תורת חיים חלק ב רעב

נשבה להם רוח צפונית דלא מבדרו עננים ולהכי כתיב מצפון זהב יאתה שהרוח מפזרת העננים ומטהרת פני רקיע כזהב ואיתא נמי בפרק הדר שמעתא בעי צילותה כיומא דאסתנא פי' ביום שמנשבת בו רוח צפונית ועוד יש לפרש דמזלת לשון יזל מים דלפי שרוח צפונית מתוקה הפירות מתברכין והזהב זב לבעלי הפירות וכדפירש רש"י זכרונו לברכה גבי וכימיך דבאך והזלים זהב מכיס נמי לשון זיבה הוא

אמר רב חסדא מאי דכתיב מצפון כו' וכן הוא אומר כו' תימא בשלמא לעיל איצטריך למינקט לישנא דמזלת משום דדריש קרא דתזל ולהכי איצטריך לאתויי ראיה דכתיב זילותא גבי זהב אבל הכא לינקט לישנא אחריתי ולא לייתי ראיה

הרוצה שיחכים ידרים לפי שהחכמה באה משם וגם התורה שם היא כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה מימינו יתב' היושב במערב ונראה דהיינו הא דכתיב בספר יהושע תנה לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני ואיתא בתמורה שאמרה כי אין בו אלא תורה לפי שהתורה והחכמה מצד דרום הן באין לכך אמרה ארץ הנגב נתתני ואפשר דמשום הכי חכמים גדולים מצויין בארץ העב כדמשמע במסכת תמיד דקאמר עשרה דברים שאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב ובפרק כיצד מעברין נמי קאמר נתייעץ במכתיר והנגיב למפיבושת ופירוש רש"י ז"ל שם והנגיב והדרים הלך לו למפיבושת לפני זקני דרום שהם חכמים מאוד

דף כו הכא זיקא הוא דקא ממטי לה תימה מ"מ יהא חייב להרחיק מידי דהוה אגורן דמתנלקל ליה והתוספות כתבו דמתני' כרבנן והכא איירי אליבא דרבי יוסי מ"מ קשה לפי' ר"ח ז"ל שכתבו התוס' לעיל דכולהו משניות כרבי יוסי אתיא מדפריך לעיל לימא מתני' דלא כר' יוסי ובהגהת אשירי כתב בשם ר"ת ז"ל דהכא איירי ברוח שאינה מצויה אזלא דקתא אבל ברוח מצויה חייב וקשה דאם כן מאי פריך מזורה ורוח מסייעו ומגץ היוצא מתחת הפטיש דהתם ברוח מצויה איירי כמ"ש התוס' לכך נראה דזורה שאני דאף על גב דזיקא ממטי ליה מכל מקום כיון דאי אפשר לזרות בלא זיקא ולא סגי בלאו הכי הוי שפיר גירי דיליה דכיון דהאי זיקא שייך להאי מלאכה כאלו ממטי איהו גופיה דמי דהוי כאדם המתכוין לירות החץ למרחוק אבל זיטא דהוי ממטי לדקתא לא הוה שייך לניפצא דכיתנא לכך לא הוה גירי דיליה ולהכי פריך ש"ס לרבינא מאי שנא מגץ היוצא מתחת הפטיש כו' דבשלמא זורה דשבת ודמתני' דלעיל שפיר כיון דלא. סגי בלאו הכי כגיריה דמי אלא גץ היוצא דלא שייך נמי למלאכה הברזל דלא קא מתכוין אלא להכות הברזל כפי צרכו אמאי חייב לשלם ומשני דשאני התם דנהי דסגי ליה בלאו הכי מ"מ ניחא ליה דליזיל שלא ידליק את ביתו. והראב"ן ז"ל בסי' א' כתב דמר בר רב אשי לאו מזורה דשבת פריך אלא מזורה ורוח מסייעתו דמתני' דלעיל פריך דאתיא נמי כרבי יוסי וכי פריך מאי שנא מגץ היוצא כו' לאו מגץ לחודא פריך אלא מאי שנא מגץ ומזורה דאקשי כבר ואתרוייהו משני התם ניחא ליה דליזיל אבל אין הלשון משמע כן מדנקט זורה ורוח מסייעתו ולדידיה הוה ליה למימר זורה ורוח מוליכתו כיון דלא אקשי מידי מסיועת הרוח אלא ודאי אזורה בשבת קאי

אנא לא קייצנא דאמר רב כו' תימה כיון דאיסורא וסכנתא הוא אמאי א"ל לרב יוסף מר אי ניחא ליה ליקוץ וכי שרי ליה לרב יוסף למיעבד איסורא או מלתא דסכנתא דחמירא מאיסורא ועוד קשה דרב אמר דאסור למקצייה ומתני' קתני דקוצץ ונותן דמים והתוספות כתבו דאיכא לאוקמי באילן סרק וקצת קשה דהא מתני' חרוב קתני וחרוב לאו אילן סרק הוא מיהו לעיל ולקמן במתני' גבי הא דקתני אבא שאול אומר כל אילן סרק כו' משמע דחרוב ושקמה אילן סרק נינהו ועוד דבפרק החובל גבי הני דיקלא דמכחשי בגופני משמע דמשום היזק גפנים מותר לקוץ דקלים כמ"ש התוספות ועוד קשה דמאי ראיה מייתי דלמא שא שאני הכא שהדקלים היו מזיקים לגופני לכך שרי דליכא משום בל תשחית דאדרבא בל תשחית דגופני עדיף ורב ורבי חנינא בקוצץ לעצים איירי דקעבר משום בל תשחית ונראה דודאי הכי הוא כל היכא שהאילן מזיק לית ביה משום בל תשחית ומותר לקוצצו והוי טעמא דמתני' דקתני קוצץ ונותן דמים ובהחובל נמי דקאמר למחר אייתי לי מקורייהו משום דמזיק הוא מיהו בהך עובדא דרבא בר רב חנן כיון שהרחיק הדקלים כשיעור השנוי במתני' סבירא ליה דלאו מזיקים נינהו אלא דרב יוסף סבירא ליה דמתני' איירי באילן לאילן וגפנים לגפנים אבל אילן לגפנים בעינן טפי ואיהו לא הוה מסתבר ליה פירושא דרב יוסף כיון דמתני' סתמא קתני משמע דאפי' האילן לגפנים סגי בהכי ולהכי קאמר אלא קייצינא דסבירא לי דתו לא מזקי וסגי בהכי אפילו באילן לגפנים ולכך אסור לי למקצייה כדרב מר אי ניחא ליה ואית לך הך סברא דבאילן לגפנים בעי טפי קוץ דלפי סברתך ליכא איסורא ולא סכנתא

אמר ליה רב פפא אמר ליה כולהו ולא יכילי ליה כתבו התוספות בשם הר"ר מנחם דהיינו מכל הני דתנן אם האילן קדם לא יקוץ כו' וקשה דמאי סלקא דעתך דרב פפא פשיטא דהתם באילן עצמו איירי דאי לאו הכי תיקשי מתני' דקתני קוצץ ויורד כמ"ש התוספות לעיל ור"ת ז"ל מפרש דמכולהי היינו ההיא דמייתי לקמן שרשי אילן הדיוט כו' וקשה כיון דבעי לאוכוחי ליה מהא דשרשי אילן הדיוט דועצים שלו דקתני מתניתין היינו של בעל האילן א"כ אמאי אמר ליה מעיקרא הני מילי שלשה משמע דאודי ליה דעד שלשה הן של בעל השדה אמאי אודי ליה כיון דמצי לאוכוחי דכולן של בעל אילן הן וצריך לומר דהני מיל שלשה לדבריו קאמר ודוחק ועוד דלפי' ר"ת עיקר חסר דהוה ליה למימר אשכחיה דהוה חפר וקא קאיץ שרשיו ונטלן לכך נראה דרב פפא אקציצת שרשיו הוה קפיד דעל ידי קציצת השרשים הדקל מתקלקל ומתייבש לפעמים ועד כאן לא קתני במתניתין דמעמיד שלשה טפחים או קוצץ ויורד אלא בחורש שדהו או חופר בור דאין מונעין זה את זה מלעשות צרכיו בתוך שדהו בשביל אילנות של חבירו אבל לחפור שלא לצורך חרישה או חופר בשביל השרשים חוץ לט"ז אמה אסור שלא יקלקל אילנותיו של חבירו לכך א"ל מאי האי והשיב תנן היו שרשים כו' דבורות שיחין הוה חפיר וקאמר רב פפא אמרי ליה כולהי היינו הנך דמייתי בעובדא דלעיל בסמוך הא דאמר רב האי דיקלא דטעין קבא אסור למקצייה והא דאמר רב חנינא לא שכיב שכחת ברי וכו' דמשמע דאיכא איסורא וסכנתא לקלקל עץ עושה פרי ומתני' דקתני קוצץ ויורד צריך לאוקמי בדלא טעין קבא או באילן סרק ולא יכילו ליה שהיה דוחה אותו דליכא סכנתא ואיסורא אלא בקוצץ אילן גופיה אבל בשרשים לא עד דאמר ליה הא דרב יהודה מצר שהחזיקו בו רבים כו' דמיצרא דרב הונא מיצר שהחזיקו בו רבים הוה כדפי' ר"ח ז"ל וכן הא דקאמר אמאי לא אמרי כאן בתוך שש עשרה אמה וכו' יש לפרש כדפי' ר"ח ז"ל ועוד יש לפרש דהכי קאמר לבתר דנפק רב פפא אמר רב פפא אמאי לא אמרי ליה כאן חוץ לשש עשרה אמה פי' דלא שרי מתני' לקוץ שרשים אלא חוץ לשש עשרה אמה ורב הונא תוך שש עשרה אמה הוה קייץ ולא הוצרכתי לאתויי ליה הא דרב יהודה וכן משמע קצת דאי רב הונא אמר הכי א"כ כי נפק מאי הוה איבעי ליה לשדורי בתריה ולמימר ליה הכי כי היכי דליקוץ עוד וכ"כ הר"ז ז"ל

אלא מדתנן שלש אילנות של שלשה בני אדם כו' תימה אכתי מנא ליה לעולא דהא אי אפשר למיקם שלש אילנות תוך בית סאה שלא יהיו יונקים זה מזה תוך שש עשרה אמה או יהיו יונקים חוץ לבית סאה ואפי' את"ל דבית סאה בעיגולא קאמר דחמשים על חמשים מרובעין כי מעגלת להו הוי רוחב העיגול ששים וששה אמה ותרי תילתי דכל שיש בו ברחבו טפח יש בהקיפו שלשה דהכי ילפינן מים שעשה שלמה נמצא דרוחב ששים וששה ותרי תלתי הוי בהקיפו מאתים בהקיפו דחמשים על חמשים מרובעין דמ"מ אכתי לא אפשר למיקם ביה שלש אילנות שלא יינקו זה מזה תוך שש עשרה אמה דהא לי ביה אלא תרי אלפי וחמש מאה גרמידי א"כ דל מהכא רווחא דביני עיגולא דהא יניקא האילן בעיגולא הוא וכיון דכל חד יונק תמניא מאה ותלתין תלתא ותילתא בעיגולא כי שקלת רווחא דביני עיגולי ע"כ יונקין זה מזה תוך שש עשרה אמה ושמא להכי נקט חורשין כל בית סאה בשבילן דכיון דראוי לכל חד תמניא מאה ותלתין ותלתא ותילתא ליניקתו אף על גב דאינו יונק מכל בית סאה שהרי אינו יונק מרווח' דביני עיגולי. אפ"ה חורשין את הכל בשבילן

דף כז כמה מרובע יתר על העיגול רביע שאם תקיף טפח עגול סביב בחוטי' דקין עד הנקודה האמצעי' שבעיגול ותחתוך מן הנקודה ולמטה כל החוטין לשנים ותפשטם יהיה העליון ארוך שלשה טפחים והאחרים מתקצרי' והולכין עד הנקודה שהיא חצי טפח מן החוט העליון תחתוך שוב כל החוטין לשנים ושים הארוך בצד הקצר נמצא הרבוע אורכו טפח ומחצה ורחבו חצי טפח דהיינו שלשה חתיכות של חצי טפח על חצי טפח ובטפח מרובע יש בו ארבע חלקים של חצי טפח כ"כ התוספות בעירובין

קנה שני אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא משמע דאף על גב דאינו קורא דכיון דלית ליה קרקע לא מצי למימר ראשית פרי האדמה אשר נתת לי כדפירש רש"י ז"ל בפרק הספינה מכל מקום צריך להביא ביכורים ותימה דאם כן אמאי קאמר עולא אילן הסמוך למיצר אין מביאין ממנו ביכורים אמאי אין מביאין נהי דלית ליה קרקע ולא מצי לקרות הפרשה מכל מקום הוה ליה להביא ביכורי' כדקתני הכא. ועוד תימה אמאי נקט עולא גזלן הוא כי לא הוי גזלן נמי כיון דלית ליה קרקע לכך נראה כדפירש ר"ח ז"ל דטעמא משום דאין מביאין גזל על גבי המזב' ולהכי נקט גזלן הוא ואין מביאין ממנו ביכורים דאי לאו דגזלן הוא אף על גב דלית ליה קרקע מ"מ הוה צריך להביא אלא שלא היה קורא הפרשה אבל כיון דגזלן הוא אסור אפי' להביא ממנו ביכורים והיינו דקתני קנה שני אילנות בתוך שדה של חבירו מביא ואינו קורא דאע"ג דלית ליה קרקע מכל מקום צריך להביא דהתם לאו גזלן הוא כיון שקנה היניקה מיהו אינו קורא דלא מצי למימר האדמה אשר נתת לי דקרקע לאו דידיה היא וכי היכי דבאילן הסמוך למצר תוך ט"ז אמה הוי גזלן ואין מביאין ממנו ביכורים אע"ג דאינו יונק משל חבירו אלא מקצת הכי נמי לענין קריאת הפרשה כל שהוא יונק משל חבירו אפילו מקצת לא מצי קרי האדמה אשר נתת לי להכי פריך ת"ש הקונה אילן וקרקעו מביא וקורא מאי לאו כל שהוא ואי אמרת האילו יונק שש עשרה אמה כי קנה קרקע כל שהוא מאי הוי הא אכתי יונק הוא משל חבירו חוץ לאותו כל שהוא שקנה ולא מצי קרי האדמה אשר נתת לי אלא ודאי אילן יונק אלא תחתיו וחוצה לו קצת א"כ אילן הסמוך למצר תוך שש עשרה אמה אמאי אין מביאין ממנו ביכורים הא לא הוי גזלן ומשני לא י"ו אמה ופריך ת"ש הקונה שני אילנות בתוך של חבירו מביא דכיון שקנאו לא הוי גזלן ואינו קורא דאע"ג שקנה היניקה מ"מ לא מצי קרי האדמה אשר נתת לי מאי לאו כל שהוא ואי אמרת דאילן יונק שש עשרה אמה כו' כדפי' בקושיא קמיית' והא דקאמר לחומרא לא דק אע"ג דקולא היא דמייתי גזל על גבי המזבח י"ל כמ"ש התו' דחוץ לשש עשרה פעמים מביא פעמים אינו מביא ולא איירי עולא אלא במאי דאינו מביא תוך שש עשרה אמה

ובדחלולי סגי דחלולי לשון יראה כדפי' ר"ח ז"ל והשתא ניחא דה"ק אי ממתניתין ה"א דלמא מייתי עורב טומאה ושדי התם וסגי בדחלולי בעלמא ומתניתין דקתני כל האילן כנגד המשקלות בדליכא דחלולי איירי אבל כי עביד דחלולי ה"א דאין צריך לקוץ: חזקת הבתים פרק שלישי

דף כח הרי י"ח חדש נראה דאתי לאשמעי' דלא תימא אורחיה דמלתא נקט