תורת חיים חלק ב רנז

הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות שכירות המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות אין למקבל כולי ולא בשבח האילנות שיצאו מאליהן אבל מחשבין לו מקום האילנות כאלו היה בהן אותו זרע שזרע בכל השדה ובש"ע סימן שכ"ה העתיק לשון הרמב"ם ז"ל וכתב שם בהג"ה וי"א דאם הוא אומר דגם הוא היה נוטע אילנות צריך ליתן לו מן האילנות וכו' דעת הרמב"ם ז"ל נראה עיקר כדפי'

משום דאתיתו ממולאי פירש רש"י ז"ל מבית עלי שהיה ממשפחת רעועה ובערוך כתב דממלא שם עיר ומייתי הא דב"ר ר' מאיר אזל לממלא ראה אותן כולן שחורי ראש אמר להן מאיזו משפחה אתם שמא מעלי אתם וכולי וכתב מסתבר דלהכי אקרי דבית עלי ממלאי על שם ממלא

ההוא שתלא דא"ל הבו לי שבחאי וכו' כגון שהשתלא קיבל שדה ריקנית בלא שום נטיעה והלך ונטע בה שתים עשרה נטיעות כל אחת שוה דינר כמות שהן עתה בלא פירות וקאמר רב פפא הבו ליה שבחיה וקא סלקא דעתיה דרבא שיתנו לו שנים עשר דינרין כיון דאיהו אשבחה לכך קאמר וכי ארעא לא אשבחא דאיהו גרעינין או נטיעות קטנות נטעה והארץ גידלתן והשיב פלגא דשבחא קאמינא וקס"ד דרבא שיתנו לו ששה דינרין ששוין ששה נטיעות לכך אמר ליה עד האידנא הוה שקיל ב"ה פלגא והשתא בעי למיתב וכו' פירש נהי דשקיל בעל הבית פלגא דשבחא דהיינו ששה נטיעות ששוין ששה דינרין מ"מ הוא מפסיד בפירותיהן דעד האידנא הוה מוטל על השתלא להטריח עצמו באריסות כל שנה ושנה והוה אכיל בעל הבית כל שנה פירות של ששה נטיעות והשתא כשנותן לו ששה דינרין ומסתלק הרי כאלו קונה ממנו ששה נטיעות דהכי נמי הוה מצי לקנות ששה נטיעות כאלו בששה דינרין מאיניש דעלמא ונמצא שהנותן מפסיד בששה נטיעות שלו צריך ליתן מהן בכל שנה לאריס פירות של שתי נטיעות ולא ישאר לו רק פירות של ארבע נטיעות וזהו שכתב רש"י ז"ל עד האידנא הוה שקיל בעל הבית פלגא בפירות אמר ליה ריבעא דשבחא קאמינא סבר רב אשי למימר ריבעא דהוא דנקא שבתחילה מוציאין ארבעה נטיעות לצורך האריס נשארו תמניא נותנין מהן שלשה חלקים לבעל הבית דהיינו ששה נטיעות כדרך שנוטל שאר השנים נמצא שאין נותנין לשתלא רק שני דינרין מה ששוין שתי נטיעות דהוא דנקא דאי אמרת ריבעא ממש דהיינו שלשה דינרין מה ששוין שלשה נטיעות אם כן לא פש ליה לבעל הבית רק חמשה נטיעות וקא מפסיד חדא דהוא פלגא דדנקא אמר ליה רב אחא לרב אשי ולימא ליה אנת מנתא דילך הב ליה וכו' פירש קח לך ששה נטיעות כדרך שאר השנים עוד קח לך שלשה נטיעות לצורך האריס שיטריח בחלקו ובחלקך וישארו לי עוד שלשה נטיעות והן שוין עכשיו כמות שהן בלא פירות שלשה דינרין שכל אדם יתן לי בעדם שלשה דינרין כדי למוסרן לאריס שיטול האריס שלשה הפירות והוא יטול שני שלישים כי הנטיעות בלא פירותיהן שוין שלשה דינרין לכך אם אתה רוצה לקנות ממני תן לי שלשה דינרין ומהר"ש לוריא ז"ל כתב על מה שפירש רש"י ז"ל מנתא דידי כולי הקונה ירד ויעשה ויאכל וזה לשונו פירש והוא אינו יצטרך לאריס כמו שאתה צריך בפרט בחלק מועט ולא ינכה לי מידי ואת"ל אף הוא ינכה משויו מכל מקום לא יטול שליש כמו אריס ולא דק בהך סוגיא כלל וגם דבריו תמוהים דמי הגיד לו שלא יצטרך לאריס לפי שהוא חלק מועט דלמא שדה גדולה של ארבעה פרסה הוה וחלק רביעית שלה כשיעור פרסה הוה

א"ל ריבעא דשבחא קאמינא ופלגא דקאמר יש לומר דהיינו חצי השבח שהגיע לחלקו אלו לא היה מסתלק דהיינו חציין של ששה דינרין לרב אחא בריה דרב יוסף ולמאי דסלקא דעתיה דרב אשי נמי י"ל דה"ק פלגא דשבחא שמגיע לשתלא כשתסיר מהן תחילה ארבעה נטיעות לאריסא

רבא אמר קרנא הוה כתבו התוספות דקופא סבא פלגא משום דשתלא שקיל אפילו בגוף הקרקע פלגא לא ידענא מנא להו דשתלא שקיל מידי מגוף הקרקע והא גוף הקרקע של בעל הבית היא וטפי נראה לומר דשאני שתלא דשקיל פלגא מנטיעות גופייהו בלא פירותיהן אבל מלוה לא שקיל מידי מגוף האילנות אלא הפירות

מה נקצץ בזמנו ואם תאמר מנא ליה דנקצץ בזמנו הוא והתוספות כתבו דאין דרך לקצוץ שלא בזמנו וקשה דאם כן תיקשי מיבש גופיה דאין דרך האילן להתייבש נמי כי אם בזמנו ומה שכתבו מהא דאמרינן בפרק לא יחפור כולי איכא למידחי דלמא בדלא טעין קבא איירי ועוד מידי קצצו קתני נקצץ קתני ואיכא למימר דנקצץ ע"י עובדי כוכבים או רשע ועוד דמה משני לא מה יבש שלא בזמנו מנא ליה למימר הכי והתוספות כתבו מדלא קתני הזקין וזה נראה דוחק. לכך נראה כגירסת ספרים ישנים דגרסי מאי לאו נקצץ דומיא דיבש מה יבש בזמנו וכולי כמ"ש התוספות דכיון דאין דרך האילן להתייבש אלא בזמנו אם כן מסתמא יבש דקתני תנא כשנתייבש בזמנו איירי ונקצץ דקתני משמע ליה דאיירי בנקצץ שלא בזמנו דהיינו קודם שנתייבש ומדקתני יבש האילן או נקצץ משמע דהכי קאמר יבש האילן או שלא נתייבש אלא שנקצץ ועוד דאי בנקצץ בזמנו לאחר שנתייבש קאמר אם כן למה ליה להזכיר שנקצץ גם כן תיפוק ליה שנתייבש לכך קאמר מאי לאו נקצץ דומיא דיבש מה יבש בזמנו כו' ותיובתא דאביי אפי' מנקצץ ומשני לא יבש דומיא דנקצץ מה נקצץ בלא זמנו כדפירש וליכא תיובתא אפי' מיבש

דף קי אימא והזקינו פירש"י ז"ל קפצה עליהון זקנה בלא זמנו משמע דלשון והזקינו פירושו שקפצה עליהון זקנה ולא ידענא למה דהא שפיר יש לפרש והזקינו לאחר זמן כשהגיע זמנן כמו גזל בהמה והזקינה עבדים והזקינו דפרק הגוזל וכן כתבו התוס' לעיל דהזקינו משמע בין בזמנו בין שלא בזמנו לכך נראה דנפלו לה גפנים וזתים זקנים משמע שהיו זקנים כבר בשעת נפילה ולא שייך למימר דלאו אורחיה ולאו אדעתא דהכי נחית ואפילו הכי קתני ימכרו לעצים כו' ומשני אימא והזקינו פי' לאחר נפילה ואיכא למימר שקפצה עליהן זקנה בלא זמנן

דקא כליא קרנא ולעיל דפריך מיבש האילן או נקצץ אע"ג דטעמא נמי דשניהם אסורים בו משום דקא כליא קרנא כדפירש"י ז"ל בפ' האומנין לא מצי לשנויי הכי משום דאע"ג דקא כליא מקצת קרנא מ"מ איירי דאכתי פייש ליה גוף הקרקע ולא קא כליא קרנא לגמרי דומיא דעובדא דפרדיס' אף על גב דלא השכין ליה אלא האילן אבל הכא איירי דקא כליא קרנא לגמרי כיון דשדה אחרת היא וזהו שדקדק רש"י זכרונו לברכה וכתב דהא כליא כרגא דידה לגמרי

הא דמסיק ביה כשיעור ארעא ושבחא לעיל גבי יתומים אומרים אנו השבחנו אף על גב דאיירי נמי דמסיק כשיעור ארעא ושבחא דאי לאו הכי מה לו לשבח ואפילו הכי כשהיתומים מביאין ראיה יהיב להו דמי' יתומים שאני שאין להן על מי לחזור אבל לוקח יכול לחזור אמוכר כך כתבו התוספות בהגוזל ולהכי פריך מי אית ליה שבחא ללוקח ולא פריך נמי איתומים דהא שמואל סתמא קאמר בעל חוב גובה את השבח אלא צריך לחלק בין יתומים ללקוחות ונראה דלהכי פלגינהו שמואל בתרתי דקאמר בעל חוב ליתומים ובעל חוב ללקוחות לפי שהן חלוקין בדיניהם דבעל חוב ללקוחות איירי בדלא מסיק כשיעור ארעא ושבחא ובעל חוב ליתומים אפי' במסיק כשיעור ארעא ושבחא נמי דינא הכי

וכי לא מסיק שיעור ארעא ושבחא יהיב ליה זוזי ומסלק ליה הניחא למ"ד כו' תימה דהא אי נמי איירי שמואל בדמסיק שיעור ארעא ושבחא תיקשי נמי הכי הניחא למ"ד אית ליה זוזי כו' וי"ל אי אמרת בשלמא דשמואל איירי דמסיק ביה שיעור ארעא ושבחא שפיר דיהיב ליה זוזי דלא מצי למימר אלו הוה לי זוזי הוה מסלקינא לך מכולה ארעא כו' דאטו בשופטני עסקינן דודאי לא ירצה לסלקו אפי' אי הוה ליה זוזי דכשיסלקנו יצטרך ליתן לו כל חובו דהיינו כשיעור ארעא ושבחא אע"ג דארעא בלא שבחא לא שויא כדי כל חובו אפ"ה מצי למימר לדידי שוה לי כשיעור כל חובי ואי בעית לסלוקי לי הב לי כל מה שחייב לי דכי האי גונא פסק בטור ח"מ סי' ע"ב דמי שטוען על המשכון יותר מכדי דמיו ואמר בעיני שוה המשכון יותר אע"פ שבעל המשכון רוצה לסלקו בכדי שוייו של משכון מצי אידך למימר אי בעית לסלוקי תן לי כדי חובי הכא נמי כיון דהאי ארעא משעבדא ליה ואדעתא דהכי יהיב ליה זוזי מצי למימר אי בעית לסלוקי הב לי כל חובי אף על גב דלא שויא כל כך וכיון דמצי למימר הכי ודאי לא יסלקנו שלא יפסיד דמי השבח דכשאינו מסלקו צריך בעל חוב ליתן מהא ללוקח דמי השבח אלא אי אמרת בדלא מסיק ביה אלא כשיעור ארעא איירי אם כן לא יפסיד מידי בסילוקו דהא לא יהיב ליה אלא מה ששוה גוף הקרקע בלא שבחא אם כן השתא נמי דלית ליה זוזי לימא ליה הב לי גריוא דארעא שיעור שבחא מכאן מוכח דהמלוה על המשכון וטוען עליו יותר מכדי דמיו ואמר בעיני שוה יותר דלא מצי אידך לסלקו אא"כ יתן לו כל מה שטוען עליו וכן פסק הטור שם ודלא כבעל התרומות שהביא הטור דמצי לסלקו בכדי שוייו של משכון ובשלחן ערוך כתב בהג"ה דנראה לו דהמוציא מחבירו עליו הראיה ולפי מה שפירש' נראה דאפילו אין המלוה מוחזק במשכון אפ"ה אין הלוה יכול לסלקו אלא א"כ יתן לו כל מה שטוען עליו

בשבע מאות זוז לרבותא נקט הכי דע"ג דקבלה בסך שבע מאות זוז לא אמרינן דלשבע שנים קבלה כל שנה במאה זוז ולשבוע דאמר ליה היינו שבע שנים כמספר שני שבוע

האומר לחבירו צא ושכור לי פועלים מדלא קתני אומר אדם לחבירו צא ושכור לי פועלים ושניהן אינן עוברין וכו' משמע דדוקא בדיעבד הוא דאינו עובר משום בל תלין אבל לכתחילה מיהא אסור משום בל תשהא וכן כתבו התוספות בסמוך גבי יהודה בר מרימר שהיה ירא שלא היה פנוי ולכך אפי' משום בל תשהא ליכא אבל אם היה פנוי הוה עובר משום בל תשהא והיה אסור לעשות כן לכתחילה

דף קיא אמר לך רב תנאי היא כתב מהרש"ל לא קאמר אלא דשינוי קמא דמוקי רב למתני' לצדדין כדקיימא קיימא ע"כ מדלא קאמר אלא אין ראיה דהכי אורחא דפ"ס כל שלא נזכר אמורא בשינויא קמא לא קאמר אלא בשינוי בתרא מיהו הרא"ש ז"ל כתב דהלכתא כוותיה דרב דק"ל הלכתא כוותיה דרב באיסורין ומתניתין מוקי לה רב דלצדדין וכן כתב רב אלפס ז"ל ותימה דהא לא מיתוקמא מתני' לצדדין מדקתני היה שכיר שבת שכיר חדש וכו' ויש לומר דרישא דמתני' ודאי מוקי לה רב דלצדדין קתני וס"ל דמתני' נקט לה מילתא אליבא דתנאי רישא כר' יהודה וסיפא כר' שמכון וכן משמע לישנא דש"ס דנקט אמר לך רב תנאי היא ולא קאמר סתמא תנאי היא דהא שמואל נמי אית ליה דתנאי פליגי בהכי כדקתני ברייתא אלא צ"ל דהכי קאמר רב מוקי לה מתני' אליבא דתרי תנאי אבל שמואל מוקי לה כולה כר"ש וא"ת מנא ליה לש"ס דלמא רב נמי מוקי לה לכולה מתני' כרבי שמעון אלא דאיהו כר' יהודה ס"ל וי"ל דלאו מסתבר שיפסוק רב הלכתא כר' יהודה ולא כסתם מתני' דהא קיימא לן הלכה כסתם משנה

איזה עושק ואיזה גזל כיון דלא תגזול נמי בכובש שכר שכיר אוקמי' ליה ולא בחוטף דבר מיד חבירו לכך בעי מאי בין עושק לגזל

ולמה חלקן הכתוב לעבור עליו בשני לאוין כתבו התוספות תימה בשלמא הכא חילקן לעבור בשני לאוין אלא באשם גזילות למה נכתבו שניהם י"ל דלא תגזול אף על גב דמוקמינן ליה לכובש שכר שכיר דכתיב גביה היינו משום דלא איצטריך לגופיה דמאונאה ורבית נפקא ליה כדאמר בר"פ איזהו נשך אבל מ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו ופשטא דקרא בגזל ממש איירי כדאמר בפרק מרובה היכי דמי גזלן כעין ויגזול את החנית ואם כן גזל דאשם גזלות אף על גב דגבי עשק כתיב ומסתמא בכובש שכר שכיר איירי דומיא דלא תגזול מכל מקום פשטא דקרא בגזל ממש איירי כיון דאין מקרא יוצא מידי פשוטו ואם כן לגופיה איצטריך ליה לאשמעינן דגוזל ממש וכפר ונשבע והודה דמחייב קרן