תורת חיים חלק ב רמט

במה דברים אמורים כשאמרו לו דוש בה דישה שלך אבל דוש בה דישה שלי עובר וליכא למימר דסיפא אתי לאשמעינן דישראל הדש בפרתו של עובדי כוכבים עובר אפילו הדישה של עובדי כוכבים דמסתמא הוי סיפא דומיא ברישא דכי היכא דרישא איירי בעובדי כוכבים הדש בפרתו של ישראל דישה של עובדי כוכבים הכי נמי סיפא איירי בישראל הדש בפרתו של עובדי כוכבים דישה של ישראל ועוד תימה דאין סברא כלל לחלק בין תבואה של עובדי כוכבים לתבואה של ישראל דלא חדוש בחסימה אמר רחמנא לא קפיד הכתוב אלא על הדש שלא תדוש בחסימה בין תבואה של ישראל בין תבואה של עובדי כוכבים דומיא דלא תחרוש בשור ובחמור יחדיו דאמר רחמנא דהחורש חייב בין אם השדה של ישראל בין אם היא של עובדי כוכבים ולקמן תניא החוסם את הפרה והמזוג בכלאים פטור ואינו לוקה אלא דש ומנהיג בלבד משמע נמי קצת דלא קפיד רחמנא אלא על הדש והמנהיג אף על גב שאין התבואה והשדה שלו לכך נראה דאין לחלק כלל בין תבואה של ישראל לשל עובדי כוכבים דדוקא בדש תליא מילתא דישראל הדש בפרתו של עובדי כוכבים עובר אפילו בתבואה של עובדי כוכבים ועובדי כוכבים הדש בפרתו של ישראל אינו עובר אפי' בתבואה של ישראל ולא קמיבעיא ליה אלא אם רשאי ישראל לומר לעובדי כוכבים חסום פרתי ודוש בה תבוא' שלי מי אמרי' דאמירה לעובדי כוכבים שבו' באיסור או לא

בבא לצאת ידי שמים כתבו התוספות ואם תאמר דבפרק הזרו' קאמר תנא תני ישלם כן צריך להיות

דף צא ופשטי להו לאיסורא דלא כהלכתא דאמר שמואל וכו' כתבו התוס' תימה לר"י היכי מוכח משמואל דליכא איסורא מדרבנן דשמואל לא איירי אלא מדאורייתא וכו' נראה לפרש דשפיר מוכח משמואל דכיון דסבירא ליה דמדאורייתא לא לקי עד שיכניס כמכחול בשפופרת אם כן מסתבר למימר דרבנן עשו הרחקה לדבר ואסרו אפילו להעלות זכר על נקבה שאינה מינו גזירא שמא יכניס כמכחול בשפופרת אבל להכניסן לדיר פשיטא דמותר אפי' מדרבנן דמהיכי תיתי למיגזר כולי האי ועוד דהוי כמו גזרה לגזרה הכנסה לדיר אטו העלאה והעלאה גזירה שמא יכניס כמכחול בשפופרת והרמב"ם ז"ל בפ"ט מכלאי כתב נמי בהדיא שיש לחלק בין העלאה להכנסה שכתב המרכיב זכר על נקבה שאינו מינו וכו' לוקה ואינו לוקה עד שיכניס כמכחול בשפופרת אבל אם העלה זה על זה בלבד מכין אותו מכות מרדות ומותר להכניס שני מינין לסהר אחד

ומין במינו נמי אחיזה אין הכנסה לא תימא כיון דלא איירי קרא אלא בכלאי' מנא לן לאסור הכנסה מין במינו והתו' כתבו דדייק מדנקט תנא לא יאחוז דלא יכניס הוה ליה למינקט דלא תרביע הכנסה משמע אלא דלהכנסה לא איצטריך ומוקי לה לאחיזה באם אינו ענין וקצת דוחק הוא דלא תרביע בין אחיזה בין הכנסה במשמע גם דוחק לומר דמוקי לה לאחיזה באם אינו ענין ועוד תימה דמאי קאמר אלו נאמר בהמתך לא תרבי' הייתי אומר וכו' מאי קשיא ליה לתנא דקאמר הכי והא מילתא דפשיטא היא דהייתי אומר כן ואמאי לא מפרש נמי הכי סיפא דקרא דכתיב שדך לא תזרע כלאי' ועוד אמאי נקט לישני דהייתי אומר לא יאחוז אדם את הבהמה כדי שיעלה עליה זכר ולא קאמר בקצרה דאלו נאמר בהמתך לא תרביע הייתי אומר אפי' מין במינו תלמוד לומר כלאי' ועוד יש לדקדק אמאי שינה לשון הברייתא דלעיל קאמר לא יאחוז אדם את הבהמה בשעה שעולה עליה זכר והכא קאמר לא יאחוז אדם את הבהמה כדי שיעלה עליה זכר ונראה לפרש דקשיא ליה לתנא כיון דמין במינו נמי אסור מונשמרת מכל דבר רע דאפילו להסתכל בחמור וחמורה בחזיר וחזירה בשעה שנזקקין זה לזה ילפינן מיניה דאסור אם כן כלאים דכתב רחמנא למה לי לכתוב בהמתך לא תרביע ותו לא דלישתמע מיניה דמין במינו נמי אסר וקאמר אלו נאמר בהמתך לא תרביע ולא נאמר כלאים הייתי אומר וכו' פי' דהא דילפינן מונשמרת שלא יסתכל אדם בחמור וחמורה וכו' היינו משום דלא טריד בעבידתא ואיכא למיחש להרהור' אבל היכא דטריד בעבידתיה שפיר דמי ואלו נאמר בהמתך לא תרביע ולא נאמר כלאים הייתי אומר דאפי' בשעת מלאכה נמי אסור והיינו דקאמר הייתי אומר לא יאחוז אדם את הבהמה כדי שיעלה עליה זכר כלומר אפילו שהוא טרוד במלאכתו שעושה כו' כדי שיעלה עליה זכר ותתעבר ממנו תלמוד לומר כלאים כלאים הוא דאסור וכולי והשתא דייק שפיר מדנקט תנא לא יאחוז ולא נקט לא יכניס דהא אפילו להכניס נמי שרי לרבי יהודה היכא דטריד בעבידתיה אלמא דסבירא ליה לתנא דאפילו כשהוא טריד בעבידתיה לא שרי אלא אחיזה דליכא הרהורא כולי האי אבל להכניס אפילו טריד בעבידתיה נמי אסור משום הרהורא וקשיא לרב יהודה דמתיר אפילו להכניס

סברוה מהלך כעושה מעשה דמי וכו' וא"ת מדקתני מתני' אבל משום השב אבידה וכו' משמע דהכי קאמר דאף על גב דלא אמרו אלא בשעת מלאכה אבל משום השב אבידה לבעלים אמרו פועלין אוכלין בהליכתן אף על גב דלא הוה שעת מלאכה אם כן למאי דסברוה דמהלך כעושה מלאכה דמי מאי אבל ויש לומר דאי אמרינן עושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר צריך לומר מתני' דקתני וכולן לא אמרו אלא בשעת מלאכה היינו בשעת מלאכה באותו גפן קאמר דלא קרי לה שעת מלאכה אא"כ עושה מלאכה באותו גפן כיון דבשעת מלאכה בגפן אחר אינו אוכל מגפן זה ולכך קאמר אבל משום השב אבדה וכו' דאף על גב דלא אמרו אלא בשעת מלאכה באותו גפן אפילו הכי משום השב אבדה אמרו פועלין אוכלין בהליכתן אף על גב דהליכתן צורך גפן אחר הוא ואכילתן מגפן זה

דף צב איכא בנייהו דרב אסי תנא קמא אית ליה דרב אסי וסבר דפועל אוכל קישות כשהיא לבדה ואפילו היא שוה דינר ורבי אליעזר פליג עליה בתרתי ולא הוצרך להזכיר הא דלא יאכל נמי קישות כשהיא לבדה כיון דאפילו חכמים בתראי דמקילי ביתר על שכרו פליגי בקישות כשהיא לבדה דאי לאו הכי חכמים היינו תנא קמא כל שכן רבי אלעזר דמחמיר ביתר על שכרו

אין הכי נמי ואיידי דקתני לה בלשון פועל וכו' וא"ת תפשוט מגופיה דקרא דכתיב ואל כליך לא תתן וקרא בכל פועל איירי אף על גב דלאו נזיר ואי אמרת משלו הוא אוכל אמאי לא יתן וי"ל דואל כליך לא תתן איכא למימר דלאו אשיעור אכילתו קאי אלא אתי לאשמעינן שלא יאכל כדי שבעו ויתן גם כן אל כליו אע"ג דמילתא דפשיטא הוא דהא ילפינן מקרא דאפילו ענבים ודבר אחר אסור מכל מקום איכא למימר דאיצטריך קרא למילף מיניה בשעה שאתה נותן לכליו של בעל הבית אתה אוכל דהיינו בשעת גמר מלאכה אף על גב דלעיל ילפינן לה מדייש מה דייש מיוחד דבר שבשעת גמר מלאכה יש לומר כמ"ש התוספות שם דאי לאו ואל כליך לא תתן לא הוה דרשינן מדייש וכו' מיהו לפי האמת קרא דואל כליך לא תתן בשיעור אכילתו איירי דלפי המסקנא נפשטה הך בעיא דתנא דמתני' דלקמן דקתני אינו קוצץ ע"י עבדו ושפחתו ס"ל דמשל שמים הוא אוכל וכן כתבו הרי"ף והרא"ש ז"ל דקיימא לן כתנא דידן ופועל שאמר תנו לאשתי ובני אין שומעין לו ואם כן הך ברייתא דקתני מנין לפועל שאמר תנו לאשתי ובני וכולי בסתם פועל אפילו דלאו נזיר איירי כדקס"ד דהכי משמע פשטא דברייתא דהא דמשני אין הכי נמי ואיידי דקתני לה בלשון פועל וכו' דחויא בעלמא ושינוי דחיקא הוא ולעיל דיליף מואל כליך לא תתן בשעה שאתה נותן לכליו של ב"ה לאו מייתורא יליף לה אלא דהכי משמע פשטא דקרא כמ"ש לעיל

אימא סיפא נתפרסו עיגוליו וכו' לפי גירסת ספרים שלנו הל"ל תא שמע נתפרסו עיגוליו דהא לאו אמאי דמשני ליה פריך ולגירסת ר"ח ניחא כיון דאהא דמשני איסורא לא זכאי ליה רחמנא פריך

אלא נפתחו חביותיו מאי מקח טעות איכא תימה דהא אפילו משלו הוא אוכל נמי תיקשי גופא דמתני' דמחלק בין הודיען ללא הודיען וע"כ טעמא דלא הודיען דמעשר ומאכילן משום מקח טעות הוא ובנתפתחו חביותיו מאי מקח טעות איכא ומהר"ש לוריא ז"ל מחק וכי תימה וכתב דלא פריך אשקלא וטריא דלעיל ודוחק להגיה הספרים ויש לומר כמו שכתבו התוספות לעיל דאי אמרינן משלו הוא אוכל הוי כאלו התנה עמו שיאכל וכיון דהוי כאלו התנה עמו לכך בנתפתחו חביותיו ולא הודיען מעשר ומאכילן דהוי כאלו התנה עמו לעשר ולהאכילו ולא משום מקח טעות אבל הודיען הוה איפכא כאלו התנה בעל הבית עם הפועל שלא לעשר דלהכי הודיעו שכבר נגמרה מלאכתו למעשר

משישלה בחביות פירש"י ז"ל משנתן בחביות והוא תוסס ורתיחתו עולה כו' שולין אותן רתיחות ומשליכן אבל בפרק ר' ישמעאל כתב משישלה היין מן הבור להנתן בחביות וכתב מהר"ש לוריא ז"ל ואיני יודע מי דחקו לפרש פה בענין אחר מכפשוטו נראה דהוצרך לפרש כן מדקאמר בסמוך באתרא דההוא דשרק ההוא משלי משמע דשריקה עיקר מלאכה היא והשוכר את הפועלים לסתום צריך גם כן לשלות אע"ג דבשעה ששוכרו לא הזכיר אלא לסתום בלבד ואי משישלה היין מן הבור קאמר לא שייך למימר הכי דהא ודאי לשלות היין מן הבור מלאכה כבידה היא טפי מלסתום פי חביות במגופה והאיך עושה בעל הבית מן הטפל עיקר ומן העיקר טפל ששוכרו לסתום שהיא מלאכה קלה ואינו מזכיר לו שישלה היין מן הבור אבל אי קאי ארתיחתו ניחא דמלאכה קלה הוא טפי מלסתום וכן פסק הרמב"ם ז"ל וכן פירש בערוך כדפירש"י הכא. ועוד דאדרבא פשטא דברייתא דנקט משישלה בחביות משמע דשולין אותו כשהוא בתוך החביות והיינו כדפי' הכא דשולין הרתיחות מן החביות דלפי מה שפירש' התם הל"ל משישלה להנתן בחביות

דף צג דכוותיה גבי בהמתו תבן ליקוץ לה הוה מצי למיפרך מבנו ובתו הקטנים אלא דניחא ליה למיפרך מרישא דברייתא

אמר רב אשי כוותיה דשמואל מסתברא לפ"ז ניחא הא דשמואל מוקי לה למתני' בשומרי גיתות וערימות דוקא ולא מוקי לה בין בשומרי גיתות וערימות בין בשומרי גנות ופרדסין דהא מתני' סתמא קתני ואיכא למימר דבכולהו ס"ל דאכיל מהלכות מדינה אע"ג דמשמר לאו כעושה מעשה דמי אלא משום דממתני' דלעיל דייקינן דאפילו עושה במחובר בשעה שאינו גמר מלאכה לא אכיל אפי' מהלכות מדינה כדדייק רב אשי

בעקורין שנו שהזמורות עקורין משרשיהן עם הקשואין שבהן דאי הקשואין לבדן עקורין לא הוה קרי להו מקשואות אלא קשואין כדפירש"י ז"ל והשתא ניחא דנקט לשון עקורין ולא קאמר בתלושין שנו דגבי זמורות שייך לשון עקירה כיון דעוקרין אותן משרשיהן כדאמר בר"פ המקבל מקום שנהגו לעקור יעקור מקום שנהגו לקצור יקצור

אימא סיפא ואלו שאינן אוכלין וכו' היינו רישא אע"ג דבכולי ש"ס אורחא דמילתא דתני תנא דבר והיפוכו כדקתני לעיל קוצץ אדם על ידי בנו ובתו הגדולים ע"י עבדו ושפחתו הגדולים אבל לא על ידי בנו ובתו הקטנים ולא ע"י עבדו ושפחתו הקטנים אף על גב דשמעינן לה מדיוקא דרישא שאני הכא דקתני ואלו שאינן אוכלין משמע דאתי לאשמעינן דינא דאי למיתני דבר והיפוכו הוה ליה למימר אבל העושה במחובר לקרקע בשעה שאין גמר מלאכה וכולי אין אוכלין

אי הכי אומדין אותו מאי הוה ליה למיעבד פי' אי אמרת בשלמא דעייל לעיר לצורכו ולא ברח מפחד קול שאגת אריה ניחא דאומדין אותו שאם גיבור הוא והיה יכול להציל חייב ולא מצי למימר דאף על גב דגיבור אני הייתי בורח מפניו מיראתו דמסתמא היה מציל כיון דגיבור הוא ולא היה ירא מפניו אבל השתא דמוקי לה דעייל לעיר מקול פחד שאגת אריה דאנוס הוא א"נ כי אומדין אותו דגיבור הוא והיה יכול להציל מאי הוי אכתי אנוס הוא וכאין