תורת חיים חלק ב רפב

אלא מה שהוא כנגד יהודה בלבד והא דלא קאמר ומודה רב היכא דאיכא מצר ראובן ושמעון מחד גיסא ומצר לוי לחוד מחד גיסא משום דאז היה צריך להאריך ולפרש דשדהו של לוי הוא יותר ארוך משל ראובן דאם אינו ארוך יותר פשיטא דכנגד ראש תור קא"ל דאם לא כן לא הוה ליה להזכיר של שמעון כלל ולכך קאמר ומצר לוי ויהודה מחד גיסא דמסתמא שתי שדות ארוכות משדה אחת

מצר ראובן לרוחין תרין כתבו התוספות אע"פ שאם היה כותב לו קרקע שבין שדות ראובן ובין שדות שמעון לא היינו יכולין לומר שיקנה חצי שדה דא"כ ל"ה בין שדות ראובן ושמעון בזויות פי' אפי' בזויות מיהו איכא למימר דקנה באלכסון מקרן לקרן דנהי דל"ה בין שדות ראובן ושמעון מצד האלכסון מ"מ הזויות בכללן הוו בין שדות ראובן ושמעון. ומהר"ש ז"ל מחק בזויות קמייתא בחנם מחקו

כמין גם מהו פירש רשב"ם ז"ל כגון שמיצר לן קרן מזרחית וקרן צפונית מערבית ונמצא שמצר תחילת כל רוח וקשה דקאמר כמין גם כמין שני גמין מיבעי ליה. ועוד קשה כיון דהשתא קמיבעיא ליה אי מהני מה שמצר תחילת כל הרוחות אי הוה כמו שמצר את כולן או לא אם כן מאי תו קמיבעיא ליה בסירוגין מהו היינו הך בעיא ומה שפירש רשב"ם ז"ל דקמיבעיא ליה את"ל כמין גאם לא קנה אלא באלכסון היינו משום דדרך למכור תלם אחד בין ב' שדות וכו' נראה תמוה דמי שיש לו שדה מרובע לאו אורח ארעא שימכור אמצע השדה באלכסון וישייר לעצמו שתי קרנות. ועוד קשה דקאמר לעיל מצר ראובן מזרח ומערב ומצר שמעון צפון ודרום צריך למיכתב ליה מצר ראובן רוחין תרין וכו' הל"ל סתמא מצר ראובן רוחין תרין ומצר שמעון רוחין תרין צריך למיכתב ליה כו' דלפירוש רשב"ם והתוספות דכמין גם ודאי לא קני א"כ כי איכא נמי ראובן מזרח וצפון ושמעון מערב ודרום צריך נמי למיכתב ליה מצר ראובן רוחין תרין וכו' דלא יפלו' ליה באלכסון. לכך נראה כדפי' ר"י שכתבו התו' דכמין גם מזרח מערב דהיינו מב' רוחות וה"פ סיים לו את הקרנות שלא מצר שום א' מן הרוחות אלא חודי הקרנות בלבד מהו את"ל כיון שלא מצר לו שום רוח לא קנה כמין גם מהו מי אמרינן כיון שמצא לו ב' רוחות כאלו מצא לו כולן דמי או לא את"ל דלא קנה דדוקא בעינן שימצור לו כל ד' רוחות בסיגורין מה שמצר לו כל ד' רוחות אלא שלא מצר רק תחילת כל רוח מי אמרינן כולו דמי או לא ולא קנה אלא בסירוגין. ומה שכתבו התוספות דאם כן אמאי צריך למכתב לעיל מצר ראובן לרוחין תרין אי קני כמין גם יש לומר דאפילו את"ל דכמין גם קני אפילו הכי היכא דאיכא מצר ראובן מזרח ומערב ומצר שמעון צפון ודרום צריך למיכתב ליה מצר ראובן רוחין תרין וכו' דאם לא יכתוב לו אלא מצר ראובן מזרח ומצר שמעון צפון אתי למיפלג ליה באלכסון דמצר ראובן מזרח משמע דמצר ראובן הוא מצד מזרח דוקא ולא במערב וכן מצר שמעון צפון משמע צפון דוקא ולא דרום לאפוקי כשהמצרים הן של ד' אנשים והוא מצר לו שנים כמין גאם איכא למימר שפיר דקנה בריבוע דנתכווין לקצר ולא כתב לו כל המצרים. והשתא ניחא דנקט מצר ראובן מזרח ומערב ומצר שמעון צפון ודרום וכו' לאפוקי מצר ראובן מזרח וצפון ומצר שמעון מערב ודרום איכא למימר דלא בעי למיכתב ליה מצר ראובן רוחין תרין וכו' דאי כמין גאם קני מצי ליה מצר ראובן מזרח וצפון ותו לא א"נ מצר שמעון מערב ודרום ותו לא ונהי דלא מצי למיכתב ליה מצר ראובן מזרח ומצר שמעון דרום דהוה משמע מצר ראובן מזרח ולא צפון ומצר שמעון מערב ולא דרום מ"מ מצי למיכתב מצר ראובן מזרח וצפון או מצר שמעון מערב ודרום ותדע דמספקא ליה כמין גאם אי קני או לא דאי פשיטא ליה דלא קני כמ"ש התוספות א"כ מאי אירי' דנקט מצר ראובן מזרח ומערב וכו' צריך למיכתב ליה וכו' הא אפי' כשהמצרי' הן של ד' אנשים נמי בעי למכתב ליה כולן כיון דכמין גם לא קני וליכא למימר כדפי' רשב"ם ז"ל דהשתא לא מצי למיכתב סתם שדה זו הרי היא בתוך שדות ראובן ושמעון וכו' אבל כשהמצרים הן של ד' אנשים שפיר מצי למיכתב ליה הכי דע"כ צ"ל דלא שייך למכתב שדה זו הרי היא בתוך שדות פלוני וכו' דאל"כ השתא נמי תיקשי הא מצי למכתב ליה שדה זו הרי היא בין שדות ראובן ובין שדות שמעון כמ"ש התו' ומה שתירצו דה"א דקנה באלכסון מקרן לקרן דהוי בין שדות שמעון וראובן בזויות לאו סברא היא למימר הכי שלא נתכווין רק על הזויות לחוד ולא על גוף השדה ותדע דלאו סברא היא דאי לאו הכי המוכר שדה לחבירו ומצר לו כל ד' מצרים נימא דלא קנה אלא תלם אחד ממזרח למערב ותלם אחד מצפון לדרום כמין שתי וערב דמצי למימר לא נתכוונתי במצרים הללו אלא על רוחב תלם בלבד אלא ודאי כל המצר מצרים סתמא נתכוין להקנות כל אורך המצר הכי נמי הכותב לחבירו שדה שבין שדות ראובן ובין שדות שמעון מסתמא לכל אורך ורוחב השדה נתכוין לומר שהוא בין שדות ראובן ובין שדות שמעון ולא על הזויות בלבד. וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב או שסיים לו שני מצרים כמין גאם משמע דשני מצרים יחדיו כמין גאם הן דליכא למימר שסיים לו שני מצרים כל אחד מהן כמין גאם הוא דא"כ הוה ליה לפרש הכי בהדיא ועוד דצורת גאם כיון דשתי רוחות הן לאו מצר אחד מיקרי אלא שני מצרים. ובש"ע סי' רי"ט העתיק לשון הרמב"ם ז"ל שכתב או שסיים לו שני מצרים כמין גאם והגיה שם מהרמ"א ז"ל זה כנגד זה דהיינו כפי' רשב"ם ז"ל ולא נהירא

ומדשייר במצר בהא שייר נמי בכולהו וא"ת מה ענין זה אל זה וכי בשביל ששייר בהא את המצר שייר נמי בכולהו גוף השדה שאצל המצר והרב ר' יוסף מיגש ז"ל פי' דהא דקאמר רב קנה הכל חוץ ממצר רביעי היינו דעבדינן ליה ארבעה פיסקי כזה $ציור בספר$ וקנה לתלתא פיסקי מנייהו בר מפיסקא רביעא' ולפי' אתי שפיר דקאמר ומשייר במצר בהא פי' מגוף השדה שייר נמי בכולהו

דף סג סומכוס אמר אין פחות מרביע וכו' פירש רשב"ם זכרונו לברכה והתוספות דסומכוס לטעמא אזיל דאמר ממון המוטל בספק חולקין והכא מספקינן ליה אי פלגא קאמר או רביעית הלוג הלכך נוטל חצייה של פלגא ותימא לפירושו הא דקאמר אין פחות מרביע מה נפשך אי אנותן קאי שאין במשמעות לשונו פחות מרביע הא ליתא שהרי מה שנוטל רביע טעמא משום דמספקינן אי פלגא אי כל שהוא קאמר ואי אבית דין קא דבי דינא לא יהבי ליה פחות מרביעית הא נמי ליתא דאם כן אמאי קאמר אין פחות מרביע משמע דלא יהבינן ליה פחות מרביע אבל טפי מרביע יהבי וזה אינו דהא אין נותנין לו אלא רביע ואם כן ה"ל למימר האומר תנו חלק וכו' סומכוס אומר נותנין לו רביע לחביות שמינית וכו' ואמאי נקט בכולהו אין פחות. ועוד דלפי' צ"ל דאין התנא חושש להזכיר מה שנותן לו יותר מרביע וזה דוחק ועוד דפשט ליה מסומכוס ואי סומכוס לטעמיה אזיל הא לא ק"ל כוותיה אלא כרבנן דפליג עליה כמ"ש התוספות והרי"ף והרא"ש ז"ל. ועוד דקאמר לחביות אין פחות משמינית ופירש רשב"ם משום דחצי הבור צריך לחביות ומספקינן בפלגא דחביות או משהו וכו' אמאי לא מספקינן נמי בכולה חביות ונימא תנו חלק בבור פלגא דבור קאמר ויטול רביע דבור מיהו יש לדחוק דלהכי לא מספקינן בכולו חביות דא"כ למה הזכיר חלק תנו לפלוני בבור לחביות מיבעי ליה ותדע דלהכי לא פי' רשב"ם ז"ל דרביע הבור צריך לחביות ומספקינן אי כולהו חביות אי משהו קאמר לכך נראה דטעמא דאין פחות מרביע משום דאין דרך בני אדם לומר חלק סתם בפחות מרביע ואפשר (דחלק שלישי או פלגא קאמר מ"מ בפחות מרביעית לא נתכווין לחלק חמישית וששית ויותר לאו חלק סתמא מקרי וכיון דלא נתכווין לפחות מרביע נוטל רביע דהממע"ה ואע"ג דסומכוס קאמר לה וסומכוס אית ליה דממון המוטל בספק חולקין ואם כן יטול רביע וחצי רביע י"ל דלא פליג סומכוס אלא בעומדת באגם שאין מוחזק לא זה ולא זה אבל היכא דמוחזק חד מנייהו מודה סומכוס דהממע"ה כמ"ש התו' בהדיא בפרק השואל בשם רשב"ם ז"ל והכא היורשים או הנותן מוחזקים. וכן הא דקאמר לחביות אין פחות משמינית טעמא נמי משום דיש חביות גדולות מחזיקות שביעית או ששית הבור ויותר מ"מ בפחות מחלק שמינית הבור לאו חביות סתמא מקרי ודיינינן בפחות מלשונו וכן יש לפרש כולן וכן פי' רב אלפס ז"ל ואית דמפרשי שהביא רשב"ם ז"ל. וא"כ האומר סתם תנו חלק לפלוני בנכסי נוטל רביע מנכסיו ודלא כמ"ש בש"ע סימן רנ"ג בהג"ה

ואהני מתהום ארעא ועד רום רקיע למקני בור ודות ומחילות מה שפירש רשב"ם ז"ל דעד רום רקיע לא מהני מידי כבר הקשו התוספות על דבריו גם מה שפירש ר"י ז"ל נראה קצת דוחק דאמאי לא קאמר ואהני רום רקיע למיקני גג שיש לו מעקה וכו' ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה דלאו מחילות שתחת הקרקע קאמר אלא רגילין היו לעשות על מעזיבת הבית חלל ועליו היו עושין מעזיבה שנייה והוא גג ומחילות דהכא היינו החלל שבין המעזיבות למעלה והשתא ניחא דמהני מתהום ארעא למיקני בור ודות ומהני עד רום רקיע למיקני מחילות שלמעלה

דף סד אלא מסיפא מכרן לאחר ר' עקיבא אומר וכו' וא"ת למה ליה למתני ארבעה בבי כיון דלא אתי לאשמעי' אלא הא דפליגי אי מוכר בעין יפה מוכר אי לאו לא ליתני אלא רישא קמייתא וליתני בהדיא צריך ליקח לו דרך שהמוכר בעין יפה מוכר דברי רבי עקיבא וכו', ועוד קשה דלעיל בעי למימר דייתורא דרישא בתרייתא אתי לאשמעינן הא דפליגי אי מוכר בעין יפה מוכר אי לאו תיקשי דא"כ סיפא קמייתא למה לי ליתני אלא רישא קמייתא ורישא בתרייתא לאשמעינן דפליגי אי מוכר בעין יפה מוכר אי לאו ותו לא וי"ל דמעיקרא לא הוה תני תנא אלא רישא קמייתא לחודא דלא עלה על דעתו טעמא דדריסה ופריחה אלא טעמא דמוכר בעין יפה או בעין רעה מוכר ולהכי הוה סגי ליה ברישא קמייתא אלא דבתר הכי חשש התנא שמא יאמרו דפליגי בדריסה ופריחא לכך איצטריך למיתני נמי סיפא קמייתא לאשמעינן פליגי במוכר בעין יפה וכו' ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה בתר הכי חשש התנא דאכתי איכא למימר דפליגי בהכי ורבי עקיבא סבר בתר דעתא דלוקח אזלינן וכו' לכך איצטריך למיתני נמי אידך רישא ומשניות הראשונות לא זזו ממקומן ובתר הכי אכתי חשש בהכי דאיכא למימר אשמעינן שדה וקמ"ל בית דתרוייהו צריכי להכי תני נמי סיפא בתרייתא ובבות הראשונות לא זזות ממקומן שכבר היו שגורות בפי התלמידים

דף סה האחין שחלקו אין להן דרך זה על זה משום דכל אחד מכר חלקו בעין יפה פי' רשב"ם ז"ל דגבי חיצון לא שייך עין רעה במה שאינו נותן לו את הדרך שהרי אינו מוכר בשדה זו החיצון וקצת קשה דהא במוכר בור ודות לאחר ושייר בית לעצמו אית ליה נמי לרבי עקיבא דא"ב ליקח לו דרך משום דבעין יפה מוכר אע"ג דלא הוי מוכר בבית אלא בבור ודות ועיין מ"ש רבינו נסים ולעיל בפ"ק מ"ש התוספות

כ"ש חיצון במתנה ופנימי במכר וא"ת כיון דכ"ש הוא ע"כ משום דמתנה עדיף ממכר וא"כ חיצון במכר ופנימי במתנה אמאי סברוה מינה דאין להן דרך זה על זה הא ידעי דמתנה עדיף ממכר וי"ל דהא דקאמר כ"ש חיצון