה דוחק קצת דמשמע דמוהעברת שמעינן לה דאי אתה מעביר נחלה מן האב במקום אחין. ורשב"ם ז"ל כתב בסמוך ואי אתה מעביר מן האב אפילו במקום בת הך דיוקא לאו מוהעברת יליף לה אלא ה"ק מהאי קרא לא תיליף דבת קודמת לאב דלא מיירי קרא באב וזה נראה דוחק גדול. ועוד דפריך ואימא במקום בת אתה מעביר נחלה מן האחין ואי אתה מעביר נחלה מן האב אפילו במקום בת אמאי לא קאמר אבל אי אתה מעביר מן האחין במקום אב והתוספות כתבו דלפי משמעות הברייתא נסיב להו ועוד תימה לפירש רשב"ם ז"ל דמאי סלקא דעתיה דפריך ואימא במקום בת אתה מעביר נחלה מן האחין וכי לא ידע דאיכא לשנויי כדמשני דאם כן לא לכתוב והעברתם אלא ונתתם דליכא למימר דה"א דאחין קודמין לבת כיון דבהדיא כתיב ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו הא יש לו בת בת קודמת. על כן נראה דהכי פירושא דברייתא איש כי ימות ובן אין לו והעברתם מדלא כתיב ונתתם דרשינן במקום בת אתה מעביר נחלה מן האב וכיון דלהך מלתא לא איצטריך קרא דהא אי לא כתיב והעברתם לא הייתי אומר שהאב קרוב אפילו מן האח כמ"ש התוספות לכך מסיים התנא בדבריו וקאמר ואי אתה מעביר נחלה מן האב במקום אחין כלומר דודאי לגופיה לא איצטריך קרא דבאלו הכי ידעינן שהבת קודמת לאב אלא מעליותא דאב אתי קרא לאשמעינן כלומר דיוקא אתי לאשמעינן דדוקא במקום בת אתה מעביר נחלה מן האב הא במקום אח אי אתה מעבי' נחלה מן האב ופרי' ואימא במקום בת אתה מעביר נחלה מן האחין וכיון דלהך מילתא לא איצטריך קרא דהא אפי' אי לא כתיב והעברתם לא הייתי אומר שהאח קרוב מן הבת כיון דבהדיא כתיב ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו הא יש לו בת בת קודמת ועוד דבת יוצאת יריכו לכך אימא נמי דקרא דיוקא אתי לאשמעינן למידק מיניה גריעות' דבת דדוקא מן האחין אתה מעביר נחלה במקום בת אבל אי אתה מעביר נחלה מן האב במקום בת והשתא ניחא דלא קאמר אבל אי אתה מעביר מן האחין במקום אב דלהך מילתא לא איצטריך קרא כיון דבלאו קרא נמי סברא הוא שהאחין קודמין לאב כמ"ש התוספות ומשני אם כן לא לכתוב רחמנא והעברתם כלומר לא תוכל לדרוש במקום בת אתה מעביר נחלה מן האחין דלשון העברה לא שייך בכי האי גונא כמ"ש התוספות דאין זו העברה כיון שהבת קרובה יותר למת מן האח שיהא יוצא יריכו דדוקא באב שייך לשון העברה לפי שהמת יוצא יריכו ואין לך קרו' יותר ראוי ממנו א"נ משני כדפי' רשב"א ז"ל שכתבו התוספות

בן שפיטם אבי אמו עגלים לע"א והרג נשיא דחשבו לו הדבר ליוהרא לפי שאין ראוי לקנא קנאת השם ולעשות מעשה גדול כזה אלא אם כן מי שאבותיו גדולים חסידי עליון מקנאין קנאת ה' צבאות דאז מסתמא טבע הבנים לאחוז מעשה אבותיהן בידיהם אבל פנחס כיון שבא מיתרו שפיטם וכו' היה נראה להם שלא היה ראוי לאותו מעשה והיינו דמסיים בפרק הנשרפין דבא הכתוב ויחסו פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן פיר' דודאי ראוי היה לכך אפילו מצד אבותיו שהיו קדושים חסידי עליון וכן משמע דקאמר התם בקשו מלאכי השרת לדחפו אמר להן הניחו לו קנאי בן קנאי הוא וכו' לפי שהיו סבורין שאינו ראוי לכך שהיו שם בישראל גדולים ממנו והשיב הקב"ה שראוי הוא הן מצדו הן מצד אבותיו כי קנאי בן קנאי הוא ובתר הכי קאמר התחילו שבטים מבזין אותו משמע דחד ענינא הוא

מאי לאו דאתי מיתרו שפיטם וכולי דלא אשכחן בקרא פוטיאל מאן הוה ולא בא הכתוב לסתום אלא לפרש לכך קאמר מאי לאו דהיינו יתרו המפורש במקרא ומשני דהיינו יוסף שפטפט ביצרו ולהכי קרי ליה פוטיאל לפי שנ' לא יהיה בך אל זר ואמרו חכמים דהיינו יצרו של אדם

דף קי אלא אי אבוה דאימיה מיוסף כו' אין לפרש דהכי קאמר שאני פינחס דמיוחס הוה גם מצד אמו ולא היה מזיק לו מה שיצאה אמו מיתרו כיון דיצאה נמי מיוסף הצדיק דאם כן תיקשי זקנו של פנחס מצד האם שדבק ביתרו אמאי יצא ממנו פינחס וממשה יצא יהונתן לכך צ"ל כמ"ש התוס' שיהונתן היה מצד האב וכולי

לאו ממשה קאתית דכתיב אל תקרב הלום לאו ממשה קאתית וכו' נראה דנקט הנך תלת מילי לפי שעיקר היתרון שהיה לו למשה על כל הנביאים הוא שעל ידו הוציא הקב"ה את ישראל ממצרי' ועל ידו נתן להם את התורה על הר סיני דהיינו עשרת הדברות ועל ידו נתן להם שאר כל המצות כולן שנאמר ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים אשר תלמדם והיינו דקאמר לאו ממשה קאתית דכתיב ביה אל תקרב הלום רמז לו על מעמד הר סיני שנעשה ע"י דהך קרא בהר סיני איירי כמו שנאמר שם ויבא אל הר האלהים חרב' וסיפא דקרא תעבדון את האלהים על ההר הזה ונגד יציאת מצרים שנעשה על ידו קאמר לאו ממשה קאתית דכתיב ביה מה זה בידך לפי שכל מכות מצרים והאותות והמופתים נעשו ע"י מטה משה שהיה כתוב עליו דצ"ך עד"ש באח"ב וכן קריעת ים סוף כמו שכתוב בהדיא בתורה ונגד שאר המצות כולן אשר נתן על ידו קאמר לאו ממשה קאתית דכתיב ביה ואתה פה עמוד עמדי וגו'

ודלמא הא קמ"ל דבת נמי בת ירושה היא פירשב"ם ז"ל ומשום דאתי קרא לאשמעי' כדרבי לא הוה מצי למיכתב לבנו ולבתו ופירושו תמוה מאוד דאם כן מאי איצטריך למימר ודלמא הא קמ"ל דבת נמי בת ירושה היא הוה ליה למימר ודלמא איצטריך קרא לכדרבי ועוד דהשתא עיקר חסר מן הספר ועוד דהא דרבי אין בו צורך לשום דרשה כמ"ש התוס' ועוד דאי לכדר' לכתוב קרא איש כי ימות והעברתם את נחלתו לבנו ולבתו דהוה מצי למדרש במקום בן ובת אתה מעביר נחלה מן האב וכו'. ועוד תימה דקאמר וכי איצטריך קרא לאשמעינן היכי דלית ליה אלא חד ברא לירתינהו לכולהו נכסי אמאי קרי לה ברא והלא ברתה היא ונהי דכיון דבעי למימר השתא דירתון כחדא שקולה היא כבן מכל מקום לא הוה ליה למינקט לישנא דחד ברא כיון דלאו ברא הוא והוה ליה למימר היכא דלית ליה אלא חדא לירתינהו וכולי ועוד תימה דקאמר ליה רב פפא לאביי אימא אי איכא בן לירות בן איכא בת תירות בת וכולי מאי איצטריך להינקט כל הא דאי איכא בן לירות בן דלא תליא מידי במאי דמקשי ליה אלא הכי איבעי ליה למימר אימא איכא בת תירות בת איכא בן ובת לא האי לירות וכולי דהא דאי איכא בן לירות בן אין ענינו להך קושיא וגם יש לדקדק לישנא דנקט ודלמא הא קמ"ל דבת נמי בת ירושה היא ולא קאמר דבת נמי תירות כדנקט מעיקרא. על כן נראה דה"ק אימא אי איכא בן לירות בן בן כו' כלומר מנא לך למידק טעמא דאין לו בן ויש לו בת הא יש לו בן ובת בן קודם דלמא הכי דייקינן טעמא דאין לו בן ויש לו בת הוא דתירות בת הא יש לו בן ואין לו בת לירות בן אבל היכא דאיכא בן ובת מזה לא איירי קרא ואיכא למימר דלא האי לירות ולא האי לירות פירש לכולהו נכסי כדמסיק אלא כי הדדי לירתו והיינו דנקט איתא אי איכא בן לירות בן כולי כלומר דאיכא למידק מהך קרא דאי איכא בן ולא בת דלירות בן והשתא ניחא דקאמר ליה אביי לרב פפא ואיצטריך קרא לאשמעינן היכא דלית ליה אלא חדא ברא לירתינהו לכולהו נכסי פירש אי אמרת בשלמא דדייקינן טעמא דאין לו בן הא יש לו בן ובת בן קודם ניחא דאשמעינן קרא דאף על גב דאיכא נמי ברתא אפילו הכי יורש הבן לכולהו נכסי אלא אי אמרת דדייקינן טעמא דאין לו בן ויש לו בת הא יש לו בן ואין לו בת לירות בן אם כן דיוקא למה לי וכי איצטריך קרא לאשמעינן דהיכא דלית ליה אלא חד ברא ולא ברתא דלירתינהו לכולהו נכסי וא"כ ליכתוב רחמנא איש כי ימות ונתתם את נחלתו לבנו ולבתו. ופריך ודלמא הא קמ"ל דבת נמי בת ירושה היא בת ירושה היינו בת יחידה שאין לה אח ויורשת לכולהו נכסי קרויה בת ירושה כמו שנאמר וכל בת יורשת נחלה והכי פירש ודלמא לעולם אי איכא בן ובת ירתון כחדא ודייקינן