תורת חיים חלק ב רצה

ט' קבין שאמרו ואפי' בבקעה גדולה דאין חילוק בין כור לי' כורין לעולם לא עביד איניש דמחל טפי מז' קבין ומחצה כשיעור רובעין דבית כור א' דטפי מהאי שיעורא כיון דגדול וחשוב הוא לא מחיל איניש אע"ג דזבין מיניה כמה כורין ולהכי אית ליה דט' קבין שאמרו אפי' בבקעה גדולה דבבקעה גדולה נמי אם שייר בשדה יותר על הרובעין המגיעין לבית כור אחד מחזיר לו קרקע ורב נחמן סבר דלעולם עביד איניש דמחיל רובע לסאה אפי' אלף רבעים לאלף סאין לכך אית לית דנותן ז' קבין ומחצה לכל כור וכור ואי איכא מילתא יתירתא לכל כור דהוה ט' קבין בהנך מילי יתירתא הדרי כולהו. מיהו קשה אמאי בעינן דליהוי בהנך מילי יתירתא הדרי כולהו. מיהו קשה אמאי בעינן דליהוי בהנך מילי יתירתא שיעור ט' קבין אפילו אי לית בהו אלא משהו טפי מרובע לכל סאה נמי אמאי מחזיר לו מעות לימא כיון דלית ביה מחילה ואית ביה שיעור שדה לשקול קרקע וכ"כ רשב"ם ז"ל דהוה כהלכתא בלא טעמא ומ"מ כיון דפשטא דמתני' וגמרא משמע כמו שכתב הרמב"ם זכרונו למרכה וגם יש לדחוק ולומר דלא הוה הלכתא בלא טעמא לכך נראה דדברי הרמב"ם ז"ל נכונים טפי מדברי הרשב"ם ודלא כמו שכתוב בשלחן ערוך סימן רי"ח בהג"ה דהעיקר כדעת יש אומרים

דף קח אבל הכא דודאי קא הדר אימא לא קמ"ל פירש קמ"ל דפירושי קא מפרש לאו מילתא היא אלא התם נמי ודאי קא הדר ביה וכיון דאמרי יחלוקו צ"ל דמסתפקא להו אי אמרינן תפוס לשון ראשון או לשון אחרון ותימא כיון דשמעינן מהא דרב דפירושו קא מפרש לאו מלתא היא א"כ אמאי קאמר לקמן מהו דתימא פירושי קא מפ' קמ"ל וכתבו התו' בשם רבי' יצחק ז"ל שם דפירושי קא מפרש דלקמן היינו כהך דהכא היאך תיסק אדעתין למימר פירושי קא מפרש והא שמעי' מהא דרב דאמר חלוקין עליו וכו' דפירושי קא מפרש לא אמרינן ושמא הך דחולקין עליו חביריו לבסוף איתמר. א"נ רב ס"ל דכל היכא דאיכא לספוקי אי פירושי קא מפרש אי הדר ביה מסתבר טפי למימר דפירושי קא מפרש ממאי דנימא דהדר ביה וכ"כ רשב"ם ז"ל לקמן דכל היכא דאיכא למימר פירושי קא מפרש ולא יסתרו הלשונות זו את זו יש לנו לומר דמפרש הוא ואינו חוזר מדבורו ולה"ק רב דחולקין עליו חביריו מדקאמרי יחלוקו דליכא למימר משום דמסתפקא להו אי פרושי קא מפרש אי קא הדר ביה דאי אית להו דפרושי קא מפרש מלתא היא לא הוו אמרי דיחלוקו אלא כולו לשוכר דכל היכא דאיכא לספוקי בהכי מסתבר טפי למימר פירושי קא מפרש כדפירש ומדקאמרי יחלוקו שמע מיניה דמספקא להו אי אמרינן תפוס לשון אחרון או ראשון. אבל לקמן ניחא דה"ק אי איתמר בההיא דאיסתרא ולא איתמר ההיא דמרחץ ה"א דבההיא דמרחץ סבירא ליה לרב דפירושי קא מפרש ולא מספקא ליה כלל אי קא הדר ביה אי לא ולכך יהא כולו לשוכר דלא אמרינן תפוס לשון אחרון דלא מיהדר הדר ביה אלא פירושו קא מפרש

מהו דתימא פירושי קא מפרש כתבו התוספות ואיצטריך כל תלת מילי דרב דההוא דאיסתרא איכא למימר דפירושי קא מפרש כפירש"י כו' נראה דמשום הכי לא דחה ר"י את פירש"י ז"ל הכא כדדחי ליה בפ' השואל שכתב שם וליכא למימר התם לא מפרש אע"ג דאמר אינון כיון שרחוקין כל כך מזה ק' מתלתין אלא מיהדר קא הדר ביה דא"כ היה הולך הכל אחר התחתון כדתנן התם כתב למעלה מנה ולמטה מאתים כו'

דף קו רב הונא אמר שתות כפחות משתות פירשב"ם ז"ל והכי קאמר פחת מן הבית כור שתות וכ"ש פחות משתות הגיעו ודבריו תמוהים דמי קתני פחת מן הבית כור שתות פחות משתות קתני משמע כפשוטו שאם הוא פחות משתות הגיעו ועוד דלפי פי' מנא ליה לרב הונא לפרושי מתני' במלתא דחיקא ולא מפרש לה כפשוטה כדמפרש לה רב יהודה ועוד דרשב"ם ז"ל כתב דלרב הונא עד ולא עד בכלל ולרב יהודה עד ועד בכלל וזה תימה דא"כ שתות בכלל דנקט ש"ס לרב הונא לא הוה פירש כמו שתות בכלל דנקט לרב יהודה דלרב יהודה שתות בכלל דקאמר היינו כמו עד ועד בכלל ולרב הונא צ"ל דשתות הוא בכלל פחות משתות קאמר ועוד דא"כ אמאי לא מפרש ש"ס בהדיא לרב הונא דס"ל עד ולא עד בכלל והוה ליה למימר אליבא דרב הונא דה"ק פחות משתות ושתות בכלל הגיעו עד שתות ושתות לאו בכלל ינכה כדמפרש אליבא דרב יהודה עד שתות ושתות בכלל ינכה ע"כ נראה דעד שתות ינכה דקתני מתני' ליכא מאן דפליג דעד ולא עד בכלל קאמר כסתם משמעות עד דבכולהו דוכתי אלא משום דמתני' קשיא רישא לסיפא דקתני רישא פחות משתות הגיעו משמע הא שתות עצמה ינכה והדר קתני עד שתות דהיינו למעלה משתות עד שתות ולא עד בכלל ינכה הא שתות עצמו הגיעו ועל כרחין צ"ל דתנא דמתניתין כלל שתו' עצמה בכלל פחות משתו' או בכלל יותר משתו' איכא למימר דשתות בכלל פחות משתות הוא נקט פחות משתות ליתן טעם לדבר דדבר פשוט הוא בפחות משתות ואמרינן ממילא דשתות כפחות משתות כמ"ש התוספות ואיכא למימר דשתות בכלל יתר משתות הוא ונקט יתר משתות לאשמעינן נמי טעמא דמלתא דיתר משתו' פשוט טפי ואמרינן ממילא דשתות כיתר משתות ובהכי פליגי רב הונא ורב יהודה רב הונא סבר דמסתבר טפי למימר דשתות בכלל פחות משתות הוא ממאי דנימא דהוה בכלל יתר משתות ורב יהודה סבר איפכא דטפי מסתבר לומר דשתות בכלל יתר משתות הוא ממאי דנימא דהוי בכלל פחות משתות מיהו אידי ואידי אית ליה דעד ולא עד בכלל כדפירש'

לרב דאמר בטלה מחלוקת אלמא הדר דינא לכאורה תימה דמאי איצטריך למימר אלמא הדר דינא ולא קאמר לרב דאמר בטלה מחלוקת אלא מעתה כו' וכן קשה בסמוך דמאי איצטריך למימר למימרא דקם דינא. וע"ק דמאי פריך אלא מעתה הני בי תלתא וכו' דלמא שאני התם שגם השלישי נוטל חלקו ע"פ הגורל דמה לו בכך שהטילו גורל בפניו או שלא בפניו אבל הכא מצי למימר אנא נמי אטול חלקי ע"פ הגורל לכך צריך לפרש כדפיר' ר"י ז"ל דשמואל דאמר מקמצין היינו כגון אם יש להן ג' שדות ולקחו כל אחד שדה והשלישי חלקו וכשבא אחיה' יפילו גורל על כל השדות ובאיזה שיפול גורלו יזכה ולענין שנים הראשונים לא בטלה מחלוקת שאם יפול השדה השלישי לחלקו זכו הראשונים בחלק דכיון דהראשונים נטלו חלקם כדין ע"פ הגורל קם דינא דאין סברא לסתור חלוקה שנים הראשונים שהיתה כדין בשביל חלק הג' שהוא שלא כדין דמה שהוא כדין כדקאי קאי ורב דאמר בטלה מחלוקת אית ליה דבטלה לגמרי וכן משמע לישנא דבטלה מחלוק' שהחלוקה בטילה לגמרי דס"ל דבשביל חלק הג' שהוא שלא כדין סותרין כל החלוקה אפי' של שנים הראשונים והדר דינא וחוזרין וחולקין את הכל ולהכי פריך לרב דאמר בטלה מחלוקת אלמא הדר דינא דאפילו שנים הראשונים שחלקו כדין חוזרין וחולקין אלא מעתה הני בי תלתא וכו'

דף קז התם עבוד רבנן מילתא דניחא ליה למוכר וניחא ליה ללוקח פי' רשב"ם ז"ל ניחא ליה ללוקח שאם תיזול יכול הלוקח לחזור בו וגם ניחא ליה למוכר שאם תוקיר בתוך כך יחזור בו תימה כיון דמן הדין קם דינא כמו בחלוקת קרקע אלא דתקנתא דרבנן הוא משום דבהכי ניחא להו משום יוקרא וזולא אם כן אמאי עקרוה רבנן לדינא והא כשאין שניהן יכולין לחזור בהן נמי ניחא להו לתרווייהו מהאי טעמא דניחא ליה למוכר שמא תיזול שלא יהא הלוקח יכול לחזור בו וניחא ליה ללוקח שאם תוקיר שלא יהא המוכר יכול לחזור בו לכך נראה דליוקרא וזולא לא חיישינן בשעה מועטת כזו והא דקאמר דניחא ליה למוכר וניחא ליה ללוקח היינו משום דכיון דדעת המוכר היה למכור כור שלם בבת אחת ודעת הלוקח נמי היה לקנות כור שלם בבת אחת הלכך אפילו מדד לו כ"ט סאין כשרוצה הלוקח לחזור בו מסאה אחרונה שלא משך עדיין מסתמא גם המוכר ניחא ליה לחזור בו שלא יטול גם אותן כ"ט סאין שכבר משך כיון דמעיקרא אדעתא שיטול כור שלם מדד לו אע"ג דמאותן כ"ט סאין לו הלוקח יכול לחזור בו מן הדין מ"מ כיון דמצי לחזור מסאה אחרונה מסתמא ניחא ליה למוכר לחזור מכל המקח כיון דמעיקרא אדעתא דכור שלם זבין ליה. וכן איפכא שאפילו מדד לו כ"ט סאין ורוצה המוכר לחזור בו מסאה אחרונה מסתמא גם הלוקח ניחא ליה טפי לחזור מכל המקח ממה שלא יקנה אלא כ"ט סאין כיון דמעיקרא דעתו היה לקנות כור שלם דוקא

איתמר ה' אחין שחלקו כתב רשב"ם ז"ל ה"ג האחין שחלקו כו' ושמא בספרים ישנים היה כתוב האחין שחלקו אלא שהה"א דהאחין היתה מרוחק' קצת ממל' אחין וטעו הסופרים וכתבו חמשה במקום הה"א מיהו רב אלפס ז"ל גריס ג' אחין שחלקו וכן משמע שהיא גירסת הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"י מהלכות נחלות וכן שלשה אחין שחלקו ובא ב"ח וכו' וקשה אמאי נקט מילתא בשלשה אחין ולא בב' וי"ל דשלשה אחין לרבותא נקט לאשמעינן דבטלה מחלוקת לגמרי ושלשתן נוטלין חלקם באותם שני שדות הנשארות ע"פ גורל אע"ג שהן סמוכות זו לזו ולא אמרינן לחלוק אותן לשלשה חלקים ואם יפול חלק אמצעי לשלישי בגורל יטלו שנים האחרים חלקם בלא גורל כיון דמעיקרא נמי הכי הוה קמ"ל דגם שנים האחרים חולקין בגורל דגורל ראשון בטל

נוטל רביע בקרקע ורביע במעות פירוש שני עיקר כמ"ש התוספות. וכן משמע מדקאמר הלכך נוטל רביע בקרקע ורביע במעות דמשמע דיהיב טעמא נמי למה שנוטל רביע במעות והא דלא קאמר מספקא ליה אי יורשין הוה אי לקוחות באחריות הוה י"ל דאדרבא מדלא נקט אי לקוחות שלא באחריות הוה צ"ל דבלקוחות באחריות איירי דסתם לקוחות באחריות הוי דלא שדי איניש זוזי בכדי

נקוט מיהת תרי קמאי בידך דמתורת מנה לא מפקי לה דכיון דאיתנהו תרי שאין מוציאין דמי שדה זו מתורת מנה אין סברא לומר דשויא טפי ממנה דהיינו ק' ועשרה אף על גב דאיתנהו נמי תרי דלא גרע לה ממנה מ"מ יש לתפוס המועט

מסתייה דקא טפינא אחבראי שכן הסדר בתחילה שואלין אם הוא שוה דבר שהוא פשוט טפי כגון ס' וע' ופ' וכששואלין אם הוא שוה יותר משמנים האחד מסתלק וכששואלין על יותר מק' השני מסתלק וכששואלין על יותר ממאה ועשרים השלישי מסתלק

אדרבא האי ארעא ק' ותליסר ותילתא שויא כתבו התוספות תימה לר"י דהשתא אי לא הוו אלא תרי דחד אמר מנה וכו' י"ל דודאי תלינן בההוא דאמר פחות מכולהו דאי לאו איהו איכא למימר דההוא דאמר מנה הוה אמר טפי כגון ק"י וההוא דאמר ק"כ נמי הוה אמר ק"ל ואם כן ה"א דק"כ שויא אלא השתא דהאי לא אמר אלא פ' לכך לא אמר אידך אלא מנה והשלישי ק' ועשרים דלא בעו לטפויי חד אחבריה ל' קא סבר מסתאי דקא מספינא כ' מיהו תימה לפי האמת דקאמר האי ארעא צ' ותלתא ותילת' שויא דהשתא אי לא הוו אלא תרי חד דאמד פ' וחד דאמר ק"כ ה"א דמאה שויא דכן נר' האמת לכ"ע והשתא דאי' להאי דאמר מנה אמרי' דשויא פחות ממנה וי"ל דס"ל לאחרים דצריך לתלות הטעות בשלשתן דוקא דלא עדין חדא מחבריה הלכך אי לא הוו אלא תרי דהיינו הראשון והאחרון ה"א דק' שויא כדי להשוות הטעות ביניהם שוה בשוה אבל השתא דאיכא בי תלתא צריך לתלות הטעות בכולן וכיון דאי אפשר לומר דטעו שוה בשוה לכך אית להו דמשלשלין החילוק שביניהם ותידון בשליש ואומרים דשנים טעו בשוה והשלישי טעה יותר ותופסין את המועט

והא אנן משמנין ביניהן תנן קא ס"ד דנוטל חצי שדהו דקתני היינו חצי שדה ממש מדה בחבל אלא דמשמנין ביניהן תחילה דהיינו שחולקין את היפה לשני חלקים שוה בשוה וכן הכחוש כדי שיטול כל אחד מן היפה ומן הכחוש שוה בשוה ולהכי אקשי ליה אהא דקאמר לוקח נוטל כחוש שבו וא"ל תרגימנא מסיפא דמסמנין דסיפא ליכא לפרושי הכי דכיון דאתני ליטול חציו בדרום ע"כ הוא נוטל חציו בדרום דוקא בין אם הוא יפה בין אם הוא כחוש וא"כ אמאי משמנין ביניהם אלא סיפא לדמי קאמר ששמין דמי כל השדה ונותן לו בדרומ' כשיעור חצי