תורת חיים חלק ב רסג

אמר להם ר' עקיבא כשתכנסו אצל אבני שיש טהור הזהרו שלא תאמרו מים מים וכתב רב האי גאון ז"ל הביאו בערוך דבהיכלות זוטרתי מפורש בלשון הזה פתח היכל ששי נראה כמי שיש בו מאה אלפים רבבות גלי מים ואין בו אפי' טיפה אחת של מים אלא אויר זיו אבני שיש טהור שסלולות בהיכל שזיו מראיהן דומין למים

אמר רבינא הכא בהוצא עסקינן וא"ת אמאי לא קאמר אלא אמר רבינא ועוד אמאי אשמעינן תנא לאפוקי מדאביי בזה עושה חזית וזה עושה חזית לאשמעינן בחדא ונראה דלא הדר משינויא קמא דהשתא נמי איירי דקדים חד מינייהו ועבד חזית ובהוצא איירי ואשמעינן תנא דלית ליה תקנתא לחבריה אא"כ יעשה ג"כ חזית ולא אמרינן דסגי ליה שיקלקל את החזית הראשון דהיינו דמקליף ליה קילופא משום דא"נ מקליף ליה אכתי מידע ידיע כדאמר לעיל ואם כן אכתי אי למיחש שיאמר דידיה הוא כיון דהוה ליה חזית ויאמר שחבירו קלקלו ברמאות והיינו לאפוקי מדאביי דלאביי קילופא לא ידיע

לפי דמי קנים בזול פי' דאפילו דמי קנים לא יהיב ליה כשיעור שויין דאמר ליה לדידי הוה סגי ליה בנטירא בר זוזא אלא שמין את הקנים בזול כדאמרי' בפרק מי שמת כל זוזא חשיב בארב' דנקי דהיינו שני שליש הדמים וכי האי גוונא איתא בפרק כיצד הרגל דקתני התם ואם נהנית משלמת מה שנהנית ומפרש רבא דמי שעורים בזול ופירש שם רש"י ז"ל כדפירש' דלא יהיב דמי שויין אלא בזול יתן וכן כתבו התוספות ומ"מ דמי קנים בזול יהיב ליה דאנן סהדי דאם היה מוצאם כל כך בזול היה גודר בהן רש"י ז"ל כתב דמי קני' דאמר ליה לדידי סגי בגדר קני' וקשה כיון דגדר קנים מיהא בעי אמאי שמין אותן בזול ולא יהיב דמי שויין

ת"ק סבר רביעית הוא דיהיב ליה אבל ראשונה שנייה ושלישית לא יהיב ליה הכי משמע לישניה דתנא קמא דקתני וגדר את הראשונה ואת השנייה ואת השלישית ולא קתני סתמא המקיף את חבירו משלש רוחותיו וגדרן אין מחייבין אותו אלא משום דהוה משמע דאיירי דגדר שלשתן בבת אחת ואין מחייבין אותו לשלם שלשתן קאמר ואם כן הוה דייקינן הא גדר ארבעתן מחייבין אותו לשלם כולן לכך קתני וגדר את ראשונה ואת השנייה כו' כלומר שגדרן אחת אחת ואין מחייבין אותו אכל חדא באפה נפשה קאי שאם גדר את הראשונה בלבד אין מחייבין אותו לשלם הראשונה ואם חזר וגדר את השנייה אין מחייבין אותו לשלם השנייה וכן אם חזר וגדר את השלישית אין מחייבין אותו לשלם את השלישית ואם כן דייקינן הא אם חזר וגדר גם את הרביעית מחייבין אותו לשלם את הרביעית בלבד. והשתא ניחא הא דקאמר איבעית אימא מקיף וניקף איכא בינייהו כלומר דתנא קמא נמי אית ליה דמגלגלין עליו את הכל מיהו דוקא בניקף אית ליה הכי אבל עמד מקיף אינו נותן לו אלא דמי רביעית דהכי משמע לישנא דתנא קמא כדפירשתי אבל רבי יוסי דנקט סתמא אם עמד משמע דבמקיף נמי אית ליה דמגלגלין ולישנא אחרינא נמי אתי שפיר והכי קאמר תנא קמא סבר אם גדר מקיף את הרביעית נמי יהיב ליה פירש לאו דיהיב ליה דמי כולן כמו בגדר ניקף קאמר דהא לישנא לא משמע הכי כדפירש' אלא דאם גדר מקיף נמי יהיב ליה מידי קאמר כלומר דיהיב ליה מיהא דמי רביעית ולהכי נקט ש"ס נמי יהיב ליה ולא נקט נמי מגלגלין ורבי יוסי דנקט לישנא דאם עמד משמע דסבר דדוקא אם עמד ניקף הוא דיהיב ליה פירש ומגלגלין עליו את הכל אם גדר מקיף לא יהיב ליה מידי אפילו דמי רביעית והתוספות כתבו דיש ספרים גרסינן אבל מקיף לא יהיב ליה אלא דמי רביעית ולפי זה צריך לומר דלתנא קמא אפילו גדר מקיף מגלגלין עליו את הכל וכן משמע מפירש רש"י ז"ל שכתב ודייקינן ממילתיה הא רביעית מחייבין אותו וכל שכן כשגדרה ניקף משמע קצת דמקיף וניקף שוין הן לתנא קמא וקשה דלישנא לא משמע הכי מדלא קתני סתמא וגדרן רואין מחייבין אותו כדפירש' לכך נראה דלהך לישנא נמי אית ליה לתנא קמא בגדר מקיף דלא יהיב אלא דמי רביעית ור' יוסי פליג וסבר דלא יהיב ליה מידי וכן משמע בפרק כיצד הרגל דלרבי יוסי לא יהיב ליה מידי כמו שכתבו התוספות

דף ה ובא בזמנן ואמר פרעתיך כו' כך היא גירס' התוספות והא דאינו נאמן במיגו דאי בעי אמר פרעתיך היום כתבו התוספות משום דהוה מיגו דהעזה. ובספר התרומות כתב דאיירי שבא בתחילת היום דליכא מיגו מיהא קשה קצת דלקמן קמיבעיא ליה אי אמרינן מיגו במקום חזקה תפשוט מהא דריש לקיש דאמרינן ליה מדנקט ובא דזמנו ולא קאמר סתמ' הקובע זמן לחבירו ואמר ליה פרעתיך כו' משמע דדוקא בזמנו הא לאחר זמנו כיון דאית ליה מיגו נאמן

כי היכא דלא לטרדן כתבו התוספות דשאני גבי בכור וגבי שוכר דאכתי לא איחייב דשמא ימות ושמא יפול ביתו של משכיר והא דפריך לריש לקיש מכותל חצר שנפל הוה מצי למימר וליטעמיך ועוד נראה לפרש טעם אחר דגבי הלואה שאני כיון דעשה לו טובה והלואה חנם ואי בעי לא הלוהו כלל לכך אין הלוה יכול להעיז ולדחותו כשהגיע זמן הפרעון ולהכי עביד דפרע בגו זמניה דלא ליטרדיה וכן גבי כותל חצר שנפל דדייק מיניה דעביד איניש דפרע בגו זמניה משום דהתם נמי עשה לו טובה שהלוהו דמי חצר הכותל דאי בעי לתובעו הוצרך ליתן לו חלקו מיד קודם שהתחיל לבנות הכותל לכך עביד איניש דפרעיה קודם השלמת הכותל דלא ליטרדיה בתר הכי אבל גבי שכירות דאינה משתלמת אלא לבסוף וכן גבי בכור דלא קא מחייב עד לאחר ל' יום לא עביד איניש דפריע בגו זימניה דלא שייך למימר שיטרידנו דמימר אמר כשהגיע הזמן יכול אני לדחותו עד דמתרמי לי זוזי ואפרענו

שאני הכא אמר מי יימר דמחייבו לי רבנן נראה דר"ל נמי צריך לשנויי סיפא הכי דטעמא משום דאמר מי יימר כו' והוה מצי למימר וליטעמך דליכא למימר דלדידיה טעמא דסיפא משום חזקה אין אדם פורע תוך זמנו דהא אית ליה כל שפא ושפא זימניה הוא בכותל של שניהם א"כ בכותל זה שסמוך נמי איכא למימר הכי דפשיטא דאין לחלק ביניהן והשתא ניחא דבסמוך גבי הא דקא מיבעי' ליה אי אמרינן מגו במקום חזקה דאיצטריך לשנויי נמי דטעמא דסיפא משום דאמר מי יימר כו' דלא מצי לשנויי דאיירי בתוך זמנו או בזמנו ואמר פרעתיך בתוך הזמן דליכא מגו ומחייב משום חזקה אין אדם פורע תוך זמנו דהא ר"ל אית ליה דכל שפה ושפא זימניה הוא דהיינו טעמא דרישא לר"ל. והתוספות כתבו דניחא ליה לשנויי דטעמא משום דאמר מי יימר כו' דלא תיקשי נמי לאביי ורבא וזה נראה דוחק כיון דכולה סוגיא דבסמוך לר"ל קאי דלאביי ורבא לא קמיבעיא ליה מידי

דף ו מאי אין לך בידי לא היו דברים מעולם הוה מצי לשנויי דאיירי דתובעו בזמנו ולכך אם א"ל פרעתיך בזמני פטור דעביד איניש דפרע ביומא דמישל' זימניה ואם א"ל פרעתיך בתוך זמני חייב דליכא מגו כמ"ש התו' לעיל וליכא למימר דמסתמא מנה לי בידך דקאמר היינו בזמנו וא"כ לאחר היינו לאחר זמנו דע"כ מנה לי בידך תוך זמנו קא"ל דאי בזמנו א"כ מאי פריך אלמא במקום חזקה לא אמרינן מה לי לשקר דלמא שאני התם דהוחזק כפרן כיון דפרעתיך תוך זמני קאמר והעדים מעידים שאחר כך בזמנו הודה לפניהם שלא פרע וצריך לומר דעדיפא משני דאין לך בידי משמע להד"מ

אמר רב הונא סמך לפלגא סמך לכולה נראה דמתניתין הכי משמע ליה מדקתני מגלגלין עליו את הכל ולא קתני מחייבין אותו דומיא דרישא משמע דה"ק מגלגלין עליו את הכל אפילו מאי דלא סמך ליה ורב נחמן אומר מאי דלא סמך לא סמך נראה דמתניתין הכי משמע ליה מדקתני אע"פ שלא נתן עליו את התקרה כו' ואי סמך לפלגא סמך לכולה ליתני אע"פ שלא סמך אלא לפלגא מגלגלין כו' דהוה רבותא טפי שלא נתן התקרה וגם לא גמר כותלו ואפ"ה חייב ונראה דהיינו דקאמר ש"ס ומודה רב הונא בקרנא ולופתא כלומר דיוקא דרב נחמן דייק ממתניתין דלמאי דלא סמך מוקי לה רב הונא בקרנא ולופתא אבל סתמא אית ליה דסמך לפלגא סמך לכולה מדקתני מגלגלין עליו את הכל. ומודה רב נחמן באפריזא כו' כלומר דיוקא דרב הונא דדייק ממתני' דסמך לפלגא סמך לכולה מוקי לה רב נחמן באפריזא כו' אבל סתמא אית ליה דלמאי דלא סמך מדקתני אע"פ שלא נתן עליו את התקרה ולא קתני אע"פ שלא סמך אלא לפלגא כו' דהוה רבותא טפי

אחזיק להורדי לא אחזיק לכשורי בהגהת רש"י ז"ל כתב דלא בחזקת שלש שנים איירי מיהו יש מפרשים דהנך נמי בחזקת ג' שנים איירי וכן כתבו התו' בפרק לא יחפור גבי הא דפריך והא אחזיקו ובסמוך דאמר רבינ' האי כשורא דמטללתא עד תלתין יומין הוי חזקה מפרש רבינו זרחיה ז"ל דאיירי נמי בחזקת שלש שנים והכי קאמר דחזקת ג' שנים אין מתחילין למנותן עד לאחר ל' יום ואי חבריה בטינא לאלתר מתחילין למנות חזקת ג' שנים ע"כ ולפי זה הא דקאמר ואי סוכה דמצוה היא עד שבעה יומין לא הוי חזקה דוקא נקט שבעה יומי דשמיני עצר' נמי עולה למנין שלש שנים ככל שאר שבתות של שלש שנים

ועליון בונ' מכנגדו ועולה פירש"י ז"ל דתחתון מסייע לעליון וכן כתבו התו' ותימה דא"כ לא הוי דומיא דתחתון בונה מכנגדו ועולה דקאמר דתחתון בונה לבדו ואין עליון מסייעו. ועוד תימה כיון דתחתון צריך לסייע לעליון משום היזק ראייה אמאי נקט ברייתא לא יאמר העליון הריני בונה מכנגדי ועולה מאי אולמיה דעליון מתחתון הוה ליה למימר לא יאמר התחתון הריני בונה מכנגדו ועולה דכי היכי דס"ד דעליון מצי למימר לתחתון אנא מאי קעבידנ' דחצירך נמוך מחצירי ה"נ תחתון מצי למימר לעליון אנא מאי קעבידנא דחצירך גבוה מחצירי ועוד דסתמא פליגי משמע אע"ג דעליון גבוה מתחתון ד' אמות וא"כ אמאי יסייע תחתון לעליון כיון דאין התחתון יכול לראות בחצר העליון ואפילו אין העליון גבוה ד' אמות מתחתון מ"מ מכי מטי לד' אמות יבנה העליון כמ"ש התו' ומה שתירץ רבינו תם ז"ל דאיירי כגון שחצר העליון אינו נמוך אלא אצל חצירו של עליון ומצד אחד הוא גבוה דוחק הוא ומה שתירץ ר"י ז"ל דהתחתון מזיק לעליון כי קאי עליון לאו סברא מעליא הוא דעיקר תשמישו של אדם הוא בישיבה ולא בעמידה ואע"ג דזימנין משתמש בעמידה אין אדם מקפיד על כך ולעיל דקאמר רבים כי קאימנא חזו לי לאו משום דקפידא היא והיזק ראי' הוא קאמר הכי אלא הכי קאמר כיון דרבים לא חזו לי אלא כי קאימנא ליכא קפיד' ולא הוי היזק ראיה והא דקאמר רבי' ביממא חזו לי לאו מילתא באפיה נפשי' הוא אלא כולהו חד טעמא נינהו דכיון דרבים לא חזו לי אלא ביממא וכי קאימנא וכי מעיינו דוקא ליכא קפידא ולא הוי היזק ראיה וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות שכנים דכולהו חד טעמא הוא. וגם הרא"ש ז"ל הרגיש ביה ולהכי כתב רבים כי קאימנא חזו לי כלומר לא קמזקו לי אלא דוקא כי קאימנא. ועוד דלשון ובונה דנקט רב חסדא וברייתא משמע דמכנגדו עליון בונה לבדו. לכך נראה דאם גבוה עליון מתחתון ד' אמות א"נ מכי מטי מחיצה לד' אמות שוב ליכא היזק ראיה מתחתון לעליון דאע"ג דזימנין חזו ליה כי קאי' ליכא קפידא כיון דאין עיקר תשמישו אלא בישיבה וא"כ הא דקאמר ועליון בונה מכנגדו ועול' היינו עליון לבדו בונה מכנגדו ואין תחתון מסייעו כלום דומיא דתחתון בונה מכנגדו דהיינו תחתון לבדו. וכ"כ בהדיא הרמב"ם ז"ל דאין תחתון מסייעו לעליון שכתב בפ"ג מה"ש שתי חצירות זו למעלה מזו לא יאמר העליון הריני בונה מכנגדי ועולה אלא בונים שניהם מלמטה ובונה העליון לבדו מכנגדו ולמעלה. וכן נראה דעת ה"ר יהודה ברצלוניא שהביא הטור סי' ק"ס גבי גג שהוא נמוך מן החצר ד' אמות ובש"ע סי' ק"ס כתב שתי חצירות שקרקעית האחד גבוה מחבירו צריך העליון לסייעו לתחתון לבנות למטה והתחתון צריך לסייעו לעליון עד שיהיה גבוה ד' אמות מקרקע העליון ולמעלה והיינו כדפירש"י ז"ל והתו' ולא מייתי דעת הרמב"ם ז"ל כלל ונראה דדעת הרמב"ם ז"ל עיקר וכן יש להורות

דף ז אמר רב חמא בדין קא מעכב עליה שלא יבנה דשפיר מצי אמר ליה לא טרחנ' דאין לפרש בדין קא מעכב שלא יבנה דשפיר מצי אמר ליה דחדתא אעתיקא לא קאי דהא קא הוה בעי למיבני ליה כולה ביתא ואם כן הא דאמר ליה דחדתא אעתיקא לא קאי איכא למימר דלאו דינא הוא דמדרב חמא לא שמעינן ליה ולכך פריך שפיר היינו הך דליכא למימר דאשמעינן ש"ס בהך עובדא דחדתא