תורת חיים חלק ב רסט

דמי רגלים שאני לפי שהן חדין מרפין את הקרקע וקשה לכותל אבל דבר לח יאן צריך להרחיק מכותל ושמא כיון דאפילו חפירת המחרישה צריך להרחיק מן הכותל שלשה טפחים כל שכן חפירת בור שיח מיהו מה שכתב ויסיד בסיד לא שמעינן ליה לא ממחרישה ולא ממי רגלים

ומאי ניהו כלבא טעמא דמלתא כדי שלא יזכר שמו של אחאב שלא יאמרו כלב זה משל אחאב היה כדאמרינן מחה תמחה את זכר עמלק מאיש ועד אשה משור ועד שה שלא יאמרו בהמה זו משל עמלק היתה

אמר שמואל רקיק אינו ממעט בחלון תימה מאי דוחקיה דשמואל דקאמר רקיק אינו ממעט ועל ידי כן איצטריך לאוקמי מתניתין דבסמוך בדוחק בתיבנ' סריא דאית ביה קוצי ובגרוגרות שהתריפו וכן כולהו מילי דברייתא דמייתי בסמוך מוקי להו בדוחק גדול טפי הוה ליה למימר דרקיק ממעט בחלון דאפי' דבר דלא מבטל ליה ממעט כדמשמע פשטא דמתני' וברייתא דמייתי בסמוך ויש לומר דקשיא ליה מאי קמ"ל מתני' וברייתא דכולהו הנך ממעטין בחלון פשיטא דליכא למימר דאשמעי' דכולהו אין מקבלין טומאה ולהכי ממעטין דהא גרוגרות והאבר והבשר המדולדלין בבהמה מקבלים טומאה ואי משום דלא הוכשרו א"כ מאי אירי' גרוגרות ואבר ובשר המדולדלין שאר כל אוכל שלא הוכשר נמי וליכא למימר נמי דאשמעינן דאע"ג דלא מבטל להו וסופו ליטלן אפ"ה ממעטין בחלון דא"כ למה ליה למיתני כולהו לא ליתני אלא חדא מנייהו ותו לא אלא צריך לומר דסבירא להו דלא ממעט בחלון הלא דבר דמבטל ליה התם ואתו לאשמעינן דאפי"ה הנך כולהו ממעטין משום דמבטל להו ולכן צריך לומר דתבן איירי בסרי' ואית בי' קוצי ואשמעי' דמסתמא מבטל להו ולא אמרי' דאע"ג דסרי' אכתי חזיא לבהמתו ולא מבטל ליה וגרוגרות איירי בשהחריפו ואשמעינן דמבטל להו ולא אמרינן דאכתי חזיא ליה ועשבים דברייתא איירי באפרזת' ואשמעינן נמי דלא אמרינן דאכתי חזיא לבהמתו דאפרזתא היינו עשבים המרים כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק ט"ו מהלכות טומאת מת וכן כולהו מילי דברייתא אשמעינן דבכי האי גונא מבטל להו ולא אמרינן דאכתי חזיא ליה ולא קא מבטל להו והשתא ניחא דנקט אבר ובשר המדולדלין ולא נקט בהמה גופיה כמ"ש התוס' משום דבאבר ובשר אשמעי' תרתי חדא דלא אמרי' דאע"ג דכחושה מזבין לה לעכו"ם ולא מבטל לה ואידך דלא אמרינן דאע"ג דאיכא צער בעלי חיים לא חייש וקא פסיק שדי לה לכלבים ולא מבטל לה ואי הוה נקט בהמה גופא לא הוה שמעינן אלא חדא דלא אמרינן דמזבן לה אף על גב דכחושה וכן משמע כדפירש' דפשטא דמתניתין אתי לאשמעינן דבכי האי גוונא מבטל להו שהרי ברייתא דרבה בר אבוה קתני בהדיא וחבית מלאה גרוגרות שהתריפו אלמא סביר' ליה דלא ממעט בחלון אלא דבר דמבטל ליה התם

דף כ מיתיבי עשבין שתלשן והניח בחלון או שעלו מאליהן תימה דלא פריך ממתני' שהביאו התוס' והיא בפ' שמיני דאהלות אלו מביאין וחוצצין האירוס והקיסום וירקות חמורים ודלעת יוונית ואמאי חוצצין הא חזו ליה או לבהמתו ושקיל להו ויש לומר כמו שכתבו התוספות דהתם לענין אהל איירי ואהל הוי אע"ג דלא מבטל ליה וכן משמע מפי' רש"י ז"ל שכתב שם אהא דקתני התם והעוף ששכן ובקשור ויתכן דהכא אפי' בלא קשור דלא דמי לעוף ששכן בחלון דלא יחפור דהתם לענין למעט את הטפח דבעינן בטול עד כאן: ועוד נראה דשמואל דוקא נקט רקיק אינו ממעט בחלון דמיירי שאין הרקיק סותם החלון אלא ממעטו פחות מכשיעור ולהכי בעי ביטול אבל כשסותם כולו מודה שמואל דחוצץ הרקיק וכמו שכתבו התוספות גבי כלי חרס ולהכי באירוס וקיסום כו' חוצצין כיון דסותמין כולו דהכי משמע לישנא דחוצצין כמו שכתבו התוספות וכן כתב בהדיא הראב"ד ז"ל בהשגה פרק ט"ו מהלכות טומאת מת דכולהו מילי דחשיב בשמעתין אם סותמין כל החלון חוצצין אף על גב דשקיל להו והא דפריך ממתניתין דקופה מלאה תבן אף על גב דחוצצין קתני יש לומר דבכל הספרים גרסינן התם במסכת אהלות טהורין ולא חוצצין וכן משמע דומיא דרישא דמייתי התוספות דקתני התם קוברי המת שהיו עוברים באכסדרה כו' אם יכולה דלת לעמוד בפני עצמה טהור ואפילו אי גרסינן חוצצין ניחא דעל כרחך סבירא ליה דאפילו אין סותמין כל החלון ממעטין כיון דאיכא מקום הקופה והחביות וכ"כ רש"י ז"ל שם בפ"ו דאהלות ואם כן חוצצין דנקט על כרחך היינו ממעטין ואפשר כיון דעל ידי עובי הקופה והחביות נסתם הכל נקט הך לישנא אע"ג דקופה וחביות גופיה לא מהניא כיון דמקבלי טומאה

בחביות של מתכת כתבו התוספות דהכא מיירי שהגרוגרות בולטות חוץ לפי חביות מדנקט גרוגרות ולא נקט פירות איכא למימר דנקט גרוגרות משום דבעי למיתני כל שאלו ינטלו יכולין לעמוד בפני עצמן וזה שייך בשאר פירות אלא בגרוגרות כיון שהן מדובקין

ולא פליגי דאי פליגי אמאי לא פליגי נמי ארבב כיון דטעמא דתרוייהו שוין משום דאין סופן להתקיים

הכי גרסינן בספרים דתנור דידן כי כירה דנחתומין דמי ונראה דאתי לשנויי דלא תקשי כיון דתנור וכירה דמתניתין בדידן איירי אם כן אמאי אין שיעורין שוין לפי ערך תנור וכירה דנחתומין דכי היכי דכירה דידן סגי בטפח דהוא שליש מכירה דנחתומין הכי נמי בתנור דידן אמאי לא סגי ליה בטפח ושליש דהיינו שליש מתנור דנחתומין לכך קאמר דתנור דידן ככירה דנחתומין דמי פי' שהוא גדול יותר משליש תנור דנחתומין אלא ככירה דנחתומין הוא ולהכי בעי שלשה טפחים והתוספות כתבו כל אחד היה עושה תנור שלו כפי מה שהיה רוצה וכו' נראה דגרסינן ותנור דידן בוי"ו וכן גריס רבינו נסים ז"ל ולכך כתבו דנפקא מינה וכו'

תנא ביין התירו מפני שמשביחו קצת תימה דרש"י ז"ל פירש במתניתין ביין התירו לפי שאין העשן קשה ליין משמע דאינו משביחו אלא משום דאינו קשה לו התירו ועוד דדבר הנראה לעינים וידוע הוא דאין העשן או הבל החם לפירש התוספות מועיל ליין ונהי דאינו מזיקו אבל פשיטא הוא דאינו מועילו ועוד דקתני רישא ביין התירו מפני שמשביחו משמע דאי לאו דמשביחו לא התירו ובסיפא קתני מפני שמסריחו משמע דאי לאו דמסריחו התירו אף על גב דאינו משביחו ויש לומר דבתוספתא דמכילתין קתני ביין התירו אף על פי שממעיטו אינו אלא משביחו והשתא ניחא דההבל ודאי אינו משביחו ומכל מקום אינו קשה לו ואינו מחמיץ על ידי ההבל כיון דיין ארץ ישראל טוב ומתוק הוא וזהו שפירש רש"י ז"ל שאין העשן קשה ליין וברייתא אתי לפרושי דלא תקשי אמאי התירו דנהי דאינו מחמיץ על ידי ההבל החם מכל מקום היין פוחת והולך ומתמעט ומתייבש על ידי ההבל החם לכך קאמר מפני שמשביחו דיוצא הפסדו בשכרו דעל ידי שמתייבש ומתמעט נעשה היין יותר טוב כידוע שעל ידי כן היין מתעבה ומתחזק לפי שהמים שבתוכו מתייבשין אבל רפת בקר לא התירו דאף על גב דאין ההבל קשה לו ומה שהוא מתמעט הוא משביח מכל מקום לא התירו מפני שמסריחו

דף כא ומכניסין אותו כבן שש עשרה כבן שבע עשרה שלא רצו להכניס קטנים כבן שש כבן שבע מפני סכנת דרכים לכך תיקן יהושע להושיב בכל עיר ועיר ואז היו מכניסין כבן שש כבן שבע

כבן שש בבריא כבן שבע בכחוש וכתבו התוספות והא דתנן בן חמש שנים למקרא בבריא לגמרי וקשה כיון דאיכא תרי גווני בריא איכא נמי תרי גווני כחוש דהיינו כחוש לגמרי ועוד דכמה גווני בריא וכחוש נינהו ואמאי לא קבעו חכמים אלא שלשה זמנים הללו לכך נראה דבן שש קרוי כל שנה ששית ובן שבע קרוי כל שנה שביעית כמו שה תמים בן שנה שכל שנתו הראשונה קרוי בן שנה והא דתנן בן חמש שנים למקרא איירי שכבר עברו עליו חמש שנים והיינו בן שש וליכא אלא חד גוונא בריא וחד גוונא כחוש וכן משמע בטור י"ד סימן רמ"ה שכתב מכניסין התינוקות להתלמד כבן שש כבן שבע כל אחד כפי כחו ולא הזכיר בן חמש וכ"כ בב"י שם

דינא הוא דמעכב עלויה משמע בהדיא דהך מילתא לא דמי לעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה דהתם לא הוי אלא רשע ואינו יכול להוציא ממנו בדין והכא קאמר דמעכב עליה מדינא ורבן שמעון בן גמליאל דבסמוך נמי קאמר אף לשכניו כופיהו שכופה אותו בדין וטעמא דמלתא מפרש ש"ס דאמר ליה קא פסקת לחיותי דמחייתו תליא בהן ריחיא אבל התם אין מחייתו תלויה בחררה זו והא דקאמר לימא מסייע ליה משום דהתם נמי מסתמא מרחיקין מדינא קאמר ומעכב עלויה כיון דצייד נמי אומנותו ומחייתו בכך הוא כמו שכתבו התוספות בשנויא בתרא ועוד דהכא אומנותו בכך. אבל בתירוץ ראשון כתבו התוספות דטעמא משום דבכמה מקומות ימצא שיוכל לפרוס מצודתו משמע אף על גב דאין מחייתו בכך מכל מקום כיון שיוכל לפרוס מצודתו במקום אחר צריך להרחיק כמו עני המהפך בחררה דהוי רשע כיון שמוצא להשתכר במקום אחר ולפי זה משמע קצת שאם לא הרחיק לא הוי אלא רשע אבל אינו מעכב עליו וקשה דאם כן מא' סייעתא הוא רב הונא דינא דמעכב קאמר לכך נראה דשינויא בתרא עיקר

וכמה אמר רבה כולי נראה דאיצטריך לאתויי הא דרבה דלא תימא מלא ריצת הדג שיעור קטן הוא וא"כ איכא למימר דשאני התם דלא חסר מידי אם ירחיק מצודתו קצת ממנו ויצוד שמה ורב הונא אשמעי' דמעכב עליה אף ע"ג דחסר ונדחה לגמרי לכך מייתי הא דרבה דצריך להרחיק פרסה נמצא דחסר דאפשר שעל ידי טורח הליכת פרסה ימנע ולא יצוד כלל

פשיטא לי בר מתא אבר מתא אחריתי. מצי מעכב וכולי ואם תאמר מאי פשיטא לי' ומאי קא משמע לן דהא רבנן בהדיא קאמרי דבר מתא אבר מתא מעכב דקתני כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט כולי והיינו ממקום אחר כדפירש רש"י וכן הא דבר מבואה אבר מבואה דנפשיה לא מצי מעכב רבנן בהדיא קאמרי הכי דקתני ולשכנו אינו כופהו ויש לומר משום דאיכא למימר דהא דקתני ולשכינו אינו כופיהו היינו לשכינו הדר במבוי אחרינא אינו כופיהו לירד שם לאותו אומנות אבל בר מבואה אבר מבואה דנפשיה מצי מעכב לכך קאמר דפשיטא ליה דבר מבואה אבר מבואה דנפשיה לא מצי מעכב דלשכינו דקתני היינו בר מבוא' דנפשי'. וכן הא דקתני כופין בני מבוי זה את זה שלא להושי' ביניהן לא חייט כולי איכא למימר דדוקא באותו מבוי שיש שם בני אותו אומנות קאמר אבל לעכב עליו כל העיר לא לכך קאמר דפשיטא דבר מתא אבר מתא מעכב כלומר מעכב עליו כל העיר דלהכי נקט בר מתא דמשמע אחד מבני העיר אע"ג שאין במבוי שלו מבני אותו אומנות מיהו תימה לומר כן דכיון דאין במבוי שלו מבני אותו אומנות למה יעכב עליו מאי איכפת ליה אם ידור שם ועוד תימא כיון דמצי לעכב עליו כל העיר צריך לומר דמזיק לבני אותו אומנות אף ע"ג שאינו דר במבוי שלהם ואם כן רב הונא דאית ליה דבר מבוי מעכב אבר מבוי משום דפסיק לחיותיה אמאי נקט ואתי בר מבואה חבריה קמוקי גביה הא אפי' מוקי לה במבואה אחרינא נמי מעכב כיון דהתם נמי פסיק לחיותא והכי איבעי ליה למימר האי בר מתא דאוקי ריחיא ואתא בר מתא חברי' קמוקי אפי' במבוי אחרינא דינא הוא דמעכב,. ועוד תימה דבסמוך קאמר ומודה רב הונא בריה דרב יהושע ברוכלין כולי הוה ליה למימר ומודו רבנן ורבן שמעון בן גמליאל ברוכלין דהא בלאו מלתא כרב הונא בריה דרב יהושע אית להו בהדיא דכופין בני מבוי שלא להושיב ביניהן אחד מבעלי אומנות הבא ממקום אחר והוה ליה למימר דברוכלין מודו דבשלמא רב יוסף דקאמר ומודה רב הונא במקרי דרדקי ניחא משום דרב הונא טעמא דנפשי' קאמר אבל רב הונא בריה דרב יהושע דקא מפרש מילתא דרבנן לא שייך למימר דאיהו מודה. ועוד דרש"י ז"ל פירש דלשכנו דקאמר היינו שהוא דר באותו מבוי או באותה העיר ולא משמע כן דשכן בכל מקום הוה מי שביתו סמוך לו לבית חבירו ועוד דקאמר כופין בני מבוי שלא להושיב ביניהן לא חייט כו' ולפירש רש"י ז"ל דחייט הבא ממקום אחר קאמר עיקר חסר דהוה ליה למימר כופין בני מבוי שלא להושיב ביניהן לא חייט כולי הבא ממקום אחר. על כן