תורת חיים חלק ב רפד

דקאמר אי אית ליה דיקלי יהיב ליה תרי דיקלי ובסמוך נמי קאמר חזינן אי אית ביה דיקלי יהיב ליה דבהנך מחוייב ליתן לו ועוד דא"כ איפכ' מיבעי ליה למימר אי משעבדי פריק ליה תרי דיקלי ואי לית ליה זבין ליה תרי דיקלי דהשת' זו ואין צריך לומר זו קאמר דכיון דאפי' אי לית ליה ברשותו כלל צריך למיזבן ליה לעמוד בדיבורו כי משעבדי דברשותו מיהא נינהו כ"ש דפריק להו מיהו מפי' רשב"ם ז"ל קצת דהוה גריס איפכא שפירש ואי משעבדי תחילה והדר פי' זבין ליה וכו' לכך נראה כגירסת הספרים דגרסי אי אית ביה דיקלי והא דקאמר יהיב ליה תרי דיקלי איידי דנקט זבין ליה תרי דיקלי פריק ליה תרי דיקלי נקט נמי יהיב ליה תרי דיקלי ואתי לאשמעינן דאפי' לית ביה אלא תרי דיקלי המקח קיים דמיעוט רבים שנים וקאמר ואי לית ביה דיקלי זבין ליה תרי דיקלי פי' ואין הלוקח יכול לומר איני לוקח אלא קרקע שיש בו דקלים וכן פירשו הרי"ף והרמב"ם ז"ל הך מילתא וטעמא משום דארעא ודיקלי משמע דקלי' אחרים ומשמע נמי קרקע שיש בו דקלים דבפר' המקבל נקט ש"ס ארעא דחד ודיקלי דחד והתם איירי בדקלים שעליה והא דלא אמר ארעא לחודא לשופרא הוא דאמר הכי דדוקא ארעא בדיקלי אין במשמעתו אלא קרקע שיש בו דקלים אבל ארעא ודיקלי משמע הכי והכי כיון שלא התנה לוקח בהדיא לכך אי לית ביה דיקלי יכול ליתן לו אחרים והדר קאמר ואי משעבדי פריק ליה תרי דיקלי דאע"ג דארעא ודיקלי משמע הכי והכי מ"מ כל היכא דאית ביה דיקלי לא מצי יהיב ליה דקלים אחרים דמסתמא דעתייהו אהנך דיקלי דאית ביה הוה ולכך קאמר דאי משעבדי הנך דיקלי דהאי ארעא לא מצי מוכר למימר הרי לית ליה דיקלי ואתן לך דקלים אחרים אלא פריק ליה תרי דיקלי דאע"ג שהן משועבדים כאית ביה דמי ומסתמא דעתייהו אהנך דיקלי הוה

דף ע מאן דאמר נשבע וגובה כולו לית ליה דרב חסדא כתבו התוספות וא"ת אכתי אמאי גובה כולו דניטעון ליתמי נאנסו. וי"ל דמילתא דלא שכיח היא לא טענינן ליתמי וכו' וכן כתב הטור סימן ק"ח דלא טענינן ליתמי נאנסו מיהו מדברי רב אלפס ז"ל בפ' המקבל משמע דטענינן להו נאנסו שכתב אמר רבא הלכתא נשבע וגובה מחצה דהוא בתורת מלוה אבל פלגא דהוה בתורת פקדון חיישינן שמא נאנס אי נמי דלמא פרעיה וב"י שם כתב נמי וז"ל והר"ן כתב שהרי"ף והרמב"ם חולקים ונראה דסבירא להו דאע"ג דלמאי דס"ד דפליגי בדרב חסדא צריך לומר דלא טענינן להו נאנסו מ"מ לפי המסקנא דכולי עלמא אית להו דרב חסדא שפיר איכא למימר דטענינן להו נאנסו ופליגי בטענת נאנסו כי היכי דפליגי בטענת פרעון דמ"ס אם איתא דנאנסו מימר הוה אמר ומ"ס אימור מלאך המות הוא דאנסיה עוד כתבו התו' ואין להקשות לרבי אבא דאית ליה מתוך שאינו יכול לישבע משלם אמאי פטרינן להו הא מחוייבים שבועה וכו' לפירוש ר"ת שכתבו התוספות לעיל דהך שבוע' דהכא מדרבנן לא קשה מידי דלא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם אלא בשבועה דאורייתא כמו שכתב הטור בסי' מ"ה בשם הרמ"ה

דף עא לא הקדיש אלא את חרוב המורכב ואת סדן השקמה לאפוקי בור וגת ושובך לא הקדיש אבל שאר אילנות שבשדה ודאי הקדיש אפי' לר' שמעון דשאר כל האילנות בכלל שדה נינהו כדיליף לעיל מקרא דויקם שדה עפרון מי שצריך לגבול סביב יצאו אלו שאין צריכין וכו' ועוד דאי ס"ל לרבי שמעון דשאר אילנות לא הקדיש א"כ כל שכן דאינן מכורין דהקדש עדיף ממכר וא"כ אמאי לא פליג רבי שמעון ארישא דמתני' דקתני לעיל המוכר את השדה מכר את החרוב שאינו מורכב ואת בתולת השקמה והוה ליה לפלוגי ולמימר דאינן מכורין ולפי' זה יש לתמוה דבפ' יש בערכין מייתי לה הך מילתא דר' שמעון ופי' שם רש"י ז"ל ר' שמעון אומר לא הקדיש אילנות שבה אלא חרוב המורכב וסדן השקמה שהן זקנים וגדולים מאד ויונקים משדה הקדש טפי משאר אילנות משמע דס"ל דשאר אילנות לא הקדיש ובלאו הכי נמי פירוש דחוק דמה לי יונקים הרבה מה לי יונקים מעט הא מכל מקום נהנה מן ההקדש

רבי שמעון דאמר כרבי עקיבא דמוכר בעין יפה מוכר ואין הכי נמי דמצי לוקח למימר עקור אילנך שקיל וזיל קצת תימה דכיון דלמאן דאמר מוכר בעין יפה מוכר מצי לוקח למימר למוכר עקור אילנך א"כ למ"ד מוכר בעין רעה מוכר נמי נימא מוכר ללוקח עקור אילנך ואמאי קתני מתני' הקונה שני אילנות בתוך של חבירו לא קנה קרקע משמע קרקע הוא דלא קני אבל אילנות מיהא אין צריך לעקור

דף עב שדה שאינה שדה אחוזה יצתה זו וכו' מדלא כתיב ואם את שדה מקנתו יקדיש לה' אשר לא משדה אחוזתו למה לי אלא אתי לאשמעי' דדוקא שדה מקנתו שאינה שדה אחוזה שקנאה מאחר אבל שדה מקנתו והוא נמי שדה אחוזתו כגון שקנאה מאביו ומת אביו ואח"כ הקדיש דהויא שדה מקנתו כיון שקנאה והוי נמי שדה אחוזתו כיון שקנא' מאביו ומת ואח"כ הקדיש דינה כשדה אחוזה וקא ס"ד דרבי שמעון נמי לא דריש אלא ייתורא דקרא דאשר לא משדה אחוזתו אלא דס"ל בעלמא דאזלינן בתר פדיון לכך סבר דה"ה הקדיש' ואח"כ מת אביו אלמא סבר בתר פדיון אזלינן ומשני דדרי' נמי מ"ם דמשדה אחוזתו ואין להקשות למאי דס"ד דטעמא דר"ש משום דאזיל בעלמא בתר פדיון א"כ קרא דאשר לא משדה אחוזתו למה לי י"ל דאי כתיב ואם את שדה מקנתו יקדיש לה' הוה משמע דבשעת הקדש תליא מילתא דכל שהוא מקדיש שדה מקנתו פודהו בשוויו אע"ג דבשעת פדיון הוי שדה אחוזתו דשאני הכא דגלי קרא לכך איצטריך למיכתב אשר לא משדה אחוזתו לומר שדה שאין ראויה להיות שדה אחוזה וכו': המוכר את הספינה פרק חמישי

דף עג מלא חוטא חלא ולא עברי פי' רשב"ם ז"ל אלא רחב חוט איני יכול לצאת מן החול מיהו מדנקט ולא עברי בוי"ו ולא קאמר מלא חוטא חלא לא עברי משמע דלאו כל רוחב החול שעל שפת הים שם גבול לים אלא כמלא רוחב חוט בלבד והיינו דקאמר מלא חוטא חלא ולא עברי כלומר שאין ברוחב הגבול כי אם מלא חוט ואפ"ה לא עברי ונראה דשיעור רוחב חוט של חול הזה רמז הוא לישראל שנמשלין לחול שעל שפת הים ומקיימין מצות ציצית שיש בה חוט של תכלת כי זה המצוה חומה היא סביב הים שלא יצא וישטוף את העולם והטעם נראה לפי שתכלת דומה לים כדאיתא בפ' כיסוי הדם לכך כשהקב"ה רואה את גלי הים שמגביהין את עצמן לצאת ולשטוף את העולם הוא זוכר במצות תכלת של ציצית שדומה לים וגומר בהן שלא יצאו וכי האי גונא אית' במדרש הביאו ב"י בטור א"ח סי' ח' הרוקח והמים להם חומה שהכריז גבריאל למים שאחריהם הזהרו שעתידין להשליך כנף ציצית לאחריהם משמע דמצות ציצית גרם לו לים שעמד כחומה ולא יצא והיינו ע"י חוט של תכלת שבה שדומה לים דכיון דדומה לים ויוצא מן חלזון הבא מן הים מסתלק חרון אפו של מקום וזעפו של ים ע"י מצוה זו

שנאמר האותי לא תיראו נאם ה' אסיפא דקרא סמיך סיפא דקרא והמו גליו ולא יעברונהו משמע דגלי הים הומים וקוראים זה אל זה להחריב העולם ואינן יכולים לעבור את הגבול אשר שם להם

הכי גרסינן לדידי חזי לי אורזילא דראימ' בר יומא דהוה וכו' וכן הוא בזבחים וכן גריס הערוך

וחרוב מיניה שיתין מחוזי ואכלו מיניה שיתין מחוזי ומלחו מיניה שיתין מחוזי הכי אורחא דש"ס כל היכא דבעי למינקט מספר גדול נקט שיתין כדאיתא בפ' הפועלים שיתין נמטי שיתין משיכלי דמא שיתין מיני לפדא שיתין עבדי וכו' ובסמוך נמי קאמר מסגי שיתין פרסי וכן שיתין רהוטי רהוט שיתין תיכלי מטו לגברא ועוד הרבה וטעמא נר' לפי שכל דבר בטל בס' דהכי ילפינן מזרוע בשלה והיינו דאיתא בפסחים מצרים אחד מששים בכוש וכוש אחד מששים בעולם ועולם א' מששים בגן וכו' כלומר דכוש גדול כל כך עד שמצרים בטל לגביה והעולם גדול כל כך עד דכוש בטל לגביה כדבר הבטל בששים וכן כולן דקחשיב התם והיינו דאיתא נמי פרק הרואה חמשה אחד מששים אש אחד מששים לגיהנם דבש א' מששים למן וכו' כלומר מתיקת הדבש אע"ג דמתיקתו רב אפ"ה בטל הוא לגבי מתיקות המן ואינו נחשב לכלום וכן חום אש שלנו אע"ג דחום גדול הוא בטל לגבי חום אש של גיהנם ולהכי נקט שהן אחד מששים דכל דבר בטל בששים. ולכך נקט הכא דחרוב מיניה שיתין מחוזי כלומר שכל כך הרבה כרכים נחרבו מיניה עד דכרך אחד אע"ג דגדול הוא הוה בטל לגבייהו דהנך כרכים שנחרבו מיניה וכן כל כך הרבה כרכים אכלו מיניה עד דכרך אחד הוה בטל לגבייהו אף על גב דהא נמי מילתא דתמיה הוה שיתפרנסו כל אנשי הכרך מדג אחד וכן בסמוך קאמר דמסגיא שיתין פרסי כלומר דמסגיא כל כך הרבה פרסאות עד דפרסה חדא בטל לגבייהו אע"ג דחד פרסה נמי מהלך רב הוא בשיעורא כדמיחם קומקומא דמיא וכן יש לפרשו בכולהו דוכתי

ורישיה ברקיע כמו נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ערים גדולות ובצורות בשמים כלומר גבוה מאוד

דף עד ועייל טייעא תותא ברכיה לאו שהיו שוכבין שם במדבר על פני הארץ דהא במדרש קאמר שהיו חופרין קברים לעצמן ונכנסין שם ועוד דאם כן היה יורד עליהם הגשם והשלג מן השמים אלא נראה שהיו עושין לעצמן מערות גדולות כדרך שעושין למתים ושכבו שם ורבה וההוא טייעא נכנסו במערה ושם עייל טייעא תותי בירכא דחד מינייהו

עכשיו שנשבעתי מי מפר לי נקט לשון הפרה ולא נקט לשון התרה אף על גב דק"ל דבעל בלשון הפרה וחכם בלשון התרה יש לומר דהוא יתברך שמו לגבי צדיק וחכם כביכול כאשה לגבי בעלה דמיא דלהכי נקרא משה רבינו וכמה נביאים איש האלהים לפי שהוא יתברך גוזר גזירה והצדיק מבטלה בזכותו ותפילתו וכמו אשה שהבעל מפר נדריה ודבריה וכן דרשו חז"ל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים מי מושל בי צדיק וגבי אשה נמי כתיב והוא ימשול בך ולכך קאמר דהוה ליה למימר מופר לך

מה עשה סירס את הזכר פי' רשב"ם ז"ל שלא יזקק לשאר דגים ואי אפשר לומר כן מדפריך בסמוך התם נמי ליסרסיה לזכר ולצננה לנקבה ומשני דגים פריצי וצריך לומר דכיון דפריצי אכתי איכא למיחש שמא יזקק לויתן זכר עם לויתן נקבה קאמר לפי שלא נסתרס ממש אלא שניטלה ממנו תאותו כמו צינון דנקבה אלא דגבי זכר שייך לשון סירוס וגבי נקבה לשון צינון דליכא למימר דכיון דפריצי איכא למיחש שיזקקו לה שאר דגים קאמר דאם כן מאי פריך בתר הכי וליעבד איפכא פי' שיצנן הנקבה ויהרוג את הזכר והא לא מצי למיעבד הכי כיון דאיכא למיחש שיזקקו לה שאר דגים ואין לפרש דהא דפריך וליעבד איפכא היינו שיסרס הנקבה ויהרוג הזכר דתו ליכא למיחש לשאר דגים חדא דצינון וסירוס נראה דחד מילתא נינהו כדפי' ועוד דאי סירוס מילתא אחריתי הוא ושייך נמי גבי נקבה א"כ תיקשי לפי המסקנא אמאי לא סירס תרוייהו הזכר והנקבה דתו ליכא למיחש למידי אלא ודאי ליעבד איפכא דקאמר היינו שיצנן הנקבה ויהרוג הזכר דלשאר דגים לא חיישינן שיזקקו לה, א"כ הא דמשני דגים פריצי ע"כ היינו דחיישינן שיזקק לויתן זכר עם לויתן נקבה קאמר אלמא דאף על גב דנסתרס הזכר אי לאו דהרג הנקבה אכתי הוה מצי ליזקק לה ואי כפי' רשב"ם דלכך סרסי שלא יזקק לשאר דגים א"כ כי סרסו מאי הוי הא אכתי מצי ליזקק להם אלא ודאי לשאר דגים לא חיישינן כלל בין בזכר בין בנקבה וצריך לומר דמה שסירס הזכר כדי דלא ליהוי ליה צער תאוה כלשון שני שפירש רשב"ם ז"ל ומצינו לשון סירוס אע"ג שאינו נוטל בלי הזרע כדאמרינן בסוף פ' שמנה שרצים הרוצה לסרס תרנגול יטול כרבלתו והוא מסתרס מאליו

כיון דכתיב לויתן זה יצרת לשחק בו בהדי נקבה לאו אורח ארעא