תורת חיים חלק ב רנד

שי"ז ולפי' שני שכתב ר"ח ז"ל צ"ל דגרסינן כי היכי דלא אחזי' עליך

ומהדר ליה קתיה כתב הרא"ש ז"ל דהיינו שיחזיר לו שבריו ואינו יכול לחזור ולתקנו וכן כתב הרמב"ם ז"ל וקשה במלתא דרבא דבסמוך דקאמר נמי ומהדר ליה קתא אמאי אינו יכול לתקנו הא אושלן מרא סתמא אמר ליה ולא האי מרא וא"כ מאי שנא מגרגותא דהיכא דאמר ליה גרגותא סתמא ונפלה דיכול לתקנה כדאמר בסמוך ועוד קשה דא"כ אמאי קאמר ומהדר ליה קתש הוה ליה למימר ומהדר ליה תבריה לכך נראה דאשמעינן דמהדר ליה קתא ואינו רשאי להשתמש בקתא אם כבר נשחת כל הברזל דלא השאילו מעיקרא אלא להשתמש בברזל אבל להשתמש בקתא לא השאילו. וכן כתב בנמוקי יוסף בשם הראב"ד ז"ל שאף על פי שנשבר מתקנו וכתב שכן דעת הרי"ף ז"ל שכתב משתמש בו עד שיכלה הברזל שבו מיהו בש"ע העתיק לשון הרמב"ם ז"ל שכתב דאין השואל רשאי לחזור ולתקן הכלי: המקבל פרק תשיעי

כשם שחולקין בתבואה כך חולקין בתבן ובקש נראה דסיפא איירי במקום שאין מנהג אלא יש קוצרין ויש עוקרין ואשמעינן שאם קצר חולקין בתבן ובקש אבל במקום שנוהגין לקצור אין חולקין בקש אלא כל הקש של בעל השדה הוא כדמשמע בגמרא דקאמר לקצור אינו רשאי לעקור האי אמר בעינא דתתבן לי ארעאי ובתר הכי נמי קאמר לעקור אינו רשאי לקצור האי אמר בעינא תיבנא משמע דכל הקש של בעל השדה הוא במקום שנהגו לקצור

לקצור אינו רשאי לעקור האי אמר בעינא דתתבן לי כו' תימא אמאי מפרש ש"ס ברייתא ולא מפרש לה למתניתין דקתני לקצור יקצור וע"כ צריך לומר. דאשמעינן צריך לקצור ואינו רשאי לעקור וכן לעקור יעקור אשמעינן נמי דצריך לעקור ואינו רשאי לקצו' ואמאי שביק ש"ס מתני' ומפרש ברייתא וי"ל דאי לאו ברייתא הוה אמינא דמתניתין אשמעינן דהאריס מחוייב לקצור או לעקור ולא בעל השדה דוהיא דלחרוש אחריו יחרוש דאתי לאשמעינן שעל האריס מוטל לחרוש אחריו וכי האי גונא תניא בתוספתא פרק תשיעי המקבל שדה מחבירו קוצר ומעמר ודש וזורה והא דנקט תרתי לקצור ולעקור יש לומר דלא זו אף זו נקט לא זו קצירה אלא אפי' עקירה דטריחא מילתא אפ"ה האריס לבדו חייב בה אבל אי רשאי לעקור במקום שנוהגין לקצור או איפכא ה"א דמתניתין לא איירי בהכי מידי לכך איצטריך לפרושי ברייתא דקתני בהדיא אינו רשאי וכו'

האי אמר בעינא דתינקר ארעאי אבל לא מצי למימר בעינא תיבנא כדא' באריס דשאני אריס דבעל הבית רוצה שיקצור כדי שתשאר בקרקע דתתבן ארעיה לכך מצי אריס למימר תיבנא בעינא אבל בעל הבית כיון דתשאר בקרקע שלו אכתי מצי להאכיל בהמותיו משם אי נמי כיון דמתניתין בחכירות נמי איירי ובחכירות לא מצי בעל הבית למימר תיבנה בעינן

ואזל הוא ויהיב בריבעא כתבו התוספות דלהכי נקט דבעל הבית שקיל פחות מן האריס משום דאיירי שהאריס נותן זרע מיהו תימה מנא ליה לש"ס דברייתא איירי שהאריס נותן זרע לוקמא דבעל הבית נותן זרע כמו בשאר דוכתי ורישא דקתני משכירין אשמעינן ואפילו היכא דכולי עלמא יהבי לאריס ריבעא ואזיל איהו ויהיב ליה תילתא אפ"ה משכירין וסיפא אשמעינן איפכא דאע"ג דבציר ליה משאר אריסים אפ"ה אין משכירין וי"ל כיון דהכל כמנהג המדינה אתי לאתויי הא דקתני ברייתא א"כ ברייתא בחכירות נמי איירי דבמקום שנהגו להשכיר אילנות משכירין וכולן של חוכר ובמקום שאין נהגו כולן של מחכיר דהא מתניתין קמייתא איירי בין בקבלנות בין בחכירות כדאמר בסמוך וכיון דבאייתא בחכירות נמי איירי על כרחך צריך לומר דלענין חכירות אשמעינן רישא דאע"ג דכולי עלמא יהבי בעשרה כורין ואזל איהו ויהיב בתשעה כורין דבציר ליה משאר בעלי בתים אפ"ה משכירין לכך צריך לאוקמי ברייתא לענין קבלנות נמי בכי האי גונא דרישא אשמעינן דאע"ג דבעל בית זה שקיל בציר משאר בעלי בתים דכולי עלמא אפילו הכי משכירין וסיפא נמי אשמעינן בין לענין קבלנות בין לענין חכירות דאע"ג דבעל בית זה שקיל טפי משאר בעלי בתים דכולי עלמא אפי' הכי אין משכירין אי נמי כדאמר לקמן שכך כותב לו אנא אקו' ואגור ואזרע וכו' ותיתי אנת ותטול פלג' ואנא בעמלי ובנפקית ידי פלגא משמע דכולי הך פירקא איירי שהמקבל נותן ההוצאה

דף קד ל"א דאי בעי לך לאתויי בדוולא תימה אפילו לא אפשר נמי אמאי מנכין לו דכיון דלא יביש נהרא רבה תו לא הוי מכת מדינה והתוספות כתבו דאשמעינן דאפי' יבשו נמי שאר יאורים ודוחק הוא דאתי לשנויי מידי דלא אקשי ליה ועוד דפריך בסמוך לימא ליה שמא בעלמא אמרי לך ופירש"י ז"ל אבל לא בשביל המעיין העליתי בחכירותך משמע דאי ודאי הוא דהעלה המעין בדמי חכירתו ניחא דמנכה לו ולא אמרי' מזלא דחוכר גרים ואם כן תימה מאי איצטריך רבינא למימר בסמוך אלא דקאמר ליה בית השלחין כדקיימא השתא הכי איבעי ליה למימר אלא ודאי בית השלחין ממש קאמר ליה לאפוקי ממאי דסלקא דעתך דשמא בעלמא קאמר ליה ונראה לפרש דשדה בית השלחין כיון דקרקע יביש' היא ואין מי גשמי' מספיקים לה כלל פשיטא הוא שכל החוכר אותה חוכר נמי המעיין שבה ונכלל המעיין בחכירות דבלא מעיין לא שויא מידי וא"כ רישא דמתניתין נמי אע"ג דלא אמר ליה בפירוש חכור לי בית השלחין אפי' הכי בית השלחין חכיר ליה דהיינו השדה והמעיין ורב פפא לפרושי מתניתין קאתי ומשום דלכאורה משמע ליה דאפי' כי יביש נהרא זוטא נמי תו לא חזיא דאין סברה לומר שיטריח עצמו אתויי בדוול' לכך קאמר היכי דמי אלימא דיביש נהרא רבה וכו' מדקאמר אלימא משמע דכי יביש נהרא זוטא נמי קא קשיא ליה מילתא אלא דעדיפא פריך דכי יביש נהרא רבה אפילו לא העליהו בחכירתו מנכה לו משום דמכת מדינה הוא ומשני דשפיר איירי דיביש נהרא זוטא דא"ל איבעי לאתויי לך בדוולא כלומר נהי דבית השלחין חכרתי לך כיון דלא סגיא בלאו הכי מכל מקום מצי למימר אכתי בית השלחין היא דאיבעי לך לאתויי בדוולא דכיון דרישא איירי דלא הזכיר לו בפי' דחכיר מיניה בית השלחין אע"ג דלא אפשר בלאו הכי מצי למימר לאו בית השלחין כדקיימא מעיקרא חכרתי לך אלא כמות שהיה והשתא נמי מיהא בית השלחין הוא כיון דאפשר לאתויי בדוולא אבל סיפא דמתני' דא"ל בפירוש חכור לי בית השלחין וכיון דלא איצטריך למימר הכי בהדיא דהא לא סגי בלאו הכי על כרחך לטפויי קאתי כלומר בית השלחין מעליא כדקיימתא השתא חכור לי דהיינו נהרא רבה ונהרא זוטא ופריך ואמאי נימא ליה שמא בעלמא אמרי לך פי' סיפא נמי אמאי לא סגי בבית השלחין גרוע כמו ברישא דנהי דא"ל בית השלחין בהדיא אפי' הכי איכא למימר דלאו לטפויי קאתי אלא שמא בעלמא אמר ליה והשתא ניחא דמשני רבינא דמדקאמר זה מכלל דקאי בגווה א"כ בית השלחין למה ליה למימר אלא ודאי בית השלחין כדקיימא השתא קאמר ליה דהיינו בית השלחין מעליא נהרא רבה ונהרא זוטא ולא לאתויי בדוולא

היה דורש לשון הדיוט כתבו התוספות דאפי' לא כתב היה דורש כאלו נכתב דאי דוקא כשכתב מה היה דורש פשיטא שיש לו לקיים כו' וכן כתב ה' המגיד בשם הרמב"ן והרשב"א ור"י ותשובת רב האי גאון ז"ל מיהו תימה מנא ליה לש"ס דהלל הזקן היה דורש לשון הדיוט דהיינו נמי אפילו לא כתב הוי ככתב דמי והא הלל לאו דינא הוה אתי לאשמעינן אלא מעשה שהיה כך היה ואיכא למימר דסבירא ליה דדוקא בעינן שיכתוב לה לכשתכנסי לחופה הוי לי לאינתו אבל אי לא כתב לה הכי לא

לאיעסוקי ביה ולא למשתי ביה שכרא פירש"י ז"ל דמתוך שתשתכר בשלך תטרח ותעסוק בה יפה ולפי זה אי בעי למשתי שכרא במקצתה רשאי דאכתי יטרח עצמו במותר אבל למה שכתבו התו' שכשמוציאה מפסיד המלוה שאין קרן שלו קיים אינו רשאי להוציא ממנה אפי' כל שהוא

דף קה ואי אמר ליה הב לי פלגא דרווחא פירש רש"י ז"ל השתא מפרש ואזיל מ"ט וכו' מיהו וי"ו דואי משמע דמילתא אחריתי הוא ועוד מדנקט ש"ס דאמר ליה אידך נרווח טפי משמע דטעמיה שאינו רוצה לחלוק לפי שרוצה להרויח יותר לא משום דחייש להפסד וקצה שיהא קיים ריוח וקרן משום דרווחא לקרנא משתעבד או משום דעיסקא להדדי משועבד לכך נראה דה"פ הני בי תרי דעביד עיסקא וכו' ואמר ליה תא לפלוג פירש לא נעסוק עוד אלא נחזיר הקרן לבעל הבית ונחלוק הריוח בין שלשתינו אי אמר ליה אידך נרווח טפי ונתעסק עד סוף הזמן דינא הוא דמעכב כיון שקבלו העיסקא לזמן נשתעבד העיסקא לישא וליתן ולהרויח בו עד סוף הזמן ואי אמר ליה הב לי פלגא דרווחא ונרויח טפי בקרן לבדו עד סוף הזמן שהרי לא נשתעבד להרויח בו רק הקרן שנתן בעל הבית אמר ליה רווחא לקרנא משתעבד שאם נפסיד בקרן. נמלא אותו ברווח ולפי זה אין צריך לומר דאמר ליה דצריך שיהא הריוח קיים להשתכר בו עוד ורש"י ז"ל כתב כן משום דכיון דהשתא לא בעי לפלוגי אלא רווחא לחודא צ"ל דהא דאמר ליה אידך נרויח טפי היינו ברווחו' אי אמר ליה הב לי פלגא רווחא ופלגא בקרנא ותעסוק אתה ותרויח בחלקך עד סוף הזמן וגם אני בחלקי אמר ליה עיסקא להדדי משועבד וכו' ונראה דמשום בבא קמייתא לחוד לא מצי למימר האי מאן דמקבל עיסקא מחבריה לפי שהמקב' יכול לומר לא אטרח עוד אפי' תוך הזמן אבל איר' תלת בבי הוה מצי למינקט אפי' בחדא כיון דאכתי בעי למיעסק ביה

והתנן מפני שמעלת לפני עשבים פי' רש"י ז"ל הרי לא שנו במתניתין אלא טענה אחת ובשבילה קאמר אין שומעין על כרחך בהא תליא כולה ופירושו תמוה אטו תנא כי רוכלא ליתני וליזל דמתניתין איירי בדלא אמר כריבנא לה ולכך סגי ליה בחד טענתא ולא נחית תנא דמתניתין לפרושי הך מילתא דאי אמר כריבנא לה אלא סתמא דש"ס אתי לאשמעינן דאי אמר כר' לה דאז לא שייך טענתא דמתניתין אפילו הכי יכול לעכב משום דאמר ליה חיטי מעלייתא כו' וגם מה שפירש רש"י ז"ל ואי אמר ליה כריבנא וכו' השתא מפרש אמאי אין ש שומעין לו וכו' לא משמע כן ונראה לפרש דקא סלקא דעתך דמתניתין איירי דלא אמר כריבנא לה והא דקתני מפני שמעלת לפני עשבים בהנך עשבים דאיתנהו בעין קאמר ולהכי קאמר דאי אמר ליה לבתר הכי כריבנא ליה אמר ליה חטי מעלייתא בעינן וכו' והא דפריך והתנן מפני שמעלת לפני עשבים מלישנא דמעלת קא פריך דמדקתני טעמא שמעלת לפני עשבים משמע דהיינו שתצמח עשבים אחרים ולא קאמר מפני שישארו בה עשבים דהיינו אותן שלא רצה לנפש משמע דמתניתין אשמעינן דאפילו אמר ליה לבתר הכי כריבנא לה שימותו שרשי עשבים הללו העומדין בעין אפילו הכי, אין שומעין לו לפי שמעלת עשבים אחרים על ידי הזרעים שנפלו לארץ ואין בחרישה מועלת להן ואם כן אמאי קאמר דאי אמר כריבנא לה אמר ליה חיטי מעלייתא בעינן וכו' בלאו הנך טענתא נמי תיפוק ליה שמעלת עשבים אחרים ולא מהניא חרישה כדקתני מתניתין ומסיק אלא אין הכי נמי הא דלא מצי למימר כריבנא לה היינא משום דא"ל ביזרא דנפל נפל ואיך צריך להנך טענתא

כל שאין כונס שלו פירש"י ז"ל הרחת שמכניסין אותו ולשון כונס לא משמע כן דכונס משמע שהוא כונס דבר אחר כמו כונס כנד לא שמכניסין אותו לכך נראה דצד הרחב יש בו בית קיבול קצת לקבל תבואה כמ"ש התוספות וגרסינן מהאי גיסא או מהאי גיסא דכיון דכונס היינו בית קיבול שלו ליכא למימר דצדדין קמיבעיא ליה דא"כ לא הוה פשיט מידי דצדדין לאו בכלל בית קיבול נינהו

כל שנחבאת בחזיונה כתבו התוספות תימה אמאי קרי אין כחו רע לפי שאינה נחבא' בחזיונה הלא רותת תחתיהן יש לתרץ דכל שנתבאר בחזיונה לאו בעיקרא דוקא קאמר אלא אפי' אין עיקרה נחבאת בחזיונה כל שיש בה מקום שנחבאת בחזיונה אפילו למעלה בראשה לחוד כחה רע קרי לה ולא הוי אין כחה רע אא"כ אינה נחבאת בחזיונה כלל אפילו בראשה דכיון דבראשה איננה נחבאת בחזיונה או ודאי הוא רחבה ועבה בעיקרה ואינה רותת תחתיהן: