תורת חיים חלק ב רע

נראה דלא שייך למימר דפסיק לחיותא אלא היכא דנפשה שכינו ממש דקא מוקי ליה גביה כדנקט רב הונא וברייתא נמי קאמר עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו משמע דלא פסיק לחיותיה אלא כשעושה בצדו והכי פירש דהך ברייתא כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט כולי לאו בחייט ובורסקי הבא ממקום אחר דוקא קאמר אלא אפי' אם הוא מבני אותו המבוי כופין אותו שלא יהיה לא חייט ולא בורסקי ולא אחד מבעלי אומנות וטעמא דמילתא משום הנכנסין והיוצאין. ולשכנו פי' אבל אם כבר יש באותו מבוי אחד מבעלי אומנות כגון שאין בני מבוי מקפידין בנכנסין ויוצאין ורוצה אחד להיות שכינו לשכור בית סמוך לביתו לירד לאותו אומנות אינו כופיהו ולא מצי למימר ליה דקא פסקת לחיותי ורבן שמעון בן גמליאל אית ליה דמצי למימר ליה הכי וקאמר רב הונא בריה דרב יהושע דאף על גב דאית להו לרבנן דלשכינו אינו כופיהו מכל מקום הבא ממקום אחר ורוצה לשכור לו בית אצל ביתו של זה להיות שכינו ולירד לאותו אומנות מצי לעכב וזה שאמר פשיטא לי דבר מתא אבר מתא אחריתי כולי ואי שייך אכרגא דהכא הרי הוא כבני אותה העיר וכיון שאין לו מבוי מיוחדת יכו' לשכור לו בית סמוך לביתו של זה להיות שכינו ולירד לאומנותו בר מבואה אבר מבואה דנפשיה אף על גב דהשתא דר רחוק ממנו פשיטא דלא מצי מעכב עליו מלשכור לו בית סמוך לו ולירד לאומנותו בעי רב הונא בריה דרב יהושע בר מבואה אחרינא מאי מי הוה כבר מתא אחריתי כיון דדר במבוי אחרת ואף ע"ג דשייך בכרגא דהכא מכל מקום כיון דאית ליה מבוי מיוחדת שהוא דר שם לית ליה רשותא להיות שכינו של זה או לא וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק ששי מה"ש שכתב כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט ולא בורסי ולא אחד מבעלי אומניות היה שם במבוי אומן ולא מיחו בו או שהיתה שם מרחץ או חנות או רחים ובא חבירו ועשה מרחץ אחרת כנגדו אינו יכול למונעו ולומר לו אתה פוסק חיי כו'. אבל גר ממדינה אחרת שבא לעשות חנותו בצד חנותו של זה יש להן למונעו ואם נותן עמהן מנת המלך אינו יכול למנעו ובשלחן ערוך סימן קנ"ו העתיק לשון הרמב"ם זכרונו לברכה דמשמע מדבריו דאם נותן מס אף על גב שהוא גר יכול להעמיד חנות בצד חנותו של זה ובהג"ה כתב שם ורבים האומרים דאפי' הכי אין לו רשות ליכנס למבוי שיש שם בני אומנתו הואיל והוא מעיר אחרת אבל במבוי אחר אינו יכול למחות בו הואיל ונותן מס ודברי הרמב"ם זכרונו לברכה עיקר. ולפי מה שפירש' צריך לומר דכל שיש כבר במבוי זו נכנסין ויוצאין לרחים או לחנות הראשון אינו יכול לעכב על השני דסברא נכונה היא והיינו נמי טעמא דברייתא דקתני עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו והתוספות כתבו לעיל דהתם בחצר אחרת שרי ולא משמע הכי מדקתני בצד חנותו בצד מרחצו משמע שעושה בצידו ממש ועוד דזיל בתר טעמא דקתני מפני שיכול לומר לו אתה עושה בתוך שלך כו' דלפי טעם זה אפילו באותו חצר נמי שרי

דף כב והני מילי לאהדורי פירש רש"י ז"ל לחזר ולסבב במבואות העיר ובבתים על כל הרוצה לקנות ואחרי כן ישוב לעירו ופירושו תמוה דאם כן אמאי קאמר ואי צורבא מרבנן הוא אפילו לאקבועי נמי דלא לטרדו מגירסייהו אדרבא טפי עדיף שיחזר ויסבב במבואות העיר ואחרי כן ישוב לעירו מיד וילמוד כדרכו ממה שיעכב ויקבע מקום כאן ולא ישוב לעירו עד לאחר זמן וש"ס לא קאמר משום דלאו אורחיה לאהדורי אלא משום דלא לטרדו מגירסייהו ועוד קשה דקאמר אבל לאקבועי לא משום דקא פסיק לחיותא טפי כשקובע מקום ממה שיחזר במבואות העיר ומדנקט לאקבועי סתמא משמע דאפילו אינו קובע שם אלא שבוע או שבועיים אפילו הכי גרע טפי לבני העיר ובסמוך משמע איפכא דקאמר אבל לאהדורי לא משמע דלזבוני בשוק' שרי אף על גב דיומי דשוקא נמשך שבוע או שבועיים אפילו הכי כשמחזר במבואות גרע טפי. ועוד דקאמר ומודה רב הונא בריה דרב יהושע ברוכלין המחזירין בעיירות מאי איצטריך למימר דמחזירין בעיירות הוה ליה למימר ומודה רב הונא בריה דרב יהושע ברוכלין דלא מצי מעכב לכך נראה דעד כאן לא קא מוקי רב הונא בריה דרב יהושע אלא כשהן מחזרים בעיירות שאין מעכבין בעיר אלא יום או יומים וחוזרין והולכין מיד אל עיר אחרת אבל לקבוע מקום בעיר אחת ולעכב שם לא והיינו דקאמר והני מילי לאהדורי פי' לחזור ממקום למקום שאין מעכבין במקום אחד אלא מעט וחוזרין והולכין משם למקום אחר אבל לאקבועי ולעכב במקום אחד לא אבל צורבא מרבנן לאקבועי נמי שרי דאם יחזור ממקום למקום יעכב ויבטל את לימודו. ובשלחן ערוך סימן קנ"ו כתב סתמא רוכלין המחזרין בעיירות כולי וצריך לומר כדפי'

ואי צורבא מרבנן הוא אפילו לאקבועי נמי ודוקא ברוכלין אבל שאר אומנות אין חילוק בין ת"ח לאחר ואף על גב דבסמוך קאמר ואי צורבא מרבנן הוא נקיט ליה שוקא מכל מקום כשקובע שם מקום לא שייך למינקט ליה שוקא כיון שמעכב שם הרבה

פיל שבלע כפיפה מצרית וכו' כתבו התוספות והא דלא נקט ליה שוקא אף על גב דבעי' זו לא אפשיטא התם מכל מקום הוה ליה לאתויי הנך ראיות דהתם והא קאמר רב דימי אנא ענישתיה דאפסיד גרוגרות דידי משמע דלאו שפיר עבד דלא הוה נקט ליה שוקא י"ל משום דלא הוה למיבדקיה בדיני טומאה וטהרה שאין הכל בקיאין בדבר כדאמר בבבא מציעא בארבעה לא מצינא בשיתא מצינא אבל אין סברא לומר דלא נקט ליה שוקא משום דלא פשיט ליה הבעיא ולהכי נענש דודאי לאו להכעיסו לא נקט ליה שוקא וכיון דהתם נמי לא איפשיטא מילתא דלא הוה אפשר למפשטיה הוא. מיהו בפרק ר' ישמעאל כתבו התוספת א"כ אמאי טפח ליה בסנדליה ולא כתבו אמאי לא נקט ליה שוקא ולפ"ז ניחא טפי

מרהיט לשמעתיה בהדי רב אדא בר אבא שהיה חוזר ברהיט' שמעתא דכלה לפניו כדי שתהא שגורה בפיו

והא אנן תנן ארבע אמות כתבו התוס' דמתני' איירי נמי מן הצד כיון דלא חייש לדוושא אלא משום חלונות ותימא דא"כ לעיל מאי איצטריך לאתויי הא דתניא עלה מלמעלן כו' תיקשי ממתני' גופא דטעמא משום חלונות אבל משום דוושא לא. ועוד אם תמצי לומר דממתני' גופ' לא מצי פריך מ"מ קשה דרש"י ז"ל כתב דתנא דברייתא לא יהיב שיעורא והא דקאמר למעלה כדי שלא יציץ לאו טעמא קאמר אלא הכי קאמר למעלה צריך להגביה שיעור בכדי שלא יציץ וכן כולן ולפירושו איכא למימר בכדי שלא יאפיל הוו טפי מארבע אמות ואם כן תימה מאי פריך טעמא שלא יאפיל אבל משום דוושא לא דלמא אית ליה טעמא דדוושא והא דנקט שלא יאפיל משום דאית ליה דמהאי טעמא בעי לארחוקי טפי מארבע אמות. ועוד קשה כיון דתנא דברייתא לא יהיב שיעורא אמאי בעי אסיפא וכמה הוא שיעורא דכדי שלא יאפיל ולא בעי נמי ארישא כמה הוא שיעורא שלא יציץ ויראה ושלא יעמוד ויראה על כן נראה דברייתא לא אתי אלא לפרושי וטעמא דמתני' ולהכי לא איצטריך למינקט שיעורא כיון דאמתניתין קיימא דקתני בהדיא שיעורא דכולהו ארבע אמות וברייתא אתי לפרושי טעמא דלמעלן בעי ארבע אמות משום דלא יציץ וכן כולן ולהכי פריך טעמא שלא יאפיל כו' אבל ממתני' גופא דנקט חלונות לא מצי פריך דאיכא למימר דהוא הדין כי ליכא חלונות נמי בעי לארחוקי ארבע אמות מכנגדו משום דוושא וחלונות דנקט משום מלמעלן ולמטן והכי קאמר מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו בלא חלונות לא יסמוך לו כותל אחר כנגדו אלא אם כן הרחיק ארבע אמות ואם כותל שיש בו חלונות הוא בין מלמעלן בין מלמטן בין כנגדן בעי ארבע אמות וכי משני הכא במאי עסקינן מן הצד אמתני' וברייתא קאמר דתרוייהו חדא נינהו ולהכי פריך שפיר והא אנן תנן ארבע אמות כיון דמתני' מן הצד איירי והא דבעי וכמה אף על גב דמתני' בהד' קתני ארבע אמות רב ייבא גופיה בעי הכי כמו שכתבו התוספות דכיון דמוקי לה השתא מתני' בבא מן הצד אין נראה לו לרב ייבא דבעי לארחוקי כותלו מן החלון ארבע אמות כדי שלא יאפיל דכיון דכותל זה בא מן הצד נראה לעינים הוא דבבבציר מהאי שיעורא סגי לא יאפיל על החלון לכך קאמר דבמלא רוחב חלון סגי דהיינו טפח והא דקאמר לא קשיא כאן מרוח אחת כו' פירש הא דרב ייבא איירי מרוח אחת ומתני' איירי משתי רוחות

והא גרמא הוא כתבו התוספות תימה דלא פריך הכי לעיל גבי דושא יש לומר דלא הוה גרמא בניזקין אלא מידי דלא ברי הזיקא ואינו רגיל לבא כהך דנמייה וההיא דעורבי דבסמוך אבל מידי דשכיח וברי הזיקא דיני דגרמי הוא כמו שכתבו התוספות וההיא דדוושא נמי ברי הוא דמונע הדוושא בסמיכת כותלו

לימא מתני' דלא כר' יוסי פירש רש"י ז"ל וטובא מילי איכא במתני' דודאי לאו כרבי יוסי אלא לימא אף זו כולי ולפירושו כי פריך בסמוך והא גרמא הוא צריך לומר דאמתני' פריך ולא אהא דמשני ליה זימנין דבהדי דמנח ליה כולי דכיון דאיכא טובא מילי דודאי לאו כר' יוסי א"כ כי משני דזימנין דבהדי דמנח קפצה איכא למימר דלאו אוקימתא הוא אלא דיחויא בעלמא לומר דאיכא למימר דאתי' כר' יוסי מיהו אי לא אתיא כוותיה נמי ניחא כיון דטובא לא אתו כוותיה ואם כן מנא ליה למידק מהכא דגרמא בניזקין אסור אלא ודאי אמתני' פריך ואביי דאקשי לרב יוסף בסמוך והא גרמא הוא ולא ידע הא דרב טובי הא דלא קשיא ליה אמתני' והא גרמא הוא יש לומר דהוה סבר דמתני' לאו גרמא הוא דברי הוא דלאחר זמן תקפוץ שמה הנמייה אבל גבי עורבי שאני דנהי דלאחר זמן אתו עורבי ואכלי דמא אכתי איכא ספיקא דלמא לא מפסדי תמרי. אבל לפירש רבי חננאל ז"ל דכולהו משניות אתו כרבי יוסי מדלא פליג אלא באילן ובור ולא פליג אכולהו צריך לומר דכי משני זימנין בהדי דמנח קפצה אוקימתא מעלייתא היא ועל כרחך צריך לאוקמי מתני' בהכי מדלא פליג עליה ר' יוסי ולפירוש' ניחא דכי פריך והא גרמא אהא דמשני פריך אבל אמתני' לא קשיא ליה דסבירא ליה דברי היא שתקפוץ שמה הנמייה לבסוף אבל השתא דמשני דזימנין דבהדי דמנח כולי דלא הוה אלא חששא רחוקה ולאו ברי הוא לכך פריך והא גרמא הוא

דף כג אי נמי אחולי אחלי בני ר"ה גביה כתבו התוספות שבעה טובי העיר וכו' וכיון דליכא לכל חד בדרך אלא פורתי מחלי טפי מיחיד וקשה דבסוף פרק חזקת הבתים איתא רבי אמי הוה ליה זוזי דנפקי למבואה וההוא גברא נמי הוה ליה זוזא דהוה מפיק לר"ה הוו קא מעכבי עליה בני ר"ה אתו לקמיה דרבי אמי אמר ליה זיל קוץ אמר ליה והא מר נמי אית ליה אמר ליה דידי למבואה מפיק בני מבואה מחלין דידך לר"ה מפיק מאן מחיל גבך מדקא מפליג בין מבוי לר"ה ולא קאמר דידי מחלין דלא קא מעכבי עלי דידך לא מחלין כיון דקא מעכבין עלך משמע דבעי למימר דאפילו אי לא הוו קא מעכבי עליה בני ר"ה אי נמי אפילו אי הוה טעין שכבר מחלו לו בני ר"ה אפי' הכי לא מהני דבני ר"ה לאו בני מחילה נינהו דמאן פייס ומאן שביק ואם כן אמאי קאמר הכא דאחולי אחול בני ר"ה גבי ועוד דכיון דמסתבר דיחיד מחיל טפי מרבי' הוה ליה לפרושי טעמא בהדיא והוה ליה למימר אחולי אחול בני בני ר"ה גביה כיון דליכא לכל חד אלא פורתא כמו שכתבו התוספות לכך נראה דהך אי נמי אחולי בני ר"ה גביה לא גרסינן ליה אלא הכי גרסינן דאי אשמעינן התם גבי ר"ה אמור כונס לתוך שלו הוה אבל הכא דליכא למימר הכי אימא לא ואי אשמעינן הכא וכלי וכן גריס רב אלפס ז"ל והרא"ש ז"ל ומפ' בתרא דמגילה דקאמר רבא אבל מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אפילו למשתי ביה שיכרא שרי לאו ראייה דהתם אבית הכנסת של כפרים קאי שלא עשו אותה אלא על דעת בני הכפר לבדם לכך שרי בכי האי גוונא אבל הכא דרך ר"ה על דעת כל אנשי העולם נעשה ושל כל ישראל הוא והוה ליה כב"ה של רבים דקאמר התם דאסור למוכרה כלל כיון דמעלמא אתו ליה: