תורת חיים חלק ב רצב

חשד וממון לא ניחא ליה לחמיו שידור אצלו. וקל מחתן אורח מכניס אורח דמסתבר לומר כיון דבעל בית זה חביב עליו אורחים שהרי הזמינו והכניסו לביתו יפה עשה מה שהכניס אורח אחר עמו ובאמת דבר גרוע הוא מאוד דכיון שלא הזמין לאחר הוא מקפיד על זה האורח שהכניסו וקל מאורח משיב דבר בטרם ישמע דמסתב' לומר כי טוב הוא כיון שהשואל חפץ שישיב לו נמצא כי יפה עשה מה שהשיב לו מיד טרם שגמר את דבריו ובאמת דבר גרוע הוא מאוד דכל אדם מקפיד על זה הרבה דקסבר שמא לא הבין את השאלה

איכא דאמרי רבי עקיבא קתני לה וה"ק אעפ"י שרפת כו' תימה הא תינח אי רבי ישמעאל קתני לה איצטריך ש"ס לפרושי דשהרוצה קאמר אבל אי ר' עקיבא קתני לה לא איצטריך ש"ס לפרושי מידי דאיכא למימר דשלתא באפיה נפשיה קתני ואשמעינן הרוצה לעשות לחבירו רפת בקר כמה הוי שיעורא דלא איירי ביה רבי עקיבא מעיקרא ושמא י"ל דאם כן ליערבינהו וליתנינהו המוכר מקום לחבירו וכן המקבל מחבירו לעשות לו רפת בקר או בית חתנות לבנו ובי' אלמנות לבתו בונה ד' אמות על שש מיהו תימא הא דקאמר ש"ס דהכי קאמר אף על פי שרפת בקר היא זו פעמים שאדם עושה דירתו כרפת בקר אמאי נקט דירתו הוה ליה למימר פעמים שאדם עושה בית חתנות ובית אלמנות כרפת בקר כיון דעלה קאי ורב אלפס והרא"ש ז"ל גרסי במתני' המוכר מקום לחבירו לעשות לו בית וכן המקבל מחבירו לעשות לו בית חתנות ובית אלמנות וכו' וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק כ"א מהלכות מכירה ולפי זה סיפא דקתני בית קטן שש על שמנה רבי ישמעאל היא דליכא למימר דר' עקיבא קתני לה כיון דברישא קתני דאפילו בבית סתם בארבע אמות על שש סגי ולכך קבעי רפת בקר מאן קתני לה דאי ר' עקיבא קתני לה ומילתא באפיה נפשיה קתני א"כ סיפא דקתני בית קטן שש על שמנה ע"כ נמי ר' עקיבא קאמר לה דלא שייך לאוקמי רישא דמילתא ר' עקיבא וסיפא ר' ישמעאל ואם כן תיקשי הא אית ליה לר' עקיבא דאפילו בבית סתם סגי ליה בד' אמות על שש וקאמר ש"ס דהכי קאמר אף על פי שרפת בקר היא זו כו' דלאו מילתא באפיה נפשיה היא ולאו דינא אשמעינן אלא ר' עקיבא לשנויי אתא מאי דאקשי ליה ר' ישמעאל וסיפא דקתני בית קטן שש על שמנה סיומא דמילתא דר' ישמעאל היא בלא דר' עקיבא לתוך דבריו לשנויי מאי דאקשי ליה. והשתא ניחא דנקט פעמים שאדם עושה דירתו כרפת בקר משום דר' ישמעאל דאמר רפת בקר היא זו על דירת סתם בית קאמר הכי

ראיה לדבר האן קתני לה דמה נפשך אי רבן שמעון בן גמליאל קתני לה ומייתי ראיה לדברי ת"ק א"כ רשב"ג אומר אמר רבן שמעון בן גמליאל מיבעי ליה ואי ת"ק קתני לה ורשב"ג פליג א"כ במאי פליגי הא ת"ק נמי מבנין היכל מייתי לה וקאמר ש"ס דרבי שמעון בן גמליאל קתני לה והכי קאמר ראיה לדבר אמר רבי שמעון בן גמליאל דלא דק תנא בהכי והוה ליה כאלו נקט אמר רבי שמעון בן גמליאל ואיכא דאמרי תנא קמא קתני לה ורשב"ג פליג וסבירא ליה דבנין היכל לאו ראיה ואתמוהי קא מתמה וכו'

דף צט ודלמא שלחופי הוו משלחפו ידייהו פירש רשב"ם ז"ל כאדם שחובק את ידיו ואי משום דכתיב וכנפיהם אל תוך הבית נוגעות כנף אל כנף היינו נמי כעין נוגעות דהוו זו כנגד זו ודבריו תמוהים לומר דלאו נוגעות היו ונוגעות דכתיב משום דהוו זו כנגד זו דנוגעות לגמרי משמע ועוד דבדברי הימים לא נקט לישנא דנוגעות אלא לשון דיבוק דכתיב והכנף האחר' אמות חמש דבקה לכנף הכרוב הא' משמע דדבוקות ממש הוו. ועוד דמשמע דהנך אמוראי כל חד חסר ליה מידי באתקפתא דחבריה ולהכי כולהו צריכי דלרב' נראה דוחק לומר דבולטין כתרנגולים הוו דכרובים לאו כדמות עופות עשויין אלא דמות פרצוף תינוק הוה להו ומסתמא כנפיהם נמי כדמות ידי אדם הוו אחד מימין ואחד משמאל. ולרב אחא נראה דוחק לומר דהוו קיימי זה שלא כנגד זה דמסתמא היו עומדין בשוה ולרב הונא נראה דוחק לומר דהוו קיימי באלכסונ' דלאו אורח' למיקם הכי ולרב פפא נראה דוחק לומר שלא היו קירות הבית שוות מבפנים ועוד דקרא כתיב כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה משמע דמבפנים לא הוו מגרעות ולרב אשי נראה דוחק לומר דמיכף הוו כייפי ידייהו דמסתמא פשוטות הוו וכן משמע קרא דוהיו הכרובים פורשי כנפים פרושות ולא כפופות ואי שלחופי הוו משלחפי ידייהו דקאמר כדפי' רשב"ם ז"ל הוא א"כ סברת רב אשי הוה דוחק טפי מכולהו דדוחק לומר שהיו עשויין כאדם שחובק את ידו ונוגעות דקרא כעין נוגעות קאמר לכך נראה לפרש דכל שני דברים המונחים זה על גב זה ואינם מונחים שוה בשוה אף על גב חבירו אלא זה משוך לכאן וזה לכאן וכן שני דברים העומדין זה בצד זה ואינן מכוונין ממש אלא משוכין זה מזה קצת משלחופי קרי לה כדאיתא בפרק אלו מציאות גבי מצא מעות מפוזרות הרי אלו שלו דייק ש"ס הא משלחפי שלחופי חייב להכריז אימא סיפא עשויין כמגדלין חייב להכריז הא משלחפי שלחופי הרי אלו שלו ובריש פרק הזורק נמי פריך ש"ס ודלמא שלחופי הוי משלחפי ופירש"י ז"ל שם דלעולם גבי הדדי הוו יתבי אלא שאין מכוונין אלא זה נמשך לפנים וזה לאחור וכן שכל את ידיו דמתרגמינן שלחיפונון לידייהו משום דלאו מכוונין היו אלא זה נמשך לכאן וזה לכאן והכא נמי איכא לפרושי הכי ודלמא שלחופי הוו משלחפי לידייהו דודאי דוחק הוא לומר דכרובים גופייהו הוו קימיי זה שלא כנגד זה דמסתמא עמדו שוה בשוה לגמרי מ"מ איכא למימר דכנפי הכרובים לא היו מקבילות להדדי כנף מול כנף אלא כל אחד היה משוך פורתא זה לצד מזרח וזה לצד מערב כשיעור עובי הכנף והיה כנף כרוב הא' משוך על גבי כנף כרוב חבירו כשיעור עובי הגופים ושם היו נוגעות ודבוקות זו בזו כנף על כנף ממש אבל הרמב"ם גופייהו היו עומדין שוה בשוה

פותחת להיכא פי' פותחת שעושה בעל הבית להיכא דאין סברא לומר שעושה פותחת לביתו מבחוץ שלא יכנס בעל הבור לביתו שלא מדעתו ויגנוב משם חפציו דבני ביתו של אדם מצויין בביתו תמיד ואי אפשר לגנוב משם ועוד דאין סבר' שיהא ביתו סגור' ומסוגרת אין יוצא ואין בא כל היום

משום חשד אשתו פירש רשב"ם ז"ל אבל השתא דאינו יכול לשאוב בלא בעל הבית לא יכנס לשם עד שיבא בעל הבית ותימה חדא דמסתמא בני ביתו של אדם מצויין בביתו וליכא חשדא כדפי' ועוד דאם כן השתא נמי יקלקל עם אשתו ואם יבא בעל הבית וימצאנו בביתו מצי למימר הוצרכתי להמתין בביתך עד שתבא בשביל המפתח ועוד פותחת לבעל הבית למה לי למיעבד הא ודאי כיון דלית ליה לבעל הבור שום עסק בביתו של בעל הבית אלא דרך בעלמא לעבור דרך ביתו לבורו נמצא דבעל הבור צריך למיחש דלא ליעול לביתו של בעל הבית ולעמוד שם כמו איניש דעלמא שלא ימצאנו בעל הבית ויאמר לו מה אתה עומד בביתי היה לך ללכת לבורך לכך נראה דמשום חשד אשתו דקאמר היינו שלא תכנוס אשתו של ב"ה אל הבור כדי שתקלקל עם בעל הבור ואם יבא בעלה וימצאנה שם מצינן למימר לשתות מים נכנסתי או לצורך דבר אחר לכך ב"ה עושה נמי פותחת לבורו של זה כדי שלא תכנס אשת של ב"ה לשם שלא מדעתו וכן משמע בהדיא מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק ו' מהלכות שכנים

נותן לו שתי אמות לתוכה כו' פי' רשב"ם לתוכה של שדה אמה מכאן ואמה מכאן. וקשה חדא דמאי איצטריך למימר דנותן לו שתי אמות לתוכה הוה ליה למימר נותן לו אמה מכאן ואמה מכאן אגפיה ועוד דלתוכה משמע דאאמה דאיירי בה קאי דליכא למימר לתוכה של שדה דשדה מאן דכר שמיה ועוד דמסתמא כי היכי דאגפיה אגפי שלה של אמה קאמר. לכך נראה דלשון ראשון שפי' רשב"ם ז"ל עיקר ואיירי שמוכר לחבירו בתוך שדהו מקום לצורך אמת המים וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק כ"א מהלכות מכירה ואמה מכאן וקמה מכאן לאגפיה דקאמר היינו כשחופרין אמת המים משליכין את העפר לצדדי האמה מכאן ומכאן והן הן אגפיה וקאמר שצריך ליתן רוחב אמה מכאן ומכאן להשליך שם העפר לצורך אגפיה והשתא ניחא הא דבעי ואותן אגפים מי זורען וכן הא דקאמר בסמוך אמת המים שכלו אגפיה מתקנה מאותה שדה דאמה מכאן ואמה מכאן לצורך עשיית האגפים הוא נותן ולא איירי מנפילתן מידי והדר קאמר שאם נפלו וכלו לוקח עפר מאותה שדה ומתקנן והרשב"ם ז"ל נראה דסבר דהאמה ואגפיה כבר הן עשויין בשעת מכירה ולהכי כתב דנותן אמה מכאן מכאן כדי לתקן מאותו קרקע אגפיה של אמת המים אם יפול וא"כ הא דבעי ואותן אגפים מי זורען צריך לדחוק ולומר דאגפיים והאמה מכאן ומכאן כולהו אגפיים קרי להו וכן הא דקאמר אמת המים שכלו מתקנה מאותה שדה צריך לתרץ ולומר דאף על פי שכבר נתן לו אמה מכאן ומכאן שאני התם דאין לו לבעל השדה לעשות בהן שום תשמיש שיקלקל האגפיים וכו' כמ"ש הרשב"ם ז"ל

שמע מינה דלא עביד איניש דינא לנפשיה לפי זה בחנם נקט מתני' שהיתה עוברת דרך הרבים תוך שדהו כמה שכתבו התוספות ושמא יש לומר דרבותא אשמעינן דאף על גב דאית ליה פסידא ואינהו לית להו פסידא דנותן להן דרך אחרת לעבור שם אפילו הכי לא עביד דינא לנפשיה

לינקוט פזרא ולותיב לא מצי לשנויי דטעמא כדרב יהודה דאמר מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו דקא סלקא דעתך דחילוף גמור הוא והוי כמו מכר והקונה מצר מן הרבים פשיטא דמותר לקלקלו

דף ק ורבי אליעזר ב"י במאי קנו ליה אבל אמתניתין לא קשיא דנטלה ונתן להם מן הצד משמע שמקלקלין דרך זה ומתקנין להם דרך מן הצד נמצא דקנו ליה בתיקון אבל ביררו משמע שכל הדרכים כבר הם מתוקנין וליכא אלא ברירה בעלמא

משום חביבותא דאברהם הוא דאמר ליה הכי ונראה דלהכי כשהבטיח הקב"ה לאברהם ליתן לו את הארץ בראשונה אמר לו לזרעך אתן את הארץ וכן בשנייה ובשלישית נאמר לו לזרעך נתתי את הארץ לשון עבר לפי שכבר נתנה לו וקנאה במה שכבר הלך בה לארכה ולרחבה ורש"י ז"ל פירש שם דאמירתו של הקדוש ברוך הוא כאלו היה עשויה

אין פוחתין משבעה מעמדות ומושבות למת מפי' רשב"ם ז"ל משמע שלא עמדו אלא כדי ללכת מיד אל מקום אחר לישב שם כדי להרבות בצער ובכי שהרי כתב עמדו יקרים לאחר שישבו מעט היה הממונה אומר להם עמדו ולכו אל מקום אחר משמע דבשעת עמידה לא עשו כלום ולא עמדו במקומן אלא הלכו מיד לעשות מושבות וקשה דאם כן אמאי נקט מעמדות הוה ליה למימר אין פוחתין משבעה מושבות למת. ועוד מעמדות ומושבות מושבות וממעמדות מיבעי ליה דהא מעיקרא היו יושבין ואחר כך היו עומדין ללכת אל מקום אחר כמו שכתב רשב"ם ז"ל בחזרתן מן הקבר הולכין מעט ויושבין לנחם האבל וכו' ועומדין והולכין מעט וכו' ומתני' נמי אמאי קתני המעמד בית ארבעת קבין המושך מיבעי ליה לכך נראה לפרש דכשחזרו מן הקבר והגיעו לבית המעמד היו מעמידין את הקרובים ואומרים לפניהם קינות וכיוצא בהן ואח"כ אמר להם הממונה שבו יקרים שבו ואז ישבו באותו מקום עצמו שעמדו ואומרים לפניהם דברים אחרים כשהן יושבין וחוזר ואומר עמדו יקרים עמדו ואומרים לפניהם כשהן עומדין וחוזרין ואומרים כך שבעה פעמים וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק י"ב מהלכות אבל: