תורת חיים חלק ב רסח

לא שייך למימר הכי וכן מוכח בהדיא בריש פרק חלק דתנן ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה וקתני עלה הוא כפר בתחיית המתים לפיכך אין לו חלק בתחיית המתים וקשה ממה שיסדו בתפילת יוצר של שבת אין כערכך ה' אלהינו בעולם הזה ואין זולתך מלכנו לחיי העולם הבא אפס בלתך גואלנו לימות המשיח ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים משמע דעולם הבא לאו היינו תחיית המתים

בת היתה לו לאברהם ובכל שמה פירש הרמב"ן ז"ל בפרשת חיי שרה שיש בו בהקדוש ברוך הוא מדה תקרא כל מפני שהיא יסוד הכל ובה נאמר אני ה' עושה כל והוא שנאמר ויתרון ארץ בכל היא יאמר כי יתרון הארץ וטובה הגדול השופע על כל באי עולם בעבור כי בכל היא וכו' והמדה הזאת היתה לאברהם כבת וכו' ולפי זה ניחא דקאמר בסמוך אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל דלכאורה קשה והא גבי יצחק לא כתיב אלא ואוכל מכל ואיכא למימר שלא חסר שום טובה באכילה אבל הא דלא שלט בו יצר הרע ומלאך המות ורימה לא שמעינן מיניה אבל לפירוש הרמב"ן ז"ל דבכל דאברהם במדת כל איירי שנתברך באותה מדה שכל הטובות נשפעין ממנה אתיא שפיר דיצחק ויעקב נמי קבלו שפע מדה זו ולהכי כתיב גבייהו מכל כל כמו שכתב בשערי אורה וז"ל והמדה הזאת הנקראת כל נתנה ה' במתנה לאברהם וזהו רמז באמרו וה' ברך את אברהם בכל ומאברהם ליצחק באמרו ואוכל מכל ומיצחק ליעקב באמרו וכי יש לי כל עד כאן וכיון דשלשת האבות קבלו מדה זו הנקראת כל שהיא כלולה מן הכל ילפינן מיניה שפיר שלא חסרו שום טובה כיון שכל הטובות נשפעין הימנה: לא יחפור פרק שני

למאי נפקא מיניה למקח וממכר כתבו התוספות דהך נפקותא לא איצטריך לרבא דהא קא משמע לן דאסור לסמוך וקשה דהא לרבא נמי איצטריך ליה דאי לא אתי לאשמעינן אלא הא דאסור לסמוך אם כן ליתני לא יחפור אדם בור סמוך לחצר חבירו ולא שיח וכו' אלא אם כן הרחיק ממנו שלשה טפחים דהוה שמעינן מיניה שפיר דאסור לסמוך למה ליה למיתני ברישא סמוך לבורו ולסיים בסיפא בלישנא דכותל אלא ודאי אתי לאשמעינן דכותל בור שלשה טפחים וכן משמע בסמוך דפריך טעמא דאיכא בור הא ליכא בור סומך וכו' משמע דדייק הכי מדקתני סמוך לבורו של חבירו ולא קתני סמוך לחצר של חבירו והשתא מאי משני הא איתמר עלה אמר אביי מכותל בורו שנינו דמכל מקום אכתי תיקשי אמאי לא קתני סמוך לחצר של חבירו אלא צריך לומר דש"ס אסיומא דמילתא דלעיל קא סמיך דקאמר לעיל מכותל בורו שנינו ואשמעינן דכותל בור שלשה טפחים והכי קאמר הא איתמר עלה מכותל בורו שנינו ואם כן על כרחך צריך לומר כדאמרן דמתניתין אשמעינן דכותל בור שלשה טפחים. ויש לומר כיון דכולהו שאר מילי דמתניתין מוקי להו רבא בסמוך דאתו לאשמעינן דכולהו קשו לכותל או לבור אם כן רישא נמי לא מצי למיתני לא יחפור אדם בור סמוך למיצר של חבירו דאיכא למימר נמי דאתי לאשמעינן דמתונתא קשו לבור ומעיקרא דלא משני הכי וקאמר הא איתמר עלה כו' משום דעדיפא הוה משני אבל לבסוף פשיטא דריש' נמי מוקי לה רבא בכי האי גוונא דאשמעינן דמתונתא קשה לבור דומיא דשאר כולי מילי דמתניתין ולכך כתבו התוספות דלרבא איצטריך הך נפקותא דהא קמ"ל דאסור לסמוך

דף יח הא קמ"ל דהנהו קשו לכותל פיר' טעמא דמלתא אשמעינן דאי לא תני כותל לא הוה ידעינן טעמא דמלתא לכך תני כותל ולעולם כי ליכא כותל נמי לא סמיך דאמר ליה דלמא ממלכנא ואבנה כותל

דירה שאני קושטא דמילתא קא משני דלא מצי לשנויי הוא הדין כי ליכא נמי לא סמיך והא קא משמע לן דהבלא קשו לאוצר דהא בהדיא קתני עלה אם היתה רפת בקר קודמת לאוצר מותר

דיקא נמי דתני עלה אם היתה רפת בקר וכו' כתבו התוספות תימה דלמא בשאר הרחקות נמי מותר לסמוך והא דנקטיה הכא לאשמעינן רבותא דאף ע"ג דהוי גירי דיליה כו' נראה דלא קשה מידי דכולהו שאר מילי נמי גירי דיליה נינהו תדע מדלא פליג רבי יוסי עלייהו דרבנן אלא לקמן באילן וחרדל משמע דכולהו משניות דפירקין אתו נמי כרבי יוסי וכן משמע לקמן גבי הא דתנן מרחיקין את הסולם מן השובך דפריך לימא מתניתין דלא כרבי יוסי משמע דשאר כולהו מתוקמי שפיר כרבי יוסי וכ"כ הרי"ף ז"ל וכ"כ התוספות לקמן בשם רבינו חננאל ז"ל ואם תאמר תיקשי לאביי מהך דיקא והתוספות כתבו דלא משמע ליה שיהא חידוש בשאר טפי מבדירה וקשה דמכל מקום אמאי נטר לה ותני לה על הך מתני' דרפת טפי הוה ליה למיתני הכי אמתניתין דלא יחפור ששנויא ברישא ויש לומר דסבירא ליה לאביי דרבותא אשמעינן דאפילו רפת בקר דקשה טפי דמסריח אם היא קודמת מותר וכן משמע קצת מדקתני לה עלה דרפת ולא תני לה ארישא עלה דחנות. מיהו בתוספתא איתא אם קדמו חנות ורפת את האוצר מותר לכך נראה דאביי סבר דאף על גב דכולהו נמי גירי דידיה דיה נינהו אפילו הכ' חנות ורפת הוו גירי דידיה טפי מכולהו דמטי ליה הזיקא מיד מתוך ידיו של מזיק כיון דאינהו למטה והאוצר למעלה ואשמעינן דאפילו הכי אם היתה קודמת לאוצר מותר וכ"ש בשאר הרחקות ורבא לית ליה הך סברא

ואי לא סמיך היכי משכחת לה פירש רש"י ז"ל כיון דאית ליה לרבי יוסי דאלו שניהם מזיקין הן היכי משכחת לה כולי משמע אמלתא דרבי יוסי פריך וכן כתבו התוספות בהדיא אלא לרבא דאמר לא סמיך כולי ולרבי יוסי לא ירחיק כלל לכאורה קשה דמאי פריך מדרבי יוסי הא אמרינן לעיל דדוקא בבור אית ליה לרבי יוסי דאסור לסמוך משום דכל מרא ומרא דקא מחית מרפית לארעא והוי גירי דיליה אבל הכא כיון דבעידנא דקסמיך ליתיה לניזק לא הוי גירי דיליה ויש לומר דבסמוך קאמר דרבי יוסי לדבריהם דרבנן קאמר להו ועל כרחין צריך לומר כן בלאו הך סוגיא דהכא כמו שכתבו התוספות בסמוך וסבר רבי יוסי כולי לקמן על מקומה הוה ליה לאקשויי כו' ואם כן הך שקלא וטריא היינו לפי האמת דלדבריהם דרבנן קאמר להו והכי קאמר ואי לא סמיך היכי משכחת לה דהיאך מצי למימר לדבריהם דרבנן דלא ירחיק כלל כיון דאינהו אית להו דאסור לסמוך אפילו היכא דליכא גירי דידיה. וכן משמע דהך שקלא וטריא היינו למאי דמסיק דרבי יוסי לדבריהם דרבנן קאמר מדקאמר בסמוך אלא לעולם רבי יוסי על המזיק סבירא ליה והכי קאמר להו רבי יוסי לרבנן תינח משרה וירקא כולי משמע דמשום דקושטא דמלתא הכי הוא דרבי יוסי לדבריהם דרבנן קאמר לכך נקט והכי קאמר להו רבי יוסי לרבנן כולי דאי לאו הכי מנא ליה לש"ס דהכי קאמר ליה רבי יוסי לרבנן דלמא רבי יוסי טעמיה דנפשיה קאמר והכי איבעי ליה למימר אלא רבי יוסי נמי על המזיק סבירא ליה וחרדל ודבורים שאני דתרוייהו מזקי אהדדי

דף יט לערבינהו וליתנינהו פירש רש"י ז"ל בבי רישא ומציעתא דהתם או סד בסיד תנן משמע בהדיא דסבירא ליה דבסיפא גרסינן או סד בסיד וכן הוא בכל הספרים וכן נראה דאי גרסינן בסיפ' נמי וסד אמאי פשיט ליה דהוי או סד והתוספות כתבו לעיל משום דבסיפ' אין ההיזק כל כך מרובה שלא יועיל סיד לחודא ולא ידענא מנא להו הך סבר' דלהא אדרבא היזיקא דהבל קשי טפי מהזיקא דמתונ' ועוד דאי בתרוייהו גרסינן וסד מאי קמיבעיא ליה פשיטא דתרוייהו או סד קאמר דאין סברא לפרש חד לישני בתרתי פירושי לכך נראה דשפיר גרסינן בסיפא או סד והכי קמיבעיא ליה מי אמרינן תנא והדר מפרש דבכמה דוכתי תנא ברישא סתמא והדר מפרש לה בסיפא ומסיפא שמעינן לה לרישא או דלמא דוקא קתני רישא וסד סיפא או סד

לערבינהו וליתנינהו אף על גב דגבי בור לא שייך למתני לישנא דמרחיקין את הבור מכל מקום מצי לערבינהו ולמיתני לא יחפור אדם בור כו' ולא יניח את הגפת ואת המלח כו' סמוך לכותלו של חבירו אלא אם כן הרחיק ממנו שלשה טפחים או סד בסיד

הכי גריס רבינו חננאל ז"ל בא בידים אין לא בא בידים לא אלמא או סד בסיד תנן דדוקא בא בידים בעי הרחקה וסידה וקשה דהא מדנקט מעיקרא פשיטא דוסד בסיד תנן משמע דלא הוה ליה ספיקא כלל ואמאי פשיט ליה הא בעי למיפשט השתא מהא דרבי יהודה דאו סד תנן. גם הרב המגיד ז"ל בפרק ט' מה"ש דייק הך לישנא שכתב בשם המפרשים דכיון דכך אמרו דפשיטא דתרתי בעינן הכי קיימא לן וכן פסק הרמב"ם ז"ל שם אף על גב דבכמה דוכתי בש"ס קא פשיט מעיקרא מחדא ברייתא הכי והדר פשיט איפכא מאידך ברייתא היינו משום דספוקי מספקא ליה לכך קא שקיל וטרי הכי והכי אבל הכא לישנא דפשיטא לא אתי שפיר כיון דבתר הכי בעי למיפשט איפכא. לכך נראה כגירסת ספרים הישנים דלא גרסי האי דיוקא אלא משני בא בידים שאני ודקארו לה מאי קארו לה וכו' ומגופא דברייתא דייק דקתני זה חופר וזה חופר זה מרחיק וסד וזה מרחיק וסד אלמא דשניהן שוין ואי אמרת דאו סד בסיד קתני אם כן אין שניהן שוין שאם לא ירחיק האחד אלא יסוד בסיד אז יצטרך השני להרחיק שלשה טפחים על כרחו דלא שייך למימר דגם השני יסוד בסיד ולא ירחיק שאם לא ירחיק גם הוא הרי לא נשאר שום כותל מפסיק בין הבורות וכי יסוד באויר וברייתא משמע דשניהן יש להן ברירה דכי היכי דזה מרחיק או סד זה נמי מרחיק או סד אלמא דוסד בסיד תנן דשניהן שוין הן דכל אחד מרחיק וסד ומשני דבא בידים שאני

ואי תנא נברכת הכובסין משום דקוו וקיימי ולא מצי למימר דאי תנא נברכת הכובסין הוה אמינא דאמת המים כיון דקביעא ליבעי הרחקה טפי משלשה אי נמי איפכא דאי תנא אמת המים הוה אמינא דנברכת הכובסין כיון דקוו וקיימי ליבעי טפי משלשה דהא קתני בור שיח ומערה דקביעי וקוו וקיימו ואפי' הכי בהרחקת שלשה טפחים סגי ובריש פירקין שכתבו התוס' דאי תני הני הוה אמינא דבור שיח דעמיקי טפי בעי הרחקה יותר ולא כתבו דהוה אמינא דבעי הרחקה יותר כיון דאית בהו תרתי דקביעי וקוו וקיימו משום דעל כרחך בור ושיח אית להו צריכא אחריתי מדקאמר מי לא קתני אמת המים וקתני נברכת הכובסין ולא קאמר וקתני בור שיח ומערה דמיתני ברישא אלא ודאי פשוט הוא דהנך איצטריך למיתני כיון דעמיקי טפי

זרעים במפולת יד מחרישה בחורש לאילנות נראה דלהכי קתני מרחיקין את הזרעים תחילה והדר קתני את המחרישה אף על גב דחורשין תחילה והדר זורעין לאשמעינן דאיירי בזרעים דלית בהו חרישה ובמחרישה דלית ביה זריעה

התם בשופכין לעיל קאמר ש"ס דטעמייהו דהנך תלתא מילי משום מתונתא ופי' רש"י ז"ל שם דבר לח ותימה דזרעי' ומחריש' מאי דבר לח שייך בהו ועוד כיון דטעמייהו דהנך נמי משום דבר לח הוא כמו אמת המים ונברכת הכובסין אמאי תני להו באפי נפשייהו ולא ערבינהו ותנינהו בהדי נברכת הכובסין ואמת המים ואמאי הפסיק ביניהם בהרחקת גפת וזבל כולי דטעמייהו משום הבלא ועוד אי טעמא מי רגלים משום דדבר לח קשה לכותל מאי איריא דמי רגלים או שופכין דמי רגלים אפי' מים דעלמא נמי יהא אסור לשפוך בצד כותלו של חבירו ועוד נהי דאיצטריך למיתני מי רגלים משום דכלים כרגע כמו שכתבו התוס' מ"מ תיקשי ליתני מי רגלים ולא ליתני אמת המים ונברכת הכובסין. לכך נראה דטעמא דמי רגלים וכן שופכין דמי רגלים לאו משום דדבר לח קשה לכותל הוא דכיון דכלים מהרה אין לחלוחית שלהן מזיק לכותל ולהכי מיא דעלמא מותר לשפוך שם וטעמא דמי רגלים דאסירי לפי שהן חדין ומלוחין מקלקלין ומרפין את הקרקע ומתמוטט יסוד הכותל והשתא הוי טעמייהו דמי רגלים דומיא דזרעים ומחרישה ולהכי תנא למו בהדדי והא דקאמר לעיל דקא משמע לן דמתונתא קשה לכותל יש לומר כמו שכתב הערוך בערך מתון שהוא לשון רפיון פירש שמרפין את הקרקע כדפירשתי אף על גב דגבי בור שיח ואמת המים נקט נמי הך לישנא דקאמר לעיל רישא הזיקא דמתונא וגבי חול נמי קאמר התם במתונא ובסמוך גבי תבן נקט נמי במתונא צריך לומר דמתונא לחוד ומתונתא לחוד דמתונא הוא דבר לח ומתונתא לשון רפיון הוא ולהכי לא נקיט בכולהו חד לישנא. והרמב"ם ז"ל בפרק ט' מה"ש כתב לא יחפור אדם בור שיח ומערה ולא יביא אמת המים כולי בצד כותלו של חבירו אלא אם כן הרחיק מכותל שלשה טפחים ויסיד בסיד וכתב עליו הטור ובש"ס מסיק דמכותל בורו שנינו ולא איירי בהרחקתו מכותל דעלמא ומכל מקום מסתבר שצריך להרחיקו גם מכותל חבירו דטפי מזקי הנך ממי רגלים שצריך להרחיקו שלשה טפחים עד כאן ולפי מה שפירש' איכא למימר