תורת חיים חלק ב רפג

במתנה ופנימי במכר סתמא דש"ס קאמר הכי משום דידע דמתנה עדיף ממכר כדמסיק מדקתני בד"א במכר וכו' אבל הנך דסבור מינה הוה סבירא להו דמכר ומתנה שוין הן והא דאיתמר שניהם במכר שניהם במתנה אין להם דרך זה על זה לאו דוקא אלא חדא מנייהו נקט וה"ה לחיצון במתנה ופנימי במכר או חיצון במכר ופנימי במתנה ולכך קאמר ש"ס דחיצון במתנה ופנימי במכר כ"ש הוא וחיצון במכר ופנימי במתנה יש להן דרך זה על זה

ולא היא מי לא תנן בד"א במכר פירש רשב"ם ז"ל בד"א דפליגי רבנן ואמרי דצריך לוקח ליקח דרך אבל מוכר אינו צריך משום דבעין רעה מוכר הני מילי מוכר וכו' ותימה דאם כן לא מייתי שום ראייה אליבא דרבי עקיבא דנהי דלרבנן מקבל מתנה עדיף דמאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב ומוכר בעין רעה מוכר אבל לר' עקיבא דאית ליה מוכר נמי בעין יפה מוכר איכא למימר דמכר ומתנה שוין לכך נראה דבד"א לאו אצריך ליקח לו דרך קאי ומדברי חכמים הוא אלא ארישא דמתני' דהתם קאי ודברי הכל הוא דקתני רישא המוכר את השדה וכו' לא מכר את הבור ולא את הגת ולא את השובך וקאמר בד"א דלא מכר כל הני במוכר אבל בנותן מתנה נותן את כולן וכן פירש רשב"ם לקמן והשתא מייתי ראייה שפיר דמתנה עדיף ממכר דאפי' לר' עקיבא דאית ליה מוכר בעין יפה מוכר ס"ל דהמוכר את השדה לא מכר בור וגת ושובך והנותן מתנה נותן את כולן אלמא דעין יפה דמתנה עדיפא מעין יפה דמכר

כוורת דבורים ר' אליעזר אומר הרי הוא כקרקע פי' רשב"ם ז"ל אלמא לרבי אליעזר חקקו ולבסוף קבעו כקרקע משוי ליה וברייתא דלעיל דלא כר' אליעזר היא ומיהו הנך רבנן היא וכן פריך לעיל גבי רבי אליעזר דבית דכרבנן אתיא שפיר ופירושו תמוה מדקאמר מני לא רבי אליעזר ולא רבנן וקאמר עלה הי רבי אליעזר וכו' משמע דברייתא לא מיתוקמ' בכל הנך דמייתי לא כר' אליעזר ולא כרבנן דומיא דמתני' דדף דלא אתי' ברייתא כחד מנייהו והא דלא קאמר הי ר' אליעזר והי רבנן לשון קצרה נקט כדפי' רשב"ם דלקמן נמי קאמר אלא ר' אליעזר דדף ולא קאמר אלא ר' אליעזר ורבנן דדף דהא כרבנן נמי לא אתיא. לכך נראה דכרבנן דבית לא אתיא כמ"ש התוס' וכרבנן דכוורת נמי לא אתיא דלמאי דס"ד דבכוורת מחוברת איירי וטעמא דרבי אליעזר דכקרקע דמי ולרבנן לאו כקרקע דמי דייק שפיר כדדייק לקמן ממתני' דדף והיינו מדלא מפליג בכוורת בין חקקה ולבסוף קבעה ובין קבעה ולבסוף חקקה כדרך שעושין כוורת בעצי היער אלמא דלר' אליעזר בין כך ובין כך כקרקע דמי ולרבנן בין כך ובין כך לאו כקרקע דמי וא"כ לא אתיא לא כרבי אליעזר ולא כרבנן ודחי התם כדאמר ר' אלעזר וכו' דלא חיישינן לחיבור הכוורת ופליג' אי דרשינן היקיש' דיער אי לאו. והא דלא קאמר ש"ס נמי בהא דבית וכוורת מני אי ר' אליעזר אפי' חקקו ולסוף קבעו אי רבנן אפ' קבעו ולבסוף חקקו כדאמר בסמוך אמתני' דדף י"ל דהכי אורחא דש"ס בכולהו דוכתי היכא דאית ליה פירכא על איזה תיובתא או על בעיא לא שביק ש"ס לסיים ולפרש התיובתא או הבעיא עד דשקיל וטרי ברישא באותה פירכ' והדר מפרש לה לתיובתא או לבעיא הכא נמי כי אמר לעיל מני לא רבי אליעזר ולא רבנן רצה לסיים ולפרש דאי רבי אליעזר אפילו חקקו ולבסוף קבעו וכו' כדמסיק אלא דלא שביק ש"ס לסיים ולפרש עד דשקיל וטרי ברישא הי נינהו רבי אליעזר ורבנן ובתר דאשכח להו מסיים ומפרש הקושיא וקאמר אי רבי אליעזר אפי' חקקו וכו' והכי איתא נמי בהגוזל קמא גבי הא דבעי יש שבח סימנים על גבי צמר וכו' וכה"ג אשכחן בכמה דוכתי

דף סו ושאני פשוטי כלי עץ דטומאה דרבנן אע"ג דפשוטי כלי עץ דלא חזו למדרס אפילו מדרבנן לא מקבלי טומאה כתבו התו' דיש מפרשים דדף של נחתומין שאני כיון שהוא משמש את האדם ואת משמשי אדם כדדריש בתורת כהנים וכו' וא"ת כיון דדף של נחתומין שאני משאר פשוטי כלי עץ ומקבל טומאה מדרבנן א"כ רבי יוסי בר חנינא אמאי מוקי לה פלוגתייהו בדף של מתכת דוקא וי"ל דס"ל לרבי יוסי דהא דאמר בת"כ דדבר שהוא משמש אדם ואת משמשי אדם מקבל טומאה דרבנן היינו כשהוא תלוש אבל דף של נחתומין דהכא שהוא מחובר בכותל אם הוא של עץ אינו מקבל טומאה אפילו מדרבנן וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה

אי הכי אפילו חקקו ולבסוף קבעו נמי פירש רשב"ם ז"ל אי הכי דלרבנן הכל שוה וכו' וגבי שאיבה הוא דאקילו לבטלו אגב קרקע אפילו חקקו ולבסוף קבעו נמי ליבטל אגב קרקע וקשה דאם כן מאי אי הכי הא אפילו אי שאיבה אבורייתא תיקשי נמי אגופא דברייתא דמ"ש קבעו ולבסוף חקקו מחקקו ולבסוף דקעו וע"כ צ"ל כדמשני דחקקו ולבסוף קבעו שאני הואיל ואיכא תורת כלי עליו בתלוש. לכך נראה דהא דמשני ושאני שאיבה דרבנן הכי פירש שאני שאיבה דרבנן גזירה שמא יבטול בכלי או אטו כולו שאוב ובצינור הקבוע בקרקע לא שייכא הך גזירה לכך אינו פוסל ותדע דאי בצינור נמי שייך למיגזר כי בטיל מדרבנן מאי הוי הא מדאורייתא לא בטיל וא"כ אכתי הוה להו למיגזר אלא צ"ל דס"ל דבצינור כיון שקבוע בקרקע לא שייך למיגזר ואע"ג דלא בטיל אינו פוסל לכך פריך א"ה דלא שייך גזירה בצינור הקבוע בקרקע אפי' חקקו ולבסוף קבעו נמי ומשני דכיון דאיכא תורת כלי עליו בתלוש אכתי שייך למיגזר

דף סז פתוחות לכאן ולכאן הרי אלו נמכרות עמה כן צריך להיות וכן הוא בתוספתא

הא דרוב תשמישתייהו לבר איידי דנקט רוב תשמישתייהו לגו נקט נמי רוב תשמישתייהו לבר וה"ה כשתשמישתן שוין נמי אין נמכרות כמה דהממע"ה וכן משמע קצת מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב היו פתוחות לכאן ולכאן אם רוב תשמישן עמה נמכרות עמה ואם לאו אינן נמכרות עמה

ואת היקבים פירשב"ם ז"ל היינו ים החקוקה ועשוי' כעין יקב ולפירושו לא הוי ליה למיתני היקבים בלשון רבים אלא ואת היקב כיון דליכא אלא חדא ועוד דא"כ אמאי תני הנסרים ברישא יקבים הוה ליה למיתני ברישא כיון דהיינו בדעצמו והוא עיקרו של מכר לכך נראה כפירוש הערוך שכתבו התוספות

שלא נקרא בית הבד אלא על שום קורה דבד הוא מלשון ועשית בדי עצי שטים דהיינו קורה והאומר בית הבד כאומר בית הקורה דמי

הכי גרסינן ברוב ספרים אמר ליה תנינא בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כולן מכורין וכן גריס רב אלפס והרא"ש ז"ל וכן משמע מדברי הרב המגיד שעל מה שכתב הרמב"ם ז"ל אמר לו בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך כולן מכורין כתב הוא ז"ל ברייתא שם וכן הא דתני רבי חייא אין כולן מכורין אבית הבד קאי ולפי זה הא דמסיק רב אשי דלא קני אלא א"כ כתב ליה ואלין מצרנהא אבית הבד דוקא קאי דלא קני החניות שחוצה לה אלא א"כ כתב ליה ואלין מצרנהא אבל גבי מרחץ אם אמר לו בית המרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך קנה הבריכות ובית העצים אע"ג דלא כתב ליה ואלין מצרנהא וכן משמע בהדיא מדברי הרמב"ם ז"ל בפ' כ"ה מהלכות מכירה דגבי בית הבד כתב אמר לו בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך כלן מכורין פירוש גלגל וקורה ומרצופין דלעיל מני' ואם היו חוצה לה חייות אם מצר לו מצרים החיצונים שלהן קנה ואם לא לא קנה וגבי מרחץ כתב ואם אמר לו מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כולן מכורין אעפ"י שהן חוצה לו פי' הבריכות ובית העצים דלעיל מניה ולא כתב נמי גבי מרחץ דלא קנה אלא א"כ מצר לי מצרים החיצונים אלמא דגבי מרחץ קנה אע"ג דלא אמר ליה ואלין מצרנהא וטעמא דמילתא נראה פשוט משום דגבי בית הבד אפי' אם אמר לו הוא וכל מה שבתוכו אכתי לא מכר לו לא את העבירים ולא שקין ולא מרצופין כדקתני לעיל הלכך אפי' אי כתב ליה בית הבד וכל תשמישיו איכא למימר דלא אתי לטפויי אלא הנך כיון דמונחין בתוכו אבל חניות שחוצה לו אכתי לא מכר לו אלא א"כ כתב לו נמי ואלין מצרנהא דאז ע"כ אתי לטפויי נמי חניות אבל גבי בית המרחץ דקתני לעיל בזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין מלבד הבריכות ובית העצים הלכך אם אמר לו בית המרחץ וכל תשמישיו אני מוכר ע"כ אתי לטפויי הבריכות ובית העצים ולכך לא צריך למיכתב ליה ואלין מצרנהא אבל מפי' רשב"ם ז"ל משמע דגריס תנינא בית המרחץ וכל תשמישיו וכו' וכתב דבבית המרחץ נמי צריך למיכתב ואלין מצרנהא וכן כתב הטור ותימא דכיון דגבי מרחץ אם אמר לו הוא וכל מה שבתוכו קנה הכל מלבד הבריכות ובית העצים כי אמר ליה בית המרחץ וכל תשמישיו ע"כ לטפויי הנך קאתי וא"כ למה ליה למיכתב נמי ואלין מצרנהא ועוד דא"כ אמאי נקט רב אשי חזינן אי אמר ליה בית הבד וכל תשמישיו ואלין מצרנהא קני הל"ל סתמא אי אמר ליה איהו וכל תשמישיו ואלין מצרנהא קני מדנקט בית הבד משמע דבבית הבד דוקא בעינן שיאמר לו נמי ואלין מצרנהא אבל בבית המרחץ לא לכך נראה דגירס' רב אלפס והרא"ש ז"ל עיקר וכן יש להורות ומהר"ש מחק בית הבד והגיה בית המרחץ ובחנם מחקו

שמעון בן אבשלום כתב רשב"ם ז"ל שמעון בן אבטולמוס בפר"ח משום דאבשלום בן דוד רשע הוה ואמרו במסכת יומא ושם רשעים ירקב דלא מסקינן בשמייהו

מאן דאמר בר מחווניתא כ"ש באגי נראה דבר מחווניתא הוא עבד הממונה להגיד ולאתווי תחומי באגי של מי זה ושל מי זה ולכך מאן דאמר דאפילו הממונה להגיד תחומי באגי מזדבן כ"ש באגי עצמן והשתא ניחא טפי הא דאמר בסמוך אמר תנא קמא באגי מזדבני בר מחווניתא לא מזדבן ואתא רשב"ג למימר וכו'

איפוך כתב רשב"ם ז"ל הכי גרסינן איפוך ר' יהודה אומר סנטור מכור וכו' וכתב עוד הכי נמי מסתברא לא גרסינן בכולה סוגיא משמע דבספרים הוה גרסינן הכי נמי מסתברא ולא הוה גרסינן איפוך וצריך לפרש הסוגיא כמו שפי' התוספות מיהו דוחק הוא לומר דתרי גוני סנטר נינהו דסנטר דרשב"ג גברא הוא ודברי יהודה באגי כיון דתרוייהו איירי במוכר את העיר משמע דחד ענינא הוא ועוד דלפירושם הא דפריך ומי מצית אמרת ר' יהודה כרשב"ג ס"ל לא קאי כלל אהא דמשני ליה דלמאי דס"ד דסנטר דר' יהודא גברא הוא נמי תיקשי ליה הכי לכך נראה דסנטר דרשב"ג ודרבי יהודה חד גוונא נינהו ודוקא אהא דמשני ליה דסנטר דרבי יהודה באגי הוא פריך משום דבאגי ובנותיה חד טעמא אית ליה דלרבנן אינן מכורין משום דחשיבי ולא בטלי אגב העיר ולרשב"ג לא חשיבי ובטלי אבל בר מחוונית' הא דאינו מכור לרבנן טעמא לאו משום דחשי' הוא אלא משום דכיון דנייד אינו בכלל העיר כדפי' רשב"ם ז"ל ולרשב"ג נייד ולא נייד שוין והשתא פריך שפיר ומי מצית אמרת רבי יהודה כרשב"ג ס"ל אי אמרת בשלמא דסנטר דרבי יהודה גברא הוא ניחא דודאי איכא למימר דסבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא דכיון דסנטר ובנותיה תרי טעמי אית להו שפיר איכא למימר דרבי יהודה טעמא דנייד לית ליה וטעמא דחשיבות אית ליה אלא אי אמרת סנטר באני לא מסתבר למימר דס"ל כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא דכיון דטעמא דתרוייהו משום חשיבות לאו סברא היא למימר דס"ל כוותיה ופליג עליה בחד טעמא ודחי דאפילו הכי אמרינן דס"ל כוותיה בחדא ופליגי בחדא דס"ל דבנותיה חשיבי כרבנן באגי לא חשיבי כרבי שמעון בן גמליאל

דף סט ולא השומירה העשויה בטיט ואע"ג דמחברא בארעא פי' רשב"ם ז"ל כיון דטוחה בטיט אינה מיטלטלת עוד וחשיבה ויש לה שם בפני עצמה והרי הוא כמוכר את השדה שלא מכר את הבית וכו' ואין זה ראייה דאין הבית עשוי לצורך השדה כלל אבל שומירה שעשויה לצורך שמירת השדה אע"ג דאינה מיטלטלת וחשיבה איכא למימר שנמכרת עם השדה לכך נראה כגירס' ר"ח דגריס בסיפא ולא את השומירה שאינה עשויה בטיט והשתא ניחא דאינה מכור דאע"ג דמחבר' בארעא כיון דאינה עשויה בטיט הויא כמטלטלת ואין חיבורה חשיב חיבור וכמ"ש התוס' לעיל גבי תנור וכיריים

ואי לית ליה זבין ליה תרי דיקלי' פי' רבינו שמואל בר מאיר ז"ל שלא יהא מחוס' אמנה וכן כתב הרב רבינו אשר ז"ל כדי לעמוד בדיבורו אבל אינו מחוייב לקנותן דאין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו וזה נראה דוחק דלא הוי דומי' דרישא