תורת חיים חלק ב רסא

בונה ורשב"ג נמי בשעת הוצאות זבלים איירי דהא ת"ק בשעת הוצאת זבלים קאמר כמ"ש התוספות מדקתני המזבל מזבל משמע בשעה שרגילין לזבל ועליה קאי רשב"ג ואמר אף מתקן וכ' וטעמיה דרשב"ג נמי משום דעל מנת כן הנחיל יהושע כו' כדר' יהודה ולא פליגי כלל וכן משמע סוגיא דשמעתא דבהכי פליגי ת"ק ורבן שמעון בן גמליאל ור' יהודה תנא קמא סבר נהי דעל מנת כן הנחיל יהושע וכו' אפילו הכי אם הזיק חייב לשלם דלא התנה שיהא פטור לשלם והא דקאמר המוציא מוציא וכו' עצה טובה קמ"ל כמ"ש התוס' ורש"י ז"ל ורשב"ג ור' יהודה סבירא להו דכל מקום שנתנו חכמים רשות אם הזיק פטור ולא איצטריך ליהושע להנחיל על מנת כן אלא כדי לפוטרו אם הזיק

ובלבד שלא יאנוס לפי מה שפירש"י ז"ל במתניתין דטעמא דר' שמעון דהשאר של תחתון משום דעליון גופיה אפקורי הוא דמפקיר להו לגביה שגנאי הוא לו ליכנס לתוך של חבירו וללקוט קשה דאם כן אמאי לא יאנוס הא כל שאינו צריך ליכנס לתוך של חבירו לא מפקיר להו ובית יוסף ז"ל נמי הקשה דמאי קמיבעיא ליה בסמוך מגיע לנופו ואין מגיע לעיקרו וכו' דכיון דטעמא משום דמתייאש מן השאר אם כן כל שהעיקר נתלש עם הנוף של עליון והשאר של תחתון ותירץ דהכא נמי איכא למימר דבוש מלחלות העיקר על ידי הנוף כי חבירו יראה מקום העיקר בחלקו ויאמר בתוך גינתי נכנס שלא מדעתי הלכך מעיקרא מתייאש ע"כ ולפי זה צריך לומר דבוש נמי ליאנס כי חבירו יראה שהוא יותר משיעור פשיטות יד ויאמר בתוך גינתי נכנס ותלש לכך מעיקרא מפקיר ליה

אפריון נמטייה לר' שמעון פירש"י ז"ל חן שלנו נראה דלכך אמר אפריון לשון רבים שכן דרך הנכבדים כשמדברים בעדם אומרים לשון רבים כמו שאמר לבן ונתנה לך גם את זאת ודניאל אמר דנא חלמא ופשרה נאמר קדם מלכא ועוד נראה משום דמלכותא דשבור מלכא היה נקרא על שם החן כדאשכחן בפרק קמא דבבא בתרא איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא ופי' שם ר"ת ז"ל דמשמעות הלשון חן מאת המקום דאיפרא היינו חן והורמיז מקום וכיון שהמלכות היה נקרא על שם החן לכך אמר חן שלא נמטייה לרבי שמעון: בעזרת האל המשיע סיימתי בבא מציעא