תורת חיים חלק ב רפא

לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי

דין הוא שנגזר על עצמינו שלא לישא אשה כתבו התוס' תימה והא כתיב פרו ורבו ושמא על אותן שכבר קיימו וכולי נראה דלאו קושיא היא דיש כח ביד חכמים לעקור דברי תורה בשב ואל תעשה כדאשכחן בשופר של ראש השנה שאם חל ראש השנה בשבת אין תוקעין בו אע"ג דלאו מלאכה היא אלא דגזרינן שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים וכן גבי נטילת לולב שאין נוטלין כשחל יום ראשון בשבת משום הך גזרה: המוכר את הבית פרק רביעי

דף סא ולא את החדר וכו' פירש רשב"ם ז"ל ולא את החדר אע"פ שהוא לפנים מן הבית וכו' ולא משמע כן מדלא קתני ולא את החדר אע"פ שהוא לפנים הימנו כדקתני גבי יציע ואע"פ שהוא פתוחה לתוכו לכך נראה דאתי לאשמעינן דדוקא חדר שלפנים הימנו לא מכר אבל חדר שלמעלה על הבית או תוך הבית מכור דבכלל הבית הוא

ולא את החדר שלפנים הימנו פירש רשב"ם ז"ל דטעמא כיון דאין תשמישו בשל בית שאינו עשוי אלא להצניע שם חפציו לשמור כעין תיבה וכו' וקשה לפירושו דא"כ יציעו שתשמישו שוה לגמרי, כשל בית כמו שכתב בסמוך גבי הא דפריך השתא יציע לא מיזדבן וכו' אם כן אמאי לא מזדבן. ועוד דלא קאמר בסמוך דהא תשמישת' לחוד והא תשמישתא לחוד אלא בבור ודות לפי שתשמישתן למים ואין דרין בהן אבל חדר דבר ידוע דעשוי לדור בו כמו בבית ועוד דבסמוך הכא אידי ואידי חדא תשמישתא הוא אי הוה ארבע אמות חשיב ואי לא לא חשיב משמע דטעמא דיציע משום דחשיב הוא וחדר דומיא דיציע קתני משמע דחד טעמא אית להו לכך נראה דיציע וחדר וגג תשמישן שוה לשל בית וטעמא דכולהו דלא מזדבני משום חשיבות הוא דיציע חשיב בנין בפני עצמו ולא בטיל לגבי בית וכל שכן חדר שהוא בנין גמור דחשיב בפני עצמו ולא בטל וכן גג כשיש לו מעקה עשרה חשיב בפני עצמו כמו שכתב רשב"ם ז"ל גופיה וכן משמע מדברי הרא"ש זכרונו לברכה דטעמא דכולהו משום דחשיבי והא דפריך בסמוך השתא יציע לא מזדבן חדר מיבעיא משום דחדר חשוב טפי דבית גמור הוא אבל יציע אינו אלא כמו גזוזטרא שאחורי כותל הבית. ולפ"ז מר זוטרא דאמר בסמוך והוא דהוה ארבע אמות מצינו לפירושו שפיר דאחדר נמי קאי דחדר ובית נמי חדא תשמישתא נינהו ולא דמיא לבור ודות וכן משמע דאחדר נמי קאי דאי לאו הכי רבינא דאקשי למר זוטרא מבור ודות דסיפא טפי ה"ל לאקשויי מחדר דקתני רישא

הכא תרגימו אפתא פירש רשב"ם ז"ל בנין נמוך אצל הבית מצידו או מאחוריו וכתב עוד בדקא חלילא שעשוי חלונות וכותלין חלולין כל סביבותיה ופירושו תמוה דאם כן מאי פריך בסמוך השתא יציע לא מזדבן חדר מיבעיא דלמאן דאמר יציע בדקא חלילא איצטריך למיתני חדר דלא תימא דוקא יציע לא מזדבן דלא דמי בנינו לבית כיון דאינו סתום אבל חדר דסתו' ודומה לבי' מזדבן קא משמע לן דמהאי טעמא גופה קאמר ש"ס דלמאן דאמר בדקא חלילה אבל אפתא מזדבנא משום דאפתא סתום דמי לבית. ועוד קשה דמאי איצטריך ש"ס לאתויי הכא ברייתא דרב יוסף דאמר שלש שמות יש לו דמאי נפקא מינה וכל שכן למאי שכתבו התוספות דאיציע דקרא קאי וגם דברי התוספות נראים דחוקים דפשטא דשמעתא משמע דאיציע דמתניתין קאי על כן נראה דאפסא לאו היינו בנין אצל הבית או מאחוריו אלא חדר שעל גבי בית הוא שחולקין גבהו של בית בתקרה ועולין לה דרך ארובה והכי איתא בהדיא בס"פ חזקת הבתים מאי עלייה אפתא וכן כתב רב אלפס זכרונו לברכה וסבירא ליה דיציע דמתני' לאו היינו כיציע דמקדש דבמקדש יציע אצל הבית היה ורב יוסף ס"ל דיציע דמתני' נמי אצל הבית הוא דומיא דיציע דמקדש ולכך קאמר בדקא חלילה וכתב הערוך היינו כגון גזוזטרא שאחורי הכותל והוא כמו היציע שהיה סביב המקדש וזה של בית חליל מלמט' ואין משתמשין אלא מלמעלה ולכך קאמר למ"ד אפתא לא מזדבנא אף על גב דגופו של בית הוא אלא שנחלק גבהו של בית בתקרה כ"ש בדקא חלילה שהוא בנין בפני עצמו וכיון דלרב יוסף יציע דמתני' ודמקדש כי חדא נינהו אלא דיציע של בתים חלול למטה לכך מייתי ברייתא דקתני איציע דמתני' דשלש שמות יש לה יציע צלע תא וכו' דש"ס מייתי סייעתא מברייתא למילתא דרב יוסף דכיון דברייתא מייתי ראיה מיציע דקרא איציע דמתני' אלמא דיציע היינו בדקא חלילא והוא בנין אצל הבית דומיא דיציע דמקדש ולאו היינו אפתא דאפתא על גבי בית הוא ולא דמי ליציע דמקדש ולא הוה מייתי מינה שום ראיה ולכך כתב רב אלפס והרא"ש ז"ל וסוגיין כרב יוסף

ואיבעית אימא מהכא כותל ההיכל שש כתבו התוספות תימה דבתר קרא מייתי משנה וכו' ואומר ר"י דהתם לא קפיד אלא אלשון ועוד וטפי נראה דהכא איצטריך לאתויי נמי מתני' דברייתא מייתי ראיה מקראי דאותו בנין שעושין סמוך לבית סביבו יש לו שלש שמות ולכאורה ראיה דתא לאו ראיה גמורה היא דביציע וצלע ניחא דכתיב בהו בהדיא ולא היו אוחזים בקירות הבית לבלתי אחוז בקירות הבית אלמא דסמוך לבית הוו אבל גבי תא דלא כתיב הכי נהי דפשט' דקרא הכי משמע מיהו לאו ראיה גמורה הוא דאיכא למימר דתא מילתא אחריתי הוה והיה עומד רחוק מן הבית לכך מייתי מתני' דקחשיב התם אורך הכותל ההיכל ק' אמה ומדחשיב תא בהדי כותל היכל אלמא דסמיך לו הוה והיינו יציע וצלע. וניחא השתא דלא מייתי ש"ס רישא דהך מתני' דקתני התם ול"ח תאים היו שם וכו' משום דרישא איכא לדחויי ולומר דרחוק מכותל ההיכל הוו

לא צריכא אף על גב דמצר ליה מצרי אבראי כתבו התו' מספקא לר"י ביציע אי אמרינן נמי מצרים הרחיב לו וכו' אף על גב דבבקעה נמי קאמר בסמוך מצרים הרחיב לו ובקעה כולה חדא תשמישתא היא איכא למימר דשאני בקעה דטעמא אחרינא אית בה משום דלא הוה ליה למימצר ליה אבל יציע דה"ל למימצר ליה וכולה חדא תשמישתא איכא למימר דקנה

הכי גרסינן לא צריכא דקאי לה לבית בית ולא גרסינן דרוב' לה דכי נמי אי פלגא או פחות קרו ליה לבית בית לבירה בירה ופלגא קרו לה לבירה נמי בית אכתי רובא הוו לה דקרו לבית בית דהנך דלבירה קרו בית כ"ש דלבית קרו בית ואם כן כ"ע קרו לבית בית ולבירה לא קרו ליה בית אלא פלגא. ובריש המוכר פירות גבי הא דפריך וליחזי אי דמי רידיא כתבו התוספות דאפילו לרבנן דאית להו דאין הדמים ראיה היינו התם דרובא דקרו לצמד צמד דרובא וחזקה מסייע למוכר ואפילו לפי ספרים דגרסינן דאיכא דקרו לצמד צמד ולא גרסינן רובא מכל מקום אין כח בדמים וכו' כ"כ התוספות בריש פרק הפרה וקצת קשה דהא א"נ לא גרסינן רובא אכתי איכא רובא כדפי'

מדהוה ליה למיכתב ולא שיירית וכו' אבל אי כ"ע קרו לביר' בית כי היכי דקרו לבית בית אמרי' דכולה זבין ליה דכיון דמצר לו מצרים החיצונים מוכחא מילתא דכולה זבין ליה ולא הוצרך למיכתב ליה ולא שיירי אבל השתא דרובא מסייע למוכר והמצרים שמצר לו מסייעי' ללוקח אוקי חדא להדי חדא ואמרינן מדלא כתב ליה ולא שיירית ש"מ שיורי שייר. מיהו קשה אכתי היכי דלוקח מוחזק בממון אוקי רובא להדי חזקה ונימא כיון דמצר לו מצרים חיצונים כולה זבין ליה דבריש פ' המוכר פירות ובריש פ' המניח איתא בהדיא דחזקת ממון מהניא בכי האי גונא

כמאן כדרב נחמן לאו משום הך חששא לחודא דס"ל דאמרינן בעלמא מצרים הרחיב לו תקינו למיכתב הכי אלא כדי להסתלק נמי מכל שאר דינרין וטענות תקינו למיכתב הכי דהמוכר את הבית אף על גב דלא מכר בור ודות וגג אם כתב לו ולא שיירית וכו' י"א דקנה וכ"כ הרמב"ם ז"ל דצריך למיכתב ולא הנחתי וכו' כדי להסתלק מן הדינין והטענות וכן משמע מדברי הפוסקים דמייתי הא דרב נחמן אמר רבה בר אבוה המוכר בית בבירה גדולה וכו' ומייתי נמי הא דרב מרי

דף סב מצד אחד ארוך ומצר אחד קצר כתבו התוספות ומיירי שמצר לכל ד' רוחות דאי לאו הכי היכיא"ל וניקני כנגד ראש תור אדרבא הוה ליה למיפרך דלא ליקני אלא תלם אחד במזרח ותלם אחד במערב אבל הרא"ש ז"ל כתב דכשלא מצר לו אלא מזרח ומערב עדיף טפי דאיכא למימר כי נתכוין לקצר ולא כתב מצרי הצדדין אבל כשמצר לו נמי מחד מן הצדדין ודאי נתכוין לשייר וכו' ועוד נראה דלא מצי למיפרך ליה דלא ליקני אלא תלם אחד במזר' וחלם אחד במערב דא"כ הוה להו שתי שדות כיון דהתלמי' אינן מחוברין יחד והוא שדה אחת מכר לו ולא שתי שדות אבל היכא דמצא לו נמי א' מן הצדדין שפיר אית ליה דלא קנה אלא תלה אחת על פני כולה דאז התלמים נוגעין זה בזה ומחוברין יחד

ומודה רב פי' רשב"ם ז"ל קודם ששתק וכן כתבו התוספות ואין לשון ומודה משמע כן דקודם דאקשו ליה כיון דליכא מאן דפליג עליה למאן מודה. ועוד דאם כן מאי קמ"ל ש"ס דמאי דהוה הוה כיון דלסוף הדר ביה ועוד דרב אלפס מייתי נמי הא דמודה רב ואי קודם ששתק קאמר לא הוצרך להביאו והרא"ש כתב בשם הר"ר יונה ז"ל דלכך הביאו להשמיענו דפליגי כשמצר הארוך של אדם אחד ואפילו הכי סבירא ליה דקני כנגד ראש תור ודוחק הוא לכך נראה דהא דשתק רב משום דלא חש להשיבם ואף על גב דברוב מקומות רב מודה כששתק להן כמו שכתבו התוספות שאני הכא דמדקאמר ש"ס ומודה רב מוכח דהא דשתיק היינו משום דלא חש להשיבם וכן פסק הרמב"ם ז"ל

הכי גרסינן בספרים ישנים מדהוה ליה למיכתב ודשמעון כנגד יהודה ולא כתב ליה שמע מינה כנגד ראש תור הוא דאמר ליה וכן גריס בהדיא רב אלפס ז"ל וכן משמע מפירוש רשב"ם והתוספות ז"ל אלא דרשב"ם ז"ל כתב דנראה לו דהכי גרסינן מדהוה ליה למיכתב ראובן כנגד לוי ודוחק לשבש ספרים הישנים ועוד דהוה ליה למימר מדלא הוה ליה למיכתב שמעון וכתב ש"מ כנגד ראש תור קא"ל כמו שכתבו התוספות ור"ת ז"ל דחק לפרש דלא קאי אדברי רב אלא אדיוק וכבר כתבו התוספות דפירושו מגומגם ועוד דלפירושו נמי צ"ל דאיפכא גרסינן יהודה כנגד שמעון. ועוד קשה אמאי קאמר מדהוה ליה למיכתב ודשמעון כנגד יהודה ולא קאמר מדהוה ליה למיכתב שמעון וכו' על כן נראה פשוט דשפיר גרסינן ודשמעון כנגד יהודה וה"ק ומודה רב אע"ג דפליג במצר מזרח ארוך ומצר מערב קצר וס"ל דלא קנה בארוך אלא כנגד הקצר היינו משום דמצר ארוך הוא של איש אחד לכך מצי מוכר למימר אנא אמצר קצר סמכתי ומה שמצרתי מצד ארוך כנגדו לא נתכוונתי למצור בו אורך השדה כמה הוא אלא רוחב השדה בלבד אבל היכא דמצר לו שנים מכל צד ומצד אחר קצר מחבירו כגון שמצר לו ראובן ושמעון מצד מזרח והוא ארוך לוי ויהודה מצד מערב והוא קצר כזה $ציור בספר$ מודה רב דכנגד ראש תור קא"ל מדהוה ליה למיכתב ליה דשמעון כנגד יהודה פירש מה שמצרתי לו מצד מזרח הא דשמעון נמי לאו כל אורך שדהו של שמעון מצרתי לו אלא שיעור מה שהוא כנגד יהודה בלבד מצרתי לו דכיון דהא דמצר לו נמי של שמעון ע"כ למצור בו אורך השדה נתכווין דאי לרוחב השדה במצר ראובן לחודא הוה סגי ליה וכיון דנתכווין למצור בו אורך השדה אי לא נתכווין שיקנה אלא כנגד הקצר הוה ליה לפרש ולמכתב ודשמעון כנגד יהודה דלא מצר ליה כל שדהו של שמעון