תורת חיים חלק ב רצא

קאמר ולהכי איצטריך למימר חסורי מיחסרא והכי קתני דלא מצי לשנויי כדמשני לעיל. וכה"ג אית' בפ' הפרה דמשני ש"ס ואיבעי' אימ' לאחר מית' הגר ותני זכתה וכתבו שם התו' אין מגיה הברייתא אלא כלומר זכה מי שיש לו זכות

מודה רב יהודה בפורצמא דמיזדבן אקרנתא קצת קשה מדקאמר מודה רב יהודה בפורצמא ולא קאמר הב"ע בפורצמא משמע דמילת' דפשיט' הוא דברייתא בפורצמא איירי ואמאי פשיט ליה והא יין שהקרים סתמא קתני ויין הנמכר בחנות נמי חמרא דאקרים הוא כדאמר רב חסדא ולגירסת רבינו חננאל ז"ל דגריס בפרצופא שנשתנה מראיתו ועברה צורתו ניחא דכולה ברייתא בהכי איירי כדקתני ועל תבשיל שעברה צורתו וכן פת שעפשה עברה צורתו הוא ומסתמא חמרא דאקרים דומיא דהנך איירי שעברה צורתו

דף צו הבודק את החביות כתבו התוספות דרשב"ם ז"ל דחק לפרש שהרי יכול לטועמו בריח דחלא לעולם לא הוי ריחיה חמרא מיהו הרמב"ם ז"ל בפ' כ"ט מהלכות שבת כתב יין שטעמו טעם חומץ אף על פי שריחו ריח יין אין מקדשין עליו וכתב עליו הרב המגיד כך העלו בהלכות בפ' ערבי פסחים שהכל הולך אחר הטעם וריחיה חמרא וטעמיה חלא חלא וריחיה חלא וטעמיה חמרא חמרא אלמא דזימנין איכא חלא דריחיה חמרא

מאי טעמא האי מעילאי עקר לא מצי למימר לרבי יוחנן מתתאי עקר דאם כן מנא ליה דכל שלשה ימים הראשונים הוי ודאי יין דלמא בשעה שטעמו כבר נעקר טעמו מתחתיו שלשה ימים ויותר ומה שכתבו התוספות דאין סברא לומר שיהא חומץ גמור למטה ולמעלה ריחיה וטעמא חמרא לאו קושיא היא דדוקא בפחות משלשה ימים אין היין נעשה חומץ אבל משלשה ימים ואילך זימנין דנגמר חימוצו והוי חומץ גמור מיד אחר שלשה ימים וזימנין שאין חימוצו נגמר עד אחר כמה ימים וכן משמע מדברי הרשב"ם ז"ל שכתב אבל משלשה ואילך יכול להיות חומץ גמור משמע דלאו מלתא דפשיטא הוא

דרומאי מתנו וכו' תימה מאי דוחקייהו דרומאי דמפרשי ודאי אשלשה ימים הראשונים ואשלשה ימים האחרונים ולהכי צריכי למידחק ולאוקמי ברייתא בחלא סיפתקא אע"ג דחומץ סתמא קתני טפי הוה להו לאוקמי בסתם חומץ ולפרש ודאי אימים הראשונים לחוד וריחיה חלא וטעמיה ממרא חמרא דהשתא נמי הכי ס"ל ומנא להו דודאי אראשונים ואחרונים קאי דלמא אראשונים לחודא קאי. ועוד דבסמוך קאמר כמאן פשיט ליה פליגי בה רב מרי ורב זביד חד אמר כרבי יוחנן כו' וקשה במאי פליגי וליכא למימר דמאן דאמר כרבי יוחנן פשט ליה משום דמסתבר ליה דריחיה חלא וטעמא חמרא חמרא ומאן דאמר כריב"ל ס"ל איפכא דהא אביי הוה מספקא ליה בדרב יוסף מאי קסבר בריחיה חלא וטעמא חמרא וא"כ כי הוה מייתי ליה ברייתא אכתי ליכא למישמע מינה כיון דאיכא לפרושי הכי והכי. ועוד דלעיל קאמר ש"ס מאי קאמר ופי' רשב"ם ז"ל לפי שיש לפרשה בשני עניינים ואין הלשון משמע כן מדלא קאמר מאי כל שלשה יום ודאי אבל מאי קאמר משמע בכוליה דוכתיה דברייתא קשיא ליה או שאינה מובנת כלל. לכך נראה דברייתא קשיא ליה רישא אסיפא דקתני רישא ואח"כ נמצאת חומץ שלשה ימים ודאי משמע דודאי חומץ קאמר דהא השתא הוא דנמצאת חומץ אלא שאין ידוע אימתי נעשה חומץ ועל זה קאמר דכל שלשה יום ודאי הוא משמע דודאי חומץ הוא כיון דעליה קאי והדר קתני מכאן ואילך ספק משמע דודאי יין קאמר דאי ודאי חומץ קאמר הוה ליה למימר מכאן ולהלן ספק דמכאן ואילך משמע משלשה ימים הראשונים ואילך והיינו דנקט מאי קאמר וקאמר ר' יוחנן כל שלשה ימים ודאי יין דסבירא ליה דלישנא דמכאן ואילך ספק דקדוק מעלייא הוא אבל הא דקתני ואחר כך נמצאת חומץ כל שלשה יום ודאי לאו דקדוק היא דאיכא למידחק ולפרש ודאי יין קאמר וריב"ל סבר איפכא דרישא דקדוק מעליא הויא וסיפא איכא למידחק דמכאן ואילך מכאן ולהלן קאמר והיינו דנקט ריב"ל מכאן ולהלן ספק ודרומאי ס"ל דבין רישא ובין סיפא דקדוקא מעליא הוי ולהכי קתני לישנא דמשתמע לתרי גווני משום דתרתי קתני ובחלא סיפתקא איירי וניחא תרוייהו לישנא דואח"כ נמצאת חומץ כל שלשה יום ודאי משום דודאי חומץ קאמר ומכאן ואילך ספק נמי אתי שפיר משום דכל שלשה ימים הראשונים ודאי יין קאמר אי נמי הכי קאמר כל שלשה ימים האחרונים ודאי חומץ ודייקינן הא מכאן ולהלן ספק והדר קאמר מכאן ואילך ספק ודייקינן הא שלשה ימים הראשונים ודאי יין הוא

חמרא אכתפא דמריה שוואר דכיון שנשאו בכתפים נתקלקל על ידי ניענוע כדפי' ר"ת ז"ל ואין לתמוה על כך דכי האי גונא איתא בפרק המפקיד דתנן התם הטה את החביות וכו' וקאמר בש"ס אמר רבא לא שנא אלא נשברה אבל החמיצה משלם את כולה מ"ט גירי דידיה נינהו וכתב הרמב"ם ז"ל שם בפירוש המשנה דטעמא דהוה גירי דידיה לפי שבסבת מה שהטה נתקלקל השאר אלמא דבהטייה בעלמא היין מחמיץ כ"ש כשנשאו בכתפים מיהו מה שהקשו התוספות על פירשב"ם ז"ל דאין סברא שיגרום מזלא דגברא שימהר להחמיץ תוך שלשה י"ל דודאי כשהיין מחמיץ בטבעו אינו נעשה חומץ גמור עד לאחר ג' דאינו מתהפך מיין לחומץ בהרף עין אבל אם טבע היין טוב הוא מצד עצמו אלא שהוא מחמיץ בשביל מזל בעליו אז מיד בשעה ראשונה שנעשה בעליו אפשר שקופץ וידמה לבעליו ומחמיץ וכן מהא דא"ר יוחנן לעיל דשלשה ימים הראשונים ודאי יין לאו קושיא היא דליכא למימר דלמא מזליה דמריה גרים והחמיץ מיד שהרי מעיקרא בדקו וטעמו והוה חמרא ואי מזל בעליו גרם היה מקולקל כבר משעה ראשונה

כי פליגי דרמא תלתא ואתא תלתא ופלגא הוה מצי למימר כי פליגי דרמא תלתא ואתא תלתא ותילתא דרבנן סברי תלתא עייל תלתא נפק פש ליה תילתא ותלתא בתשעה תילתא ולא כלו' הוא ואחרים סברי תלתא עול תרין ופלגא נפיק פש ליה פלגא ותילתא ופלגא ותילתא בתרין ופלגא חמרא מעליא הוא דתילתא חמרא דארי תלת תילתי מיא דהיינו כוזא ופלגא כוזא דחמרא דארי כוזא ופלגא דמיא דכל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא לאו חמרא הוא

דף צז וביותר מכדי מדתו מי פליגי והתנן המתמד וכו' פי' רשב"ם ז"ל דלא פריך ובכדי מדתו לא פליגי דטעמא דרבי יהודה גבי מעשר משום חומרא דמעשר וטעמייהו דרבנן דלא פליגי ביותר מכדי מדתו ע"כ לאו משום חומרא דהא בכדי מדתו לא מחייבו וכו' וקשה דלמא רבנן לא מחמרי אלא ביותר מכדי מדתו אבל בכדי מדתו ס"ל דאין להחמיר כי היכי דלרבי יהודה צריך לומר נמי דלא מחמיר אלא בכדי מדתו אבל בפחות מכדי מדתו סבירא ליה דאין להחמיר לכך נראה כיש מפרשים שכתבו התוספות וחומרא לאו מילתא הוא אלא טעמא דרבנן ביותר מכדי מדתו וטעמא דרבי יהודה בכדי מדתו משום דס"ל דבהכי דרי על חד תלת מיא והוה חמרא מעליא דקסבר ר' יהודה אף על גב דלא מצא אלא כדי מדתו אמרינן תלתא עול תרין וריבעא נפיק פש ליה תלתא ריבעא ותלתא ריבעא בתרין וריבעא חמרא הוא מיהו קשה דאם כן מנא ליה לרבא למימר דכולי עלמא רמא תלתא ואתא תלתא ולא כלום הוא דלמא רבנן ואחרים פליגי נמי בהכי כי היכי דפליגי בהכי רבנן ורבי יהודה אבל לפי' רשב"ם ז"ל ניחא דאיכא למימר דקים ומסתבר ליה לרבא דרמא תלתא ואתא תלתא בו חלק רביעית יין ור' יהודה דמחייב במעשר משום חומרא הוא

לא צריכא שתמדן במי גשמים פירש רשב"ם ז"ל דבמים הוא דכתיב וכי יתן מים מה יתן דניחא ליה אף יותן דניחא אין לפרש אף יותן בעינן דניחא ליה שיבאו על הזרעים דא"כ מאי איריא שתמדן במי גשמים אפי' תמדן במים יפין נמי איכא נפקותא כגון שנפלו על הזרעים ולא ניחא ליה ועוד דאם כן מאי פריך וכיון דשקיל ורמי להו במנא אחשבינהו וכי בשביל דרמי להו במנא ניחא ליה שיפלו על הזרעים אלא הכי קאמר אף יותן בעינן דניחא ליה דאחשבינהו מעיקרא לצורך איזה דבר אף על גב דבתר הכי כי נפלו על הזרעים לא ניחא ליה כי יותן קרינן ביה וכן איתא בהדיא בפרק קמא דשחיטת חולין דקתני הכופה קערה על הכותל בשביל שתודח הרי זה בכי יותן ופירש"י ז"ל שם אם נפלו אחר כך על הפירות אפילו לאחר זמן הוכשרו דאחשבינהו להנך משקין להדחת קערה וניחא ליה בהך נפילה ואפילו לא אחשבינהו לצורך הנך פירות כי יותן קרינא ביה דניחא ליה בהך נפילה

הכי גרסינן בכל הספרים דאמר רבה סוחט אדם אשכול כו' והכי פירש אנן אפילו לכתחילה נמי דלא חמיר קידוש כניסוך דאמר רבה סוחט אדם וכו' ואי ס"ד דקידוש וניסוך שוין הן לגמרי אם כן תיקשי ברייתא דרבי חייא אהא דרבה דאמר מקדשין עליו אפילו לכתחילה והוה מצי למידק מהא דרבה בלא ברייתא דר' חייא אלא דאיצטריך לאתויי הא דתני רבי חייא ולמידק מהא דרבה דכל היכא דגבי ניסוך כשר בדיעבד גבי קידוש אפי' לכתחילה נמי דהשתא דייק שפיר בתר הכי מהא דתניא מפיה ומשוליה לא יביא וכו' ומהא דתניא יין כושי ובורק הלייסטן לא יביא וכו' דאי לאו דדייק מעיקרא דכל היכא דגבי ניסוך כשר בדיעבד גבי קידוש אפילו לכתחילה כשר לא הוה מצי פריך מידי מהנך ברייתות דלמא קידוש חמיר כניסוך

ואע"ג דעבריה במסננא וכו' ובטור א"ח סימן רע"ב כתב דאין מקדשין על יין מגולה אפי' האידנא דלא קפדינן אגילוי ונראה לפי ששבת בראשית רמז ליום שכולו שבת לעולם הבא כידוע וזה סוד זכור ושמור שמור רמז לשבת בראשית שצריך לשומרו זכור רמז ליום שכולו שבת שצריך האדם לזוכרו בשבת בראשית ולבקש עליו רחמים כמו שיסדו לומר הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו שבת וכיוצא בו והיין שמקדשין עליו רמז הוא לאותו יין המשומר בענביו וזהו דאיתא בפרק ערבי פסחים זכור את יום השבת זכרהו על היין שע"י היין שמקדשין עליו את יום השבת בראשית יש לזכור בשכר יום שכולו שבת שהוא ג"כ יין המשומר בענביו וכיון דיין קידוש לעומת יין העליון הוא ויין העליון מכוסה טמיר וגניז הוא ואין בו גילוי כמו שאמרו עיין לא ראתה אלהים זולתך זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית לכך אין מקדשין על היין מגולה ולפי שבעולם העליון עיקר קבול השכר הוא הריח הטוב שאין הנשמה נהנית אלא מן הריח לכך יין שריחו רע אין מקדשין עליו כיון דיין קדוש רמז לשכר העולם הבא שכולו ריח טוב

דף צח אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה משום דשקורי קא משקר ומטעה את הבריות כסבורין שהוא ת"ח לכך אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה כדאשכחן בנבות שהיה משקר ומטעה את הנביאים ואמרו בפרק הנחנקין ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן אמר רב יהודה מאי צא צא ממחיצתו דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני

הכל שקלתי בכף מאזנים ולא מצאתי קל מסובין תימה מה ענין סובין לחתן הדר בבית חמיו וכן הנך כולהו מה ענין זה אל זה ונראה דהכי קאמר הכל שקלתי בכף מאזנים ולא מצאתי דבר שהסברא נותנת שהוא טוב והוא אדרבא גרוע מאוד כמו סובין דמסתבר שהסובין טובים לאכילה כיון שהן באין מקמח הטוב והיפה ובאמת גרועין הן בתכלית כדאמרינן בריש פירקין ממרי רשוותך פארי איפרע וקל מסובין חתן הדר בבית חמיו דכיון שחמיו נתקרב אליו ונתן לו בתו ונדוניא מסתבר לומר שידוע אצלו בביתו להיות קרוב לו תמיד ובאמת דבר גרוע הוא מאוד משום