תורת חיים חלק ב רעא

רוב וקרוב הולכין אחר הרוב כתבו התוספות דממתני' דתשעה חניות שמעינן לה ורבי חנינא אתי לאשמעינן דאפילו בקורבא דמוכח אזלינן בתר רובא וכתבו דכולה שמעתא בקורבא דמוכח איירי וקשה דרבי חנינא אמורא הוא ולדבריהם הוה ליה לפרש בהדיא ולמימר רוב וקרוב הולכין אחר הרוב אפי' בקורבא דמוכח ורבא נמי בסמוך שמע מינה מדרבי חייא רוב וקרוב הולכין אחר הרוב הוה ליה לפרש ולומר שמע מינה רוב וקרוב הולכין אחר הרוב אפילו בקורבא דמוכח. ועוד קשה כי פריך בסמוך אדרבי חנינא מעגלה ערופה ומסיפא דמתני' דנמצא בין שתי שובכות דלא איירי בקורבא דמוכח טפי הוה ליה למיפרך הכי אמתני' דתשעה חניות והתוספות כתבו דעיקר לא פריך אלא משום דבעי למיפרך וניזל בתר רובא דעלמא ודוחק הוא. ועוד קשה דקאמר בסמוך ושמע מינה רובא דאורייתא וכתבו התו' דאשמעינן רובא דליתיה קמן דהוה דאורייתא וא"כ מנא להו דר' חנינא אשמעינן אפילו קורבא דמוכח דלמא רבי חנינא נמי רובא דליתיה קמן אתי לאשמעינן דמתני' דתשעה חניות רובא דאיתיה קמן הוא. ועוד דקאמר בסמוך לימא בדרבי חנינא קמיפלגי ורב לית ליה דרבי חנינא דכיון דקורבא דמוכח הוא לא אזיל בתר רובא היאך מצי למימר הכי דא"כ מאי איריא דכנגד עיר שרוב' עובדי כוכבים אסירא לפלוג בדידיה בד"א בקורב' דמוכח אבל בקורבא דלא מוכח אפילו כנגד עיר שרובא ישראל אסירא דבקורבא דמוכח ורובא עובדי כוכבים כל שכן הוא דאסירא. ועוד דאם כן צריך לחלק דבריו דהא דקאמר כנגד עיר שרובה ישראל מותר איירי דוקא בקורבא דמוכח והא דקאמר כנגד עיר שרובה עובדי כוכבים אסירא איירי בין בקורבא דמוכח בין בקורבא שאינו מוכח. לכך נראה דבכולה שמעתא לא אסיק אדעתיה מידי מקורבא דמוכח ור' חנינא לא אתי לאשמעינן אלא הא דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב דרובא עדיף דאי ממתני' דתשעה חניות ה"א בנמצא באמצע כמו שכתבו התוספות מעיקרא וא"ת דבסמוך פריך תנן ניפול הנמצא תוך חמשים אמה הרי הוא של בעל השובך ואף על גב דאיכא אחרינא דנפיש מינה היכי מצי למימר הכי דאם כן תיקשי מאי שנא תוך חמשים שהוא של בעל השובך וחוץ לחמשים הרי הוא של מוצאו ועל כרחך צ"ל דתוך חמשים אמה שאני דהוה קורבא דמוכח כיון דכרסייהו בתוך חמשים אמה מליין כמו שכתבו התוספות ואם כן מאי פריך לדרבי חנינא כיון דר' חנינא בקורבא שאינו מוכח קאמר ויש לומר דודאי לא אסיק אדעתיה לחלק בין קורבא דמוכח לקורבא שאינו מוכח והוה מצי למימר וליטעמיך מאי שנא תוך חמשים אמה מחוץ לחמשים דלמאי דמסיק דבמדד' איירי ניחא וכן בסמוך דפריך מסיפא דקתני נמצא בין שתי שובכות דבעי למימר דאף על גב דחד מנייהו נפיש מחבריה צריך נמי לומר דהוה מצי למימר וליטעמיך כמו שכתבו התוספות ונראה דכי היכי דשאני לן בין קורבא לקורבא דאם הוא קרוב מאוד הוה קורבא דמוכח ואם אינו קרוב כל כך הוה קורבא שאינו מוכח הכי נמי שאני לן בין רובא לרובא שאם אין ברוב יותר על המיעוט רק אחד או שנים הוה רובא שאינו מוכח אבל אם הרוב יותר על המיעוט הרבה מאוד כגון שאין במיעוט אלא אחד או שנים והרוב יתר עליו אלף או מאה הוה רובא דמוכח ורבי חנינא בשוין איירי שאם יש רוב וקרוב שניהם מוכחין או שניהם אינם מוכחין ס"ל דרובא עדיף אבל היכא דאיכא קורבא דמוכח כגון שהוא קרוב מאוד או הוכחה אחריתי ורובא שאינו מוכח שאין ברוב יתר על המיעוט כי אם אחד או שנים וכ"ש איפכא דאיכא רובא דמוכח וקרוב שאינו מוכח אזלינן בתר מלתא דמוכח וכולהו הנך דמייתי בשמעתין בשוין איירי דגבי נידה דקורבא דמוכח הוא כיון שאינו יכול לבא מן החדר אא"כ שחתה ביותר כמו שכתבו התו' הוה נמי רובא דמוכח דדם עלייה מיעוטא דמיעוטא הוא ודם המקור הרבה מאוד וההיא חצבא דאשתכח בפרדסא דערלה גופיה דהוה קורבא דמוכח איכא למימר דהוה נמי רובא דמוכח דלא הוה ערלה אלא ההוא פרדס לחודיה ושאר כל הפרדסים שסביבותיה כולן לאו של ערלה הוו והיו שם סביבותיה פרדסי' הרבה מאד. ולגבי רובא דעלמא אף על גב דנפיש טובא כל קורבא קורבא דמוכח הוא כמו שכתבו התוספות ולהכי פריך וניזל בתר רובא דעלמא אי נמי המקשה בעי למימר דקורבא דלא מוכח עדיף אפילו מרובא דמוכח וההיא דחבית שצפה בנהר נמי בשוין איירי ברובא וקורבא דמוכח או איפכא ובש"ע טור י"ד סי' קכ"ט כתב חבית של יין שצפה בנהר כו' ואם נמצאת כנגד עיר שרובה עובדי כוכבים אם רוב הסביבות ישראל אפילו מוכיח קורבתה שהיא של עובדי כוכבים שקרוב' הרבה לעיר של עובדי כוכבים מניחין הקרוב והולכין אחר הרוב. וכתב עוד שם בחבית של יין שנמצאת בכרמו של ישראל דאזלינן בתר רובא אף על גב דאיכא קורבא דמוכח ומשמע דאפילו אין הרוב יתר על המיעוט רק כל דהו אזלינן בתריה אפי' לגבי קורבא דמוכח והנראה בעיני כתבתי

דף כד דתני ר' חייא כתבו התוספות בשם מהר"ם דרבא מייתי לה דרוב מצוי הוא דאי אינו מצוי אם כן מאי קמ"ל רבי חנינא כיון דשמעינן לה מדתניא ר' חייא ולפירושו ניחא הא דקאמר ש"ס הדר ביה רבא מההיא דליכא למימר דאדרבא מהך דהכא הדר ביה דאי מעיקרא הוה אמר דשמע מינה מדרבי חייא דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב ע"כ צריך לומר דס"ל לרבא דר' חנינא אשמעינן דלא תימא רוב מצוי הוא קמ"ל דלאו רוב מצוי הוא וא"כ לבתר הכי כי הדר ביה וקאמר ליה לאבי' רוב ומצוי קאמרת מאי ראיה מייתי מדתני ר' חייא דרוב מצוי הוא דלמא לאו משום דרוב מצוי קאמר ר' חייא דשורפין אלא משום דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב כרבי חנינא דליכא למימר דמייתי ראיה דאי אינו מצוי א"כ מאי קמ"ל רבי חנינא דהא רבא גופיה הוה סבר מעיקרא מקמי דהדר ביה דרבי חנינא אשמעינן דלא תימא רוב מצוי הוא קמ"ל דלאו רוב מצוי הוא אלא ודאי מעיקרא הוה סבר דרוב מצוי הוא והוה מייתי מדר' חייא דמצוי הוא דאי אינו מצוי מאי קמ"ל רבי חנינא ולא אסיק אדעתיה מעיקרא דאשמעינן דלאו רוב מצוי הוא ובתר הכי הדר ביה דהוה סבר דלאו מצוי הוא ור' חנינא אתי לאשמעינן דלאו מצוי הוא. מיהו פי' מהר"מ אין נראה דהא דמאי קמ"ל ר' חנינא טפי מברייתא דר' חייא לאו קושיא היא כלל דאיכא למימר דרבי חנינא לא ידע ברייתא דר' חייא דהא בכמה דוכתי מייתי ש"ס סייעתא לאמוראי מברייתא דקאמר תניא כוותיה דרב תניא כוותיה דשמואל ולא קשיא לן מאי קא משמע לן טפי מברייתא משום דאינהו לא הוו ידעי ברייתא ולכך נראה דלא גרסינן דתני ר' חייא אלא תני רבי חייא והא דקאמר הדר ביה רבא מההיא יש לומר דאיפכא ליכא למימר דאי הוה סבר מעיקרא דלאו מצוי הוא לא הוה ליה למימר בתר הכי לאביי לישנא דרוב ומצוי קאמרת בתמיה כאלו הוא פשוט דמצוי כיון דאיהו גופיה הוה סבר מעיקרא דלאו מצוי הוא אלא הכי הוה ליה למימר שאני התם דרוב מצוי הוא

לימא רבא לית ליה דר' חנינא אין לפרש ש"ס קא מיבעיא ליה מי איכא למידק מהך עובדא דרבא דלית הלכתא כרבי חנינא בהנך תרתי לימא קמייתא דבעי ש"ס מי איכא למשמע מנייהו דהלכתא כר' חנינא או לית הלכתא כוותיה דקיימא לן הלכה כרב באיסורי דמהא דרבא ודאי ליכא למידק הכי כיון דרבא אית ליה לעיל הא דרבי חנינא לכך צ"ל דש"ס פריך הא דרבא אדרבא דלעיל כמ"ש התוספות

ותיפוק ליה דאין עושין שדה מגרש דפריך לה בתר מלתא דעולא משמע דדוקא אטעמיה דעולא פריך משום דאי לאו הא דעולא איכא למימר דהא דקתני מתני' מרחיקין את האילן מן העיר מן המגרש קאמר דמגרש שייך לעיר ובכלל עיר הוא אבל השתא דמפרש טעמא משום נוי העיר א"כ ע"כ מן העיר ממש קאמר דליכא למימר מן המגרש דהא אלף אמה מגרש גופיה משום נוי העיר עבדינן ליה כדפירש"י ז"ל אלמא דבהכי סגי ולמה לן למיעבד נוי טפי מהכי לכך פריך ותיפוק ליה כו'

ולימא להו הבו לי ברישא דכיון דגבי בור קתני דאם האילן קדם לא יקוץ אלמא שורת הדין הוא כיון דסמך בהיתר דלא יקוץ אלא דגבי עיר הזקיקוהו חכמים למיקץ וליטול דמים לפנים משורת הדין משום הזיקא דרבים וכיון דבעל האילן כמוחז' דמי לכך פריך לימא להו הבו לי מיהא ברישא והדר איקוץ

היכי דמי גורן שאינו קבוע א' רבי יוסי וכו' אין לפרש דאשנויא דאביי קאי דהא רבי יוסי בר חנינא קדים ליה טובא לאביי אלא אמתני' קאי וא"ת ואמאי קבעי ה"ד גורן שאינו קבוע דלא איירי מיניה מתני' הוה ליה למימר היכי דמי גורן קבוע והל"ל כל שהוא זורע ברחת וי"ל דסלקא דעתך דגורן קבוע דמתני' היינו כשעומד שם בקביעות ואין מקלקלין אותו לכך בעי ה"ד גורן שאינו קבוע כלומר היכי משכחת לה גורן שאינו עומד בקביעות דאין מקלקלין שום גורן וכל גורן קבוע הוא

אלא לאביי קשיא קשיא אבל תיובתא לא הוה דברייתא שאני דמפרש שיעורא בהדיא דקתני כך מרחיקין מדלועיו כו' חמשים אמה כדי שלא יזיק לכך ניחא דכדי שלא יזיק טעמא הוא אבל מתני' דקתני ומרחיק מנטיעותיו של חבירו ומנירו ולא קתני שיעורא בכמה הוה מסתבר למימר דכדי שלא יזיק שיעורא הוא מיהו קושיא הוה דכיון דכדי שלא יזיק דברייתא טעמא הוא מסתמא מתני' נמי טעמא קתני והא דלא קתני שיעורא משום דאשיעורא דרישא סמיך והא דנקט לה שיעורא תרתי זימני משום דנקט לה גבי הזיקא דרבי' וגבי הזיקא דיחיד

בשלמא ממקשאיו כו' אלא מנירו אמאי קצת תימא אמאי פריך אברייתא ולא פריך הכי אמתני' דקתני נמי ומרחיק מנירו ובספר רב אלפס והרא"ש ז"ל גרסינן ומרחיק מנטיעותיו של חבירו ומניחו ויש לפרש דהכי קאמר ומרחיק את הגורן מנטיעותיו של חבירו ומניחו ומעמידו שם ולא איירי מתני' מנירו מידי

דף כה אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר כתבו התוס' משום דרוח מערבי שהיא קשה יוליך הרוח מן העיר וקשה דבסמוך קאמר ארבעה רוחות מנשבות בכל יום ורוח צפונית עם כולן משמע דמנשבות בכל יום אחת אחת זה אחר זה קאמר וא"כ אמאי עושין בורסקי למזרח תינח רביע היום בשעה שרוח מערבי מנשב דאז מוליך הרוח מן העיר בתר הכי מאי איכא למימר ושמא כיון דלח הוה ריח רע קבוע שבכל יום הרוח מוליכו מן העיר אין הריח קשה לעיר ויותר נראה כדפירש"י ז"ל לפי שרוח מזרחית חמה ממעט' היזק הריח וכ"כ הרמב"ם ז"ל

דכתיב וצבא השמים לך משתחוים פי' השמש והירח שהולכים בכל יום ממזרח למערב לך משתחוים כל זמן שהולכים וכיון דהליכתן ממזרח למערב על כרחך פניהם כלפי מערב הוא וכיון שמשתחוים לשכינה בעת הליכתם צ"ל דשכינה במערב הוא מתקיף לה רב אחא בר יעקב ודלמא למזרח משתחוים ופניהם למזרח הוא וכי תימא והלא ממזרח למערב הולכין ואין דרך לילך לאחוריו דלמא הם עושים כעבד שנוטל פרס מרבו שחוזר לאחוריו ופניו כלפי רבו ומתרחק תמיד בהשתחואה

קשיא וא"ת מאי קושיא והא מסתבר טפי למימר שהולכין לפניהם כדרך כל הארץ ממה שנאמר שהולכין לאחוריהם וי"ל לפי ששנים עשר מזלות הולכין ברקיע לאחוריהם כדאיתא במדרש רבה פרשת נשא אמר רבי יוחנן לית מזל חמי במה דלעיל מיניה אלא במה דלרע מיניה כהדין בר נש דהוא סליק בסולמא הפוך לאחוריו וכן יסד הפייט באופן דחתן ולהכי מסתבר ליה למימר דחמה ולבנה נמי הולכין לאחוריהם

שמזלת את הזהב פירש"י ז"ל שמחממת ומביאה שרב ורעבון בא ואף על גב דאמר לעיל שאין העולם מתקיים בלא רוח צפונית לפי שהיא רכה ומתוקה וצלולה מכל מקום רעבון בא לפי שמפזרת את העננים ואין הגשמים יורדין כדאמר ביבמות שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא