תורת חיים חלק ב רפז

הנשאר בארץ וזהו גזעו של אדם. ולפי פירש זה הוה סיפא דקרא דומיא דרישא דברישא כתיב בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד לומר שאין בפריחת רשעים בעולם הזה כלום אלא כמו עשב שבלה במהרה ולא עוד אלא שע"י שנותן בעולם הזה אין להן חלק לעולם הבא ויורדין לגיהנם וזהו שאמר ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד אבל בצדיקים אינו כן אלא צדיק כתמר יפרח שאוכל מפרי מעשיו בזה העולם זמן ארוך כתמר זה שמוציא פירות שבעים שנה כדאיתא במדרש ולא עוד אלא שהקרן קיימת לו לעולם הבא ואחר מותו גזעו מחליף וזהו שאמר כארז בלבנון ישגה שגזע מחליף כמו

הכא במאי עסקינן בשאר מיני ארזים כגון שיטה והדס ועץ שמן וכולי דאינהו אין גזען מחליף וקרא איירי באותו שקרוי ארז שנאמר כארז בלבנון ישגה וארז גזעו מחליף היא

דף פא ממאי מדקתני משנה יתירה כתבו התוספות תימה והא דתנן בסיפא הקונה שלש אילנות בתוך של חבירו מביא וקורא ר"מ אומר אפילו שנים אמאי איצטריך ההיא משנה כיון דלרבנן קונה קרקע וכו' וכו' וכתבו עוד ועוד תימה לרשב"א דאי מחייב ר"מ בלוקח פירות מן השוק הוה ליה למימר בסיחא אפילו לקח פירות מן השוק מה שהקשה רשב"א ז"ל יש לומר דבין ברישא בין בסיפא רבי מאיר לדבריהם דרבנן פליג עלייהו דברישא דקאמרי רבנן דהקונה שנים מביא ואינו קורא משום דלית ליה קרקע קאמר להו רבי מאיר דאפילו אם כדבריהם כן הוא לענין מקח וממכר דשני אילנות אין להן קרקע אפילו הכי פליגנא עלייכו וסבירא ליה דמבי' וקורא דלא בעינן קרקע בביכורים וכן פירש רשב"ם ז"ל ובסיפא קאמר להו איפכא דקאמרי רבנן הקונה שלש אילנות מבית וקורא משום דשלש אילנות יש להן קרקע קאמר להו ר' מאיר אפי' אם כדבריכם כן הוא לענין ביכורים דבעינן קרקע אפי' הכי פליגנא עלייכו דאפילו בשנים מביא וקורא משום דבשנים נמי קנה קרקע לענין מקח וממקח ולהכי לא קאמר אפי' לקח פירות מן השוק משום דלפי דבריהם פליג עלייהו דאפי' לדבריהם דבעינן קרקע בשנים מיהו מביא וקורא. ולפי זה קושיא קמיית' נמי יש לומר דתני סיפא איידי רישא דאיידי דאיצטריך למיתני בא דלרבנן הקונה שני אילנות מביא ואינו קורא תני נמי סיפא דהקונה שלש אילנות דמביא וקורא לרבנן ואיידי דאיצטריך למיתני ברישא שנתווכח רבי מאיר לדבריהם דרבנן בשני אילנות לאשמעינן דאפילו בלוקח פירות מן השוק מחייב רבי מאיר תני נמי סיפא שנתווכח רבי מאיר לדבריהם דרבנן בשלשה אילנות מיהו לפי המסקנא דלא מחייב רבי מאיר אלא בשני אילנות קשה קצת דלא הוה ליה למיתני התם בסיפא הא דרבי מאיר אומר אפילו שנים כיון דמרישא שמעינן לה דקתני רבי מאיר אומר וקורא דהיינו אפי' שנים כי היכי דלא קתני סיפא דמתניתין דהכא שלשה קנה קרקע ר"מ אומר אפילו שנים משום דארישא סמיך דקתני ר"מ אומר קנה קרקע א"כ התם נמי איבעי ליה למיתני כי הכא

מאי טעמא דכתיב ולקחת והבאת פי' רשב"ם ז"ל דכתיב ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא והאי ולקחת קרא יתירא הוא דמצי למכתב והבאה מארצך ודרשינן בין וכו' ולישנא דש"ס לא משמע פירושו מדקאמר דכתיב ולקחת והבאת משמע דקרא הכי כתיב לכך נראה דגרסינן דכתיב ולקחת ובאת דברישא כתיב ולקחת מראשית כל פרי האדמה והדר כתיב ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם הגדתי לכך דרשינן עד שתהא לקיחה והבאה כאחד ומדברי הרמב"ם זכרונו לברכה פ"ד מהלכות ביכורים משמע בהדיא גרסינן ולקחת ובאת

דף פב הא לא דמיא אלא לסיפא וזה וזה אינן רשאין לזורעה דכי היכי דהתם שניהן מעכבין זה על זה מוכר אלוקח דא"ל להלים יהבית לך ולא לזריעה ולוקח אמוכר דא"ל כיון דמן הצד יהב' לו לית לך פסידא כולי האי דדוקא ברישא שהדרך מפסיק באמצע השדה אנן סהדי דאדעתא דהכי יהיב ליה שיהא רשאי לזורעו דאי לאו הכי לא מצי לחרוש ולזרועו כל השדה בבת אחת והוה ליה פסידא רבה אבל כשהוא מן הצד איכא למימר דלגמרי יהיב ליה להליכה ולא על מנת שיהא רשאי לזורעו דלא קפיד איניש אפורתא כשיעור רוחב דרך והכי נמי גבי אורה וסלו כאלו הוה בצד השדה דמי דמשם ולפנים הקרקע של בעל האילנות הוא ובלאו הכי צריך להפסיק בחרישה וזריעה כשמגיע לשם לכך שניהם מעכבין זה על זה מוכר אלוקח דאמר ליה לאורה וסלו מכרתי לך ולא לזריעה לוקח אמוכר דאמר ליה כיון דלית לך פסידא כולי האי דאינו מפסיק באמצע שדך לגמרי מכרת לי לצורך אורה וסלו ולא על מנת שתהא רשאי לזרוע שם ועיין בפרק המוכר פירות מה שפירש רשב"ם זכרונו לברכה אהך מתניתין

וליחוש דלמא מסקא ארעא שרטון וא"ת כי מסקא ארעא שרטון מאי הוה לימא ליה נסלק העפר ונבדוק ונראה אי לאו אילן אחד הוא יש לומר דאפילו הוו אילן אחד למטה מצי לוקח למימר מעיקרא שלשה בדי אילן זבנת לי דבשעת מכירה כבר העלת הקרקע שירטון והיו נראין כשלש אילנות דבכה"ג קנה קרקע כדמשמע לקמן גבי הא דבעי מכר לו שלשה בדי אילן מהו

דף פג זיל הב ליה כמלא בקר וכליו מדנקט האי לישנא משמע דצריך שיעור כדי שיעבור שם בקר וכליו קאמר ואף על גב דדורא דרעוות' בבבל היה ובבבל שיעור בקר וכליו לא הוה אלא שני אמות כבר כתבו התוספות בפרק לא יחפור דצריך לומר דבההיא דורא דרעוותא היה להם מחרישה גדולה ארבע אמות כמו בארץ ישראל

אלא מעתה זבין ליה תלת היגי רומייתא כתב רשב"ם ז"ל דנראה לן דאפילו כשורה נמי לא מיזדרע בינתיים שדוחקים ללכת סמוך להם וקשה דאם כן מאי איריא תלת היגי רומייתא אפילו זבין ליה תרתי נמי לא מזדרע' בינתייהו מהאי דנועצין בגוף כקוץ מכאיב לכך נראה דהנך היגי רומייתא לאו כקוץ מכאיב נינהו והכי פריך אלא מעתה דטעמא דבעינן כחצובא משום דאז לא מיזדרע' בינתים א"כ זבין ליה תלת היני רומייתא שהן תנאין או אפדין ועומדין כחצוב' הכי נמי דיש לו והא מתני' שלשה אילנות קתני דמשמע אילנות דוקא אבל סנאים לא

לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר כתבו התוס' דרבא דפסיק בפ' הזהב דשתות קנה ומחזיר אונאה אתי שפיר כרב חסדא ולא בעי למימר דיקנה בע"כ אלא רצה קנה ומחזיר אונאה אלא שלא חש רבא לפרש סצה וכו' בפרק הזהב כתבתי דאין הלשון משמע כן דקנה ומחזיר אונאה משמע דע"כ קנה וע"כ מחזיר אונאה וכ"כ רב אלפס ז"ל שם וכן פירש רש"י ועוד דא"כ הוה ליה לפרש בהדיא אם רצה קנה וגם דוחק גדול לומר דקנה ומחזיר אונאה דרבא לא הוה כקנה ומחזיר אונאה דר' נתן דהתם ומה שהקשית שם על פירוש רש"י ז"ל מפורש התם

דף פד מאי קמ"ל מתני' היא כתבו התוספות והא דקתני יפות ונמצאו יפות אף על גב דלא איצטריך י"ל דאי רישא חידוש הוה ניחא דנקט סיפא כדי למנות ארבע מדות אף על גב דפשיטא הוא וקשה כיון דסיפא כדי נקט א"כ למאי דמשני דאי ממתני' ה"א דלמא דרב חסדא תרוייהו מצו הדרי בהו ופי' רשב"ם ז"ל וכ"כ התוספות דממתני' ליכא למשמע מידי דאפשר דמתני' איירי דלא הוקרו ולא הוזלו ואם כן יפות ונמצאו יפות לא שייך למיתני כלל דכיון דיהיב ליה מאי דאתני בהדיה ולא הוזלו ולא הוקרו מהיכא תיתי דבעי למיהדר ביה וגם דוחק לומר דסיפא לא איצטריך למיתני אלא משום דבעי למיתני ארבע מדות לכך נראה דרעות ונמצאו רעות ויפות ונמצאו יפות איצטריך למיתני לאשמעינן אף ע"פ שאין למעלה מהן ולא רעות שאין למטה מהן ויש אונאה שתות אין אחד מהן יכול לחזור בו אלא קנה ומחזיר אונאה וכ"כ הרמב"ם ז"ל פרק כ"ז מהלכות מכירה ובטור סימן רל"ג והר"ן ז"ל

יין וחומץ מין אחד הוא פירש רשב"ם ז"ל וכן לענין הודאה ממין הטענה דאם טענו יין וחומץ והודה לו באחד מהן חייב שבועה על השני ולא הוה ליה לפרש כן כיון דטענו שניהם אפילו לרבו דאמר שני מינין הן חייב שבועה דטענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן קיימא לן דחייב שבועה כמ"ש התוספות בפרק שבועת הדיינין דהכי סבירי להו לשמואל ולרב נחמן ולרב פפא ולר' יוחנן אליבא דחד אמורי וליכא מאן דפליג אלא רבי חייא בר אבא אליבא דרבי יוחנן כדאיתא התם אלא הכי הוה ליה לפרש שאם טענו בשני חביות של יין והודה לו בחביות אחד של חומץ חייב שבועה לרבבנן כיון דמין אחד הוא

עד כאן לא פליגי רבנן אלא לענין מעשר ותרומה וכו' פירש דדוקא לענין מעשר ותרומה פליגי רבנן וסבירא להו דמותר להפריש מזה על זה דאי משום דבסור להפריש ממין על שאינו מינו הא סבירא ליה לרבנן דיין וחומץ מין אחד הוא ואי משום דאסור להפריש מן הרעה על היפה האמר ר' אלעא מניין לתורה מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה וכו' אבל לענין מקח וממכר אפי' רבנן מודו דשניהן יכולין לחזור בהן דנהי דמין אחד הוא ואין המקח מתבטל בשביל כך מ"מ מתבטל משום דהוה ליה כמכר לו חטים יפות ונמצאו רעות וכרעות ונמצאו יפות דאיכא דניחא ליה בחלא ולא ניחא ליה בחמרא וכו' הלכך מכר לו יין ונמצא חומץ שניהן יכולין לחזור בהן לוקח מצי למימר חמרא ניחא לי חלא לא ניחא לי והוה ליה לדידיה יפות ונמצאו רעות מוכר מצי למימר חלא ניחא לי חמרא לא ניחא לי והוה ליה לדידיה רעות ונמצאו יפות לכך שניהן יכולין לחזור בהן וכן מכר לו חומץ ונמצא יין שניהם יכולין לחזור בהן מהאי טעמא אבל גבי חטין יפות ורעות לא שייך למימר הכי דודאי כולי עלמא ניחא להו ביפות ולא ברעות הלכך מכר לו יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר רעות ונמצאו יפות מוכר יכול לחזור בו ולא לוקח וכן בשחמתית ונמצאת לבנה בעצים של זית ונמצאו של שקמה נמי שניהן יכולין לחזור בהן מהאי טעמא דאף על גב דחד מינא הוא דתרוייהו מין חטין ומין עצים נינהו אפ"ה כיון דאיכא דניחא ליה בהאי ולא ניחא ליה בהאי ה"ל כיפות ונמצאו רעות וכרעות ונמצאו יפות כדפי' הלכך שניהן יכולין לחזור בהן והשתא מיתוקמא כולהו ארבע מדות דמתני' בחד עניינא דכולהו איירי ביפות ורעות. ורשב"ם ז"ל פי' במתני' דכל הנך דקתני ואזיל הוו שני מינין ולא שייך לפרש כן דהא מסיק דמתני' כרבנן נמי אתיא ולדידהו יין וחומץ מין אחד הוא

ת"ש מדד ולא משך ולא קנה מאי לאו בסימט' כתבו התוספות וא"ת דלמא בכליו של מוכר איירי וכו' ותימא לעיל בסמוך דקאמר קשיין אהדדי אלא כאן במודד לתוך קופתו וכו' תיקשי נמי מנא ליה למידק הכי דלמא הא דר' אסי יוחנן במודד ע"ג קרקע איירי והא דר' יעקב א"ר יוחנן בכליו של מוכר איירי דע"כ לישנא דאף על גב סימטא ניחא דהא השתא נמי מוקי לה במודד לתוך קופתו של לוקח אף על גב דעל גבי סימטא נקט וליכא למימר דאי בכליו של מוכר אמאי נקט והניח על גבי סימטא אפי' הניח ברשות לוקח נמי לא קני בכליו של מוכר דאיכא למימר דנקט סימטא משום דכליו של מוכר ברשות לוקח קמבעיא ליה לר' יוחנן דהא כליו של לוקח ברשות מוכר קמבעיא ליה אי קני אי לא כמ"ש התוספות לקמן וכי היכי דקא מיבעיא ליה בכליו של לוקח ברשות מוכר ה"נ קמבעיא ליה בכליו של מוכר ברשות לוקח דהא בהא תליא כדמשמע לקמן וכן כתבו הרמב"ם והרא"ש זכרונו לברכה ושמא משום דאורחא דמילתא דמוכר שמודד ומניח לתוך קופתו של לוקח או ע"ג קרקע והלוקח נטלן משם אבל שימדוד מוכר ויניח לתוך כליו לאו אורחא הוא ואע"ג דלקמן מוקי לה ברייתא בכה"ג מ"מ מילתא דלא שכיחא ולפי מה שפירשתי דהא בהא תליא א"כ למאי שכתבו התוספות וא"ת דלמא בכליו של מוכר איירי וכו' צ"ל דסיפא דקתני אם היה פיקח שוכר את מקומו מילתא באפיה נפשיה היא כדמסיק ולא הוה איירי בכליו של מוכר דומיא דרישא דאי סיפא נמי בכליו של מוכר איירי א"כ תפשוט מהכא דכליו של מוכר ברשות לוקח קנה ולקמן משמע דקמיבעיא לן אי קנה אי לא כדפירשתי

דף פה כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח או לא כתבו התוספות