תורת חיים חלק ב רס

למיקם אי בחבטא אי בחבסא רואין אי בחבטא תלינן הנשברות בעליונה ואי בחבסא תלינן הנשברות בתחתונה ולכך פריך מדקאמר רואין מכלל דאיכא למיקם וכו' אי הכי רישא נמי אמאי חולקין נחזי אי בחבטא נפיל עלייתא איתבר דאף על גב דהאבנים מעורבין ולא ידעינן איזו של עליון ואיזו של תחתון אפי' הכי כיון דידעינן דבחבטא נפיל תלינן השבורות בעליון דבחבטא עליונות עשויות להשתבר ומדברי הרמב"ם ז"ל פ"ד משכנים משמע נמי כדפירשתי שכתב רואין איזו ראויין להשתבר ודבר זה ידוע מדרך הנפילה אם נפל העליון על התחתון והרסו או נשמט התחתון ונפל העליון ונהרס ע"כ אבל הטור כתב רואין איזהו מהן ראויין להשתבר כגון אם נופל למרחוק אז העליון משתבר יותר וכו' והיינו כדפירש"י ז"ל ולא הביא דברי הרמב"ם ז"ל גם הבית יוסף לא הביאו משמע דסבירא ליה דליכא מאן דפליג על פירש"י ז"ל ולא משמע כן מדברי הרמב"ם ופשטא דשמעתא נמי משמע כדפירשתי

סבר רבא למימר לפי חשבון שבורות כתבו התוספות נראה לר"י שר"ל לפי חשבון שבורות ושלמות כמו שהן מעורבין דאין סברא שיברור ולא יטול אלא שבורות דוקא ולשון לפי חשבון שבורות לא משמע הכי מדלא קאמר לפי חשבון שבורות ושלימות. ועוד יש לתמוה דהא סברא מעליא איכא לפי הדין דלא יטול אלא שבורות שהרי אינו טוענו אלא טענת ספק שטוענו אבנים לפי חשבון האבנים שנטל ואינו יודע אי שלימות אי שבורות והלה נמי אינו יודע וקיימא לן טענו שניהן ספק אין על הנתבע אפי' היסת ופטור אפי' לצאת ידי שמים כמה שכתב הטור סימן ע"ה טענו שניהן ספק כגון שטענו הלויתיך ואינו יודע כמה והשיבו אמת כי הלויתיני ואיני יודע כמה כיון שאינו טוענו כודאי אלא באיני יודע אין על הנתבע אפילו היסת ומשלם לו מה שברור ויוצא בו אף ידי שמים ולמסקנא דנוטל לפי חשבון שלימות. אע"ג דטוענו ספק היינו משום דטענתו דהיאך ריע מדהני ידע טפי לא ידע מיהו לא שקיל אידך שלימות טפי מהאיך כיון דטענתו ריע משום דלאו טענה ריע גמורה היא ולא מהניא ליה אלא למישקל שלימות כמוהו

דהא שעביד בית לעלייה פירש"י ז"ל דאי לאו לשעבדו למה ליה למימר שעל גבי בית זה והא קא חזי ליה דעלייה זו קא"ל ולפי זה בעובדא דפרסק דמייתי ש"ס בסמוך צ"ל דגרסינן דלית זו שעל גבי פרסק זה אני מוכר לך דאי לאו הכי דלמא לא שעביד פרסק לגני דלית אלא מראה מקום הוא לו וכך היא הגירסא בהדיא בספר רב אלפס והרמב"ם ז"ל

מי אמרינן דא"ל שם עליה קבילית עלך וכו' דוקא בכה"ג דשעבד ליה בית עד שיתקן לו עלייה אחרת תחתיה קמיבעיא ליה מי אמרינן שם עלייה אחרת קבילית עלך או דלמא חד עלייה אחרת קביל שתי עליות לא קביל אבל שתי עליות זו על גב זו והשכיר את התחתונה ולא שעבד לו הבית ואפחית פשיטא דלא מצי משכיר למימר תן לי שכרי משלם דשם עלייה קבילית עלך ולך דר בעליונה דכיון דאמר עלייה זו ונפלה אזדא ליה ויתן לו שכרו שכבר דר בה ואין לאחד על חבירו כלום וכתבו התוספות דאמר ליה עלייה זו שעל גבי בית זה אני משכיר לך ומספקא ליה דלמא עלייה עליונה נמי היא בכלל בית ודבריהם קשים להבין דהא אפי' אי אמרינן דעליה עליונה ודאי לאו בכלל בית היא אכתי שפיר קמיבעיא ליה דהא בהדיא קאמר ש"ס דמספקא ליה מי אמרינן דא"ל שם עלייה קבילי עלך או דלמא חד עלייה קביל וכו' ושמא י"ל דגירסת התוס' איפחית תחתונה מהו למידר בעליונה ותו לא

רבי יהודה אומר אף הדר בתוך של חבירו צריך להעלות לו שכר כתבו התוספות מה שפירש בקונטרס דאם אין נותן לו שכר מיחזי כרבית אין נראה לר"י דמה רבית שייך הכא וכולי גם הא דקאמר רבי יוחנן בשלשה מקומות שנה לנו רבי יהודה אסור לאדם שיהנה מממון חבירו חדא הא דתנן לא אתי שפיר לפירש"י ז"ל דדלמא ע"כ לא קאמר רבי יהודה הכא אלא משום דכשהוא חוזר לו מעותיו הוה ליה לוה ומיחזי כרבית אבל בעלמא הדר בחצר חבירו דלא קיימא לאגרא אף על גב דנהנה דעביד למיגר אין צריך להעלות לו שכר

ויושב בבית עד שיתן לו יציאותיו כתבו התוס' דגרסינן ומקרה את העלייה ויושב בתוכה כו' בעלייה וכו' ודוחק להגיה ולמחוק הספרים ונראה וגירסת רש"י ניחא ומה שהקשו התוספות דהא נהנה הוא שאין צריך להעלות י"ל דלא מיחייב רבי יהודה אלא אם כן נהנה הנאת ממון שאם בונה הבית ולא העלייה והוא דר בבית הרי נהנה הנאת ממון שאלו לא היה דר בבית הוצרך לשכור במקום אחר אבל מה שהוא נהנה שאין צריך לעלות כיון דעלייתו מוכנת לדור בה ולא ישכור במקום אחר בשביל הנאה זו לאו נהנה מיקרי. ואין להקשות לגירסת רש"י ז"ל למאי דמסיק דטעמא דרבי יהודה דמחייב להעלות שכר משום שחרוריתא אם כן כשבונה נמי הבית והעלייה ודר בבית אכתי ליחייב כיון דאיכא מיהא שחרוריתא י"ל דלא מחייב ר"י אלא כשזה נהנה וזה חסר אבל כשאינו נהנה אע"ג דחבירו חסר לא מחייב וכ"כ בהדיא בנמוקי יוסף בשם הרשב"א ז"ל ובעלי התוס'

תניא אין לו לא לזה ולא לזה אין לו לבעל עלייה בקרקע כלום מהרש"ל מחק כל זה וכתב דבספרים אחרים אינו וכן ברא"ש ז"ל ולפי זה נראה דמצינו לפרושי הבעיא שפי' כדפירש"י ז"ל כגון דבעל הקרקע ובעל העלייה שניהם רוצים למכור הקרקע וקא מיבעיא ליה כמה יש לו לבעל העלייה בקרקע מחצה או שליש או רביע מיהו רש"י ז"ל לא נתכוין לכך שהרי כתב מאי אית ליה לבעל העלייה בקרקע או לא

כמה מפסיד עלייה בבית תילתא וכולי דכיון דמפסיד תלתא אם כן יש לו לבעל העלייה שליש בבית נמצא דשליש קרקע שלו

וכן בית הבד שהוא בנוי בסלע אין לפרש דבשוכר ומשכיר איירי והאי וכן אנפחת העלייה דלעיל קאי דאם כן אמאי הפסיק ביניהם כמ"ש התוספות ועוד דאם כן מאי קמ"ל היינו הך דלעיל דמה לי עלייה שנפחת' ומה לי גינה שנפחתה ותו אמאי קתני הכא עד שיעשה לבית בדו כיפין דמשמע עד שיתקן את בית הבד שלו ולא קתני נמי עד שיתקן לו את הגינה דומיא דלעיל דקתני עד שיתקן לו את העלייה לכך נראה כדפירש"י ז"ל דאיירי באחין שחלקו כפלוגתייהו דרבי יהודה ורבנן ולהכי קתני וכן בית הבד דכי היכי דבבית ועלייה של שנים ונפלו שניהם ובעל עלייה רוצה לבנות עלייתו ובעה"ב אינו רוצה לבנות ביתו בעל העלייה בונה את הבית ודר בתוכה. עד שיתן לו יציאותיו הכי נמי בבית הבד וגינה אחת על גביו שעל כיפת בית הבד מונח עפר וזורעין עליו ונפחת נמצא שבית הבד וגם הגינה שניהן מקולקלין לכך מצי נמי בעל הגינה לומר לבעל בית הבד שיעשה לבית בדו כיפין כדי שיחזור הוא ויתן עליו עפר ויזרע ואם אין בעל בית הבד רוצה הרי בעל הגינה יורד וזורע למטה עד שיתקן בית בדו דומיא דלעיל שדר בתוכה עד שיתן לו יציאותיו דכשנותן לו יציאותיו הרי ביתו מתוקנת ואיצטריך למיתני הך מילתא דבית הבד וגינה לאשמעינן דאין בעל בית הבד זורע שם ולא מצי למימר נהי דלא חזי לי השתא לעצור שם זתים מכל מקום חזי לי ליזרע שם כיון דלא נעשה מתחילה לשם כך ואתי לאשמעינן נמי דאפילו ר' יהודא דפליג לעיל מודי הכא דיורד וזורע למטה כיון דבעל בית הבד לא חסר הכא מידי ומה שהקשו התו' דאי באחין שחלקו מוטל על התחתון לבנות התקרה אמאי איצטריך לאוקמי ההיא דלעיל בשוכר ומשכיר נוקמה באחין שחלקו לאו קושיא היא דשאני הכא דבית בדו מקולקלת בפחת זה כדקתני עד שיעשה לבית בדו כיפין משמע שהכיפין לצורך בית בדו הן לכך עליו מוטל לבנות התקרה אבל לעיל בנפחתה העלייה אין בפחת שום היזק לדירת הבית שעדיין יכולין לדור בו כדקתני בהדיא הרי בעל העלייה יורד ודר למטה ותקנת התקרה אינה אלא בשביל בעל העלייה לחוד ולהכי קתני עד שיתקן לו את העליה ולא קתני עד שיעשה לביתו תקרה ומעזיבה כדקתני הכא עד שיעשה לבית בדו כיפין לכך לא מצי לאוקמי באחין שחלקו דבאחין שחלקו אין התחתון צריך לבנות התקרה כיון שאין צריך לה וחילוק זה כתב ג"כ הרא"ש ז"ל ומה שפירש"י ז"ל לעיל במתני' דהבית והעלייה של שנים שנפלו אמר בעל העלייה לבעל הבית לבנות החומה והתקרה התחתונה וכו' אף על גב דתקרה התחתונה מוטלת על העליון שאני התם שהכל נפל הבית וגם העלייה וליכא שום גג לכך גם הבית צריך לתקרה אבל מתני' קמיייתא דקתני נפחתה העלייה אין הבית צריך לתקרה כיון שהגג קיים ועוד י"ל דאין חילוק בין אם הגג קיים בין אם אינו קיים אלא לעולם מוטל על התחתון לבנות התקרה אפי' באחין שחלקו דאין בית בלא תקרה אפילו אם הגג קיים ומתני' דלעיל דנקט פלוגתייהו דר' יוסי ורבנן בשוכר ומשכיר ולא נקט פלוגתייהו באחין שחלקו י"ל דבאחין שחלקו אפי' רבנן מודו דעליון נותן המעזיבה דאף על גב דלרבנן מעזיבה אחזוקי תקרה הוא ועל התחתון לעשותה היינו דוקא בשוכר ומשכיר דמשכיר צריך ליתן לשוכר דירה חזקה וכשאין עליה מעזיבה יש לחוש שמא תהפך אחד מן הנסרים ויפול אבל באחין שחלקו אף על גב דאין בית בלא תקרה מכל מקום מצי תחתון למימר לדידי סגי לי בתקרה לחודא בלא מעזיבה ואין אני חושש באחזוקי תקרה וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק רביעי מהלכות שכנים

אין אדם זורע חציו למטה וחציו למעלה לכך יורד וזורע כולו למטה אף על גב דבמקום הכיפה אין הגשמים יורדין על הזרעים מכל מקום יכול לזרוע שמה, דברים שאין צריכין גשמים כגון חזרת וכיוצא בו

כאן בשלו כאן בשל הפקר פירש"י ז"ל בשל הפקר שומעין לו דא"ל זכי ביה את וכו' ולא דמי לשל חבירו דהתם ליכא למימר זכי ביה את וקשה דהא ברייתא משמע דוקא כששכרו לעשות בשלו והראהו בשל חבירו נותן לו שכרו משלם אבל סתמא לא כמ"ש התוס' אף על גב דלא מצי למימר זכי ביה את ועוד דבשל חבירו נמי אמאי שכרו עליו נהי דליכא למימר זכי ביה את מכל מקום מצי למימר טול מה שעשית בשכרך לכך נראה דלא דמי לשל חבירו דהתם כיון דשכרו בפי' לעשות בשלו סמכא דעתו דפועל עליו שישלם לו שכרו לכך כיון שהטעהו והראהו בשל חבירו נותן לו שכרו משלם אבל הכא איירי ששכרו בפי' לעשות בשל הפקר כמ"ש רש"י ז"ל וכיון דיודע שהוא הפקר לא סמכה דעתו עליו מימר אמר שמא לא ירצה לזכות בו ועיקר סמיכתו על מה שעושה הלכך מצי למימר טול מה שעשית בשכרך וכן כששכרו סתמא והראהו בשל חבירו נמי לא סמכא דעתו עליו כיון שאינו יודע ודאי שהוא שלו וסומך עצמו נמי על אותו דבר שעושה בו לכך אין שכרו עליו

וצברו כל שלשים יום פירש"י ז"ל משלשים לשלשים חוזר וצברו כדי שיהא נישף יפה ולפי זה רשאי לעשות כן כל ימי שעת הוצאת זבלים אבל בפ' המניח פירש כל שלשים יום רשאי להניחן שם וכן כתב הרמב"ם ז"ל יש לכל אדם להוציא את הזבל והגללים לרשות הרבים בשעת הוצאת זבלים ולצבור אותן שם שלשים יום וכן נראה דהשתא רשב"ג דמתני' ורבי יהודה אמר דבר אחד ולא פליגי כלל דמתקן דנקט רשב"ג לאו מזמן הוא כדפי' רש"י ז"ל אלא לשון תיקון הוא דסבירא ליה לרשב"ג בזבל דרשאי להוציאו לרשות הרבים ולצוברו ולתקנו שם שלשים יום ואח"כ מזבל וכן בבנין רשאי להניח האבנים בר"ה ולסתתן ולתקנן שם שלשים יום ואח"כ