תורת חיים חלק ב רצ

דאיתרע לה רובא דרוב נשים בתולות נישאות מכח רוב הנישאות בתולה יש לה קול דהא דרוב נשים בתולות נישאות לא עדיף כולי האי למימר דרוב הנישאות בתולה יש לה קול בטיל לגביה

דף צג רישא מ"ט לאו משום דרובא הכי איתנהו תימה נהי דלא אזלינן בתר רובא אפי' הכי הגיעו כיון דהמוכר מוחזק בממון אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה דהכי נמי הוי טעמא דשמואל במוכר שור ונמצא נגחן וי"ל דע"כ איירי דהמעות עדיין ביד הלוקח נינהו מדקתני סיפא אומר לו הרי שלך לפניך ולא קתני הרי זה מקח טעות משמע דאיירי שהמוכר תובעו ללוקח וקאמר דמצי לוקח למימר ליה הרי שלך לפניך ואיני נותן לך משלי כלום וכי האי לישנא תנן בפרק הגוזל קמא גזל עבדים והזקינו מטבע ונפסל תרומה ונטמאה וכו' אומר לו הרי שלך לפני' ולפי זה לא קשיא מידי מכאן למה שפירש"י ז"ל בפרק אף על פי גבי הא דפריך אלא מעתה עבד כהן שלקחו מישראל לא יאכל בתרומה וכו' שפירש שם דכיון דהנהו אית להו קלא אמרינן דסבור וקבל כמ"ש התוספות דהתם איירי שכבר קבל המוכר מעות וכיון דלא בדק לוקח קודם נתינת המעות בתר הני מומין דאית להו קלא ודאי סבר וקבל אבל הכא מצי לוקח למימר לא בעינא ליה כיון דלא יהיב ליה דמי וכן כתבו התוספות שם בשם רבינו אליהו ז"ל ורשב"ם ז"ל כתב וסתם לוקח אעבד שפירא יהיב זוזי משמע דסבירא ליה דהמעות ביד מוכר נינהו ואפי' הכי פריך שפיר משום דחזקת ממון שביד המוכר לא מהניא מידי כיון דסתם לוקח אעבד שפירא יהיב זוזי אנן סהדי דלא יהיב זוזי אהאי עבדא כיון דגנבא הוא ולא שייך למימר המוציא מחבירו עליו הראיה ולא הוצרך לפרש כן

סברוה דרובא וחזקה כי הדדי נינהו תימא כיון דרובא וחזקה כי הדדי נינהו אמאי קאמר רבי אחא בידוע שזה הרגו ומשלם לוקמא חזקת גמל האוחר להדיא רובא דגמלים דאיתנהו התם ולוקמא ממונא בחזקת מריה ועוד דמאי קאמר לימא רב דאמר כרבי אחא והא טעמא דרב הוי משום דרובא לרדיא זבני משמע דאי הוו פלגא לרדיא ופלגא לנכסתא מודה רב דאזלינן בתר חזקת ממון ורב אחא לא ס"ל הכי דהא רובא וחזקה כי הדדי נינהו ואפ"ה קאמר בידוע שזה הרגו ולא אזיל בתר חזקת ממון ומאי קאמר נמי דשמואל אתי כתנא קמא אדרבא רב אתי כוותיה ולא שמואל מדנקט שור שהיה רועה משמע דוקא משום דדרך הרבה שורים להיות שם לכך ס"ל דאין אומרים בידוע שזה הרגו דאוקי חזקה להדי רובא וממונא בחזקת מרא אבל אי לא היו שם הרבה שוורים הוי אזלי בתר חזקת השור שמוחזק ליגח ולא הוו אזלי בתר חזקת ממון וכיון דרובא וחזקה כי הדדי נינהו אם כן לא אתיא כשמואל אלא כרב וליכא למימר דלהכי נקט ונמצא שור הרוג בצדו גמל הרוג בצדו דהיינו קרוב לו דאוקמינן קרוב להדי רובא דשוורים ודגמלים פש ליה חזקת שור המועד ליגח וחזקת גמל האוחר זר להדי חזקת ממון והוי דומיא דפלוגתייהו דרב ושמואל דהא בפרק לא יחפור קאמר דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב אפילו בקורבא דמוכח כדאיתא התם אלמא רובא עדיף מקרוב ולא אמרינן אוקי קרוב להדי רובא וי"ל דהכי קאמר סברוה דרובא וחזקה כי הדדי נינהו דמאן דאזיל בעלמא בתר רובא נגד מיעוטא דס"ל דרובא עדיף ממיעוטא אזיל נמי בתר חזקה נגד רובא דס"ל דחזקה עדיף מרובא וא"כ לימא רב דאמר כר' אחא וכו' אבל קשה דבפ"ק דחולין גבי הא דקאמר מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא כתבו התוספות וא"ת וכיון דאמרי זיל בתר חזקה כ"ש בתר רובא דרובא וחזקה רובא עדיף וי"ל דהא דרוב עדיף לא מסברא אלא ילפינן מפרה אדומה וכו' משמע שם דליכא מאן דפליג דרובא עדיף מחזקה

ואף על פי שזה מנוגח דרואין בו מכה סימן נגיחה דליכא למיתלי שמת מעצמו ולפי שסימן הנגיחה לאו סימן מובהק הוא דאיכא למיתלי שנפל דבר על גבו ועלתה בו מכה דומה לנגיחה לכך קאמר ואף עפ"י שזה מנושך דהוי רבותא טפי שרואין בו סימן נשיכה כגון שניכר השניים בגבו דודאי מת בנשיכה וזה מועד לישך אפילו הכי אין אומרים בידוע שזה נשכו

המוכר פירות לחבירו ולא צמחו אינו חייב באחריותן משום דאיכא דזבין לאכילה ואיכא דזבין לזריעה אוקי הני להדי הני ואוקי ממונא בחזקת מריה ואף על גב דמאה לעינים דזבני לאכילה טפי מלזריעה תנא בא"י קאי שהיה כל א' זורע ואוכל משדה שלו וזימנין איכא נמי דזבין לאכילה ואיכא נמי דזבין לזריעה וליכא שום רובא

לאו אפי' זרע פשתן דרובא לזריעה זבני וליכא למימר דלעולם אזיל בתר רובא וה"ק אפי' זרע פשתן דס"ד ניזל בתר רובא דזריעה קמ"ל דאזלינן בתר רובא דאינשי דע"כ ס"ל להאי תנא דאיכא דזבני זרע פשתן לזריעה ואיכא דזבני לאכילה וליכא רובא דאינשי כלל אלא רוב דזריעה דאי איכא רובא דאינשי כי היכי דאיכא רובא דזריעה א"כ פשיטא דשוין הן דמאי אלימ' דהאי רובא מהאי רובא וא"כ לא שייך למיתני אפי' דמה לי זרע פשתן משאר פירות דכי היכי דבשאר פירות אינו חייב באחריותן משום דאוקי הני דזבני לאכילה להדי הני דזבני לזריעה ואוקי ממונא בחזקת מריה הכי נמי בזרע פשתן אוקי רובא להדי רובא ואוקי ממונא בחזקת מריה ולא שייך למיתני אפילו אלא ודאי סבירא ליה דליכא אלא רובא דזריעה ואשמעינן דלא אזלינן בתר רובא לאפוקי ממונא מחזקת מריה וקשיא לרב וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל פי"ו מהלכות מכירה דלתנא קמא אדרבא רובא דאינשי קונין זרע פשתן לזריעה שכתב אפילו היה זרע פשתן שרוב בני אדם קונין אותו לזריעה הואיל ואוכלין אותו אינו חייב באחריות זריעתו

אי ת"ק ואמרו לו ורב אתי כאמרו לו אע"ג דרב אזיל בתר רובא ומפיק ממונא וברובא דאינשי לא מפקינן ממונא דאדרבא מסייע ליה למוכר המוחזק בממון מכל מקום צריך לומר דאמרו לו נמי סבירא להו דאזלינן בתר רובא ומפקינן ממונא מחזקת מריה מדקאמרו הרבה לוקחין אותו לדברים אחרים משמע דאי לאו דאיכא רובא דאינשי הוה אזלינן בתר רובא דזריעה ומפקינן ממונא ואם תאמר ומנא ליה למימר דתנאי היא דלמא ת"ק נמי אזיל בתר רובא דזריעה אלא דס"ל דאזלינן בתר רובא דאינשי ואוקי רובא להדי רובא ואוקי ממונא בחזקת מריה ואי משום דא"כ מאי איכא בין תנא קמא לאמרו לו דלמא אמרו לו היינו ת"ק גופיה שחזר והשיב תיובת' על דברי ר' יוסי כמו בשאר דוכתי ור' יוסי לא חש להשיבו משום דס"ל דליכא רובא דאינשי כלל אלא רובא דזריעה וליכא אלא תרי תנאי וי"ל מדנקט ת"ק זרע פשתן אינו חייב באחריותן ולא נקט סתמא זרעים הנאכלין אינו חייב באחריותן ע"כ צריך לומר דרבותא אשמעינן דאפילו זרע פשתן דרובא לזריעה זבני ואפי' הכי לא אזלינן בתר רובא אלמא דאמרו לו לאו היינו תנא קמא דאי אזיל בתר רובא דזריעה אלא דסבירא ליה דאיכא נמי רובא דאינשי ואוקי רובא להדי רובא ואוקי ממונא בחזקת מריה א"כ מאי רבות' דנקט זרע פשתן טפי משאר זרעים הנאכלין דבשאר זרעים נמי אמרינן הכי אוקי הני דזבני לאכילה להדי הני דזבני לזריעה ואוקי ממונא בחזקת מריה כדפירשתי לעיל

מפני שהוא כנושא שכר הטור סימן ש"ו כתב דהטבחים שנוטלין הכרכשתות מן הכשרות מקרי שפיר בשכר אע"פ שאין נוטלין כלום מן הטרפות שאם לא נטרפה היה נוטל נמצא זה שכרו ועוד הכרכשתות שנותנין לו מן הכשרות הן שכרו גם על הטרפות ע"כ ולפי זה הוא הדין גבי חיטין לטחון שרגילות ליתן מדה מן החטין וכן גבי קמח לנחתום שנותנין לו פת בשכרו שאם עשאן סובין ופת ניפולין מקרי שפיר בשכר אע"ג שאינו נוטל כלום מן הסובין ופת ניפולין מקרי בשכר מהנך טעמי דלעיל ונראה דלהכי נקט תנא מפני שהוא כנושא שכר ולא קאמר מפני שהוא נושא שכר לאשמעינן דאף ע"ג שאינו נוטל שכר מן הנבילות ומסובין ומפת ניפולין אפ"ה כיון שנוטל שכר מן הככרות ומן הקמח ומן הפת הוי כאלו נוטל שכר גם מן הנבלות ומן הסובין ומפת ניפולין וחייב

מאן י"א רשב"ג בריש פירקין כתבו התו' דרשב"ג איירי דאיגלאי מילתא וכו' וכן משמע בש"ס דאיכא למאן דמחייב אפי' הוצאה לכאורה אין הלשון מדוקדק דכיון דארשב"ג קאי ואיהו גופיה הכי ס"ל הוה להו למימר וכן משמע בש"ס דמחייב אפילו הוצאה

דף צד תפשוט מינה חיטי ושערי דעפרורית לא מקבל פירשב"ם ז"ל דעפרורית לא מקבל היינו רובע אבל פחות מרובע מקבל וכי משני לעולם חיטי ושערי מקבל היינו רובע וקשה דהא אי בחיטי ושערי מקבל רובע אע"ג דלא מעקרי להו ע"כ בעדשים דמעקרי להו אית בהו עפרורית טפי מרובע ואמאי קתני בריי' דלא מקבל בעדשים אלא רובע ואי ליכא עפרורי' בעדשים טפי מרובע אע"ג דמעקרי להו א"כ ע"כ בחיטי ושערי אית בהו עפרורי' בציר מרובע לכך נראה דאהא דמשני קטנית רובע עפרורית פחות מרובע דמשמע פחות מרובע משהו מקבל כדפירשב"ם ז"ל פריך תפשוט מינה חיטי ושערי דפפרורי' לא מקבל פיר' לא מקבל לגמרי אפי' פחות מרובע ותיובת' דרב דאמר הבורר צרור מגרנו של חבירו וכו' דאי בחיטי ושערי נמי מקבל עפרורי' פחות מרובע א"כ ליתני בחיטי ושערי דמקבל בהו עפרורית כחו מרובע ואנא ידענ' דבעדשים אפי' רובע נמי מקבל דכיון דבחיטי ושערי מקבל פחות מרובע דהיינו אפי' פחות מרובע משהו אע"ג דלא מיעקרא להו ולית בהו אלא עפרורית דאתי מעלמא א"כ אמאי לא ידענא דבעדשים דאית בהו עפרורית דאתי מעלמא ואית בהו נמי עפרורית ממאי דעקרי להו דמקבל בהו כל שהו טפי מפחות מרובע משהו דהיינו רובע שלם אבל השתא דתני עפרורית בעדשים איכא לומר דבחיטי ושערי לא מקבל עפרורית כלל דעפרורית דעלמא לאו סברא היא ואם כן טפי הוה ליה למיתני בחיטי ושערי דמקבל בהו פחות מרובע ואנא ידענא דבעדשים מקבל רובע שלם ומדלא קתני הכי צריך לומר דבחטי ושערי לא מקבל כלל ומשני לעולם חיטי ושערי מקבל עפרורית פחות מרובע ועדשים איצטריכא ליה כולי

סברוה דרובע דכלאים כיותר מרובע דהכא פי' דלא שכיח להיות בסאה תבואה רובע מתבואה אחרת כי היכי דלא שכיח להיות בתבואה עפרורית טפי מרובע ודוקא חיטין מצויין להיות בהן רובע קטני' כדקתני לעיל אבל שאר כל תבואות לא שכיח להיות בסאה של מין זה רובע מתבואה אחרת ואיכא למימר ודאי עריב בו בידים ולהכי ימעט ונראה דהיינו מה שכתבו התוס' בסמוך ולא מסתבר ליה למימר דפליגי וכולי דמה שדחה דחומרא בעלמא הוא היינו אליבא דת"ק דאיהו סבר דרובע לא שכיח ור"י פליג עליה וס"ל דשכיח ולהכי לא כתבו ולא מסתבר ליה למימר דבהא פליגי וכולי

מיתיבי כל סאה שיש בה וכולי נראה דשלש תיובתות ראשונות עיקר תיובתא

מיתיבי לא הוי אלא לימא כתנאי דאי לאו הכי מאי תיובתא הא איכא תנא דקאי כוותיה והא דלא נקט לימא כתנאי משום דכל היכא דנקט לימא כתנאי לא דחי ש"ס אלא חדא מנייהו אבל אידך אתי ודאי כוותיה והכא דחי ש"ס תרוייהו דלא הוי לא תיובתא ולא סייעתא לכך סידרן מילי מילי וכיון דלא הוה פריך אלא לימא כתנאי ומרישא וסיפא בחד זימנא הוה פריך ניחא הא דגרסינן בספרים ת"ש מסיפא ר' יוסי אומר יבור משום דאכתי לא הוה ידע הא דדחי דחומרא בעלמא הוא דהא מתרוייהו הוה פריך בחד זימנא

דף צה חסורי מיחסר' והכי קתני בד"א דאמר ליה למקפה תימה אמאי קאמר חסורי מיחסרא ולא משני תני ברישא דברייתא ומקבל עליו עשר קוססו' למאה כדמשני לעיל וי"ל דהא דאמר לעיל תני ברישא דברייתא וכולי אינו מגיה הברייתא אלא מפרש לה דנותן לו יין שכולו יפה דקתני היינו שנותן לו עשר קוססות למאה דכל שאין בתוכן אלא עשר קוססות למאה יין שכולו יפה קרי ליה כיון דסתם מאה חביות אורחייהו בהכי וכי פריך מברייתא דרב זביד אידחי נמי הך שינויא דמשני תני ברישא דברייתא וכולי דהא מברייתא דרב זביד משמע בהדיא דיין שכולו יפה היינו שאין בהן קוססות כלל מדקתני סיפא ומקבל עליו עשר קוססו' למאה משמע דיין שכולו יפה דרישא שאין בהן שום קוססו' וא"כ ברייתא קמיית' דקתני נמי סתמא דנותן לו יין שכולו יפה כולו יפה לגמרי