תורת חיים חלק ב רמה

דשוכר סתמא קתני ברייתא מי לא עסקינן אפי' אם נתרצה ונתן לו כבר שכרו

דף פא הא גמרתיו שומר שכר דאי לאו הכי נשמעינן גמרתיו וכ"ש טול את שלך כדפריך בתר הכי ותימה דמאי משני לא הא הבא מעות וטול את שלך שומר שכר וכי לא ידע אכתי איכא לאקשויי אבל גמרתיו מאי שומר חנם אי הכי כו' ואי אשינויא דבתר הכי סמיך דטול את שלך איצטריכ' ליה מ"מ מאי איצטריך למימר אלא הכי דייק מינה הא הבא מעות כו' הוה ליה למימר לא גמרתיו נמי שומר חנם הוא וטול את שלך איצטריך ליה כדמסיק וי"ל דלמסקנא נמי דטול את שלך איצטריכא ליה צריך לומר דדייקינן מיניה הא הבא מעות וטול את שלך שומר שכר מדלא קתני מתני' וכולן שאמרו טול את שלך שומר חנם למה ליה למיתני והבא מעות אלא דיוקא אתי לאשמעינן הא הבא מעות וטול את שלך שומר שכר וה"ק לא הא הבא מעות וטול את שלך שומר שכר פירוש וכיון דהך דיוקא ע"כ דייקינן מינה מדקתני והבא מעות אם כן צריך לומר דלא דייקינן מינה הא גמרתיו שומר שכר דאי דייקינן מינה הא גמרתיו שומר שכר אם כן למה ליה למיתני והבא מעות לא שמעינן הא הבא מעות וטול את שלך שומר שכר הא אמרת דאפילו גמרתיו הוי שומר שכר הבא מעות וטול את שלך לא כ"ש וא"ת ומאי פריך אדתני וכולן שאמרו כו' נשמעינן גמרתיו הא איצטריך למיתני טול את שלך והבא מעות למידק מינה הא הבא מעות וכו' וי"ל דפריך שפיר דטפי הוה ליה למיתני גמרתיו לאשמעינן מלתא בעיקר הדין דאפילו גמרתיו הוי שומר חנם ממאי דקתני טול את שלך והבא מעות שומר חנם דלגופיה לא איצטריך ולא שמעינן מיניה אלא דיוקא ומשני דטול את שלך איצטריך נמי לעיקרא דדינא סד"א וכו'

ואמאי שמיר' בבעלי' היא פירש"י ז"ל דאשמור לי ואשמור לך קאי אבל אינך כולהו לאו שמיר' בבעלים נינהו ומדברי הרמב"ם ז"ל פי' משכירות משמע דאכולהו פריך והא שמיר' בבעלי' היא וכן משמע קצת ועיין בטור סי' ש"ה

חד אריך וחד גוצא תימה דמאי איצטריך ש"ס לפרש הכי שאין ענינו להך עובדא מיהו לפירש"י ז"ל דהשאילני ואשאילך לאו שאלה בבעלים הוא ניחא דאשמעינן דלא תקשי אמאי אמרו ליה רבנן לרבא והא שאלה בבעלים הוא הא כיון דאינהו לא הוו ידעי גופא דעובדא היכי הוה דהא לא הוה ידעי דבלא דעתיה שקליה אם כן דלמא ההוא דרכיב חמרא שקיל סרבלא להתכסות בו והוה ליה השאילני ואשאילך ונהי דממילא מטי ליה הנאה לשואל מכל מקום לאו עמו במלאכתו הוא כיון שלטובת עצמו לקחו לכך קאמר דבעל הסרבל גוצא הוה ובעל הסדינא אדם גדול בענקים הוה דלא הוה אפשר ליה ללבוש סרבלא דגוצא ופשיטא להו שלטובת השואל נטלו להעבירו על הנהר אבל לפירש הרמב"ם ז"ל דהשאילני ואשאילך שאלה בבעלים הוא קשה ושמא אשמעינן טעמא דשטפוה מיא לסדיניה לכך קאמר חד אריך כו' דכיון דסדין ארוך הוה כי לבשיה גוצא נמשך סדינא ונגרר בתריה לכך שטפוה זרמא דמיא

אריכא רכיב חמרא והוה ליה סדינא דקדק ש"ס ולא קאמר ומכסי סדינא כדאמר בגוצא מיכסי בסרבא משום דאריכא בההיא שעתא לא הוה מיכסי בסדינא דהא מסיק דבלא דעתיה שקליה

ההוא יומא אמרו ליה לחד מנייהו זיל אפי לן האריך ש"ס ולא קאמר ההוא יומא אפי' חד מנייהו א"ל נטרו לי כו' לאשמעינן דההוא יומא לאו דידיה הוה כדמסיק אלא שהם בקשו ממנו שילך ויאפה ונתרצה להם ולהכי לא משני בסמוך דכל חד מנייהו ביומא דידיה אפקיד גלימיה גבי חבריה והוה ליה שמור לי ואשמור לך דהוי שומר שכר אלא משום דקושטא דמילתא קאמר דלאו יומא דידיה הוה

א"ל רבא מה ליה לשקר רבה גרסי' וכן הוא בספר רב אלפס ז"ל וכן משמע דאורחא דש"ס בכולי דוכתי להקדים אביי לדרב' והכא נקט מילתא דרבא קודם ולהכי כתבו הרי"ף והרמב"ם והרש"א ז"ל דהלכתא כאביי דאמר מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן ואי רבא גרסינן הא קי"ל דהלכתא כוותיה דרבא לגביה דאביי בכולהו דוכתי לבר מיע"ל קג"מ. ומכאן קשה לפי' רשב"ם ז"ל בפרק חזקת הבתים דמייתי ש"ס תרתי עובדי בההוא דהוה מפיק שטרא זייפא אחבריה גחין ולחיש ליה לרבה אין שטר' זייפא הוא מיהו שטר' מעלי הוה לי ואירכס וקאמר רבה מה לי' לשקר וא"ל רב יוסף אמאי סמכת אהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא ופי' רשב"ם ז"ל שם דדמיא למה לי לשקר במקום עדי' וקשה דא"כ למאי דמסיק ש"ס התם דהלכתא כוותיה דרבה אארבע וכוותיה דרב יוסף בזוזי משום דהמוציא מחבירו עליו הראיה אמאי פסקינן הכא כוותיה דאביי ובעי שלומי נימא המוציא מחבירו עליו הראיה והתו' שם פירשו טעמא דרב יוסף בענין אחר לא משום דהוה למה לי לשקר במקום עדים וא"כ לא דמיא לעובדא דהכא

דף פא במלוה צריך למשכון קמיפלגי פירש"י ז"ל להשתמש בו וקשה בסיפא כשהלוהו אדם זוז בשטר והניח משכון בידו אמאי מודה ר' אליעזר הא אכתי לאו מצוה קעביד כיון דצריך למשכון ומשתמש בו ואף דמתחילה עשה מצוה שהלוהו בלא משכון מ"מ השתא מיהא לאו מצוה קעביד ומצוה ראשונה אזלה לה ועוד דא"כ אמאי קאמר לעיל מתני' הלא כר' אליעזר נוקי מתני' באין צריך למשכון דמפירש"י ז"ל משמע דס"ל דקיימא לן כרב יוסף שפירש דהא דרבה ודאי תנאי דהא ר' עקיבא לית ליה דרבא וא"כ איתא כרבי אליעזר דשמותי הוא כמ"ש התו' בפר' אלו מציאות ועוד דאי המלוה על המשכון ומשתמש בו ומנכה לו מן החוב איירי הרי לא גרע משוכר כלי מחבירו ואמאי קאמר רבי אליעזר דישבע ויטול מעותיו ורבי עקיבא נמי אמאי קאמר יכול הוא שיאמר לו כלום הלויתני אלא על המשכון וכו' תיפוק ליה דשוכר הוי וקיימא לן דשוכר חייב בגניבה ואבידה ואין סברא לומר דרבי אליעזר ורבי עקיבא סבירא להו כמאן דאמר שוכר כשומר חנם דמי לכך נראה כפירוש רבינו חננאל ז"ל שכתבו התוספות שכל המלוה לחבירו על המשכון צריך למשכון קרי ליה כיון שלא רצה להלותו בלא משכון ומה שהקשו התוספות דאטו משום הכי לאו מצוה קעביד יש לומר דודאי גוף ההלואה מצוה היא מיהו לקיחת המשכון לאו מצוה היא ואדרבא פשטא דקרא דאם כסף תלוה בלא משכון משמע אלא שכשמגיע זמן הפרעון ואינו פורע אז צוה הכתוב שלא יהיה לו כנושה ויקח משכון על ידי בית דין ולכך קאמר מר סבר לאו מצוה קעביד דלא מצי לשומר אבידה דהתם לקיחת האבידה מצוה היא לכך כשמתעסק בה לשוחטה ולנערה פטור מליתן לעני אבל לקיחת המשכון כיון דלאו מצוה היא לכך כשמתעסק בו לשוטחו לא הוי עוסק במצוה והשתא ניחא דמודה רבי אליעזר בסיפא במלוה לחבירו אלף זוז בשטר והניח משכון בידו דאבדו מעותיו דכשהלוהו לו בשטר פשיטא דלא יהיב ליה משכון באותה שעה אלא שלא בשעת הלואה איירי כשהגיע זמן הפרעון ולא פרע לו הניח משכון בידו על ידי בית דין ולכך אפי' ר' אליעזר מודה דאבדו מעותיו דלקיחת המשכון באותה שעה מצוה הוא מה שאין דוחקו לפרוע דכיון דזמן הפרעון שקבע לו כבר הגיע היה מן הראוי לנוגשו שיפרענו אלא דמצות הכתוב הוא שלא יגור אותו ויקח משכון מידו כדי שימהר לבקש מעות לפרוע חובו כי הוא מתבייש מה שבכל יום יחזירו משכונו כמ"ש התוספות בפ' המקבל וכיון דאז לקיחת המשכון מצוה הוא מה שאינו דוחקו לפרוע לכך כשמתעסק בו לנערו ולשוטחו עוסק במצוה הוא ואי אתי עניא לא בעי למיתב ליה ובשבועות איתא נמי להך סוגיא ולא גרסינן התם שלהנאתו קא מתכוין אלא הכי גמרינן מר סבר מצוה קעביד ומר סבר לאו מצוה קעביד ותו לא

קיימא לן דבנתקל פושע פליגי אבל אי לאו דק"ל הכי איכא למימר דכולי עלמא נתקל אונס הוא ובמפקיר נזקיו פליגי ר' מאיר מחייב דבור שחייבה עליו תורה בבור בר"ה דהפקר הוא ורבי יהודה סבר דהפקיר רשותו ולא הפקיר בורו זהו בור האמור בתורה כדאיתא בפרק המניח

תברא מי ששנה זה לא שנה זו ולעולם טעמא דר' מאיר משום דסבר נתקל אונס הוא ואיידי דמפרש לה טעמא דרבי מאיר מפרש לה נמי טעמייהו דרבי יהודה ורבי אליעזר לכך קאמר ואתא ר' יהודה וכו' ואתא ר' אליעזר וכו' וכן בסמוך איידי דמפרש לה טעמא דרבי מאיר דפוטר משום דשבוע' זו תקנת חכמים הוא מפרש להו נמי טעמייהו דרבי יהודה ודרבי אליעזר

אלא שומר שכר אמאי משתבע כי לא פשע נמי שלומי בעי דסבירא ליה לר' אליעזר נתקל לאו אונס הוא ותימה מנא ליה לש"ס למימר הכי דלמא רבי אליעזר נמי כרבי מאיר ס"ל דנתקל אונס הוא ולא תמה אלא כדאמר בתר הכי לחוד דהיאך יכולין זה וזה לישבע התינח במקום מדרון וכו' התינח היכא דליכא קמיה וכו' ויש לומר דהכי דייק לישנא דרבי אליעזר מדלא קאמר ותמה אני אם יכולין לישבע מדנקט אם יכולין זה וזה לישבע משמע דהוה תמה על זה דהיינו אשומר שכר תמיה אחריתי ועל זה דהיינו שומר חנם תמיה אחריתי וכן משמע קצת מלשון רש"י ז"ל שכתב במתני' אבל תמה אני על זה ועל זה היאך נפשרי' משמע דדייק לישנא דזה וזה דנקט רבי אליעזר. ולפי זה ניחא בסמוך לר' יוחנן דמפרש טעמא דר' מאיר דמיפטר בשבועה משום תקנת חכמים ונתקל פושע הוא ורבי אליעזר דתמה עליו על כרחך לית ליה תקנת חכמים אם כן מנא ליה לש"ס למימר דרבי אליעזר בעלמא כר' יהודה סבירא ליה דנתקל לאו פושע הוא ולאו אונס הוא ולהכי תמה אשומר שכר אמאי משתבע כו' דלמא רבי אליעזר נמי כר' מאיר ס"ל דנתקל פושע הוא אלא דלית ליה תקנת חכמים ולהכי תמה אם יכולין לישבע אלא משום דאם כן נתקל פושע הוי לא משכחת לה תמיה אשומר שכר דליתא בשומר חנם ומלישנא דרבי אליעזר משמע דעל שומר שכר הוה תמה תמיה אחריתי דליתא בשומר חנם מדנקט זה וזה כדפי'

דף פג הא תינח במקום מדרון כו' התינח היכא דליכא ראיה כו' לכאורה תימה דמאי תמיהא לוקמא בדליכא ראיה ובמקום מדרון ואי משום דקתני סתמא אם כן כולהו דוכתי תנן סתמא דארבעה שומרין נשבעין לא אתיא כאיסי ואנן קי"ל כוותיה וי"ל דמתני' הכי משמע דאיירי בדאיכא ראיה ואפי' שלא במקום מדרון מדקתני המעביר חביות ממקום למקום משמע דברחוב העיר איירי דלאו אורחא שישא פועל חביות יין על כתפו מעיר לעיר על פני השדה וברחוב העיר על הרוב אנשים מצויין שם כדאמר בסמוך וגם מקום מדרון לא שכיח ברחוב העיר וכיון דסתמא קתני משמע בדאיכא ראיה ושלא במקום מדרון איירי דדוחק לאוקמי דיקא במקום מדרון ובדליכא ראיה כיון דמילתא דלא שכיח הוא להיות כן ברחוב העיר ואפשר להכי נקט מתניתין ושברה ולא קתני ונשברה כדקתני בריית' נשברה כדו לאשמעינן דאף על גב דנראין הדברים דאיהו שברה דלא הוי מקום מדרון ולא מצי לאתויי ראייה אפילו הכי זה וזה ישבע: השוכר את הפועלים פרק שביעי

ואמר להם להשכים ולהערי' אחר שהשכירן כבר אמר להם להשכים ולהעריב כמו שכתבו התוספות אע"ג דבמדרש רבה שהביאו התוס' לקמן גרסינן ופסק עמהם להשכים ולהעריב צריך לומר לישנא דפסק לאו דוקא נקט אלא כלומר שאומר להם כך

פועל ביציאתו משל בעל הבית טעמא דמלתא נראה כדי שיקרא ק"ש ויתפלל תחילה קודם שיצא למלאכתו דזמן תפילת השחר מצותה עם הנץ החמה דכתיב ייראוך עם שמש ומשעלה עמוד השחר יצא

מאי דכתיב תשת חשך ויהי, לילה וכו' לפי שלא פי' בהך דרשה מציעתא דקרא הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכל' גם יש לדקדק חדא דקאמר תזרח השמש לצדיקים מאן דכר שמייהו הא ברישא דקרא לא איירי מצדיקים מידי ותו דקאמר יאספון רשעים לגיהנם מידי גיהנם כתיב בקרא ועוד כיון דנפקא ליה מתן שכרן של צדיקים מואל מעונתם ירבצון אין לך כל צדיק וכו' א"כ יצא אדם לפעלו יצאו צדיקים לקבל שכרן למה לי ואיזה שכר יקבלו עוד וכבר אמרו כי דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע הן מתחלק לכמה ניצוצות לכך נראה להוסיף נפך ונראה דהכי פי' דקרא לפום הך דרשא תשת חשך ויהי לילה זה העולה הזה כו' בו תרמוש כל חיתו יער אלו רשעים שבו תרמוש הוא מלשון תרמסנ' רגל כמ"ש הרמב"ן ז"ל בפרש' בראשי' רמז לרשעים שבו שדורסי' והולכים ומצליחים בהאי עלמא וזהו שאמר שדומין לחיה שביער שמשכל'. ומזקת הבריות וכדאיתא במדרש רבה פרשה שמיני יכרסמנה חזיר מיער הדא חיותא כי סלקא מן מורשא לית היא ממכיא וכי סלק' מנהרא היא ממכי' א"כ לפי שהעולם