תורת חיים חלק ב רפה

מיהו פשטא דקרא בו בים קאמר וארישא דקרא קאי דכתיב ברישא זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר על זה קאמר לויתן זה יצרת לשחק בו פי' בים

מיד בעט בו והרגו וא"ת כי הרגו מאי תקנתא הוה אכתי כל מימות שבעולם להיכן אזלי ויש לומר דבשמות רבה פרשת ט"ו מפורש הענין והכי איתא התם בשעה שאמר הקב"ה ותראה היבשה אמרו המים הרי העולם אנו מלאים ועד עכשיו צר לנו להיכן אנו הולכין בעט הקב"ה באוקינוס והרגו שנאמר בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב ולמה הרג אותן שהבית שמחזיק מאה חיים מחזיק אלף מתים ולכך נקרא אוקינוס ים המות ועתיד הקדוש ברוך הוא לרפאותו שנאמר אל הימה המצאים ונרפאו המים

דף עה עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן וכו' הסעודה תהיה בעדן גן אלהים שמה יאכלו חכמים הצדיקים לפני האלהים מגופו של לויתן דהיינו בשרו שהוא אור צח אור בהיר יותר מעורו אבל הסוחרים בעלי מעשים טובים אשר החזיקו בלומדי תורה לא יזכו למדריגה הגדולה הזאת לאכול מבשר לויתן לפני האלהים בגן עדן אבל יזכו לאכול ממנו בשוק ירושלים של עולם הבא דהיינו מה שישאירו תלמידים חכמים מסעודתן יחלקו תלמידים חכמים המותר ההוא בין הסוחרים אשר החזיקו בלומדי תורה ויאכלו חלקם בשוק ירושלים של עה"ב והיינו דקאמר והשאר חולקין אותו ועושין בו סחורה בשוק ירושלים לפי שדרך הסוחרים כך הוא לפעמים מקבלין דמי הסחורה מיד על מנת להעמיד הסחורה ללוקח לזמן יריד פלוני ככה הסוחרים שהחזיקו בלומדי תורה והוציאו ממונם בעה"ז על מנת לקבל שכרן בעה"ב עם תלמידים חכמים צריכין ת"ח להעמיד ולהשלים להם סחורתן משכר העה"ב ויחלקו להם ממותר בשר לויתן לכך קאמר ועושין בו סחורה מיהו עיקר הסעודה לתלמידים חכמים דוקא הוא כמו שאמר בהדיא ואין חברים אלא תלמידי חכמים והא דאמרינן המטיל מלאי לכיס של ת"ח זוכה ויושב בישיבה של מעלה מטיל מלאי שאני שעיקר לימודו של ת"ח על ידו הוא והוה ליה כיששכר, וזבולון שעשו שותפות בהדי הדדי לכך אוכלין חלק כחלק אבל מסייע בעלמא לא יזכה לסעודה גופה כי אם אל הנותר ממנה וראיה לדברינו מהא דאיתא בירושלמי דמסכת מגילה אנטונינוס אמר לרבי מוכלוי את מלויתן לעלמא דאתי מדלא קאמר ליה מי אכילנא מלויתן ואמר ליה מוכלני את משמע כדפירשתי דידע הוה אנטונינוס דלא יזכה למדריגה הגדולה הזאת להיות מאוכלי לויתן על הסעודה עצמה דלא יזכו בה אלא תלמידי חכמים העוסקים בתורה ואיהו לאו ת"ח הוה אלא מסייע לתלמידי חכמים הוה כדאיתא בפרק קמא דע"א דעביד לטבריא קלניא והוה משדר ליה לרבי מטרתא דדהבא כל יומא לכך קאמר ליה מוכלני את מלויתן פי' מי תאכילני אתה מן המותר ממה שישאיר מחלקך לעלמא דאתי בשכר מה שאני מסייע לך ללמוד תורה

אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה כלומר כמה גדולה תהיה אותה בושה דאף על גב דזה צדיק וזה צדיק זה זכה לחופה וזה זכה לחופה אפ"ה מדריגות החופות רחוקות זו מזו כל כך במעלה עד שהאחד נכוה מחופתו של חבירו וזהו בושה גדולה מאד לאפוקי אם היו מדריגות החופות קרובות זו לזו במעלה לא היתה אז הבושה כל כך גדולה אבל השתא אוי לאותה הבושה כיוצא בדבר אתה אומר ונתתה מהודך וכו' דהתם נמי כמה גדולה הבושה דאף על גב דזה נביא ומלך וזה נביא ומלך זה זכה לקרני הוד וזה זכה לקרני הוד אפילו הכי היו מדריגות קרני ההוד רחוקות זו מזו כל כך במעלה עד שזה היה דומה לחמה וזה ללבנה שהוא כיתרון האור מן החושך

פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה אוי לה לאותה בושה קצת תימא וכי בזו בלבד היה משה גדול מיהושע והלא כמה מעלות טובות היו לו למשה שלא היו ביהושע שנאמר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים ולא אמרו עליהן אוי לאותה בושה כו' וי"ל דקרני הוד של משה ויהושע עיקר גדול היה להנהיג בהן את ישראל שעל ידי קרני ההוד יכולין לסבול כל אחד ואחד מישראל לפי דעתו לפי שקרני הוד של משה משל ישראל היו מאותן כתרי הוד שנתקשרו להן לישראל בסיני כשהקדימו נעשה לנשמע כדאיתא בפ' רבי עקיבא בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע וכיון שחטאו ישראל ירדו ק"כ רבוא מלאכי חבלה ופרקום שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב אמר רבי יוחנן וכולן זכה משה ונטלן דסמיך ליה ומשה יקח את האהל וכתב שם רש"י ז"ל וכן כתבו התוספות שם דשתי כתרים של הוד היו לפיכך כשנטלן משה קרן עור פניו וכיון דמשה נטל מכל אחד מישראל כתרי הוד שלו שהוא אור בהיר אור השכל וזיו דעתו לכך היתה יכולת בידו לסבול כל אחד מישראל ולכוין את דעתו לפי שנשמתו ואור פניו היתה כלולה מכל ישראל ע"י זיו הוד שלהן ולהכי שקול היה משה ככל ישראל. ובזה ניחא מה שצוה הקב"ה למשה שיתן מהודו על יהושע שנאמר ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון וגו' ונתת מהודך עליו ולא האציל עליו מהוד זיו שכינתו אלא משום דברישא דקרא כתיב ויאמר משה אל ה' לאמר יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה ופי' רש"י ז"ל שם אלהי הרוחות למה נאמר אמר לפניו רבש"ע גלוי לפניך דעתו של כל א' וא' ואינן דומין זה לזה מנה עליהן מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו כלומר צריך אתה למנות עליהן איש כמוני היום שיכיר דעת של כל אחד ואחד וינהיגו לפי דעתו לזה השיב לו הקב"ה קח לך את יהושע ונתת מהודך עליו דכיון דקרני הוד שלך מכל ישראל הוא בא ועל ידי כן אתה מכיר דעתו של כל אחד ואחד כשתתן מקרני הוד שלך על יהושע גם הוא ידע ויכיר דעתו של כל אחד ואחד על ידי כן וזהו שאמר הכתוב ונתת מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל שעל ידי שיכוין דעתן ישמעו לו. ונראה כי זהו נמי טעם דגבי שבעים זקנים שנתמנו עם משה להנהיג ולשאת במשא העם כתיב וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם לכך האציל עליהם מרוחו של משה לפי שמנהיגן של ישראל צריך שיהא היכולת בידו לכוין דעתו של כל אחד מישראל כמו שאמר משה יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר וכיון דרוחו של משה היתה כלולה מכל ישראל לכך כשהאציל ממנו על הזקנים גם המה ידעו לסבול דעת כל אחד והשתא ניחא מה שאמרו אוי לאותה בושה כו' דכיון דפני משה כפני חמה הוה ופני יהושע כפני לבנה ולא זכה יהושע לקבל כל הוד הכתרים שהיו להן לישראל מהר סיני אלא חלק מהם נמצא שלא היתה היכולת בידו כל כך לכוון דעתו של כל אחד ואחד מישראל כמשה רבו ולא היה ראוי להנהיג את ישראל כמשה רבו לכך אמרו עליו אוי לה לאותה בושה וכלימה

דף עו אלא דרב ושמואל איכא בינייהו דרבי נתן סבר לה כשמואל דכי היכי דבעי קנין חשוב באותיות טפי מתנא קמא הכי נמי בספינה כמו שכתבו התוספות ולהכי נקט לספינה ואותיות בחד בבא ולא תני להו מילי מילי ספינה במשיכה ואותיות בשטר לאשמעינן דבעי קנין חשוב בספינה דומיא דאותיות

הא לא כתב ליה הכי לא קנה פי' רשב"ם ז"ל אלא מסר לו בלא שטר אחר לא קני כרבנן ודבריו תמוהים מדקאמר רב אשי אמריתא לשמעתא קמיה דרב כהנא ואמרי ליה טעמא דכתב ליה כו' משמע דדוקא אמילתא דרב פפא פריך ולפירושו תיקשי ארבנן גופייהו דאמרי לעיל עד שיכתוב וימסור טעמא דכתב ליה הא לא כתב ליה לא קני וכי לצור כו'. ועוד דמאי פריך וכי לצור על פי צלוחיתו הוא צריך דלמא טעמייהו דרבנן משום דאותיות מילי נינהו, ואין גופן ממון לכך בעו קנין חשוב טפי משאר דברים דהיינו כתיבה ומסירה ולישנא נמי לא משמע כפירושו מדקאמר טעמא דכתב ליה הכי הא לא כתב ליה הכי ולא קאמר טעמא דכתב ליה הא לא כתב ליה לכך נראה דרב פפא לפרושי מילתא דרבנן אתי דאמרי עד שיכתוב וימסור וקמ"ל רב פפא דצריך למיכתב ליה קני לך איהו וכל שיעבודא דאית ביה אבל אי כתב ליה קני לך איהו בלבד ולא כתב ליה וכל שיעבודא דאית ביה לא מהניא והיינו דפריך עליה רב אשי טעמא דכתב ליה הכי פי' שכתב ליה בהדיא וכל שיעבודא דאית ביה הא לא כתב הכי אלא כתב ליה קני לך איהו בלבד לא קני השיעבוד ואמאי וכי לצור על פי צלוחתו כתב ליה וכי האי גונא כתב רש"י ז"ל בפ' שני דקידושין גבי הא דקאמר התם ואיבעית אימא דכ"ע לית להו דרבי והכא בדרב פפא קמיפלגי. דאמר רב פפא האי מאן דזבין שטרא לחבריה צריך למיכתב ליה קני לך איהו וכל שיעבודיה ופי' שם ואיבעית אימא דכולי עלמא לית להו דרבי והכא כשמסר וכתב מיירי אלא שכתב ליה קני לך הוא השטר ולא כתב לה קני לך כל שיעבוד דאית ביה. ור"ת ור"י ז"ל נראה דסבירא להו נמי כדפירשתי דאי כפי' רשב"ם א"כ צריך לומר דרב אשי כרבי ס"ל וא"כ לר"ת ור"י דגרסי לקמן במילתא דאמימר אין אותיות נקנות במסירה כרבנן ועליה קאי רב אשי ואמר דסברא נמי הכי הוא תיקשי דרב אשי אדרב אשי מיהו מהרש"ל כתב דלר"ת ור"י גרסינן לעיל אמר לי טעמא וכו' ואמרי ליה אין לצור ולצור וכן משמע ממה שכתב התוס' בשם רשב"א ז"ל דאין להביא ראיה דסבר רב פפא דאין אותיות נקנות במסירה דדלמא סבר רב פפא דצריך להביא ראיה ולהכי צריך לכתוב כו' וא"כ מאי דייק טעמא דכתב ליה הכי הא לא כתב ליה הכי לא קני וכי לצור כו' דלמא הא דבעי למיכתב ליה כי היכי דליהוי ליה ראיה הוא ולא משום דאין נקנה במסירה אלא צריך לומר כדפי' והשתא דייק שפיר טעמא דכתב ליה וכל שיעבודא הא לא כתב ליה אלא קני לך איהו בלבד לא קני השעבוד ואכתי צריך להביא ראייה וכי לצור על פי צלוחיתו הוא צריך

דף עז ולא והאמר רבה בר יצחק אמר רב וכו' וקס"ד דאגב נמי קנין גרוע הוא וכמילי דמיא ואפ"ה קונין שטר על ידו אלמא דמילי במילי מיקני ומשני אגב שאני דלאו קנין גרוע הוא ועדיף ממילי דהא מטבע דלא נקני בחליפין וכו' וכי האי גונא כתבו התוספות מיהו מה שכתבו דאכתי קשה דהיכי מוכח מהכא דמיקני מילי במילי דהכא לא חזינן דמיקני אלא לענין שטר מכר הכתוב בשם מוכר דלוקח אבל מוכר שטר שיש לו על אחרים לעולם לא מיקני במילי י"ל דדייק שפיר דכיון דאמר רב הונא דזו היא ששנינו נכסים שאין להם אחריות וכו' אלמא סבירא ליה דשטרות בכלל נכסים דמתניתין נינהו וכיון דמתני' סתמא קתני נכסים שיש להן אחריות נקנין כו' משמע דבכולהו שטרי איירי מתניתין אפילו במוכר שטר שיש לו על אחרים מיהו ממתני' לחוד לא מצי פריך דאיכא למימר דשטרות כיון דלאו גופן ממון לאו בכלל נכסים נינהו אבל השתא דשמעינן מדרב הונא דנכסים דמתני' בשטרות נמי איירי אם כן פשיטא דבכל שטרות איירי כיון דמתניתין נכסים שאין להם אחריות סתמא קתני מה לי שטר מכר הכתוב בשם מוכר ללוקח מה לי מוכר שטר חוב שיש לו על אחרים אי שטרי בכלל נכסים נינהו כולהו שטרי אקרי נכסי

ורב חייא בר אבין אמר רב הונא שלשה שטרות שלא הגיעו ליד בעליהן הן וחלקין זה מזה בדיניהן חד מנייהו חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה וחד מנייהו חוזר בין בשטר בין בשדה וחד מנייהו אינו חוזר לא בשטר ולא בשדה שאם קדם מוכר וכתב את השטר וכו' כיון שהחזיק זה