תורת חיים חלק ב רעז

האומן הוה ליה דררא דממונא ובעל דברים דידיה הוא לכך אין האומן נאמן בטענה גרוע' דלקחתיו אע"ג דאי הוי טעין החזרתי כי ליכא עידי ראיה ואיכא עידי מסירה אי נמי אי הוה טעין מיד אחר לקחתיו כי ליכא עידי מסירה ואיכא עידי ראיה הוה נאמן השתא מיהא דטעין טענה גריעה לקחתיו ממך לא מהימן אע"ג דאית ליה מגו כיון דאיכא דררא דממונא והשתא ניחא דקאמר ליה אביי אי הכי אפי' בעדים נמי פי' משלמא לדידי ניחא דסבירא לי דלא אמרי' מגו באומן אלא היכא דליכא עדים כלל לא אשעת מסירה ולא אשעת ראיה אלא לדידך דאמרינן מגו היכא דליכא עדים אמסירה אע"ג דאיכא עדים אשעת ראיה א"כ כי ליכא עדים אשעת ראיה אע"ג דאיכא עדים אמסירה נמי אמאי לא מהימן במגו דהחזרתיו ולהכי כי פריך ליה רבא מברייתא דהנותן טליתו לאומן משני ליה דליכא עדים לא אמסירה ולא אראיה דכיון דליכא עדים כלל אביי נמי אית ליה מגו והוה מצי לשנויי דליכא עדים אמסירה ואיכא עדים אראיה ושאני התם דמהימן אקציצת שכרו במגו דאי בעי אמר מיד אחר לקחתיו כיון דליכא טענה גריעה אלא דעדיפא משני דאפי' במגו דממך לקחתי נאמן כיון דליכא עדים כלל וכן צריך לומר לרב אלפס לפי מה שפירש רבינו זרחיה ז"ל את דבריו ורב נחמן בר יצחק דמותיב ממתניתין דאומן אין לו חזקה ודייק דאיירי דליכא עדים וראה ה"ה דה"מ לאוקמי דאיכא עדים ולא ראה והוי נמי תיובתא דרבה וחדא מנייהו נקט

דף מו נתחלפו לו כלים בכלים כולי נקט לה הכא איידי קתני ברייתא דלעיל בפני אמרת לו למוכרו כולי דהכא נמי טעמא דמותר להשתמש בהן משום דאדם עשוי לומר לאומן מכור לי טליתי כדאמר בסמוך

אבל אשתו ובניו לא משום דודאי מיטעא טעו דלדידהו לא צוה למוכרה ולא ידעי ממכירה מידי ורשב"ם ז"ל כתב דבאשתו ובניו איכא למימר דטעו משמע דספיקא הוא וקשה דא"כ אמאי לא ישתמש בהן והא באומן עצמו מותר להשתמש בהן משום דאדם עשוי לומר לאומן מכור לי טליתי אע"ג דלאו ודאי הוא דאמר ליה הכי אפי' הכי תלינן מספק שמא אמר לו כן א"כ באשתו ובניו נמי אי ספיקא הוי אמאי לא ישתמש בהן לכך צריך לומר דודאי טעו וכן כשאמר ליה טליתך ודאי טעה כיון דלאו דידיה הוא

אימור הרמניא בעלמא שויה פי' רשב"ם ז"ל רשות נתנו לו להורי' אריסין עמו לישנא דהרמניא משמע כפירושו מיהו לישנא דבעלמא שויה לא משמע כן דהוה ליה למימר אימור הרמניא יהיב ליה אבל הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות טוען כתב דבל אם חלק לאריסין אחרים שהיו בה אין לו חזקה שמא ממונה על האריסין עשו אותה ולפי' ניחא הא דנקט הכי

דף מז הכי גרסינן פעמים שבן גזלן יש לו חזקה והשתא ניחא דקאמר דקא אתי בטענתא דאבא דאבוה דמשמע דזכות תליא במאי דקא טעין שאביו ירשה מאבי אביו אבל לספרים דגרסינן פעמים שבן בן גזלן אין לו חזקה קשה דאמאי קאמר כגון דקאתי בטענתא דאבא דאבוה כיון דאין זכותו תליא באבי אביו

לקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל בפרק הנזקין פירש"י ז"ל בלשון שנ' דטעמא משום דמצי למימר השני נוח לי והראשון קשה ממנו וקאמר רב לא שנו אלא דא"ל לך חזק וקני דכיון דדיבור' בעלמא הוא איכא למימר השני נוח לי אבל כתב ליה שטר' קני דכולי האי לא הוה ליה למיעבד אי לאו דזבנה ליה מכר גמור ומדעת ע"כ ותימה דאם כן אמאי קאמר הכא לאפוקי מדרב דמאי ענין זה לזה דלמא רב הונא אית ליה שפיר הא דרב ועד כאן לא קאמר הכא דשטר' לא מהני אלא בגזלן גופי' דמצי למימר מחמת יראה נתתי לו שטרא אבל התם דליכא טעמא דירא אלא משום דהשני נוח לי איכא למימר דמודי רב הונא דקני דמשום האי טעמא לא ה"ל למיעבד שטרא. וכן הא דפריך מאי קמ"ל תנינא כו' לא אתי שפיר להך פירוש' לכך נראה כדפי' רש"י ז"ל התם בלשון ראשון דמקח בטל משום דאמרי' מיראה עבד וכן משמע דומיא דסיפא דהתם דקתני לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל והתם לא שייך טעמא דהשני נוח לי אלא טעמא משום דמצי למימר נחת רוח עשיתי לבעלי ומיראת בעלי עשיתי כן שלא יאמר עיניך נתת בגירושין ובמיתה

דף מח אלא סברא הוא אגב אונסיה גמר ומקני כתבו התוספות וגבי קרבן איצטריך קרא דלא תימה זבח רשעים תועבה הוא ועוד נראה דאי לאו קרא אע"ג דהוה ידעינן דכופין אותו להקריב כמו בשאר כל מצות עשה דבית דין כופין עליהן ומכין עד שתצא נפשו כמ"ש התוספות בפ"ק דר"ה מ"מ איצטריך קרא דהוה אמינא דכופין אותו להקריב אפי' בעל כרחו אע"ג דלא קאמר רוצה אני ולא גמר ומקרי' בלבו אפ"ה כופין אותו לקיים נדרו להכי איצטריך למיכתב לרצונו ואי כתיב לרצונו לחוד הוה אמינא דאין כופין אותו כלל דלרצונו מדעתו משמע בלא שום כפייה והוה אמינא דאתי קרא דלרצונו ומפיק לה קרבן מדין שאר כל מצות עשה להכי איצטריך נמי למיכתב יקריב ללמד שכופין אותו והא כיצד כופין עד שיאמר רוצה אני

חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך כתבו התוספות דיש מפרשים דהוי פירוש דרישא כו' מיהו בכל ספרים שלנו גרסינן התם בהדיא במתניתין דפרק המגרש ובעכו"ם חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך וכשר

והלכתא בכולהו דהוו זביניה זביני ואפי' בשדה זו ע"כ צריך לומר כדפיר' רשב"ם ז"ל דאפילו בשדה זו ולא ארצי זוזי ולא הוה ליה לאישתמוטי דהוה להו תלת מילי לריעותא אפי' הכי זביניה זביני ותימה דמאי ראיה מייתי מאשה דכשדה זו דמיא דלמא עד כאן לא קאמר אמימר דקדושיו קדושין אלא. היכא דהוה לה לאשתמוטי א"נ דרציא לכספא דיהיב לה ואי משום דאמימר סתמא קאמר א"כ מאי איצטריך למימר דאשה כשדה זו דמיא תיפוק ליה דסתמא קאמר ועוד דא"כ לייתי ראיה מדרב הונא דאמר נמי סתמא תליוה וזבין זביניה זביני משמע דבכל ענין קאמר ושמא י"ל דאי רציא לכספא א"ו הוה מצי לאישתמוטי ולא קא משתמטא פשיטא דהוו קדושין ומאי קמ"ל

הוא עשה שלא כהוגן כתבו התוספות דהכא לא קדש אדעתא דרבנן והא דאפקעינהו רבנן לקידושי מיניה משום דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה ולהפקיר הכסף ולפירושם קשה דאם כן תליוה וזבין אמאי מודה רב אשי דהוי זביני ולא אמרינן נמי דכיון דעשה שלא כהוגן אפקעינהו רבנן לקניניה מיניה שאם קנה בקנין סודר אפקרינהו רבנן לסודריה ולא קנה מידי ולפי רשב"ם ז"ל ניחא דדוקא בקידושין כיון דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש שאומר כדת משה וישראל לכך יש להן כח לאפקעינהו אבל מכר דלא קאמר כדת משה וישראל לא מצי רבנן לאפקועי מיניה

דף מט דין ודברים אין לי על שדה זו כו' לא אמר כלום דכיון דשותפין הן באותה שדה ויש לו חלק בה וצריך למיכתב ליה לשון מתנה חלקי נתונה לך אבל דין ודברים אין לי על שדה זו לא הוי אלא סילוק בעלמא שמסלק את עצמו מחלקו שלא יהא לו עוד חלק באותה שדה מיהו לחבריה נמי לא קא יהיב ליה מידי וקא ס"ד דכתב לה הכי כשהיא נשואה שכבר זכה בפרותיה ושלו הן להכי פריך וכי כתב לה מאי הוי והתניא כו' ומשני דכתב לה ועודה ארוסה דאכתי לא זכה בפירותיה ושלה הן הלכך כי כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ומסלק נפשיה מן הפירות מהניא אע"ג דלא יהיב לה מידי משום דאין צריך ליתן לה כולם כיון דכבר שלה הן ואינה צריכה אלא סילוק בעלמא שלא יזכה בהן אחר הנישואין ודרב כהנא כו' מייתי ראיה דמצי לסלוקי נפשיה ממידי דלא זכה ביה מעולם כמ"ש התוספות

דף נ קסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי דאי משום דדריש תחתיו הכי נמי כתיב כספו ומנא ליה דתחתיו דוקא טפי מכספו אלא משום דסבירא ליה קנין פירות כקנין הגוף דמי כמ"ש התוס' ודרשה דתחתיו נמי איצטריך דאע"ג דס"ל קנין פירות כקנין הגוף דמי אי לאו דרשה דתחתיו איכא למימר דאתי דרשא דכספו ומפיק לה הך סברא דקנין פירות כקנין הגוף דמי אבל השתא דאיכא נמי דרשה דתחתיו כיון דאיכא למידרש הכי והכי אוקמינן לה אסברא דקנין פירות כקנין הגוף דמי וא"כ עיקר טעמא דר' מאיר משום דסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי אלא כי היכי דלא תיקשי ליה מדרשה דכספו קאמר דאיכא למידרש נמי תחתיו ועיקר טעמא דרבי יהודה משום דסבירא ליה קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי אלא כי היכי דלא תיקשי ליה מדרשא דתחתיו קאמר דאיכא למידרש נמי כספו ועיקר טעמו דרבי יוסי משום דמספקא ליה אי קנין פירות כקנין הגוף דמי אי לאו אלא כי היכי דלא תיקשי ליה דרשא דתחתיו או מדרשה דכספו לכך קאמר דאיכא למידרש תרוייהו לפטור וכיון דהנך דרשי דתחתיו ודכספו לאו טעמי נינהו לכך קא בעי רבא מאי טעמא דרבי אליעזר דאי משום דדריש להו לתרוייהו לחיובא הא איכא למידרשינהו נמי לפטורא וקאמר דטעמיה מדכתיב כי כספו הוא כו' וכי היכי דלא תקשי נילף מתחתיו דהראשון מיהא פטור או נילף מכספו דהשני מיהא פטור אי נמי נימא דתרוייהו פטורין דאתי דרשה דתחתיו ודכספו ומפיק לה להך דרשא דכספו המיוחד לו לכך איצטריך למימר דשניהם חייבין זה לפי שאינו תחתיו וכו' כלומר דמצינו למידרש נמי תרוייהו לחיובא וכיון דאיכא למידרשינהו הכי והכי דרשינן שפיר כספו המיוחד לו

אלא לאו בבעל וכגון דכתב ליה דין ודברים אין לי בנכסיך כדאמר לעיל דאי לאו הכי תיקשי הא לעיל פריך ש"ס פשיטא דאין לאיש חזקה בנכסי אשתו דכיון דאית ליה לפירי פירא הוא דקא אכיל והיאך בעי למימר הכא דיש לו חזקה

דף נא אף על פי שאין בו שוה פרוטה כתבו התוספות תימה דמאי רבותא הוא שוה פרוטה כו' בקידושין תירצו משום דכתב ביה נתינה כולי ס"ד דליבעי שוה פרוטה כו' ובכסף משנה פ"ק מהלכות מכירה כתב איידי דתני הכי גבי קידושין תני נמי הכי גבי מכירה

ולמה כתב לו בלשון מכר כדי ליפות כחו כתבו התוספות אומר ר"ת וכן ר"י דלא מיירי כשכותב שניהן אלא כשכותב מכורה אי נתונה וקאמר אפי' בשכתב מכורה במתנה בקש ליתן לו וכו' וזה תימא דאי לא כתב ליה אלא שדי מכורה לך לחודא מנא ליה לרב אשי למימר דבמתנה בקש ליתן לו ולא במכירה אדרבא כיון דלשון מכירה כתב ליה ודאי מכירה הויא ולא מתנה ועוד דא"כ כל שטרי מכירות נמי נימא הכי במתנה בקש ליתן ליתן לו ולמה כתב לשון מכירה ליפות כחו ושמואל נמי אמאי קאמר אבל בשטר מכר לא קנה נימא במתנה בקש ליתן לו ולמה כתב לשון מכירה וכו' לכך נראה דכתב ליה בשטרא תרוייהו שדי נתונה לך שדי מכורה לך וכן פירש"י ז"ל בפרק קמא דקידושין וכיון דכתב לו לשון מכירה ולשון נתינה צריך לתרץ חד לישנא שלא יהו סותרין זה את זה לכך קאמר רב אשי דבמתנה בקש ליתן לו מדכתב ליה לשון מתנה והא דכתב ליה נמי לשון מכירה ליפות כחו ולשון מתנה דכתב לה י"ל כאידך שינויי שכתבו התוספות וכן בסמוך דקאמר ברם ר' אבא ור' אבהו וכל גדולי הדור אמרו במתנה בקש ליתנו לה כו' י"ל נמי כמ"ש התוספות בשם ר"י דאינהו סברי דמוכר לאשתו לא קנתה דלגלויי זוזי הוא דבעי וכיון דלא קנתה בזוזי דיהבה ליה א"כ שטרא דיהיב לה בתר הכי למה ליה אלא ודאי לשם מתנה כתב לה שטרא ולא לשם מכר כיון דלגלויי זוזי בעי ולא כתב לה לשון מכר אלא כדי ליפות כחה

דף נב הכי גרסינן בספרים ישנים יעשה כפרושן איכא דאמרי יעשה פירוש לפירושן ורשב"ם ז"ל הגיה וכתב הכי גרסינן ואם לאו יעשה פירוש לפירושן כלומר ואם לא מהימן להו ההוא נפקד שהפקדון הוא של אותו פלוני כולי ופירושו תמוה דאם לאו משמע שאם אין הדבר כן כמו שאמר ברישא ולפירושו הא לא נזכר ברישא מידי שהוא מאמין להם לכך נראה דשפיר גרסינן איכא דאמרי יעשה פירוש לפירושן גריס רב אלפס ז"ל ולא פליגי דהא דקתני יעשה כפירושן איירי דמהימן ליה והא דקתני יעשה פירוש לפירושן